דיסטופיה

דיסטופיה (באנגלית: Dystopia), ניגודה של האוטופיה, היא מציאות אנושית שבה שולטים יסודות חברתיים שליליים.

מקור המונח

לפי מילון אוקספורד, המונח הומצא במאה ה-19 על ידי ג'ון סטיוארט מיל, שהשתמש גם במונח של ג'רמי בנתאם "קקוטופיה" (cacotopia). משמעות הקידומת 'קקו' (caco) היא "רע", כמו במונח "קקופוניה". שני המונחים נוצרו כהנגדה למונח "אוטופיה", שנטבע על ידי סר תומאס מור לתיאור חברה או מקום אידיאליים.

אך כמו שציינו כותבים שונים,^{[דרוש מקור]} לפעמים ההבדל בין אוטופיה לדיסטופיה תלוי בנקודת המבט: גן עדן של אדם אחד יכול להיות גיהנום עבור אדם אחר.

בתרבות

בספרות ובקולנוע, חברות דיסטופיות מאופיינות בדרך כלל בעריצות, נצלנות או בקיומו של שלטון דיקטטורי.

ברוב היצירות הדיסטופיות, הממשל מושחת ויוצר או משמר את איכות חיי התושבים ברמה ירודה, לעיתים תכופות תוך כדי הטעיית הציבור שהחברה היא טובה וצודקת, או אפילו מושלמת. רוב היצירות הדיסטופיות מתרחשות בעתיד, אך לעיתים קרובות משלבות בתוכן במודע מגמות חברתיות קיימות מוקצנות. יצירות כאלה נכתבו כאזהרה או כסאטירה, המראה כיצד מגמות חברתיות נוכחיות עלולות להתפתח עד לתוצאה המבעיתה, הדיסוטופית, ובכך מהוות קריאה לשנות את כיוונן – למשל בפעילות המערכת הפוליטית, או בהתקדמות ההתפתחות טכנולוגית.

רבות מהיצירות הדיסטופיות מתארות חברות דיסטופיות היפותטיות החיות בעתיד בו תנאי החיים גרועים במיוחד כתוצאה מדיכוי, טרור, אנרכיה או חוסר במשאבים. במדע בדיוני, במיוחד במדע בדיוני פוסט-אפוקליפטי ובסייברפאנק, ניתן למצוא דיסטופיות רבות.

מאפיינים נפוצים של חברות דיסטופיות

כמה מהמאפיינים של חברות דיסטופיות המתוארות ביצירות שונות הם:

• חברה היררכית בה ההפרדה בין המעמדות מוחלטת ובלתי ניתנת לשינוי.
• מערכת תעמולה ממשלתית המשכנעת אזרחים שהחיים תחת השלטון הם טובים וצודקים.
• קונפורמיות חזקה בקרב האזרחים, תחת ההנחה שייחודיות אישית וחוסר שביעות רצון מהשלטון הן תכונות בלתי רצויות.
• פולחן של דמות אב הניצבת בראש המדינה, כגון האח הגדול בספר "1984".
• פחד או תיעוב כלפי העולם שמחוץ למדינה.
• מערכת ענישה נטולת חוקים להליך הוגן, שמשתמשת בעינויים פיזיים או נפשיים בצורה שגרתית.
• האזרחים נמצאים תחת מעקב מתמיד של המשטר.
• ישנו רוב גדול של עניים החיים בתנאי חיים קשים, ומנגד, מיעוט של עשירים אשר חיים בעושר מופלג.

יצירות דיסטופיות ידועות

דיסטופיה בספרות

רומנים דיסטופיים ידועים:

• עולם חדש מופלא – אלדוס האקסלי
• תפוז מכני – אנתוני ברג'ס
• 1984 – ג'ורג' אורוול
• חוות החיות – ג'ורג' אורוול
• התלת רגליים
• פרנהייט 451 – ריי ברדבורי
• וי פור ונדטה – אלן מור
• המנון – איין ראנד
• מרד הנפילים – איין ראנד
• בעל זבוב – ויליאם גולדינג
• מעשה השפחה – מרגרט אטווד
• אנחנו – יבגני זמיאטין
• האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? – פיליפ ק. דיק
• המשפט – פרנץ קפקא
• טרילוגיית משחקי הרעב – סוזן קולינס
• הרץ במבוך – ג'יימס דשנר
• ההצהרה – ג'מה מלי
• המנון לליבוביץ' – וולטר מ' מילר
• בכלות העשב – סמואל יוד
• המעניק – לויס לאורי
• מפוצלים – ורוניקה רות
• 144 קומות – יו האווי
• אינקרסרון – קתרין פישר
• אגדה – מרי לו
• כעורים – סקוט ווסטרפלד
• הבחירה – אלי קונדי
• המבחן – ז'ואל שרבונו
• ברון טראמפ ומסעו התת־קרקעי המופלא – אינגרסול לוקווד, שנת 1893
• 2000 – חמוטל שבתאי
• טרילוגיית כאוס מהלך – פטריק נס
• מלכה אדומה – וויקטוריה איוויארד
• טרילוגיית המועמדת – קיארה קאס

דיסטופיה בקולנוע ובטלוויזיה

סרטי דיסטופיה ידועים:

• בלייד ראנר – רידלי סקוט
• ברזיל – טרי גיליאם
• מטרופוליס – פריץ לאנג
• המעניק – פיליפ נויס
• מה קרה בגטקה? – אנדרו ניקול
• חכם על אידיוטים
• תפוז מכני – סטנלי קובריק
• ונדטה – האחיות וצ'אוסקי
• משחקי הרעב – גארי רוס ופרנסיס לורנס
• מפוצלים (במאי – ניל בורגר; שחקנים – שיילין וודלי, ת'יאו ג'יימס), מבוסס על סדרת רבת המכר העולמית בשם 'מפוצלים'.
• איילנד (The Island) – מייקל ביי
• שיווי משקל – קורט וימר
• 1984 (1955) – מייקל אנדרסון
• 1984 (1984) – מייקל רדפורד
• המטריקס – האחיות וצ'אוסקי
• סיפורה של שפחה (סדרה)
• מראה שחורה (מיני סדרה)
• בחזרה לעתיד 2

דיסטופיות ישראליות

על פי חוקרי ספרות ישראלים, הדיסטופיה העברית הראשונה היא יצירה מ-1941 בשם "שמים מאסו הבונים" מאת ארי אבן-זהב, אולם הסיפור לא ממוקם בסביבת ארץ ישראל. היצירה הדיסטופית הראשונה שעוסקת במרחב המקומי ראתה אור ב-1951 בשם "ישראל בשנת 2000" מאת הסופר סטניסלב גולדפלוס, העוסקת בהתאוששות של ישראל ממרד חיות שנגרם עקב כרסום בשטחי המרעה והמחייה שלהן. הספר יצא לאור במהדורה מחודשת בעריכת חיים פסח, בשנת 2002, בהוצאת בבל.

מאז שנות השמונים חלה פריחה בז'אנר. ניתן לציין במיוחד את "הדרך לעין חרוד" ו-"שואה 2" של עמוס קינן, "מלאכים באים" של יצחק בן נר ו-"פונדקו של ירמיהו" של בנימין תמוז.

בעשור הראשון והשני של המאה ה-21 יצאו לאור דיסטופיות נוספות, כגון "כפור" של שמעון אדף, "הידרומניה" של אסף גברון, "2023" של יגאל סרנה, "כתר זמני" של יהונתן גפן, "העיר המזרחית" של אילנה ברנשטיין, "לב ארי" של רותם אורג, ״הזקן השתגע״ של אביבית משמרי ו-"השלישי" של ישי שריד. בשנים האחרונות חלה עלייה מחודשת בפופולריות הז'אנר בישראל בעקבות מגמות עולמיות ומקומיות בספרות, בתרבות ובפוליטיקה.

בספטמבר 2018, עלתה לשידור הדיסטופיה הקולנועית הישראלית הראשונה, אוטונומיות, של היוצרים יהונתן אינדורסקי ואורי אלון.

ראו גם

• אוטופיה
• מדע בדיוני
• פנטזיה

לקריאה נוספת

• יוחאי ג'רפי – מעגל חיבוקים של מזהי תהליכים: על הגל השני של הדיסטופיה העברית, בתוך 'דחק', כרך יג', 2021, עמ' 548–573.

קישורים חיצוניים

• Exploring Dystopia
• העתיד כבר כאן וזה הסוף שלנו -או- דיסטופיה מהי? דניאלה גורביץ' https://www.biu.ac.il/hu/Miror/50/ (הקישור אינו פעיל, 13.4.2021) (אורכב 16.07.2020 בארכיון Wayback Machine) ; https://biu.academia.edu/DanielleGurevitch
• העתיד לו מאוד לא כדאי לצפות- באתר האגודה הישראלית למד"ב ופנטסיה
• ענת בסר, דיסטופיה: מהי ומה תפקידה?, אתר מט"ח
• עפרי אילני, מישל וולבק, ישי שריד והתשוקה להרס הסדר הקיים, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2015
• אלוף בן, הפנטזיה של הליכודניקים, באתר הארץ, 27 בינואר 2020 - דיסטופיה על מערכת המשפט בישראל