פתיחת התפריט הראשי
דוגמאות לדיסקים אופטיים מסוגים שונים (קלטת הווידאו וקלטת השמע בתמונה אינם דיסקים אופטיים)

דיסק אופטי (באנגלית: Optical disc או OD) הוא דיסק שטוח, בדרך כלל מעגלי, העשוי מחומר מיוחד (לרוב אלומיניום[1]), אשר על גביו ניתן לקודד נתונים בינאריים (סיביות). הקידוד מבוצע לאורך נתיב ספירלי מתמשך המכסה את כל פני הדיסק ומשתרע מן המסלול הפנימי ביותר אל המסלול החיצוני ביותר. נתונים מאוחסנים על גבי הדיסק באמצעות לייזר או מכונת הטבעה, וניתן לגשת אליהם כאשר הדיסק מנוגן בכונן תקליטורים אשר מסובב את הדיסק במהירויות של בין 200 ל-4,000 סל"ד או יותר, בהתאם לסוג הכונן, פורמט הדיסק והמרחק של ראש הקריאה ממרכז הדיסק. בעוד שרק צד אחד של הדיסק האופטי מכיל נתונים בצד ההפוך בדרך כלל מודבקת תווית מודפסת, אשר לרוב עשויה מנייר, אם כי לעיתים רבות התווית מוטבעת על הצד הזה של הדיסק. רוב הדיסקים האופטיים אינם מכילים מעטפת מגן משולבת ולכן הם עשויים בקלות רבה יותר להתקלקל בעקבות שריטות, טביעות אצבע, וכו'.

דיסקים אופטיים הם בדרך כלל בקוטר שבין 7.6 ל-30 ס"מ, כאשר הדיסקים האופטים בגודל 12 ס"מ הם הנפוצים ביותר. דיסק אופטי טיפוסי הוא בעובי 1.2 מ"מ.

דיסק אופטי נועד לתמוך באחד משלושת סוגי ההקלטה: לקריאה בלבד (לדוגמה - תקליטורים), ניתן לצריבה (דיסק אופטי עליו ניתן לצרוב מידע רק פעם אחת, לדוגמה CD-R) ודיסקים אופטיים עליהם ניתן להקליט מחדש (למשל CD-RW).

דיסקים אופטיים משמשים לרוב לאחסון מוזיקה (למשל עבור ניגון בנגן תקליטורים), וידאו (למשל לשימוש בנגן DVD או Blu-ray) או יישומים ונתונים עבור מחשבים אישיים. למרות שהדיסקים האופטיים עמידים יותר מאשר המדיות שהיו בשימוש לפני כן, הם רגישים במיוחד לנזקים סביבתיים ונהרסים בהדרגה ככל שעולה השימוש היומיומי בהם. בספריות ובארכיונים ישנם נוהלים שונים שמבוצעים על מנת לשמר מדיה אופטית בכדי להבטיח שניתן יהיה להמשיך ולהשתמש בדיסקטים האופטיים לאורך זמן.

במקרה של גיבוי קבצים והעברת נתונים פיזית, דיסקים אופטיים כגון תקליטורים ותקליטורי DVD מוחלפים בהדרגה עם אמצעים לאחסון מידע מתקדמים ומהירים יותר כגון הדיסק און קי. מגמה זו צפויה להימשך בעקבות העלייה בקיבולת של הדיסק און קי והירידה במחיר של ההתקן. ובנוסף, משום שבעשורים האחרונים בהדרגה מרבית המוזיקה נרכשת/מורדת מהאינטרנט ולכן מספר תקליטורי האודיו שנמכרים מדי שנה יורדת באופן מהותי.

היסטוריהעריכה

דור ראשוןעריכה

דור שניעריכה

דור שלישי (הדור הנוכחי)עריכה

דור רביעיעריכה

הפורמטים הבאים מתקדמים יותר מהדיסקים האופטים של הדור השלישי הנוכחי ויש להם פוטנציאל להחזיק נתונים בגודל טרה אחד לכל הפחות. תקליטורים אלו מיועדים להפצת וידאו בפורמט Ultra HD.

  • Archival Disc (אנ')
  • Holographic Versatile Disc (אנ')
  • LS-R (אנ')
  • Stacked Volumetric Optical Disc (אנ')

סקירה כללית של סוגי הדיסקים האופטיםעריכה

שם הטכנולוגיה קיבולת טווח השנים מהשקת הטכנולוגיה ועד
השנה בה הסתיימה מכירת הפריט
לייזרדיסק 0.3 ג'יגה בייט 1971–2001
Write once read many (אנ') 0.2-6.0 ג'יגה בייט 1979–1984
קומפקט דיסק (CD) 0.7-0.9 ג'יגה בייט 1982 ואילך
מינידיסק 0.14 ג'יגה בייט 1989 ואילך
Magneto-optical drive (אנ') 0.1-16.7 ג'יגה בייט 1990 ואילך
DVD 4.7-17 ג'יגה בייט 1995 ואילך
LIMDOW (אנ') 2.6 ג'יגה בייט 1996 ואילך
GD-ROM (אנ') 1.2 ג'יגה בייט 1997 ואילך
Fluorescent Multilayer Disc (אנ') 1998–2003
Versatile Multilayer Disc (אנ') 5-20 ג'יגה בייט 1999–2010
Hyper CD-ROM (אנ') 1 פטה בייט 1999? ואילך
Ultra Density Optical (אנ') 30-60 ג'יגה בייט 2000 ואילך
Forward Versatile Disc (אנ') 5.4-15 ג'יגה בייט 2001 ואילך
Enhanced Versatile Disc (אנ') 2002–2004
HD DVD 15-51 ג'יגה בייט 2002–2008
Blu-ray 25 ג'יגה בייט
50 ג'יגה בייט
100 ג'גה בייט (BDXL)
128 ג'יגה בייט (BDXL)
2002 ואילך
Professional Disc (אנ') 23-128 ג'יגה בייט 2003 ואילך
Digital Multilayer Disk (אנ') 2004–2007
Multiplexed Optical Data Storage‏ (MODS-Disc) (אנ') 2004 ואילך
Universal Media Disc 0.9-1.8 ג'יגה בייט 2004–2014
Holographic Versatile Disc (אנ') 2004 ואילך
M-DISC (אנ') 4.7 ג'יגה בייט (פורמט DVD)
25 ג'יגה בייט (פורמט Blu-ray)
50 ג'יגה בייט (פורמט Blu-ray)
100 ג'יגה בייט (בפורמט BDXL)
2009 ואילך
Archival Disc (אנ') 0.3-1 טרה בייט 2014 ואילך
Ultra HD Blu-ray (אנ') 50 ג'יגה בייט
66 ג'יגה בייט
100 ג'יגה בייט
2015 ואילך

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דיסק אופטי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.