דימוי עצמי

דימוי עצמי הוא מושג רב ממדי המשקף את מכלול התפיסות, העמדות, הרגשות, האפיונים הפיזיים וההתנהגות שהפרט מייחס לעצמו באופן סובייקטיבי.[1] הגדרתו ומהותו של מושג זה נתונים במחלוקת בקרב התאורטיקנים השונים.

Is this me mental disorder of looking.jpg

התפיסה המחקרית הרווחת מתייחסת לדימוי העצמי כתכונה דינאמית, נלמדת על ידי הפרט במהלך חייו ומתפתח ללא הרף, כפועל יוצא מחוויותיו של הפרט, האינטראקציה שלו עם "אחרים משמעותיים" ומגעו עם סביבתו.[2][3] מנגד, חוקרים אחדים מתייחסים לדימוי העצמי כתכונת אישיות מולדת, דהיינו היא מובנת באדם פנימה. את התכונה הזו מביא הפרט עמו אל סביבתו, כאשר היא כבר מגובשת ומעוצבת וכמעט ואינה מושפעת מהתנסות בסביבה.[2]

הספרות המקצועית מלמדת כי הדימוי העצמי והתפתחותו אצל הפרט מושפעים ממשתנים שונים מגוונים, כאשר העיקריים הם: גיל – כך שצעירים הם פחות בטוחים במושג העצמי וכי הביטחון העצמי שלהם גובר עם הגיל ונעשה יותר ברור ויותר מוגדר.[4] כמו כן, משתנים משמעותיים בהתהוות הדימוי העצמי הם מגדר[5][6], הכנסה ומצב חברתי-כלכלי[7], המצב הבריאותי[8], אתניות[9], והדימוי הגופי של הפרט[10].

לדימוי העצמי יש השפעה מכרעת על ההתנהגות, ומצב הבריאות הנפשית ותפקודו של האדם. כך, שככל שהדימוי העצמי גבוה יותר, התפקוד יעיל יותר, ככל שהדימוי העצמי נמוך, יעילות התפקוד נפגמת.[11]

התפתחות הדימוי העצמיעריכה

 

בפסיכולוגיה חברתיתעריכה

  ערך מורחב – תאוריית ההשוואה החברתית

תאוריית ההשוואה החברתית היא תיאוריה שהוצעה על ידי לאון פסטינגר שלפיה יש דחף אנושי ללמוד על עצמך, יכולותיך ודעותיך, על ידי ההשואה אל אחרים.[3] התיאוריה גורסת כי הדימוי העצמי נוצר תוך השוואה שעורך האדם בינו לבין אנשים אחרים בסביבתו.[3]

בפסיכואנליזהעריכה

לפי אוטו קרנברג (1976), דימוי עצמי הוא תוצר של הפנמה הכולל שלושה תהליכים:[12]

  • ספרציה - הבנת התינוק שהוא אישיות בפני עצמו. כבר מסוף השנה הראשונה לחייו מבין התינוק שאיננו מחובר גופנית לאמו ולשאר האנשים והחפצים בחייו. בשנה השנייה לחייו נוצר לפעוט רצון משלו, "לא רוצה", "את זה", רצון זה מהווה את ההיפרדות הנפשית.
  • קביעות העצמי - בסוף השנה הראשונה לחיי התינוק, הוא מפתח שתי יכולות שכליות חשובות, קביעות אובייקט ויכולת ההסמלה. יכולות אלו מאפשרות לו להבין שהאדם יכול להשתנות מבחינה חיצונית (לבוש, שינוי במבנה הגוף) אך הוא עדיין נשאר אותו האדם.
  • זיהוי עצמי - לאחר שעבר בהצלחה את שני השלבים הראשונים, הילד לומד לזהות את עצמו. הוא מתחיל להתייחס אל עצמו בגוף ראשון בתור "אני" במקום בגוף שלישי "אורן", למשל.

למידה על ה"עצמי"עריכה

בני האדם לומדים על עצמם ממספר מקורות משמעותיים.

  • התנסות אישית - לאחר התפתחות היכולות השכליות של הילד הוא לומד להעריך את עצמו על סמך הישגיו. החוויות שאנו עוברים במהלך החיים משפיעות ומעצבות את הדימוי העצמי של כל אחד מאיתנו.
  • יחסי גומלין בין אישיים - מלמדים על ה"עצמי" דרך היחסים עם אחרים ("יש לי הרבה חברים"), התגובות שמקבלים מאחרים ("אתה ילד חכם") וההשוואה לאנשים אחרים ("אני הילד הכי חזק בכיתה"). בגיל בית הספר מתפתחת אצל הילד היכולת להתבונן על עצמו דרך עיני אחרים ולהסיק מכך על עצמו - מתייחסת לשאלה "מה אתה חושב שאנשים אחרים חושבים עליך?"
  • חברה ותרבות - הדימוי העצמי של כל אדם נבנה בהתאם למידה שבה הוא מצליח להתאים את עצמו לדפוסי התנהגות בחברה בה הוא חי.

ייצוג העצמיעריכה

  ערך מורחב – תאוריית פערי העצמי


תאוריית פערי העצמי היא תאוריה שפותחה על ידי א. טורי היגינס והיא מבחינה בין שלושה ייצוגי העצמי: עצמי ממשי (תפיסות האדם את עצמו בהווה), עצמי אידיאלי (התקוות והשאיפות של האדם), ועצמי נדרש (תפיסות האדם את ציפיות החברה ממנו). פערים בין העצמי הממשי והעצמי הנדרש או האידיאלי יוצרים חוסר נוחות ותחושות אכזבה ובושה, המניעים את המוטיבציה של הפרט לצמצום הפערים.

דימוי עצמי חיובי מול דימוי עצמי שליליעריכה

דימוי עצמי חיובי - נוצר כאשר האדם חש פער קטן בין ציפיותיו והישגיו בפועל. מניע את האדם לפעול בביטחון, ליזום ולהתמודד עם אתגרים.

דימוי עצמי שלילי - נוצר כאשר האדם חש חוסר שביעות רצון מתמשך מהישגיו וממאפייניו האישיים. לרוב עקב ביקורת שלילית שספג בילדותו מדמויות משמעותיות עבורו ("ילד רע", "לא מוצלח", "שמן" ועוד). דימוי זה גורם לחוסר ביטחון, פחד מתמיד מכישלון ויכול אף לגרום לחוסר אונים וייאוש.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Rosenberg, M. (1979). Components of Rosenberg’s self-esteem scale. Conceiving the self. New York: Basic Books.
  2. ^ 1 2 Dweck, C. S. (2002). The Development of Ability Conceptions. Development of Achievement Motivation, 17, 57-88.
  3. ^ 1 2 3 Leon Festinger, A Theory of Social Comparison Processes, Human Relations 7, 1954-05, עמ' 117–140 doi: 10.1177/001872675400700202
  4. ^ Ruth Yasemin Erol, Ulrich Orth, Self-esteem development from age 14 to 30 years: A longitudinal study., Journal of Personality and Social Psychology 101, 2011-09, עמ' 607–619 doi: 10.1037/a0024299
  5. ^ Julie Ann McMullin, John Cairney, Self-esteem and the intersection of age, class, and gender, Journal of Aging Studies, New Directions in Feminist Gerontology 18, 2004-02-01, עמ' 75–90 doi: 10.1016/j.jaging.2003.09.006
  6. ^ Unni K. Moksnes, Inger E. O. Moljord, Geir A. Espnes, Don G. Byrne, The association between stress and emotional states in adolescents: The role of gender and self-esteem, Personality and Individual Differences 49, 2010-10-01, עמ' 430–435 doi: 10.1016/j.paid.2010.04.012
  7. ^ Mark R. Leary, Roy F. Baumeister, The nature and function of self-esteem: Sociometer theory, כרך 32, Academic Press, 2000-01-01, עמ' 1–62. (באנגלית)
  8. ^ Yael Benyamini, Howard Leventhal, Elaine A Leventhal, Self-rated oral health as an independent predictor of self-rated general health, self-esteem and life satisfaction, Social Science & Medicine 59, 2004-09-01, עמ' 1109–1116 doi: 10.1016/j.socscimed.2003.12.021
  9. ^ Jerald G. Bachman, Patrick M. O'Malley, Peter Freedman-Doan, Kali H. Trzesniewski, M. Brent Donnellan, Adolescent Self-esteem: Differences by Race/Ethnicity, Gender, and Age, Self and Identity 10, 2011-10-01, עמ' 445–473 doi: 10.1080/15298861003794538
  10. ^ J. A. O'Dea, P. Caputi, Association between socioeconomic status, weight, age and gender, and the body image and weight control practices of 6- to 19-year-old children and adolescents, Health Education Research 16, 2001-10, עמ' 521–532 doi: 10.1093/her/16.5.521
  11. ^ Ulrich Orth, Richard W. Robins, Keith F. Widaman, Life-span development of self-esteem and its effects on important life outcomes, Journal of Personality and Social Psychology 102, 2012-06, עמ' 1271–1288 doi: 10.1037/a0025558
  12. ^ Otto F. Kernberg, Technical Considerations in the Treatment of Borderline Personality Organization, Journal of the American Psychoanalytic Association 24, 1976-08, עמ' 795–829 doi: 10.1177/000306517602400403