פתיחת התפריט הראשי

דינה בליי-שור

שחקנית ישראלית

ביוגרפיהעריכה

דינה בליי נולדה וגדלה בבואנוס איירס, ארגנטינה. בהיותה בת ארבע עשרה הצטרפה לחוג הנוער של התיאטרון היהודי-קומוניסטי בבואנוס איירס (IFT). המורה הראשון שלה היה גיירמו בטגליה, מגדולי שחקני התיאטרון והקולנוע בארגנטינה באותה עת, ממנו שמע לראשונה על שיטת העבודה של סטניסלבסקי, על שקספיר ועל התיאטרון היווני העתיק.

עלתה לישראל לבדה ב-1976, ולאחר שסיימה בגרות בתיכון החקלאי כפר סילבר, התיישבה בקיבוץ געתון, בו התגוררה שבע שנים.

למדה משחק בהדרכת הבמאית הלנה קורקין בחוג לתיאטרון של בימת הקיבוץ (1982-1980). למדה משחק והוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים (1985-1982). בין המורים שהשפיעו על עבודתה: חנן שניר, רינה ירושלמי, מימי ויזנברג, גזה פרטוש ושמוליק שילה (מנהל החוג לדרמה של סמינר הקיבוצים באותם הימים). במהלך הקריירה בליי השתתפה בסדנאות רבות ולמדה אמנות הקול אצל מרדית מונק מארצות הברית ופסיכודרמה אצל הניה ארצי (שניהם ב-1986), תיאטרון הנו אצל קזואו אונו מיפן ותנועה אצל רות זיו אייל (שניהם ב-1987), מסיכות של קומדיה דל'ארטה אצל ז'ילברטו טופאנו מאיטליה (1988), תיפוף וכלי הקשה אצל קאי אקומורה מיפן (1989) ותיפוף, שירה וריקוד אפריקאיים אצל מאירה אשר (1993). סדנת משחק אצל מייקל אלפרדס (2000).

מייד בתום לימודיה הזמינה אותה הבמאית רנה ירושלמי לשחק בתיאטרון חיפה. שם גילמה את דמותו של נער שתקן התלוי באימו במחזה "שש נפשות מחפשות מחבר" מאת לואיג'י פיראנדלו. תפקידה השני היה במחזה "חפצים" מאת א.ב. יהושע בו גילמה את דמותה של עוזרת בית ערביה. היא נשארה בתיאטרון חיפה ארבע עונות. בין השאר שיחקה בו בתפקיד חנה בלצר, מתורגמנית רוסיה במחזה "כשהיא רוקדת" מאת מרטין שרמן, הדודה ב"שידוכין" מאת גוגול והאם ב"סינדרום ירושלים" מאת יהושוע סובול.

ב-1989 גילמה את תפקיד אופליה ב"המלט" במסגרת תיאטרון הקאמרי ואנסמבל עיתים בבימויה של רנה ירושלמי, לצידו של שולי רנד בתפקיד המלט, הפקה שהייתה בסיבוב הופעות ברחבי תבל. מאוחר יותר שיחקה בליי בעוד שלוש הפקות בבימויה של רנה ירושלמי: בתפקיד הדוקטור המרושע ב"וויצק" מאת גאורג ביכנר, ובהצגות "ויאמר" וב"ויאמר ויילך".

ב-1990 שיחקה ב"חתונת הדמים" מאת לורקה בבימויו של חנן שניר שהועלתה בתיאטרון הבימה. גילמה את דמותה של הלבנה לבושה לבן כשהיא מטפסת על קיר ומשקיפה על האוהבים האבודים; היא זכתה בפרס פינקל על התפקיד. בהצגה "הדיבוק" בבימויו של חנן שניר (1998) גילמה את דמותה של חנה רובינא המשחקת את לאה, אחת מארבע דמויותיה של הגיבורה במחזה, הרוקדת בתיאטרליות בשולי הבמה ומשקיפה על גורלה של לאה דהיום.

במהלך השנים שיחקה לסירוגין בקאמרי, הבימה, בית ליסין ותיאטרון חיפה. באופרת הרוק "פיקניק בחוסמסה" מאת חיים נגיד בקאמרי (1990), גילמה את אשתו המתאבדת, יוצאת רוסיה, של עורך דין, עטתה תכריכים ופרצה במחול. ב-1992 שיחקה בהצגת יחיד "השוטה" במסגרת התיאטרונטו. ההצגה הייתה מורכבת מ-79 פסקאות מתוך 40 מחזות (שכתבו בין השאר שקספיר, טום סטופארד, לואיס קרול, ניטשה, אוסקר ויילד ובקט), אותם ליקטה וביימה רינה ברוך.

ב-1993 הכירה את המחזאי והבמאי חנוך לוין, והחלה לשחק במחזותיו. בין תפקידיה: הילד בן השבע בהצגה "הילד חולם", שולית המענה בהצגה "כריתת ראש" (שתיהן בתיאטרון הבימה) וכרוב עצוב ב"אשכבה" בתיאטרון הקאמרי, תפקיד אותו מגלמת עד היום (2015).

ב-2014 החלה לשחק בתפקיד אנטיגונה בהצגה "אנטיגונה" מאת סופוקלס בבימויו של גדי צדקה בתיאטרון העברי ובהצגה "היריקה" בהבימה מאת גדעון רייכר.

פרדי רוקם כתב עליה במאמר בכתב העת 'תיאטרון':

"משחקה של דינה בליי מבטא בעיניי, בראש ובראשונה, משהו אופייני ביותר לתיאטרון הישראלי: עוצמה רגשית, חום אנושי ואפילו סנטימנטליות ורגשנות יתר, המופנים ישירות אל הקהל. תכונות אלו מצטרפות לאמירה אידאולוגית ורעיונית, שאף היא מגייסת את השחקן, ובמקרים רבים גם את הקהל – מעורבות ו'רלוונטיות', לעיתים ללא פשרות... מה שלדעתי מייחד את דינה בליי כשחקנית היא היכולת שלה לגלם רעיון או סמל אבסטרקטיים, שאינם בהכרח כפופים לאמירה אידאולוגית חד-ממדית, אך יש להם בוודאי השלכות אידאולוגיות. יכולת זו... מעניקה ייחודיות למשחקה בהקשר הישראלי, ומשווה לעיתים מימד מטאפיזי למשחקה. היא לא משחקת "דמות" במובן המקובל אלא איכויות על-אינדיבידואליות." [1]

בשנים 1996–1997 הדריכה שחקנים ולימדה תנועה בקבוצה הצעירה של הבימה. ב-1998 העבירה סדנת משחק וביימה הצגה בנושא הזיקנה בסל"ה - הסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין. בשנים 2008-2008 העבירה סדנאות משחק לבמאים מטעם עיריית תל אביב.

דינה בליי-שור נשואה למנואל שור-בליי ולהם בת, סימונה.

פרסיםעריכה

  • 2010 – פרס השחקנית על קריאת תפקיד האמא במחזה "שתיקה רועמת" מאת אנדראה באואב, בימוי אורי אגוז, פסטיבל קריאת מחזות בבית ליסין.

תפקידיםעריכה

תיאטרוןעריכה

תיאטרון הבימה

הצגה מחזאי במאי תפקיד הצגת בכורה
חתונת הדמים פדריקו גארסיה לורקה חנן שניר הלבנה, בת הכפר 1990
ירמה פדריקו גארסיה לורקה מיכל פורת מריה 1991
הילד חולם חנוך לוין חנוך לוין הילד 1993
כריתת ראש חנוך לוין חנוך לוין שולית המענה 1996
הדיבוק ש. אנ-סקי חנן שניר חנה רובינא 1998
בית ברנרדה אלבה פדריקו גארסיה לורקה אילן רונן אנגוסטיאס 2001

תיאטרון חיפה

הצגה מחזאי במאי תפקיד הצגת בכורה
שש נפשות מחפשות מחבר לואיג'י פיראנדלו רנה ירושלמי הנער 1985
חפצים א.ב. יהושע גדליה בסר העוזרת הערביה 1986
בונבנטורה סרז'יו טורנו ז'ילברטו טופנו התאומות 1986
כשהיא רוקדת מרטין שרמן בוב אקרמן חנה בלצר 1986
שידוכין ניקולאי גוגול אילן תורן הדודה 1987
הלילות העליזים של פרנקפורט יוסף מונדי יוסף מונדי היפני והבלדר 1987
סינדרום ירושלים יהושע סובול גדליה בסר האם 1987
יהודי בחצר הדוכס יהודה סומו ז'ילברטו טופנו לוצאטה 1988
נישואי פיגארו פייר בומרשה קטלינה בוז'יאנו קירובינה 1988
מחיר הכבוד יעקב גורדין רוני פינקוביץ' האומנת 2010
ארגנטינה בעז גאון סיני פתר האמא 2011

תיאטרון הקאמרי

הצגה מחזאי במאי תפקיד הצגת בכורה
דידו ואיניאס (אופרה) הנרי פרסל חנן שניר בנו של יופיטר 1985
פיקניק בחוסמסה חיים נגיד ג'ק מסינגר גיטה 1990
אשכבה חנוך לוין חנוך לוין כרוב עצוב 1999
בדנהיים 1939 אהרן אפלפלד עמרי ניצן-מיכה לבינסון האישה 2006
זה הים הגדול יוסף בר-יוסף דדי ברון האמא 2007

אנסמבל עתים ותיאטרון הקאמרי

הצגה מחזאי במאי תפקיד הצגת בכורה
המלט ויליאם שייקספיר רנה ירושלמי אופליה 1989
וויצק 91 גאורג ביכנר רנה ירושלמי הדוקטור 1991
ויאמר טקסטים מהתנ"ך רנה ירושלמי 1994
ויאמר ויילך טקסטים מהתנ"ך רנה ירושלמי 2003

תיאטרון בית ליסין

הצגה מחזאי במאי תפקיד הצגת בכורה
דולפינים מאיה שעיה דדי ברון האמא 2008

תיאטרון אנסמבל הרצליה

הצגה מחזאי במאי תפקיד הצגת בכורה
בשר גבירותי ורבותי שחר פנקס שיר גולדברג פאני ברבריצי 2011
פימה עמוס עוז נולה צ'לטון אנט 2012
קיגלר: חייו ומותו עודד ליפשיץ עודד ליפשיץ הדוקטור 2013

בתיאטראות שונים

הצגה מחזאי במאי תפקיד תיאטרון הצגת בכורה
שלוש רביעיות יורם פורת יורם פורת נורה תיאטרון הקיבוץ 1995
ינשופות אגי משעול נועה לב משכן האופרה של תל אביב 2004
היריקה גדעון רייכר דניס שמע נירה צוותא 2013

תיאטרון ילדים ונוער

הצגה מחזאי במאי תפקיד תיאטרון הצגת בכורה
מנ-טן-טירו-לירוי-לה מריה הלנה וולש הלנה קורקין בכורה בפסטיבל הלילות של יפו 1987
גדא וביש גדא בשביס זינגר הלנה קורקין גדא והנסיכה בכורה בפסטיבל חיפה הראשון להצגות ילדים (פרס ראשון בפסטיבל) 1989
מסע סביב הזנב מנחם עיני מנחם עיני הצגת יחיד 1994
מסעות הקרנף אברהם הפקה פרטית 1996
מכתבים לאחי יאקי מחרז יאקי מחרז האם 2002
המכשפה גליה בארי גליה בארי המכשפה תיאטרון מופע 2003
גטו יהושע סובול גדי צדקה הבובה התיאטרון העברי 2005
קורצ'אק גדי צדקה גדי צדקה הילדה התיאטרון העברי 2009
אנטיגונה סופוקלס גדי צדקה אנטיגונה התיאטרון העברי 2013

"אשכבה" בפסטיבלים בינלאומיים

  • 2000 – אתונה, יוון; הנובר, גרמניה; בודפשט, הונגריה.
  • 2001 – ורשה, פולין; ברלין, גרמניה.
  • 2004 – בוקרשט/סיביו, רומניה; בייג'ינג, סין.
  • 2006 – איסטנבול, טורקיה; בייג'ינג, סין.
  • 2007 – צ'כיה.
  • 2010 – פרם, רוסיה.

"המלט" בפסטיבלים בינלאומיים

  • 1990 – פסטיבל Theater Formen בראונשוויג, גרמניה.
  • 1992 – הפסטיבל הבינלאומי של הולנד, אמסטרדם.
  • 1992 - Brookyn Academy of Music ‏(BAM), ניו יורק, ארצות הברית.

פסטיבלים בארץ

הצגה/מופע פסטיבל מחזאי במאי תפקיד שנה
מנטנטירולירולה פסטיבל הלילות של יפו שירים של מריה אלנה וולש הלנה קורקין 1987
המלט פסטיבל עכו שקספיר רנה ירושלמי אופליה 1988
גדא וביש גדא פסטיבל חיפה להצגות ילדים (מקום ראשון בפסטיבל) בשביס זינגר הלנה קורקין גדא והנסיכה 1989
נערות טולדו פסטיבל ישראל יהושע סובול גבי אלדור 1992
השוטה תיאטרונטו עיבוד של רינה ברוך לטקסטים קלאסיים שונים רינה ברוך 1992
הילד חולם פסטיבל ישראל חנוך לוין חנוך לוין הילד 1993
סולטנה אמורה פסטיבל עכו אלישבע גרינבאום גיא עמר 1996
דורה פסטיבל האישה חולון יורם פורת יורם פורת דורה 2000
נחלה פסטיבל עכו הדס עפרת הדס עפרת 2004
אחרון מעמד הפועלים פסטיבל מחזה מקורי בצוותא אוהד קנולר נועה רבן-קנולר 2004
השולחן: עבודת כיתה פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא נעמי יואלי נעמי יואלי 2007
שתיקה רועמת פסטיבל בית ליסין אנדריאה באובב אורי אגוז 2010

קולנועעריכה

סרט תסריטאי במאי תפקיד שנה
ולקחת לך אישה רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ השכינה 2004
נוזהת אל-פואד יהודה ג'אד נאמן, שירלי רם-עמית, דניאל אביצור יהודה ג'אד נאמן חולת סרטן סופנית 2006
עדים דוממים דינה פרלשטיין דינה פרלשטיין 2008
רוחות באחוזה/הצפון ? דינה פרלשטיין דינה פרלשטיין 2009
מוקי בוערה משה זונדר לנה וסלבה צ'פלין ניצולת שואה 2009
לילות באגם דינה פרלשטיין דינה פרלשטיין דולה 2010
אף פעם לא מאוחר מדי עדו פלוק עדו פלוק נורית 2011
שכרון מעמקים דינה פרלשטיין דינה פרלשטיין
ההתחלפות ערן קולירין ערן קולירין אמא של עודד 2012
על קרח דק דינה פרלשטיין דינה פרלשטיין 2012
תולדותיה של בתיה מ. לאה מאיאס ודייגו רוטמן ברי אלונסו 2013
הוצאתו לאור של המשורר המת רן שריג, ישראל ברייט עידן לוי מימי 2016

טלוויזיהעריכה

סדרה תסריטאי במאי תפקיד שנה
זינזאנה חיים בוזגלו חיים בוזגלו ד"ר נלי 2000
פרנקו וספקטור עמית ליאור עמליה מרגולין 2003
מעורב ירושלמי הרופאה 2008
תמרות עשן נח סטולמן עודד דוידוף יונה מוקד 2009
טקסי דרייבר הפסיכולוגית 2010
סרוגים לייזי שפירא הרופאה 2011
סרוגים לייזי שפירא הרופאה 2011
המיוחדת רותי כנעני 2012

לקריאה נוספתעריכה

רשימה חלקית:

  • אלוף בן, "בא לעיר: מיטה, מטבח", בעיתון העיר, עמ' 65–72.
  • "איזידורה לא רוקדת" - (אמש בתיאטרון), בעיתון מעריב, 1986.
  • עופרה טבת, "אופליה היא בסך-הכל ילדה בת 15", בעיתון עולם האשה, 1989, עמ' 64–65, 144.
  • תמי לוביץ', "לקחתי בחשבון שאני עלולה להתרסק", 10 במרץ 1992.
  • בתיה מלמד, "החיים זה לא פיקניק", בעתון לאשה, גיליון מספר 2232, 22 בינואר 1990, עמ' 15, 139.
  • .Festival – Formen 90', January 1991, p. 25
  • נילי לנדסמן, "הגוף עדיין רועד", עיתון תל אביב, אוקטובר 1991.
  • ירמי עמיר, "אשה חולמת", במוסף 7 לילות של ידיעות אחרונות, 11 ביוני 1993, עמ' 2–3.
  • ציפי שוחט "אנשים בחזית – דינה בליי", במוסף הארץ, 12 בפברואר 1993, עמ' 9.
  • ציפי שוחט, "שחקן לא צריך לשלם כל מחיר כדי להרוויח", במוסף גלריה של העיתון הארץ, ינואר 1996.
  • פרדי רוקם, "מלאכית בשמי הבימה - תדמיתה של השחקנית דינה בליי", התיאטרון – רבעון לתיאטרון עכשווי, אביב 1999, עמ' 60–62.
  • לילך דקל-אבנרי, ריאיון עם דינה בליי-שור, בכתב העת במה, 21 בדצמבר 2004.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פרדי רוקם, "מלאכית בשמי הבימה - תדמיתה של השחקנית דינה בליי", התיאטרון – רבעון לתיאטרון עכשווי, אביב 1999, עמ' 61.