דינמו קייב

קבוצת כדורגל מאוקראינה

מועדון הכדורגל דינמו קייבאוקראינית: Футбольний Клуб Динамо Київ) הוא מועדון כדורגל אוקראיני, המייצג את עיר הבירה קייב. זהו אחד ממועדוני הכדורגל הגדולים במזרח אירופה ומועדון הכדורגל המעוטר ביותר באוקראינה והיה המעוטר ביותר בברית המועצות.

דינמו קייב
דינמו קייב
מידע כללי
כינוי הלבנים-כחולים
תאריך ייסוד 13 במאי 1927
אצטדיון מרכז הספורט הלאומי אולימפיסקי,
קייב, אוקראינה
(תכולה: 70,050)
בעלים אוקראינהאוקראינה איגור סורקיס
מנכ"ל איטליהאיטליה רוואז צ'וחונלידזה
מאמן רומניהרומניה מירצ'ה לוצ'סקו
ליגה הפרמייר-ליג האוקראיני
www.fcdynamo.kiev.ua
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית

דינמו הוקמה במאי 1927 ומאז הקמתה זכתה ב-13 אליפויות ברית המועצות, 9 גביעי ברית המועצות, 3 טורנירי הסופר קאפ הסובייטי ולצד דינמו מוסקבה היא היחידה שהשתתפה בכל עונות האליפות הסובייטית, מבלי לרדת ליגה. דינמו קייב היה המועדון הלא-מוסקבאי הראשון שזכה באליפות ברית המועצות ולרשותו גם זכייה ב-15 אליפויות אוקראינה, 12 גביעים לאומיים ו-8 גביעי סופר קאפ לאומי.

במפעלים האירופיים הקבוצה העפילה 3 פעמים לשלבי חצי גמר ליגת האלופות (בשנים 1977, 1987, 1999) וזכתה ב-2 גביעי המחזיקות (1975, 1986) ובסופר קאפ האירופי 1975 והיה למועדון הסובייטי הראשון שזכה בתואר אירופי והוא המועדון האוקראיני הראשון לזכות בתואר אירופי.

דינמו מארחת את משחקיה במרכז הספורט הלאומי אולימפיסקי שנחנך ב-1923 והוא האצטדיון הגדול ביותר באוקראינה (מכיל 70,050 מושבים). יריבתה הגדולה ביותר של דינמו קייב היא שחטאר דונצק, כאשר השתיים נחשבות לחזקות ביותר בכדורגל האוקראיני כיום והמפגש ביניהן נחשב לקלאסיקו האוקראיני.

דינמו קייב מדורגת במקום ה-16 ברשימת 200 מועדוני הכדורגל הגדולים ביותר של המאה ה-20, מאת IFFHS[1].

היסטוריהעריכה

 
שחקני דינמו קייב בעונת 1928.

הקמהעריכה

הקבוצה הוקמה ב-13 במאי 1927 כקבוצת חובבים, חלק מאיגוד ספורט סובייטי הנקרא "דינמו", על ידי סרגיי ברנימסקי וניקולאי צ'ניקוב. האגודה הוקמה בדמות אגודת דינמו שהוקמה על ידי פליקס דזרז'ינסקי.

הייתה זו יוזמתו של סמיון זפדני, ראש סניף קייב של ג.פ.או., שהובילה ליצירת קבוצת הכדורגל. סגנו, סרגיי ברמינסקי, החל להקים את הקבוצה לא רק מתוך אנשי המשטרה החשאית הסובייטית, אלא גם כדורגלנים ממועדונים אחרים בעיר. כל הכדורגלנים היו חלק מקבוצת העיר המאוחדת או אלופת העיר. הקבוצה שזה עתה נוצרה שיחקה את המשחק הרשמי הראשון שלה ב-1 ביולי 1928 נגד קבוצת עיר מאוחדת מקומית בעת ביקורה בבבילה צרקבה. כבר בדקה החמישית דינמו פתחה את התוצאה במשחק, אולם בסיום המועדון איבד את היתרון והפסיד 1–2. המשחק הבא ששיחקה דינמו היה ב-17 ביולי 1928 כשאירחה את דינמו אודסה במשחק שהסתיים בשוויון 2:2. האיגוד מומן ונתמך באופן רשמי על ידי ה-נ.ק.ו.ד., ומאוחר יותר על ידי ה-MVD (ממנגנוני הביטחון הסובייטיים). הקבוצה חנכה את אצטדיון הבית שלה ב-12 ביוני 1933, שנה לפני שהממשלה הסובייטית הפכה את העיר לבירת אוקראינה הסובייטית[2].

בשנת 1936 נערכה אליפות ברית המועצות הראשונה, ודינמו קייב הייתה ממייסדות הליגה שזה עתה הוקמה. ברם הצלחותיו המוקדמות של המועדון הוגבלו למקום השני בשנת 1936 ולמקום השלישי בשנת 1937. בעונת 1941 המועדון שיחק רק תשעה משחקים כאשר מלחמת העולם השנייה קטעה את משחקי הליגה. בשנת 1942 נערך משחק אשר לימים קיבל את השם משחק המוות, בין שחקני דינמו קייב לשעבר לבין קבוצת "סטארט" שייצגה את הכובשים הנאצים. המשחק הסתיים בתוצאה 3–5 לטובת הסובייטים, תוצאה שגבתה את חייהם של כמה משחקני הקבוצה, שנרדפו על ידי הנאצים.

ההגמוניה בליגה הסובייטיתעריכה

משנות ה-50 ועד שנות ה-80 השחקנים המקצוענים גם קיבלו באופן פורמלי דרגה של קצין משטרה. עם זאת, אלפי אזרחי ברית המועצות אחרים שילמו מסי חבר סמליים לאיגוד הספורט והיו חברים בו. במהלך התקופה הסובייטית, דינמו קייב הפכה לסמל לזהות אוקראינית ומשחקים של הקבוצה נגד קבוצות ממוסקבה זכו לאהדה רחבה של האוכלוסייה האוקראינית.

בתקופה הסובייטית, המועדון היה אחד היריבים העיקריים, ולעיתים קרובות היריב היחיד, למועדוני הכדורגל ממוסקבה. יכולתה לאתגר את הדומיננטיות של מועדוני מוסקבה בכדורגל הסובייטי ולעיתים קרובות לנצח אותם בדרך לזכייה באליפות ברית המועצות, הייתה עניין של גאווה לאומית עבור אוקראינה. מנהיגי הרפובליקה האוקראינית ראו במועדון באופן לא רשמי את נבחרתם הלאומית וסיפקו לו תמיכה נדיבה, מה שהפך את דינמו למועדון מקצועי בעל חשיבות בינלאומית.

בשנת 1989 עבר המועדון לבעלות חברה עצמאית המנותקת מאגודת "דינמו" ובעונות האחרונות של הליגה הסובייטית היא התמודדה בצבעים הלאומיים של אוקראינה (כחול וצהוב) כחלק מהתנועה הלאומית שזכתה לפופולריות רבה.

השנים הראשונות אחרי פירוק ברית המועצותעריכה

 
ולרי לובנובסקי, שחקן דינמו וממאמניה המוצלחים ביותר של דינמו.

לאחר פירוק ברית המועצות, המועדון צורף לליגת העל האוקראינית בכדורגל שאך זה הוקמה. אלא שכבר בקיץ 1993 המועדון התמודד עם משבר רציני כאשר המדיניות הכלכלית של נשיא דינמו, ויקטור בזברקי, הציבה את דינמו בדרך לפשיטת רגל. ב-19 ביולי 1993 אספה יוצאת דופן של מאמנים ושחקנים דחפה לפיטוריו של ויקטור בזברקי והוקמה חברת מניות בשם "מועדון הכדורגל דינמו קייב", שרכשה את הקבוצה. לנשיא החברה שזה עתה הוקמה מחדש נבחר איגור סורקיס, איש עסקים ממוצא יהודי, שהיה מקורב לנשיא לשעבר ליאוניד קוצ'מה ואחד הטייקונים העשירים במזרח אירופה (עם קשרים לעסקי אלקטרוניקה ונפט). האופוזיציה באוקראינה האשימה את המדינה ברשלנות בהפרטת המועדון אשר נמכר לטענתה מתחת למחיר השוק שלו. תמיכתו בנשיא אוקראינה התבטאה בכך שבבחירות באוקראינה נעשה שימוש על ידי תומכי קוצ'ימה בסמלי ושחקני הקבוצה, ובהם אנדריי שבצ'נקו. עם זאת, אז אגודת דינמו הסכימה להעביר לידי דינמו קייב שני מרכזי אימונים ואת אצטדיון דינמו. מלבד קבוצת הכדורגל ואגודת דינמו צורפו לדירקטוריון הקבוצה גם נציגי מרכז חברת סלבוטיץ' וניופורט. הוקמה ועדת סקירה שהורכבה ממנהלי משרד הפנים האוקראיני, שירות הביטחון של אוקראינה, כוחות משמר הגבול ומשרד התובע הכללי, בכך נמשכה המסורת לפיה דינמו נתמכת על ידי מנגנוני הביטחון במדינה.

עם זאת, מעמדה של דינמו כמועדון הבכיר במדינה לא השתנה, כאשר הקבוצה המשיכה לשלוט בתחרויות המקומיות, כשהם זוכים תשעה פעמים רצופות באליפות אוקראינה (בשנים 1993-2001) כשהיא מייצגת את המדינה פעם אחר פעם בליגת האלופות. באותן שנים החלה לצמוח היריבות העיקרית שלה עם שחטאר דונצק, מועדון מאזור דונבאס, שהגיע למקום השני לדינמו מספר פעמים לפני שהצליח לזכות באליפות בשנים 2002, 2005, 2006 ו-2008 (בארבעת המקרים, דורגה דינמו שנייה). המשחקים בין שני הצדדים הללו נקראים "הקלאסיקו האוקראיני".

דעיכהעריכה

בשנת 2007, כחלק מחגיגות 80 שנה למועדון, התווספו ללוגו הקבוצה שני כוכבי זהב, המייצגים עשרה תארים באליפות אוקראינה ועשרה תוארי אליפות ברית המועצות. בעונת 2006/2007 זכתה דינמו קייב בדאבל ובסופר קאפ האוקראיני אחרי שנתיים שבהן לא זכתה באליפות הליגה המקומית. אך בשל ההופעה הגרועה של המועדון בליגת האלופות בשתי העונות האחרונות, הנהלת דינמו קיבלה החלטה מעט לא צפויה על ידי מינויו של המאמן הזר הראשון בתולדות המועדון: יורי סיומין הרוסי. בעבר רק שחקנים לשעבר או בוגרי האקדמיה לכדורגל של דינמו מונו למאמנים, אך בדצמבר 2007 הוזמן סיומין. עם זאת, המועדון נכנע לשחטאר דונצק גם בגביע האוקראיני וגם בליגת העל בשנת 2008. בשנת 2009, בקמפיין האירופי המצליח ביותר של המועדון מאז 1999 דינמו העפילה לחצי גמר גביע אופ"א (כשהיא גוברת על קבוצות כמו ולנסיה ופריז סן ז'רמן) אך הובסה בשלב חצי הגמר על ידי שחטאר דונצק, שזכתה בהמשך בתואר האירופי הראשון שלה. עם זאת, גם עונת 2009 הביאה להצלחה למועדון, שחגג זכייה 13 באליפות האוקראינית.

בעונה שכללה את ניצחון השיא שלהם, ניצחון 9–0 על איליצ'יבץ מריופול, הצליח המועדון לסיים כסגנית האלופה בשנים 2010–2011, מאחורי שחטאר דונצק. בעונתו האחרונה של אנדריי שבצ'נקו במועדון, דינמו סיימה גם כאלופת 2011–2012. בעונת 2011/12 דינמו הצליחה להגיע גם לשלב הבתים של הליגה האירופית לאחר שהודחה בסיבוב המוקדמות השלישי בליגת האלופות על ידי רובין קאזאן בתוצאות 0:2 בקייב ו-2:1 בקאזאן. בפלייאוף הליגה האירופית הצליח המועדון להביס את ליטקס לובץ' בתוצאה 1–3, אך בשלב הבתים דינמו סיימה שלישית לאחר קמפיין מאכזב בבית שמכילה את בשיקטאש, מכבי תל אביב וסטוק סיטי.

באפריל 2013 הוכרז כי המועדון ישחק במפעלים האירופיים ללא קהל עקב גזענות מצד האוהדים במהלך משחקים קודמים. בעונת 2012/13 הצליח המועדון להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות אחרי שגברה על פיינורד 3–1 ועל בורוסיה מנשנגלדבאך 4–3 בסיכום הכולל והעפילה לשלב הבתים. דינמו שובצה לבית עם פריס סן ז'רמן, פורטו ודינמו זאגרב וסיימה במקום השלישי עם חמש נקודות בלבד והודחה בסיבוב 32 האחרונות בליגה האירופית על ידי בורדו, 2–1 בסיכום הכולל. בליגת העל דינמו סיימה שלישית ואילו בגביע היא הודחה בשלב 32 האחרונות. בסך הכל, עונת 2012/13 הייתה אכזבה עבור דינמו, כאשר עונת 2013/14 הייתה עונה מאכזבת לא פחות מכיוון שדינמו סיימה במקום הרביעי בליגה, הגרועה ביותר מאז הקמת הפרמייר ליג האוקראיני והצליחה להגיע רק לשלב 32 האחרונות בליגה האירופית כשהודחה על ידי ולנסיה. אולג בלוחין שאימן את דינמו פוטר והוחלף על ידי שחקן העבר סרגיי רברוב. תחתיו, דינמו הצליחה לזכות בגביע האוקראיני בעונת 2013/14, לראשונה מזה חמש שנים.

בתחילת עונת 2014/15 דינמו החתימה שחקנים מבטיחים רבים כמו אלכסנדר דרגוביץ', ג'רמיין לנס (שעזב לאחר סיום העונה), לוקאס תאודורצ'יק וויטורינו אנטונס. בהדרכת רברוב, דינמו זכתה באליפות 2015/2016 במאזן נטול הפסדים ובגביע האוקראיני 2014/15 וזכתה בדאבל מקומי לראשונה מזה שמונה שנים. בליגה האירופית בעונת 2014/15, דינמו העפילה לשלב הבתים וסיימה במקום הראשון עם 15 נקודות והתקדמה עד לרבע גמר הליגה האירופית, כאשר רברוב העדיף משחק הגנתי. עם זאת, ברבע הגמר, דינמו הודחה על ידי פיורנטינה.

בתחילת עונת 2015/16, דינמו החתימה את דרליס גונזלס המוכשר והוגרלה לבית ז' של ליגת האלופות לצד צ'לסי פורטו ומכבי תל אביב. דינמו סיימה במקום השני עם 11 נקודות אחרי הופעה מרהיבה ו-0–2 בלתי נשכח בפורטו. עם זאת, דינמו נענשה על ידי אופ"א על ​​תקרית גזענית במשחק הביתי מול צ'לסי בו ארבעה גברים שחורים הותקפו ביציע על ידי אוהדי דינמו. למרות זאת, דינמו העפילה לשמינית גמר ליגת האלופות לראשונה מאז שנת 2000, שם הוגרלה מול מנצ'סטר סיטי שהדיחה את דינמו. ההופעה המקומית של דינמו הייתה בלתי נשכחת באותה מידה כאשר המועדון חגג זכייה באליפות ליגת העל האוקראינית כשהיא מפסידה פעם אחת בלבד, לריביתה שחטאר דונצק 0–3 פעמיים והודחה ברבע גמר הגביעי האוקראיני. בסוף העונה עזבו את המועדון כמה משחקניה כמו מיגל ולוסו, אלכסנדר דרגוביץ', יונס בלהנדה וחוקאש תאודורצ'יק.

עונת 2016/17 הייתה אכזבה יחסית עבור דינמו, כאשר המועדון סיים במקום השני בפרמייר ליג האוקראיני, אחרי שחטאר דונצק, עם הפרש של 13 נקודות אחרי שורה של תוצאות מאכזבות. בליגת האלופות המועדון הוגרל לשלב הבתים עם נאפולי, בנפיקה ובשיקטאש. דינמו סיימה במקום הרביעי אחרי קמפיין עגום, אף על פי שהצליחה לרשום ניצחון בלתי נשכח 6–0 על בשיקטאש בקייב. בחלון ההעברות בחורף, דינמו החתימה את הבלמים המבטיחים אלכסנדר פנטיץ' וטמאס קאדר והתמקדה בכישרונות של אקדמיית הנוער כמו ויקטור ציהנקוב, ארטם בסדין ו-ולודימיר שפלייב שהצליחו לשפר את הופעותיה. עם זאת, דינמו הפסידה בגמר הגביע האוקראיני לשחטאר דונצק בתוצאה 0–1.

היריבות עם שחטארעריכה

 
שחקני דינמו על רקע האוהדים.

לקראת עונת 2017/18, לאחר שסרגיי רברוב עזב, המועדון מינה את שחקן העבר אליאקסנדר חילקביץ' כמחליפו של רברוב. בשתי העונות הראשונות שלו, דינמו לא הצליחה להעפיל לשלב הבתיפ של ליגת האלופות ונאלצה להסתפק בשלב הבתים של הליגה האירופית. בשתי הפעמים הם הודחו בסופו של דבר בשלב שמינית הגמר, תחילה על ידי לאציו בעונת 2017/18, ולאחר מכן על ידי צ'לסי בעונת 2018/19. בזירה המקומית, דינמו נותרה במקום השני אחרי שחטאר בליגת העל האוקראינית. למרות חוסר התקדמות לכאורה בתוצאות, חוזהו של חילקביץ' הוארך לשנתיים, אחרי שדינמו זכתה בסופרקאפ האוקראיני אחרי ניצחון על יריבתה המושבעת שחטאר דונצק. עם זאת, שש משחקים לאחר הארכת חוזהו חילקביץ' פוטר ב-14 באוגוסט 2019 לאחר ששוב לא הצליח להביא את דינמו לשלב הבתים בליגת האלופות. במקומו מונה אלכסיי מיכאיליצ'נקו שהצליח להביא לקבוצה זכייה 12 בגביע האוקראיני, אך למרות השינוי, התוצאות על המגרש כמעט לא השתפרו: דינמו סיימה במקום השלישי בשלב הבתים של הליגה האירופית בעונת 2019/20.

ביולי 2020, מונה מירצ'ה לוצ'סקו הרומני, שאימן בעבר את יריבתה המושבעת של דינמו, שחטאר דונצק, במשך 12 שנה[3], למאמן החדש. הוא התפטר לאחר ארבעה ימים בלבד, בעקבות מחאת אוהדים נגדו אך חזר לתפקידו כעבור שעות בודדות[4]. תחתיו דינמו זכתה בסופר קאפ האוקראיני כשגברה על שחטאר דונצק והבטיחה זכייה תשיעית בטורניר ושלישית ברציפות[5] והוא הצליח היכן שקודמיו נכשלו כשדינמו העפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות בעונת 2020/2021 לראשונה מזה 4 שנים, זאת אחרי שגברה על גנט בסיבוב המוקדמות השלישי, כשהפעם הקודמת הייתה בעונת 2012/2013 בהדרכת יורי סיומין.

הישגים לפי עונהעריכה

ברית המועצות (1936–1991)עריכה

עונה ליגה # גביע אירופה הערות
‏1936 (אביב) בית A 2 -//-
‏1936 (סתיו) 6 ‏32 אחרונות
1937 3 -//-
1938 4 -//-
1939 8 -//-
1940 8 לא השתתפה -//-
1941 8 לא השתתפה העונה הופסקה בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה
‏1942—1944 האליפות לא נערכה בעקבות המלחמה
1945 ליגת העל 11
1946 12 חצי גמר
1947 4
1948 10
1949 7
1950 13
1951 8
1952 2
1953 8
1954 5 זכייה
1955 6
1956 4 לא השתתפה
1957 6
1958 6
1959 7 לא השתתפה
‏1960 (אביב) 1 שלב מוקדמות הליגה
1960 2
‏1961 (אביב) 2 שלב מוקדמות הליגה
1961 1 תוצאות האביב הוכרו כחלק מנתוני טבלת הליגה.
‏1962 (אביב) 1 מוקדמות הליגה
1962 5
1963 9
1964 6 זכייה
1965 2
1966 1 זכייה גביע מחזיקות הגביע רבע גמר
1967 1
1968 1 גביע אלופות אירופה שמינית גמר (סיבוב שני)
‏1969 (אביב) 1 מוקדמות הליגה
1969 2 גביע אלופות אירופה דינמו הייתה אמורה להשתתף בגביע האירופי, אך במסגרת מחאה עם קבוצות מרכז ומזרח אירופה הטילה חרם על ההגרלה
1970 7 חצי גמר גביע אירופה שמינית גמר (סיבוב 2)
1971 1
1972 2 שמינית גמר
1973 2 גמר גביע אלופות אירופה רבע גמר
1974 1 זכייה גביע אופ"א שמינית גמר (סיבוב 3)
1975 1 גביע מחזיקות הגביע זכייה זכתה גם בטורניר הסופר קאפ האירופי
1976 (אביב) 8
‏1976 (סתיו) 2 גביע אלופות אירופה רבע גמר
1977 1 גביע אלופות אירופה חצי גמר
1978 2 זכייה גביע אופ"א ‏32 אחרונות (סיבוב 1)
1979 3 רבע גמר גביע אלופות אירופה שמינית גמר (סיבוב 2)
1980 1 חצי גמר גביע אופ"א שמינית גמר (סיבוב 3)
1981 1 רבע גמר גביע אופ"א ‏32 אחרונות (סיבוב 1)
1982 2 זכייה גביע אלופות אירופה רבע גמר
1983 7 רבע גמר
1984 10 שמינית גמר גביע אופ"א ‏32 אחרונות (סיבוב 1)
1985 1 זכייה
1986 1 שמינית גמר גביע מחזיקות הגביע זכייה השתתפה במשחק הסופר קאפ האירופי
1987 6 זכייה גביע אלופות אירופה חצי גמר
1988 2 שמינית גמר גביע אלופות אירופה ‏16 אחרונות (סיבוב 1)
1989 3 חצי גמר
1990 1 זכייה גביע אופ"א שמינית גמר (סיבוב 3)
1991 5 ‏16 אחרונות[6] גביע מחזיקות הגביע רבע גמר

אוקראינה (1992-...)עריכה

עונה ליגה # גביע סופרקאפ אירופה הערות
1992 ליגת העל 2 רבע גמר לא נערך גביע אלופות אירופה שלב הבתים
‏1992/93 1 מחזיקת גביע גביע אופ"א סיבוב שני
‏1993/94 1 שמינית גמר ליגת האלופות סיבוב ראשון
‏1994/95 1 רבע גמר ליגת האלופות פלייאוף
‏1995/96 1 מחזיקת גביע ליגת האלופות שלב הבתים
‏1996/97 1 שמינית גמר גביע אופ"א סיבוב ראשון
‏1997/98 1 מחזיקת גביע ליגת האלופות רבע גמר
‏1998/99 1 מחזיקת גביע ליגת האלופות חצי גמר
‏1999/00 1 מחזיקת גביע ליגת האלופות סיבוב שני
‏2000/01 1 ‏16 אחרונות ליגת האלופות סיבוב ראשון
‏2001/02 2 גמר ליגת האלופות סיבוב ראשון
‏2002/03 1 מחזיקת גביע גביע אופ"א ‏16 אחרונות
‏2003/04 1 חצי גמר ליגת האלופות סיבוב ראשון
‏2004/05 2 מחזיקת גביע גמר גביע אופ"א ‏32 אחרונות
‏2005/06 2 מחזיקת גביע מחזיקת גביע ליגת האלופות סיבוב מוקדמות שני
‏2006/07 1 מחזיקת גביע ליגת האלופות שלב הבתים
‏2007/08 2 גמר ליגת האלופות שלב הבתים
‏2008/09 1 חצי גמר מחזיקת גביע גביע אופ"א חצי גמר
‏2009/10 2 רבע גמר לא השתתפה ליגת האלופות שלב הבתים
‏2010/11 2 גמר מחזיקת גביע הליגה האירופית רבע גמר
‏2011/12 2 שמינית גמר לא השתתפה הליגה האירופית שלב הבתים
‏2012/13 3 ‏16 אחרונות ליגת האלופות שלב הבתים
הליגה האירופית ‏16 אחרונות
‏2013/14 4 מחזיקת גביע גמר הליגה האירופית ‏16 אחרונות
‏2014/15 1 מחזיקת גביע הליגה האירופית רבע גמר
‏2015/16 1 רבע גמר גמר ליגת האלופות שמינית גמר
‏2016/17 2 גמר מחזיקת גביע ליגת האלופות שלב הבתים
‏2017/18 2 גמר מחזיקת גביע ליגת האלופות סיבוב המוקדמות השלישי
הליגה האירופית שמינית גמר
‏2018/19 2 רבע גמר ליגת האלופות פלייאוף
הליגה האירופית שמינית גמר
‏2019/20 1 ‏מחזיקת גביע הליגה האירופית שלב הבתים
‏2020/21 ‏רבע גמר ליגת האלופות שלב הבתים

אצטדיון הקבוצה ומתקניםעריכה

 
משרדי דינמו קייב במתקן האימונים שבצ'פאייבקה
  ערכים מורחבים – האצטדיון האולימפי (קייב), אצטדיון דינמו (קייב)

משנת 1934 אצטדיון דינמו קייב משמש כמגרש הבית של דינמו. ב-1933 הוא נבנה עם תכולה של 18,000 מושבים, אך בעל יכולת הרחבה לכדי 23,000 מושבים. ב-1954 האצטדיון שופץ בעקבות הריסתו במהלך מלחמת העולם השנייה. לקראת אולימפיאדת 1980 נערכו באצטדיון שיפוצים נרחבים משנת 1978, במהלך השיפוצים הוצבו עמודי תאורה ולוח תוצאות אלקטרוני ומבנה מינהלי. לאחר השיפוץ תכולת המושבים צומצמה ל-18,000 מושבים. לאחר התפרקות ברית המועצות האצטדיון שופץ שוב והפעם קוצצה כמות המושבים ל-16,000 מושבים. ב-2002 לאחר מותו של ולרי לובנובסקי האצטדיון נקרא על שמו וב-2003, במלאת שנה למותו, הוצב פסל בדמותו. דינמו אירחה בו משחקים בשנים 19962011.

משנת 2012 דינמו החלה לארח בקביעות את משחקיה באצטדיון האולימפי בעיר המכיל 70,050 מושבים. המשחק הראשון שדינמו אירחה בו משחק היה ב-9 בספטמבר 1945 במסגרת ליגת העל הסובייטית בכדורגל כשאירחה את דינמו טביליסי במשחק שהסתיים בתוצאה 2:7, משנת 1953 עד 1996 האצטדיון שימש גם כן כמגרש הבית של דינמו. משנת 1996 עד סוף 2007 האצטדיון האולימפי אירח את משחקי דינמו במסגרת המפעלים האירופיים והגביע האוקראיני.

מתקן האימונים של הקבוצה ממוקם בשכונת צ'פאייבקה בדרום קייב. בסיס האימונים נבנה ב-1961 ושופץ לאחרונה בשנים 1995–1998. הוא כולל ששה מגרשי דשא טבעי פתוחים, אולם ספורט, מגרש עם דשא סינתטי ואולם סגור למשחקי כדורגל. משמש לאימונים ולאירוח משחקים קטנים עם קהל של עד 1,200 איש. שימש בעיקר כאצטדיון עבור קבוצות המילואים וקבוצת הנוער.

תלבושות הקבוצהעריכה

 
 
 
 
1927—1930
 
 
 
 
 
 
 
 
1930—1935
 
 
 
 
 
 
1936—1941
 
 
 
 
 
1941—1944
 
 
 
 
1944—1951
 
 
 
 
 
 
1952—1960s
 
 
 
 
1960—1970
 
 
 
 
1970—1980
 
 
 
 
 
1980
 
 
 
 
1990—1991
 
 
 
 
 
 
 
1991—1993
 
 
 
 
 
 
 
1994—1996
 
 
 
 
 
 
 
1996—2004
 
 
 
 
 
2004—2008
 
 
 
 
 
 
 
2008—2010
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2010—2012
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2012—2013
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2013—2014
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2014—2016
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2016—

בעלים וספונסרים ראשייםעריכה

הקבוצה נמצאת בבעלות האוליגרך האוקראיני איגור סורקיס, שמכהן כנשיא דינמו קייב מאז 10 ביוני 2002.

בעונת 1986/87 הקבוצה חתמה על חוזה ספונסרות עם Commodore ובמשך שבעה משחקים השחקנים לבשו חולצות עם הכיתוב Commodore‏[7][8]. בעונת 2014/15 נדרה בנק פשט את הרגל והקבוצה הופיעה ללא ספונסר במהלך שנת 2015.

שנים ספונסר
1927—1987 ללא ספונסר
1987 ארצות הברית  Commodore
1988 ללא ספונסר
1989—1990 איטליה  Fisac
1991—1994 גרמניה  Lufthansa
1994—1996 ללא ספונסר
1996—2004 אוקראינה  פרומאינבסט בנק
2004—2006 רוסיה  גזפרום אנרגוהולדינג
2006 אוקראינה  אוקרטלקום
2007—2013 אוקראינה  פריבט בנק
2013—2014 אוקראינה  נדרה בנק
2015 ללא ספונסר
2015—2016 צרפת  Renault
2017— אוקראינה  New Balance

סגל הקבוצהעריכה

שחקנים מפורסמים בעבר ובהווהעריכה

שיאני ההופעותעריכה

להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי דינמו קייב, נכון ל-10 במאי 2015. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בדינמו קייב.

מקום שם השחקן שנות פעילות הופעות
1 אולג בלוחין 1969–1988 433
2 אולכסנדר שובקובסקי 1993–2016 426
3 אנטולי דמיאננקו 1979–1991
1992–1993
347
4 ולדימיר ורמייב 1968–1982 310
5 לאוניד בוריאק 1973–1984 304
6 ולדימיר מונטיאן 1965–1977 302
7 אולג גוסב 2003–2016 292
8 ולדימיר בסונוב 1976–1990 277
9 ולדיסלב ואשצ'וק 1993–2002
2005–2008
254
10 סרגיי רברוב 1992–2000
2005 - 2008
242

שיאני שעריםעריכה

להלן עשרת השחקנים שהבקיעו הכי הרבה שערי ליגה במדי דינמו קייב, נכון ל-7 בפברואר 2016. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בקבוצה.

מקום שם השחקן שנות פעילות שערים
1 אולג בלוחין 1969–1988 211
2 סרגיי רברוב 1992–2000
2005 - 2008
113
3 מקסים שצקיך 1999–2009 97
4 אנדריי שבצ'נקו 1994–1999
2009 - 2012
83
5 אנדריי ירמולנקו 2008 - 81
6 ויקטור קנבסקי 1953 - 1964 80
7 ויקטור קלוטוב 1971–1981 62
8 אולג גוסב 2003 - 2016 58
9 ארטיום מילבסקי 2002 - 2013 57
10 לאוניד בוריאק 1973–1984 56

סמל הקבוצהעריכה

מאז הקמת הקבוצה היא השתמשה במספר סמלים עיקריים. במרבית השנים היא השתמש באות D כחולה עקב היותה חלק מאגודת דינמו.

בשנת 1972 עוצב סמל חדש ששימש את דינמו עד 1989. לאחר התפרקות ברית המועצות שוב נעשה שימוש באות D, הפעם עם הכיתוב קייב באוקראינית בתחתית הסמל. במלאת 80 שנה להקמת הקבוצה עוצב סמל חדש בשנת 2007, שהמשיך לשמש בגרסה מופשטת יותר את המועדון עד 2011, כשעוצב הסמל הנוכחי.

תאריםעריכה

דינמו קייב השתתפה בכל אליפויות ברית המועצות ואוקראינה וזכתה בשני המפעלים יותר מאשר כל קבוצה אחרת. תקופת הזוהר של המועדון הייתה בשנות ה-70 וה-80. שחקני המועדון היוו רוב בנבחרת הלאומית של ברית המועצות. החלוץ אולג בלוחין הוא מלך ההופעות (432) והשערים (211) של נבחרת ברית המועצות בכל הזמנים שמונה בשנת 2012 למאמן המועדון. ולרי לובנובסקי (מת ב-2002), שהיה שחקן בשנות ה-60 ואחר-כך מאמן ראשי של המועדון, היה אחראי ללא מעט מן ההצלחות בעשורים האחרונים. על שמו נקרא טורניר המתקיים מאז 2003, והאצטדיון של הקבוצה.

גביע המחזיקות

הסופר-קאפ האירופי

  • זכייה (1): 1975

אליפות ברית המועצות

אליפות אוקראינה

גביע ברית המועצות

הגביע האוקראיני

הסופר קאפ האוקראיני

הטורניר ע"ש ולרי לובנובסקי

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דינמו קייב בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה


ליגת האלופות 2020/21
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
גרמניה  באיירן מינכן ספרד  ריאל מדריד פורטוגל  פורטו אנגליה  ליברפול ספרד  סביליה רוסיה  זניט סנקט פטרבורג איטליה  יובנטוס צרפת  פריז סן-ז'רמן
ספרד  אתלטיקו מדריד אוקראינה  שחטאר דונצק אנגליה  מנצ'סטר סיטי הולנד  אייאקס אנגליה  צ'לסי גרמניה  בורוסיה דורטמונד ספרד  ברצלונה אנגליה  מנצ'סטר יונייטד
אוסטריה  רד בול זלצבורג איטליה  אינטר מילאנו יוון  אולימפיאקוס איטליה  אטאלנטה רוסיה  קרסנודאר איטליה  לאציו אוקראינה  דינמו קייב גרמניה  ר.ב. לייפציג
רוסיה  לוקומוטיב מוסקבה גרמניה  בורוסיה מנשגלדבאך צרפת  אולימפיק מרסיי דנמרק  מיידטלנד צרפת  סטאד רן בלגיה  קלאב ברוז' הונגריה  פרנצווארוש טורקיה  איסטנבול בשאקשהיר