דיסטלולוגיה

דיסטלולוגיהאנגלית: Dysteleology) היא העמדה הפילוסופית שלשום דבר שקיים אין טלוס או סיבה סופית, ולא עיצוב מכוון. המונח "דיסטלולוגיה" הוא מושג מודרני שטבע הביולוג, חוקר הטבע, והפילוסוף הגרמני ארנסט האקל (1834–1919)[1].

דיסטלולוגיה היא צורה רדיקלית של אתאיזם עם אוריינטציה מדעית[2]. במקור הוא נקשר עם האקל וחסידיו, אך החל מסוף המאה ה-20 היא מתייחסת יותר לסוג האתאיזם בו דוגלים ריצ'רד דוקינס, סם האריס וכריסטופר היצ'נס. תפיסה החורגת מעבר לנקודות מבט פילוסופיות ודתיות מסורתיות כמו האידיאליזם הגרמני (בן זמננו של האקל, של הוגים כמו הגל ושלינג) או תפיסת נגד לתרבות הניו-אייג' שהתפחתה באותה עת, ובמובן זה היא מצטרפת לנטורליזם הפילוסופי שטוען שאין שום סיבתיות מחוץ לטבע.

דיסטלולוגיה היא גם השם שניתן לקו חשיבה בתוך הפילוסופיה של הדת, העומד בניגוד לטיעון הטלאולוגי. היא טוענת כי המחלוקת, הכאב והרע ביקום מצביעים על כך שאין מאחוריו אלוהים או כוח עליון יוצר, או שאם יש כוח כזה, הוא מרושע ולא מיטיב.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Romanes, George J. (12 במרץ 1874). "Natural Selection and Dysteleology". Nature 9 (228): 361–2. doi:10.1038/009361a0. 'Prof. Haeckel has invented a new and convenient name, "Dysteleology," for the study of the "purposelessnesses" which are observable in living organisms—such as the multitudinous cases of rudimentary and apparently useless structures.' 
  2. ^ dysteleology". Oxford English Dictionary (1st ed.). Oxford University Press. 1933.