דייוויד גטה

DJ, מפיק מוזיקלי וכותב שירים צרפתי ממוצא יהודי

פייר דוִיד גֶטָהצרפתית: Pierre David Guetta, נולד ב-7 בנובמבר 1967), הידוע בשמו דייוויד גטה (David Guetta), הוא די ג'יי, מפיק מוזיקלי ופזמונאי צרפתי.

דייוויד גטה
David Guetta
דייוויד גטה ב-2013
דייוויד גטה ב-2013
לידה 7 בנובמבר 1967 (בן 56)
צרפתצרפת פריז, צרפת
שם לידה פייר דייוויד גואטה
שם במה ג'ק בלאק
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1984
מקום לימודים אוניברסיטת פריז מערב נאנטר לה דפאנס עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תקליטן, מפיק מוזיקלי, מלחין
סוגה EDMהאוסדאנס-פופ
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פלטה / קונטרולר
חברת תקליטים EMI, Virgin, Positiva, Astralwerks, Capitol, Gum Productions, F*** Me I'm Famous Records, Jack Back Records
בן או בת זוג Cathy Lobé (1992מרץ 2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Tim Elvis Guetta, Angie Guetta עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרסים
DavidGuetta.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גטה ייסד את "Gum productions" עם ליסה דודג'סון, והוציא את אלבומו הראשון, "Just a Little More Love", ב-2002. ב-2004 הוציא את "Guetta Blaster", ואת האלבום "Pop Life" הוציא ב-2007, אלבום שכולל שני שירים עם טארה מקדונלד.

זכה להצלחה רבה עם האלבום "One Love" שהוציא בשנת 2009, שכלל את הלהיטים "When Love Takes Over", "Gettin' Over You" ו-"Sexy Bitch", שהגיעו שלושתם למקום הראשון בבריטניה, ו-"Memories". האלבום שהוציא בשנת 2011, "Nothing but the Beat", המשיך את הצלחתו, עם הלהיטים "Where Them Girls At", "Little Bad Girl", "Without You", "Titanium", ו-"Turn Me On".

קורות חיים עריכה

גטה נולד בפריז, שבצרפת. אביו יהודי ממוצא מרוקאי[1] ועסק במסעדנות. אימו ממשפחה נוצרית ממוצא בלגי. דרך אביו, הוא אחיו-למחצה של העיתונאי ונציגה של צרפת בפרלמנט האירופי ברנרד גטה (אנ'), ואחיה-למחצה של השחקנית נטלי גטה.

קריירה עריכה

מגיל צעיר הפגין התעניינות במוזיקה, ובגיל 13 החל לתקלט בצורה לא מקצועית בביתו. ארבע שנים מאוחר יותר החל לתקלט במועדון Broad שבפריז. בתחילה ניגן בעיקר שירים פופולריים, אך מהר מאוד גילה את הסוגה המוזיקלית 'האוס' והתחיל לנגנו במסיבות. גטה קיבל ערבים שלמים שבהם היה די ג'יי, ובשנת 1990 הוציא סינגל בשם Nation Rap. הוא המשיך להופיע גם במועדונים נודעים כגון Folies Pigalle ,Le Queen ,Palace ו־Les Bains. ב־1994 הוציא גטה לאור את הסינגל השני שלו "Up & Away" – שיתוף פעולה עם הזמר האמריקאי רוברט אוונס. השיר זכה להצלחה שולית בלבד במועדונים ולא פרץ לתודעת הקהל הרחב. מאוחר יותר באותה שנה התמנה לניהול מועדון הלילה Le Palace.

מתחילת שנות ה־90 החל ליצור מוזיקה מקורית, ובאמצע שנות ה־90 כבר תקלט במסיבות באיביזה 2003 עם צאת האלבום "Just a Little More Love" – בשיתוף עם ג'ואקים גארו. הדיסק נמכר ברבע מיליון עותקים.

באותה שנה הוא הוציא את האלבום "Fuck Me I’m Famous" ויצא עם גרסת כיסוי לשירו של דייוויד בואי "Just for one day". הרמיקס נמכר במיליון עותקים צרפת לבדה ונכנס לכל רשימות ההשמעה בתחנות הרדיו המרכזיות באירופה. באותה העת השיק גטה את ליין המסיבות הפופולרי שלו "Fuck Me I’m Famous", וכעבור שנה הוציא את אלבומו החדש "Guetta Blaster". השיר "Love Don't Let me Go" מהאלבום נוגן בשבוע האפנה של פריז בידי ג׳ון גליאנו, וההרכבים Deep Dish ו־Black Strobe יצרו ממנו רמיקסים. כמו כן היה גטה אחראי על האפטר־פארטי של מרוץ פורמולה 1 במונטה קרלו, שבו נכחו מיכאל שומאכר וז'אק וילנב.

בשנת 2005 הסינגל שלו "The World Is Mine", שהיה סימפוּל של השיר "Someone Somewhere in Summertime", הגיע לראש מצעד הפזמונים האירופאי. בעבר המילים לרוב שיריו היו מבוצעים מטעם כריס וויליס, חוץ מאשר "Baby When The Light" וכן "When Love Takes Over", שבוצעו מטעם קוזי קוסטי וקלי רולנד בהתאמה. עם זאת בשנים האחרונות התארחו אמנים אחרים בשיריו, כגון השיר "Sexy Chick", שבו מתארח אייקון.

בשנת 2009, הוא דורג כדי ג'יי מספר 3 בעולם, על ידי המגזין הבריטי DJ Mag. באותה שנה הפיק חלק מהאלבום המצליח של הבלאק אייד פיז, The E.N.D (The energy never dies), בין השאר הסינגלים "Boom Boom Pow" ו-"I Gotta Feeling". בנוסף, באותה שנה זכה גטה בפרס גראמי על הפקת השיר When Love Takes Over, והיה מועמד ב-4 קטגוריות נוספות. בשנת 2010 דורג במקום השני ובשנת 2011 זכה במקום הראשון הנכסף. בשנת 2012 ירד למקום הרביעי, בשנת 2013 למקום החמישי, בשנת 2014 למקום השביעי ובשנת 2015 עלה למקום השישי.

ב-2010 זכה בשלושה פרסי "World Music Awards", בפרס ה-די ג'יי הטוב ביותר לשנת 2010, המפיק הטוב ביותר והאמן הצרפתי הטוב ביותר. ב-2011 יצא הסינגל "Where Them Girls At", מתוך אלבומו החמישי, שנקרא "Nothing but the Beat", אלבומו החמישי יצא רשמית ב-29 באוגוסט. לאחר מכן יצאו השירים "Little Bad Girl" ו-"Titanium", "Without You" ו-"Turn Me On".

ב-26 באוגוסט 2011 יצא אלבומו החמישי, Nothing but the Beat.

בשנת 2007 דורג גטה במקום השלישי ברשימת 100 התקליטנים הטובים בעולם של המגזין הבריטי "DJ Mag", ב-2008 דורג במקום החמישי, ב-2009 חזר גטה למקום השלישי. בשנת 2010 זכה במקום השני ובשנת 2011 זכה במקום הראשון. בשנת 2012 גטה ירד למקום הרביעי ובאוקטובר 2013 ירד בעוד מקום, למקום החמישי. בשנת 2014 גטה ירד בעוד שני מקומות למקום השביעי.

ב-2013 הופיע בישראל ב"היכל מצדה" לחוף ים המלח, ב"רייב" (מסיבה) במסגרת פסטיבל התמר, לצד סטיב אנג'לו, אינפקטד מאשרום ודי ג'יים ישראלים.

ב-19 במאי 2015 יצא השיר "Hey Mama" (עם ניקי מינאז' וביבי רקסה, שיצא חלקית כבר בתחילת השנה) והוא מתוך האלבום "Listen", השיר זכה בחודשיים בלבד ביוטיוב ב-90 מיליון צפיות. נכון לאוקטובר 2020 לשיר יותר מ-1 מיליארד צפיות, והוא השיר המצליח ביותר שהיה אי פעם לדייוויד גטה.

ביוני 2015 נבחר גטה ליצור את שיר הפתיחה הרשמי של יורו 2016, "This One's For You". השיר בוצע על ידי הזמרת השוודית זארה לארסון.

בחודש דצמבר 2017 יצר את השיר "So Far Away'" ביחד עם מרטין גריקס שנכון ליולי 2018, צבר 117 מיליון צפיות ביוטיוב.[2] שנה לאחר מכן, הוציא את השיר "Mad Love", ביחד עם שון פול ובקי ג'י.[3] במקור, השיר היה מיועד עבור הזמרת הקולומביאנית שאקירה, אשר הייתה אחת מן הכותבים שלו.[4]

ב-22 בספטמבר 2018 הופיע גטה בפארק ראשון לציון בישראל לצד רובין שולץ ובליס.[5]

ב-2018 דייוויד גטה החל בפרויקט חדש בו הוא מנגן ויוצר מוזיקת טכנו תחת השם "Jack Back". בשנת 2018, הוציא את אלבומו השביעי, 7. בשנת 2019, הוציא יחד עם נאטי נטשה, דדי יאנקי, דימיטרי וגאס, לייק מייק ואפרו ברוס את השיר "Instagram".

באוגוסט 2022 הוציא את הסינגל "I'm Good (Blue)", יחד עם ביבי רקסה.

ב-28 ביולי 2023 הוציא את הסינגל "Something To Hold On To" עם הדי ג'יי הדני, מורטן (דנ').[6] ב-4 באוגוסט הוציא את הסינגל "One in a Million" עם ביבי רקסה.[7]

חיים אישיים עריכה

בשנת 1992 נישא למנהלת מועדוני לילה, קתרין אונה. לזוג נולדו בן ובת. במרץ 2014 התגרשו בני הזוג, לאחר 22 שנות נישואים. נכון לשנת 2017, מוערך הונו של גטה בכ־75 מיליון דולר.[8]

דיסקוגרפיה עריכה

אלבומי אולפן עריכה

מהדורות מחודשות עריכה

מיני-אלבומים עריכה

  • 2009: iTunes Festival: London 2009
  • 2012: iTunes Festival: London 2012
  • 2014: Lovers on the Sun EP
  • 2020: New Rave EP (ביחד עם מורטן)
  • 2022: Episode 2 (ביחד עם מורטן)

אלבומים מיקס - רמיקס עריכה

  • 2003: Fuck Me I'm Famous
  • 2005: Fuck Me I'm Famous Vol. 2
  • 2006: Fuck Me I'm Famous – Ibiza Mix 06
  • 2008: Fuck Me I'm Famous – Ibiza Mix 08
  • 2009: Fuck Me I'm Famous – Ibiza Mix 2009
  • 2010: Fuck Me I'm Famous – Ibiza Mix 2010
  • 2011: Fuck Me I'm Famous – Ibiza Mix 2011
  • 2012: Fuck Me I'm Famous – Ibiza Mix 2012
  • 2013: Fuck Me I'm Famous – Ibiza Mix 2013

פרסים ומועמדויות עריכה

שנה פרס קטגוריה עבודה מועמדת תוצאה מקור
2024 פרס גראמי הקלטת הפופ דאנס הטובה ביותר "Baby Don't Hurt Me" מועמדות [9]
"One in a Million" מועמדות

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דייוויד גטה בוויקישיתוף


הערות שוליים עריכה

  1. ^ "" Mon moteur, c'est la musique et le plaisir "". LExpansion.com (בצרפתית). 2002-04-01. נבדק ב-2018-09-29.
  2. ^ Martin Garrix (2017-11-30), Martin Garrix & David Guetta - So Far Away (feat. Jamie Scott & Romy Dya) (Official Video), נבדק ב-2018-07-13
  3. ^ SeanPaulVEVO (2018-03-15), Sean Paul, David Guetta - Mad Love ft. Becky G, נבדק ב-2018-07-13
  4. ^ "Sean Paul Got "Mad Love" For Shakira - Urban Islandz". Urban Islandz (באנגלית אמריקאית). 2017-06-08. נבדק ב-2018-07-13.
  5. ^ וואלה! תרבות‏, קרחנה: דיוויד גטה בדרך להופעה בישראל, באתר וואלה!‏, 09 ביולי 2018
  6. ^ New Releases: Anne-Marie, Travis Scott, Calvin Harris & Sam Smith, Official Charts, ‏27 ביולי 2023
  7. ^ Emily Zemler, Bebe Rexha, David Guetta Celebrate Love on Soaring Club Anthem 'One in a Million', Rolling Stone, ‏2023-08-04 (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ David Guetta Net Worth, באתר CelebrityNetWorth
  9. ^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com
הקודם:
2020–2021: מרשמלו
פרס המוזיקה של iHeartRadio לאמן הדאנס של השנה
2022: דייוויד גטה
הבא:
2023: אנאבל אנגלונד