דיסטופיה

דיסטופיה (באנגלית: Dystopia) היא ניגודה של האוטופיה, כלומר, מציאות אנושית שבה שולטים יסודות חברתיים שליליים. בספרות ובקולנוע, חברות דיסטופיות מאופיינות בדרך כלל בעריצות או בדיקטטורה שלטונית וניצול האנשים.

ברוב היצירות הדיסטופיות, הממשל מושחת ויוצר או משמר איכות חיים ירודה עבור האנשים, לעיתים תכופות תוך כדי הטעיית הציבור שהחברה היא טובה וצודקת או אפילו מושלמת. רוב היצירות הדיסטופיות מתרחשות בעתיד, אך לעיתים קרובות משלבות בתוכן (באופן מודע) מגמות חברתיות קיימות מוקצנות. יצירות דיסטופיות רבות נכתבו כאזהרה או כסאטירה המראה איך מגמות חברתיות נוכחיות מתפתחות עד לתוצאה המבעיתה ובכך מהוות קריאה לשנות כיוון (בהתנהגות פוליטית, התפתחות טכנולוגית ועוד). רבות מהיצירות הדיסטופיות מתארות חברות דיסטופיות היפותטיות החיות בעתיד בו תנאי החיים גרועים במיוחד כתוצאה מדיכוי, טרור, אנרכיה או חוסר במשאבים. במדע בדיוני, במיוחד במדע בדיוני פוסט-אפוקליפטי ובסייברפאנק, ניתן למצוא דיסטופיות רבות.

מקור המונח

לפי מילון אוקספורד, המונח הומצא במאה ה-19 על ידי ג'ון סטיוארט מיל, שהשתמש גם במונח של ג'רמי בנתאם "קקוטופיה" (cacotopia). משמעות הקידומת 'קקו' (caco) היא "רע", כמו במונח "קקופוניה". שני המונחים נוצרו כהנגדה למונח "אוטופיה", שנטבע על ידי סר תומאס מור לתיאור חברה או מקום אידיאליים.

אך כמו שציינו כותבים שונים, לפעמים ההבדל בין אוטופיה לדיסטופיה תלוי בנקודת המבט: גן עדן של אדם אחד יכול להיות גיהנום עבור אדם אחר.

מאפיינים נפוצים של חברות דיסטופיות

כמה מהמאפיינים הנפוצים של חברות דיסטופיות המתוארות ביצירות שונות הם (הרשימה אינה ממצה):

• חברה היררכית בה ההפרדה בין המעמדות מוחלטת ובלתי ניתנת לשינוי.
• מערכת תעמולה ממשלתית המשכנעת אזרחים שהחיים תחת השלטון הם טובים וצודקים.
• קונפורמיות חזקה בקרב האזרחים, תחת ההנחה שייחודיות אישית וחוסר שביעות רצון מהשלטון הן תכונות בלתי רצויות.
• פולחן של דמות אב הניצבת בראש המדינה, כגון האח הגדול בספר "1984".
• פחד או תיעוב כלפי העולם שמחוץ למדינה.
• מערכת ענישה נטולת חוקים להליך הוגן, שמשתמשת בעינויים פיזיים או נפשיים בצורה שגרתית.
• האזרחים נמצאים תחת מעקב מתמיד של המשטר.
• ישנו רוב גדול של עניים החיים בתנאי חיים קשים וישנו מיעוט של עשירים אשר חיים בעושר מופלג.

יצירות דיסטופיות ידועות

דיסטופיה בספרות

רומנים דיסטופיים ידועים:

• עולם חדש מופלא – אלדוס האקסלי
• תפוז מכני – אנתוני ברג'ס
• 1984 – ג'ורג' אורוול
• חוות החיות – ג'ורג' אורוול
• התלת רגליים
• פרנהייט 451 – ריי ברדבורי
• וי פור ונדטה – אלן מור
• המנון – איין ראנד
• מרד הנפילים – איין ראנד
• בעל זבוב – ויליאם גולדינג
• מעשה השפחה – מרגרט אטווד
• אנחנו – יבגני זמיאטין
• האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? – פיליפ ק. דיק
• המשפט – פרנץ קפקא
• טרילוגיית משחקי הרעב – סוזן קולינס
• טרילוגיית הרץ במבוך – ווס בול
• ההצהרה – ג'מה מלי
• המנון לליבוביץ' – וולטר מ' מילר
• בכלות העשב – סמואל יוד
• המעניק – לויס לאורי
• מפוצלים – ורוניקה רות
• 144 קומות – יו האווי
• אינקרסרון – קתרין פישר
• אגדה – מרי לו
• כעורים – סקוט ווסטרפלד
• הבחירה – אלי קונדי
• המבחן – ז'ואל שרבונו
• ברון טראמפ ומסעו התת־קרקעי המופלא – אינגרסול לוקווד, שנת 1893
• חמוטל שבתאי – 2000
• טרילוגיית כאוס מהלך – פטריק נס
• "מלכה אדומה" – ספר של וויקטוריה איוויארד
• המועמדת

דיסטופיה בקולנוע ובטלוויזיה

סרטי דיסטופיה ידועים:

• בלייד ראנר – רידלי סקוט
• ברזיל – טרי גיליאם
• מטרופוליס – פריץ לאנג
• המעניק – פיליפ נויס
• מה קרה בגטקה? – אנדרו ניקול
• חכם על אידיוטים
• תפוז מכני – סטנלי קובריק
• ונדטה – האחיות וצ'אוסקי
• משחקי הרעב – גארי רוס ופרנסיס לורנס
• מפוצלים (במאי – ניל בורגר; שחקנים – שיילין וודלי, ת'יאו ג'יימס), מבוסס על סדרת רבת המכר העולמית בשם 'מפוצלים'.
• איילנד (The Island) – מייקל ביי
• שיווי משקל – קורט וימר
• 1984 (1955) – מייקל אנדרסון
• 1984 (1984) – מייקל רדפורד
• המטריקס – האחיות וצ'אוסקי
• סיפורה של שפחה (סדרה)
• מראה שחורה (מיני סדרה)

דיסטופיות ישראליות

על פי חוקרי ספרות ישראלים, הדיסטופיה העברית הראשונה היא יצירה מ-1941 בשם "שמים מאסו הבונים" מאת ארי אבן-זהב, אולם הסיפור לא ממוקם בסביבת ארץ ישראל. היצירה הדיסטופית הראשונה שעוסקת במרחב המקומי ראתה אור ב-1951 בשם "ישראל בשנת 2000" מאת הסופר סטניסלב גולדפלוס, העוסקת בהתאוששות של ישראל ממרד חיות שנגרם עקב כרסום בשטחי המרעה והמחייה שלהן. הספר יצא לאור במהדורה מחודשת בעריכת חיים פסח, בשנת 2002, בהוצאת בבל.

מאז שנות השמונים חלה פריחה בז'אנר. ניתן לציין במיוחד את "הדרך לעין חרוד" ו-"שואה 2" של עמוס קינן, "מלאכים באים" של יצחק בן נר ו-"פונדקו של ירמיהו" של בנימין תמוז.

בעשור הראשון והשני של המאה ה-21 יצאו לאור דיסטופיות נוספות, כגון "כפור" של שמעון אדף, "הידרומניה" של אסף גברון, "2023" של יגאל סרנה, "כתר זמני" של יהונתן גפן, "העיר המזרחית" של אילנה ברנשטיין, "לב ארי" של רותם אורג, ״הזקן השתגע״ של אביבית משמרי ו-"השלישי" של ישי שריד. בשנים האחרונות חלה עלייה מחודשת בפופולריות הז'אנר בישראל בעקבות מגמות עולמיות ומקומיות בספרות, בתרבות ובפוליטיקה.

בספטמבר 2018, עלתה לשידור הדיסטופיה הקולנועית הישראלית הראשונה, אוטונומיות, של היוצרים יהונתן אינדורסקי ואורי אלון.

ראו גם

• אוטופיה
• מדע בדיוני
• פנטזיה

לקריאה נוספת

• יוחאי ג'רפי – מעגל חיבוקים של מזהי תהליכים: על הגל השני של הדיסטופיה העברית, בתוך 'דחק', כרך יג', 2021, עמ' 548–573.

קישורים חיצוניים

• Exploring Dystopia
• העתיד כבר כאן וזה הסוף שלנו -או- דיסטופיה מהי? דניאלה גורביץ' https://www.biu.ac.il/hu/Miror/50/ (הקישור אינו פעיל, 13.4.2021) (אורכב 16.07.2020 בארכיון Wayback Machine) ; https://biu.academia.edu/DanielleGurevitch
• העתיד לו מאוד לא כדאי לצפות- באתר האגודה הישראלית למד"ב ופנטסיה
• ענת בסר, דיסטופיה: מהי ומה תפקידה?, אתר מט"ח
• עפרי אילני, מישל וולבק, ישי שריד והתשוקה להרס הסדר הקיים, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2015
• אלוף בן, הפנטזיה של הליכודניקים, באתר הארץ, 27 בינואר 2020 - דיסטופיה על מערכת המשפט בישראל