דייל דיי
דייל אדם דיי הבן (באנגלית: Dale Adam Dye, Jr; נולד ב-8 באוקטובר 1944) הוא סופר, שחקן ויועץ טכני-צבאי לקולנוע אמריקאי[1].
 | |
| לידה |
8 באוקטובר 1944 (בן 80) קייפ ג'יררדו, מיזורי |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית  |
| מקום לימודים |
הקולג' האוניברסיטאי של אוניברסיטת מרילנד, Defense Information School, האקדמיה הצבאית מיזורי |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| תקופת הפעילות |
מ-1986 |
| פרסים והוקרה | |
|
daledye | |
  | |
חייו
עריכהדיי נולד וגדל בקייפ ג'יררדו, מיזורי. בשנת 1964 התגייס דיי לחיל הנחתים. הוא עבר הכשרה כלוחם בחיל הרגלים ולחם במלחמת וייטנאם. בשל כישוריו הבולטים בכתיבה סווג מקצועו הצבאי מחדש והוא הוסב לכתב צבאי, אולם התעקש לקחת חלק בלחימה ולחם בין היתר בקרבות הבלימה במתקפת הטט[2]. במהלך המלחמה עוטר דיי בכוכב הארד ובשלושה עיטורי לב הארגמן. לאחר 13 שנות שירות כחוגר, והוא כבר רב-סמל, הוסמך דיי לקצונה. הוא הוצב בביירות ושב לארצות הברית זמן קצר לפני ההתקפה על בסיס הנחתים בעיר. דיי פרש מן החיל בשנת 1984 בדרגת קפטן[3]. לאחר פרישתו הפך לסופר וליועץ טכני לעניינים צבאיים בסרטי קולנוע. בנוסף פיתח דיי קריירה כשחקן, כשהוא מגלם בעיקר אנשי צבא וכוחות הביטחון. בין היתר ייעץ בהפקת הסרטים והסדרות פלאטון, להציל את טוראי ראיין, אחים לנשק, שחרור בעורף האויב והפסיפיק[4].
ספריו
עריכהספרי דיי שתורגמו לעברית הם:
- "פלאטון", הוצאת אור-עם, 1987.
פילמוגרפיה חלקית
עריכה- פלאטון (1986)
- נולד בארבעה ביולי (1989)
- ג'י. אף. קיי - תיק פתוח (1991)
- מצור ימי (1992)
- שמיים כחולים (1994)
- רוצחים מלידה (1994)
- מצור ימי 2 (1995)
- התפרצות (1995)
- משימה בלתי אפשרית (1996)
- גברים בחלל (1997)
- להציל את טוראי ראיין (1998)
- פקודה לא חוקית (2000)
- משחקי ריגול (2001)
- ברנדון הנעדר (2003)
- שחרור בעורף האויב (2005)
- כמו יום ולילה (2010)
- The Last Full Measure (2019)
- המשפט הצבאי של המרד על הקיין (אנ') (2023)
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ יניר דקל, לוס אנג'לס, חיילים היינו, באתר ynet, 14 ביולי 2010.
- ^ מייקל הר, "שדרים", הוצאת תבל, 1987, עמודים 57-58, "והיה שם גם כתב של הנחתים, סרג'נט דייל דאיי, שישב עם פרח צהוב ארוך מזדקר מרשת-ההסוואה של הקסדה שלו, מהווה מטרה יוצאת מהכלל באמת. הוא ישב שם מגלגל את עיניו ואומר, "הו כן, הו כן, צ'ארלי באמת הכין לנו כאן הרבה חרא, זה יהיה רע", ומחייך באושר. היה זה אותו חיוך שראיתי שבוע לאחר מכן כאשר כדור של צלף קדח חור בקיר חמישה סנטימטר מעל ראשו, סיבה מוזרה לבדיחות דעת אצל כל אדם, להוציא חיראי".
- ^ מאת אלעד בן דוד, כתבנו לענייני כתבות שפדיחה לתת אותן לג'ובניקים, מנת קרב, באתר ynet, 12 ביולי 2010.
- ^ ביל קבני, USA TODAY, ים של דמעות: על "הפסיפיק", באתר nrg, 16 במרץ 2010.