דייוויד ליווינגסטון
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. |
דייוויד ליווינגסטון (באנגלית: David Livingstone; 19 במרץ 1813 – 1 במאי 1873) היה מגלה ארצות ומיסיונר סקוטי. האירופאי הראשון שראה את מפלי ויקטוריה.
 | |
| דייוויד ליווינגסטון, 1864 | |
| לידה |
19 במרץ 1813 בלנטייר (Blantyre), מחוז לנרקשייר (Lanarkshire, כיום במחוז דרום לנרקשייר), סקוטלנד  |
|---|---|
| פטירה |
1 במאי 1873 (בגיל 60) זמביה |
| לאום | בריטי-סקוטי |
| בן או בת זוג |
Mary Livingstone |
| צאצאים |
Agnes Livingstone Bruce |
| מספר צאצאים |
6 |
| תקופת הפעילות | 1841–1866 (כ־25 שנים) |
| מספר מסעות | 4 |
| גילויים בולטים | אגם טנגניקה, מקורות הנילוס, מפלי ויקטוריה, אגמים ונהרות נוספים |
| אזורים שחקר | מרכז ודרום אפריקה |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
.jpg){kind=small} |
| דף המוקדש לדייוויד ליווינגסטון | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
שנותיו המוקדמות עריכה
.jpg)
דייוויד ליווינגסטון נולד בעיר בלנטייר שעל גדות נהר הקלייד, והיה הילד השני להוריו, ניל ואגנס לבית האנטר (Hunter), מתוך שבעה. אביו, אשר היה נוצרי אדוק, היה סוחר תה מדלת לדלת, מורה בבית ספר של יום ראשון ובד בבד, מטיף להימנעות מאלכוהול. בנוסף, הרבה אביו לקרוא ספרי תאולוגיה, כמו גם ספרים העוסקים בשליחויות מיסיונריות וספרי מסעות, פעילויות שדייוויד עסק בהן במרבית חייו הבוגרים, כמתואר להלן. למרות שחינוכו הפורמלי כילד כלל את בית הספר המקומי ותו לאו, השכלתו של דייוויד הייתה רחבה בהרבה, שכן גם דייוויד ליווינגסטון, כאביו, היה קורא נלהב, אך בנוסף התעניין רבות בטבע: צמחים, בעלי חיים ועוד. בהמשך לכך, מצא עניין רב בספרים המגשרים בין ממצאי המדע לבין עקרונות הנצרות, כמו גם בספרות ובדעותיהם של אישים נוספים בעלי זיקה נוצרית רפורמיסטית. כתוצאה, דייוויד ליווינגסטון רכש מודעות דתית גבוהה, בד בבד עם מודעות חברתית עמוקה. כך, בגיל 15, ליווינגסטון עזב את הכנסייה של סקוטלנד לטובת זרם הקונגרגציונליזם.
בגיל 10, דייוויד ליווינגסטון החל לעבוד במפעל טקסטיל, על מנת לעזור בפרנסת משפחתו. הוא המשיך בעבודתו במפעל, בתפקידים שונים, עד גיל 26.
הכנות לפעילות מיסיונרית עריכה
בשנת 1836, דייוויד ליווינגסטון נענה לקריאה לצאת לפעילות מיסיונרית בסין. הדרישה מן היוצאים הייתה רכישת ידע ברפואה, ולשם כך חבש את ספסל הלימודים באוניברסיטת אנדרסון (Anderson, כיום אוניברסיטת סטרטלקייד) בגלזגו, תוך הסדר לעבודה חלקית במפעל הטקסטיל בו עבד. באוניברסיטה הוא למד רפואה, כימיה וכן נכח בהרצאות בתאולוגיה. לאחר פנייה מצדו אל החברה המיסיונרית הלונדונית (London Missionary Society), ותהליך שכלל שאלון וראיונות, ב-1838, ליווינגסטון התקבל כמועמד מטעמה לשליחות. כהכנה לכך, הוכשר כאיש דת באונגר (Ongar) שבאסקס, שם למד לטינית, יוונית, עברית ותאולוגיה. בהמשך, התמחה בנושאים רפואיים שונים, וכן בבוטניקה, בלונדון ובגלזגו. לבסוף, ב-1840, הוסמך כאיש כנסייה.
באפריקה עריכה
כיוון שבעת סיום לימודיו התחוללה בסין מלחמת האופיום הראשונה, והחברה המיסיונרית העדיפה לעת עתה שלא לשגר לשם שליחים מטעמה, ליווינגסטון בחר להישלח במקום זאת לאפריקה. ב-17 בנובמבר 1840, ליוונגסטון עזב את לונדון והפליג לכף התקווה הטובה דרך ריו דה ז'נירו. במרץ 1841, ליווינגסטון הגיע לקייפטאון, ולאחר שהייה של כחודש במקום, לפורט אליזבת'. בהמשך, יצא לשני מסעות ברחבי דרומה של אפריקה, בצוותא עם שליחים מיסיונריים אחרים. הראשון שביניהם, בין 19 במאי ל-31 ביולי, הגיע לתחנת המיסיון בקורומן (Kuruman) שבצפון מושבת הכף. במסע השני הגיע לאזור זרוסט (Zeerust), כ-240 ק"מ צפונה-מערבה ליוהנסבורג. ב-1843, לאחר מספר מסעות נוספים בדרום אפריקה, אכן סייע להקים תחנת מיסיון במבוצה (mabotsa) שליד זרוסט. באותו מקום, ב-16 בפברואר 1844, ליווינגסטון הותקף על ידי אריה, שמחץ את זרועו בטרם חשו לעזרתו מספר אנשים והרגוהו. הזרוע, אם כי כללית החלימה, נותרה מוגבלת חלקית בתנועתה למשך שארית חייו.
בשנת 1845, ליווינגסטון נאלץ לעזוב את תחנת המיסיון במבוצה, הן בשל חילוקי דעות עם שותפו לשליחות, שהשניים לא הצליחו ליישב, הן כיוון שהמקומיים לא נטו להתלהב מן הבשורה הנוצרית. תחילה עקר לצ'ונואנה (Chonuane, כיום בדרום אפריקה, סמוך לגבול עם בוצואנה) ולאחר ששהה כשנה במקום, עקר למיסיון קולובנג (Kolobeng), מעט מצידו השני של הגבול של ימינו. לאחר כשנתיים של שכנוע סבלני, ליווינגסטון הצליח לנצר את המנהיג המקומי, רק כדי לגלות כי הוא חזר בו תוך כמה חודשים. בעת ששהה בקולובנג, ליווינגסטון יצא למספר מסעות בדרומה של יבשת אפריקה, הן כדי לאתר מקומות פוטנציאליים לתחנות מיסיון נוספות, הן כדי לשפר את ידיעותיו בשפות המקומיות. כך למשל, ב-1849 ליווינגסטון, יחד עם החוקר ויליאם קוטון אוזוול (Oswell) חצו יחדיו את מדבר קלהארי, והגיעו לאגם נגאמי (Ngami) שבצפונה של בוצואנה. בשלב זה, החלו מסעותיו של ליווינסטון להפוך למסעי תגליות, דבר שקיבל הכרה מטעם החברה הגאוגרפית המלכותית.
זמבזי ומפלי ויקטוריה עריכה
ליווינסטון, אשר שמע על קיומו של נהר הזמבזי, החליט לבדוק את האפשרות לנצל את נתיב המים כדי לחדור לפנימה של היבשת, ואכן, השניים הגיעו אל הנהר באוגוסט 1851. ב-1852, לאחר ששלח את משפחתו לבריטניה, תר שוב את סביבות הנהר. ב-11 בנובמבר 1853, בלוויית 27 לוחמים מקומיים אשר הקצה לו ראש השבט המקומי, ליווינגסטון פנה מליניינטי (Linyanti) שבצפון בוצואנה של ימינו, מערבה, ובתום מסע מפרך, בו כמעט איבד את חייו בשל קדחת, הגיע ב-31 במאי 1854 ללואנדה שעל חוף האוקיינוס האטלנטי. ליווינגסטון, שהבין כי מסלול כה מפרך לא יהיה שימושי לחדירה אל פנים היבשת, פנה חזרה, ולאחר מנוחה, ב-20 בספטמבר החל לעשות דרכו לליניינטי, אליה הגיע ב-11 בספטמבר 1855. ב-3 בנובמבר, בעזרת 114 לוחמים שאותו ראש שבט הקצה לו זו הפעם, פנה מזרחה. ב-16 בנובמבר 1855, במהלך מסעו זה, דיוויד ליווינגסטון היה האירופי הראשון שראה את מפלי ויקטוריה, שם שהוא עצמו טבע, לכבודה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת באותה העת. ב-20 במאי 1856, בסופו של אותו מסע, ליווינגסטון הגיע לקלימאנה (Quelimane) שבמוזמביק, על חוף האוקיינוס ההודי, ואגב כך, מיפה את רוב מהלכו של נהר הזמבזי. כך, ליווינגסטון הפך לאירופאי הראשון שחצה את אפריקה לרוחבה בקו רוחב זה. ביטוי חשוב להערכה להישגיו הייתה מדליית הפטרון היוקרתית, אליה נלווה מענק כספי, מטעם החברה הגאוגרפית המלכותית, אשר הוענקה לו ב-1855. מצד שני, החברה המיסיונרית הלונדונית שלחה לליווינגסטון מכתב ובו הסתייגות מכך שהקשר בין מסעותיו להפצת הבשורה הנוצרית הולך ומתרחק.
חזרה ללונדון עריכה
ליוונגסטון חזר לבריטניה ב-9 בדצמבר 1856, וזכה לפרסום ולהוקרה, ובין השאר, נבחר לחברה המלכותית. ב-1857 הוציא ספר, אשר נמכר בכ-70,000 עותקים, "מסעות בשליחות מיסיונרית ומחקרים בדרום אפריקה" (Missionary Travels and Researches in South Africa) ובו תיאור קורותיו באפריקה ושל העמים החיים בה. כל אלה הביאוהו לרווחה כלכלית. כיוון שליווינגסטון זכה כאמור לגב ציבורי רחב, אשר איפשר לו לתכנן מסעות נוספים, אך לכתף קרה מצד החברה המיסיונרית, הוא התפטר באותה שנה מן החברה. במקביל, במאי של אותה שנה, מונה על ידי הממשלה הבריטית לתפקיד קונסול אשר התחום הגאוגרפי עליו הופקד היה דינמי, בשטחים שממערב למוזמביק. בפברואר 1858 הוגדר התחום מחדש: החוף המזרחי והשטחים הפנימיים העצמאיים (כלומר, שאינם בשליטה של מעצמה אירופית) באפריקה. פרט לאותו מינוי, ליווינגסטון זכה למימון ממשלתי של 5,000 פאונד (אשר ערכם דאז היה פי 85 בערך מזה של ימינו), על מנת שייצא שוב לאפריקה ויחקור את אפשרויות הסחר שפותח נהר הזמבזי, ולמימון זה נוספו כספים תרומת הציבור. ליווינגסטון העדיף תחילה לצאת שוב לבדו ולקהל סיוע מן המקומיים, אלא שהממשלה הבריטית הכתיבה ליווי של ששה קצינים בעלי תחומי התמחות שונים.
מסע שני לזמבזי עריכה
ב-10 במרץ 1858 המשלחת בראשות ליווינגסטון יצאה מבריטניה, מצויידת בספינת קיטור מפורקת, לשייט נהרות, שחלקיה ניתנים לנשיאה. לאחר עצירה בפריטאון, בה הצטרפו 12 אנשי צוות אפריקנים לאיוש ספינת הקיטור לכשתורכב, המשלחת הגיעה ב-14 במאי לזמבזי. אוניית האם, עמה הפליגה המשלחת מבריטניה, נשאה את המשלחת במעלה הנהר ככל שאפשרו התנאים, כ-64 ק"מ, שם תנאי הנהר לא איפשרו התקדמות נוספת. מכאן ואילך, המשלחת התקדמה בעזרת ספינת הקיטור לשייט נהרות, ובעת הצורך, זו נגררה על ידי אנשי המשלחת. קושי אפשרי אחר, מצב מלחמה ששרר באותו אזור ובאותה העת, לא בא לידי ביטוי, כיוון ששני הצדדים נמנעו מלפגוע במשלחת.
מותו עריכה
ליווינגסטון נפטר ממחלת המלריה שהייתה מלווה בדימום פנימי כתוצאה ממחלת הדיזנטריה בזמביה בשנת 1873, בעודו באחד ממסעותיו לחיפוש מקורותיו של נהר הנילוס[1]. גופתו נשלחה במסע אשר ארך חודשים רבים אל בריטניה, ושם נקברה בטקס רב רושם בכנסיית וסטמינסטר, שבה קוברת האומה הבריטית את גדוליה. יש האומרים כי לבו טמון בקופסת מתכת מתחת לעץ באזור העיירה אילאלה בזמביה, שם מת, וכנסייה בזנזיבר מתגאה בכך שלבו של ליווינגסטון טמון בה.
חיים אישיים עריכה
ב-9 בינואר 1845, דייוויד ליוונגסטון נישא למרי, בתו של רוברט מופאט (Moffat), מיסיונר אשר ליווינגסטון נלווה אליו בחלק ממסעותיו באותה תקופה, וכך הכיר את בתו. הקשר בין בני הזוג התחזק לאחר שליווינגסטון נסע לקורומן כדי להחלים מהפציעה שנגרמה לו בעת שהותקף על ידי אריה (ר' למעלה), ומרי סייעה לטיפול בו. לזוג נולדו ששה ילדים, שלושה בנים ושלוש בנות, מהן אחת, אליזבת', שמתה בינקותה.
מרי מתה ממלריה ב-27 באפריל 1862, בהיותה בת 41, והילדים, שעוד ב-1852 נשלחו כאמור לבריטניה, הועברו לטיפול קרובי משפחה.
שלושת בניו מתו בגיל צעיר יחסית. רוברט, שנולד ב-1846, התנדב לצבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקנית ומת בגיל 18 במחנה שבויים של הקונפדרציה. תומאס, אשר נולד ב-1849, מת בגיל 27 במצרים מבילהרציה, מחלה בה לקה בילדותו באפריקה. הבן השלישי, ויליאם אוזוול (על שם שותפו של ליווינגסטון למסע במדבר קלהארי, ר' למעלה), אשר נולד ב-1851, מת בגיל 41 בטרינידד (אי), בעת שהתמחה שם ברפואה.
הנצחתו עריכה
לזכרו של ליווינגסטון הוקמה עיר בשם ליווינגסטון בדרומה של זמביה. ליווינגסטון מונצח בנוסף בשם המוזיאון שהוקם בעיר בשנת 1950 וכן בפסליו הרבים שהוקמו בעיר באתרים שונים. על שמו קרוי גם אחד מתת-המינים של איילנד מצוי החי בזמביה. הוא זכור במיוחד בשל פגישתו עם הנרי מורטון סטנלי, שהולידה את הציטוט המפורסם "ד"ר ליווינגסטון, אני מניח".
קישורים חיצוניים עריכה
- דייוויד ליווינגסטון
- דייוויד ליווינגסטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי דייוויד ליווינגסטון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- דייוויד ליווינגסטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
דייוויד ליוינגסטון (1813-1873), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ דייוויד ליווינגסטון באתר BBC.