דיוויזיית האס אס הרביעית
דיוויזיית הפאנצרגרנדיר אס אס ה-4 "משטרה" (בגרמנית: 4. SS-Polizei-Panzergrenadier-Division) הייתה דיוויזיית פאנצרגרנדיר של הוואפן אס אס אשר לחמה במהלך במלחמת העולם השנייה.
 | |
| סמל הדיוויזיה | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | משטרה |
| מדינה |
 גרמניה הנאצית |
| שיוך |
 ואפן אס אס |
| סוג | דיוויזיית פאנצרגרנדיר |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1 באוקטובר 1939 – 8 במאי 1945 (5 שנים ו־31 שבועות) |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| פיקוד | |
| מפקדים | מפקדים |
היסטוריה עריכה
דיוויזיית האס אס ה-4 עריכה
בהוראת היטלר הוקמה הדיוויזיה המשטרתית ב-1 באוקטובר 1939 על ידי המשרד הראשי של המשטרה הרגולטורית. החיילים שהובאו על ידי משטרת הסדר נותרו אנשי משטרת הסדר ולא התקבלו לצבא. בנוסף הוקצו לדיוויזיה רגימנט הארטילריה ה-300 ומחלקת המודיעין ה-300. השוטרים קיבלו את הדרגות והמדים של הצבא, הנשר המשטרתי הולבש רק על הכובעים, תגי הצווארון ואבזם החגורה היו גם של המשטרה. הסמל הלאומי היה הדגם של הוואפן אס אס.
בינואר 1940 הועברה הדיוויזיה לחומה המערבית באזור קיסרשטול, שם החליפה את דיוויזיית הרגלים ה-205. זמן קצר לאחר תחילת המערכה על צרפת, הוקצתה הדיוויזיה לקורפוס ה-17 כחלק מהארמייה ה-12. הדיוויזיה חצתה את תעלת הארדנים דרומית-מערבית לסדאן והתקדמה בהרי הווז'. ב-14 ביוני הגיעה הדיוויזיה ל-Les Islettes, מדרום-מערב לוורדן. מזרחית לבר לה דוק חצתה הדיוויזיה את תעלת הריין-מארן והתקדמה לגבול שווייץ דרך נופשאטו ובזנסון. ב-10 ביולי 1940 הועברה הדיוויזיה ככוח כיבוש לאזור סנט דיזייה וב-2 באוגוסט 1940 לאזור האימונים הצבאי הצרפתי Suippes. הדיוויזיה אורגנה מחדש עם יחידות משטרה, וב-17 באפריל 1941 הוקצתה הדיוויזיה לבסוף לוואפן אס אס.
מאמצע יוני 1941 הועברה הדיוויזיה לפרוסיה המזרחית. ב-30 ביוני 1941 חצתה הדיוויזיה את גבול ליטא והלכה בעקבות יחידות הצבא צפון-מזרחה. ב-14 ביולי חצתה את הדווינה ובליל ה-24 ביולי היא חצתה את אוסטרוב. ב-1 באוגוסט 1941 יצאה הדיוויזיה לכבוש את עמדת המפתח בלוגה. לאחר שספגה אבדות כבדות, הפסיקה הדיוויזיה את התקפותיה וב-22 באוגוסט 1941 עברה את סופוליה לדרום מערב כדי לתקוף את אגף העמדות הרוסיות. כדי למנוע כיתור, פינה הצבא האדום את העיר ב-1 בספטמבר 1941. עד לנקודה זו סבלה הדיוויזיה כ-1,000 הרוגים וכ-2,000 פצועים. לאחר מכן הופקדה הדיוויזיה תחת הקורפוס ה-50. ב-9 בספטמבר החל הקרב על קרסנוגווארדייסק מול לנינגרד. חמישה ימים לאחר מכן הדיוויזיה כבשה את העיר. ב-18 באוקטובר 1941 קיבלה הדיוויזיה 3,000 איש מחליפים. בפברואר 1942 הייתה הדיוויזיה באזור פושקין - פולקובו בטבעת המצור סביב לנינגרד. כאשר פתח הצבא האדום במתקפה שלו על הוולכוב ב-13 בינואר 1942, קיבלה הוראה הדיוויזיה לפרוס בקטע זה של החזית. ב-10 בפברואר 1942 התקבלו לאס אס כל השוטרים שלא השתייכו קודם לכן לאס אס. ב-19 בפברואר 1942 העבירה הדיוויזיה את עמדותיה לידי דיוויזיית הרגלים ה-121 וצעדה לאזור צ'ודובו. שם הוכפפה לקורפוס ה-1. הדיוויזיה קיבלה הוראה לחבור עם הקורפוס ה-43. ב-15 במרץ 1942 החלה הדיוויזיה לפעול והצליחה לסגור את כיס וולכוב כעבור ארבעה ימים. עד סוף 1942, הדיוויזיה ספגה אבדות כבדות ונותרה בעמדותיה מול לנינגרד. בפברואר 1943, הדיוויזיה לחמה מדרום לאגם לדוגה ונאלצה לסגת לקו הגנה חדש בקולפינו, שם הצליחה להחזיק מול מתקפות הצבא האדום, אף על פי שספגה אבדות כבדות.
דיוויזיית הפאנצרגרנדיר אס אס ה-4 עריכה
בשלב זה הועברו יחידות של הדיוויזיה מערבה לצורך אימונים ושדרוג לדיוויזיית פאנצרגרנדיר, והשאירו אחריהם רק צוות קרב שפורק במאי 1943, כאשר הדיוויזיה הפכה למבצעית. הדיוויזיה נשלחה ליוון שם עסקה בלוחמה נגד פרטיזנים בחלקה הצפוני של המדינה. הדיוויזיה נשארה ביוון עד אוגוסט 1944, ולאחר מכן התמודדה מול הצבא האדום שהתקדם לעבר בלגרד.
בהיותה ביוון, הדיוויזיה ביצעה פשעי מלחמה וזוועות נגד האוכלוסייה האזרחית במסווה של לוחמה "אנטי-מפלגתית". בפרט הם היו אחראים לטבח קלייסורה ולטבח דיסטומו; האחרון הוא אחד מהזוועות הקשות ביותר שבוצעו על ידי הוואפן אס אס במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-10 ביוני 1944, במשך למעלה משעתיים, חיילי הדיוויזיה בפיקודו של פריץ לאוטנבך עברו מדלת לדלת וטבחו באזרחים יוונים כחלק מ"צעד תגמול" על התקפת ההתנגדות היוונית על היחידה. בסך הכל נהרגו בדיסטומו 214 גברים, נשים וילדים, כפר קטן ליד דלפי. לטענת הניצולים, אנשי אס אס "שיפדו תינוקות בעריסותיהם, דקרו נשים בהריון וערפו את ראשו של כומר הכפר".
גורמים בדיוויזיה זו ביצעו זוועות בהרי מרכז יוון ("Ρούμελη") במהלך מאי ויוני 1944 שהביאו להשמדת ספרצ'יאדה ולטבח של 28 אזרחים באיפאטי. מאוחר יותר השתתפה הדיוויזיה במבצע קרוזוטר (5–31 באוגוסט 1944), ניסיון להכחיד בסיסים של צבא שחרור העם היווני (ELAS) מאותם הרים. המבצע היה כישלון צבאי, אך הביא להרג של 170 אזרחים ולהרס חלקי או מלא של עשרות כפרים וערים.
הדיוויזיה המדולדלת הועברה לקו חזית צפונה בפומרניה. היטלר פקד לצרף אותה לפלגת הארמייה שטיינר לסיוע בברלין. הם היו אמורים להיות חלק מהצבת הצפונית שתפגוש את ארמיית הפאנצר הרביעית שתגיע מדרום ותכתר את החזית האוקראינית הראשונה לפני שישמידו אותה. שטיינר הסביר לגנרל גוטהרד היינריצי שאין לו את הדיוויזיות לבצע פעולה זו ולחיילים חסרו הנשק הכבד הנדרש, ולכן ההתקפה לא התרחשה כפי שהיטלר תכנן. הדיוויזיה עברה לדנציג, שם כותרה על ידי הצבא האדום ונשלחה על פני חצי האי הלה לשוויינמינדה. לאחר מנוחה קצרה, מה שנותר מהדיוויזיה נלחם על פני נהר האלבה, שם נכנעו לאמריקאים ליד ויטנברג - לנזן ב-8 במאי 1945.
מפקדים עריכה
- קרל פפר-וילדנברוך (15 בנובמבר 1939 - 1 בספטמבר 1940)
- קונרד ריצר (1 בספטמבר 1940 - 8 בספטמבר 1940)
- קרל פפר-וילדנברוך (8 בספטמבר 1940 - 10 בנובמבר 1940)
- ארתור מולברשטדט (10 בנובמבר 1940 - 10 באוגוסט 1941)
- אמיל הרינג (16 באוגוסט 1941 - 18 באוגוסט 1941)
- ולטר קריגר (18 באוגוסט 1941 - 15 בדצמבר 1941)
- אלפרד ויננברג (15 בדצמבר 1941 - 14 במאי 1942)
- אלפרד בורכרט (15 במאי 1942 - 18 ביולי 1942) - עבור אלפרד ווננברג
- אלפרד ויננברג (19 ביולי 1942 - 10 ביוני 1943)
- פריץ שמדס (10 ביוני 1943 - 5 ביולי 1943)
- אוטו בינגה (5 ביולי 1943 - 18 באוגוסט 1943)
- פריץ פרייטאג (18 באוגוסט 1943 - 20 באוקטובר 1943)
- פרידריך-וילהלם בוק (20 באוקטובר 1943 - 19 באפריל 1944)
- יורגן וגנר (19 באפריל 1944–? מאי 1944)
- פרידריך-וילהלם בוק (? מאי 1944–7 במאי 1944)
- הרברט ארנסט ואהל (7 במאי 1944 - 22 ביולי 1944)
- קרל שומרס (22 ביולי 1944 - 16 באוגוסט 1944)
- הלמוט דורנר (16 באוגוסט 1944 - 22 באוגוסט 1944)
- פריץ שמדס (22 באוגוסט 1944 - 27 בנובמבר 1944)
- ולטר הרצר (27 בנובמבר 1944 - 1 במרץ 1945)
- פריץ גהלר (1 במרץ 1945–? מרץ 1945)
- ולטר הרצר (? מרץ 1945–8 במאי 1945)
קישורים חיצוניים עריכה
- דיוויזיית האס אס ה-4 באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
- דיוויזיית הפאנצרגרנדיר אס אס ה-4 באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)