דייוויד מיי
דייוויד מיי (באנגלית: David May; נולד ב-24 ביוני 1970) הוא כדורגלן עבר ומאמן כדורגל אנגלי.[1]
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
24 ביוני 1970 (בן 54) אולדהאם, אנגליה | |||
| גובה | 1.83 מטר | |||
| עמדה | בלם, מגן ימני | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
קריירה
עריכהמיי החל לשחק כדורגל בקבוצות הנוער של בלקברן רוברס, ולאחר מכן שיחק כמגן וכבלם בקבוצה הבוגרת, איתה סיים את הליגה כסגנית האלופה מנצ'סטר יונייטד בעונת 1993/1994.[2]
ביולי 1994 הוא נרכש על ידי מנצ'סטר יונייטד תמורת 1.2 מיליון ליש"ט, כגיבוי לסטיב ברוס וגארי פאליסטר המתבגרים.[3] פציעתו של המגן הימני הבכיר של הקבוצה, פול פארקר, גרמה לכך שהמאמן אלכס פרגוסון הציב אותו בעמדה זו במשך רוב עונתו הראשונה בקבוצה. כיוון שביצועיו היו לא-טובים, בסוף העונה החליט פרגוסון להסיט את גארי נוויל מעמדת הקשר האחורי לעמדת המגן הימני, והוא החל לפתוח בקביעות בהרכב במקום מיי. מנצ'סטר יונייטד סיימה את העונה במקום השני, כסגניתה של בלקברן רוברס אותה עזב מיי.
לקראת סוף עונת 1995/1996 נפצע סטיב ברוס, ומיי החל למלא את מקומו בעמדת הבלם ותפס את המקום בהרכב הפותח.[4] בתום עונת 1996/1997 זומן מיי לסגל נבחרת אנגליה לאחר עונה אישית מרשימה, אך לא שיחק.[5]
בעונות הבאות נדחק מיי לאחור לאחר הופעת שחקנים כמו יאפ סטאם, וס בראון והנינג ברג, אך שב להרכב לקראת סוף עונת 1998/1999, בה הייתה צריכה הקבוצה סגל רחב במהלך ההתמודדות על הטרבל, בו אף זכתה בסוף.[6]
בעונה שלאחר מכן מיי הושאל להאדרספילד טאון, שם אימן סטיב ברוס, ששיחק לצידו ביונייטד. בהופעתו הראשונה בקבוצה ספג פציעה ונאלץ לחזור למנצ'סטר יונייטד, שם נשאר שלוש שנים נוספות, אך לעיתים קרובות הושבת על ידי פציעה ושיחק בעיקר בקבוצת המילואים. בארבע העונות האחרונות של מיי במדי יונייטד הוא רשם רק 12 הופעות, ובשל מספר ההופעות הנמוך זכה רק בשתי אליפויות בפרמיירליג, אף על פי שהיה בסגל בשש אליפויות. ההופעה התחרותית האחרונה של מיי במנצ'סטר יונייטד הייתה ב-3 בדצמבר 2002, במשחק גביע הליגה נגד ברנלי.[7]
בקיץ 2003 עבר מיי לברנלי של המאמן סטן טרנט,[8] ששיחקה בליגה השנייה באנגליה.[9][10][11] הוא הופיע 39 פעמים במדי המועדון,[12] ואף שימש כקפטן הקבוצה במספר הזדמנויות.[13]
בנובמבר 2004 עבר לשחק במועדון החובבני באקאפ בורו, בו שיחק שנתיים,[14] ולאחר שפרש הפך לעוזר מאמן הקבוצה.
לאחר הפרישה
עריכהלאחר פרישתו התעסק מיי בייבוא יין.[15] בשנת 2007 נסע לדובאי על מנת ללמד בבית ספר לכדורגל. באותה שנה החל להגיש בערוץ הטלוויזיה של מנצ'סטר יונייטד, MUTV,[3] והוא גם מגיש שותף בפודקאסט הרשמי של המועדון.[16]
תארים
עריכה- מנצ'סטר יונייטד
- ליגת האלופות (1): 1998/1999
- אליפות אנגליה (2): 1995/1996, 1996/1997
- הגביע האנגלי (2): 1995/1996, 1998/1999
- מגן הצדקה (2): 1994, 1996
קישורים חיצוניים
עריכה- דייוויד מיי, באתר Transfermarkt
- דייוויד מיי, באתר BDFutbol
- דייוויד מיי, באתר WorldFootball.net
- דייוויד מיי, באתר FootballDatabase.eu
הערות שוליים
עריכה- ^ David May, 11v11.com
- ^ Blackburn Rovers | Lancashire Telegraph, www.lancashiretelegraph.co.uk
- ^ 1 2 Andy Mitten published, David May: What Happened Next?, fourfourtwo.com, 2007-06-30 (באנגלית)
- ^ "FA Cup flashback" (באנגלית בריטית). 2006-02-16. נבדק ב-2022-05-31.
- ^ Football: Dark days are over as May shines, The Independent, 1997-03-27 (באנגלית)
- ^ Champions League: Where Are They Now? The Bayern Munich And Manchester United Teams Of 1999 | Goal.com, www.goal.com
- ^ "Man Utd march on" (באנגלית בריטית). 2002-12-03. נבדק ב-2022-05-31.
- ^ Burnley's history of player-manager brawls, ESPN.com, 2014-09-25 (באנגלית)
- ^ Stan Ternent cleared of assault, Lancashire Telegraph (באנגלית)
- ^ Manchester United Official Web Site - Club & News - News - 11:26:38 AM, web.archive.org, 2005-12-17
- ^ "Burnley capture defender May" (באנגלית בריטית). 2003-08-13. נבדק ב-2022-05-31.
- ^ Burnley | Team | Profiles | David May, archive.ph, 2012-06-30
- ^ Burnley | News | Latest Headlines | Latest Headlines | Captain's Deli…, archive.ph, 2012-07-20
- ^ "Manchester United 1999 Champions League winners - where are they now?". The Telegraph (באנגלית בריטית). 2016-05-26. ISSN 0307-1235. נבדק ב-2022-05-31.
- ^ "'Manchester clubs will dominate'". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2022-05-31.
- ^ UTD Podcast | The Official Manchester United Podcasts, www.manutd.com (באנגלית)