דז'ה מרקוש (מנצח)
דז'ה מרקוש (בהונגרית: Márkus Dezső; פשט, 15 בדצמבר 1869[1] – בודפשט, 20 בספטמבר 1948) היה מנצח, מנהל תיאטרון ומורה יהודי-הונגרי. אחיהם של האדריכל גזה מרקוש והעיתונאי מיקשה מרקוש.
 | |
| לידה |
15 בדצמבר 1869 פשט  |
|---|---|
| פטירה |
20 בספטמבר 1948 (בגיל 78) בודפשט, הרפובליקה ההונגרית |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
| מוקד פעילות |
הונגריה |
| בן או בת זוג |
Ilonka Szoyer |
| צאצאים |
Ily Márkus-Szoyer |
  | |
קורות חיים עריכה
דז'ה מרקוש נולד במשפחה יהודית כבנם של איגנץ מרקוש, סוחר זכוכית, ושל אנה (נינה) קוֹהְן (הגרסה ההונגרית-אוסטרית לכהן). הוא למד מוזיקה באקדמיה הלאומית למוזיקה לימים קיבל את השם האקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט ולאחר מכן בווינה, שם היה תלמידו של הנס שמידט ורוברט פוקס. הוא התכונן להיות פסנתרן והופיע כתלמידו של אימרה סקיי בשנת 1879, ואחר כך היה תלמידו של פרנץ ליסט. בהמשך עבד כמנצח, תחילה בבאד אישל ומשנת 1893 ב"תיאטרון העם" בבודפשט. בין השנים 1895 עד 1898 היה הקורפטיטור (פסנתרן חזרות) של בית האופרה של בודפשט, ואז ב-1898 עבר לפראג, ומשנת 1901 לאמסטרדם, משם חזר ב-1903.
בין 1903 לבין 1911 הוא שוב היה מנצח בבית האופרה. עד 1911 ניצח בכמה הופעות בכורה, בהן שמשון ודלילה של קאמי סן-סנס, ולה בוהם של פוצ'יני. בשנת 1911 ייסד את להקת "אופרת העם" של בודפשט (לימים תיאטרון ארקל), בה היה גם המנהל עד 1914. משנת 1918 היה המנהל המוזיקלי הראשי של "תיאטרון העיר" (Városi Szinház), משנת 1921 היה מנצח האופראי של התיאטרון ולבסוף משנת 1926 הוא שוב היה המנהל המוזיקלי הראשי. לאחר פרישתו לימד פיתוח קול. תלמידיו כללו בין היתר את אנה באתי, מריה נמט ואת בתו שלו. הוא נפטר בבודפשט ב-20 בספטמבר 1948.
אשתו, אילונה סויר, הייתה זמרת אופרה ואופרטה, לה נישא ב-19 ביוני 1905 בבודפשט.[2]
לקריאה נוספת עריכה
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי I-II. עורך ראשי. אגנש קניירש. בודפשט, 1967-1969.
- לקסיקון אמנות הבמה הונגרי . עורך ראשי. ג'רג' סקיי. בודפשט, 1994.
- לקסיקון המשחק ההונגרי.אלאדר שופפלין. בודפשט, איגוד השחקנים הלאומי והמכון לפנסיה, 1929.
- לקסיקון יהודי הונגרי. אד. פטר אויווארי. בודפשט, 1929. עמ '576. גישה מקוונת
