דיר אל-קרנטל
דיר אל-קרנטל (מנזר קרנטל) הוא מנזר יווני-אורתודוקסי במצוק הר הקרנטל כ-4 ק"מ מערבית ליריחו. במאה ה-4 הקים הנזיר חריטון לאורה בפסגת ההר, מעל מיקומו הנוכחי של המנזר. את המנזר הנוכחי התחילה הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית לבנות ב-1875, בסיוע הכנסייה הרוסית.
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מנזר  |
| מיקום |
יריחו (נפה) |
| מדינה |
הרשות הפלסטינית |
| בעלים |
הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים |
| קואורדינטות | 31°52′29″N 35°25′56″E / 31.874641666667°N 35.43215°E |
|
(למפת דרום השומרון רגילה)   דיר אל-קרנטל  | |
  | |
היסטוריה
עריכהנזירים ביזנטיים חיו במקום כבר במאה ה-4. לפי המסורת הנוצרית, ישו שהה במקום 40 יום ו-40 לילה במהלכם ניסה השטן להעביר אותו על אמונתו (לוקאס ד 1–13). השם הערבי "קרנטל" הוא שיבוש מהמילה הלטינית "קרנט" שפירושה ארבעים[דרוש מקור]. בשנת 1914 נבנתה בראש ההר חומת אבנים רבועה (ראו בתמונה) ובתוכה שרידי כנסייה. ב-1998 בנתה חברה אוסטרית רכבל שעולה ממרכז יריחו מערבה במעלה ההר, לאורך 1,300 מטר, עד למסעדה ולמרכז מבקרים. ממנו ממשיכים ברגל למנזר הקרנטל. לרכבל שני זוגות של שלוש קרוניות אדומות[1].
מהמנזר עלייה למקום המכונה "טחנת אל-הווא" (טחנת הרוח), שבו מצויים שרידי מבצר חשמונאי, הרודיאני וצלבני קדום בשם דוק (דגון). במקום נמצאו יסודות של מבנים, חומות, קירות תמך וחפיר הגנה.
המבצר שלט על יריחו וכן על הדרך העתיקה היורדת מההר, צפונית ליריחו, המכונה "טריק אבו ג'ורג'".
מערכת אספקת המים למבצר, השוכן למעלה מ-360 מטר מעל פני הסביבה, התגלתה במסגרת סקר כולל של מבצרי יריחו שערכו זאב משל מאוניברסיטת תל אביב, בשיתוף דוד עמית. בסקר שנערך בשנת תשל"ב (1972), נמצאו שרידים של אמת מים. אמה זו הובילה אל תשעה בורות חצובים במדרון המצוקי לעבר בקעת יריחו. הנזירים הביזנטיים שיקמו חלק מהאמה לשימושם. כתובת יוונית משנת 1898 נמצאה על-יד אחד הבורות.
לפי עדותו של הנזיר מיכאל ממנזר הקרנטל, לאחר מלחמת השחרור השתלטו על המנזר פליטים ערבים שברחו משטח מדינת ישראל, ועקב כך נאלצו הנזירים להתגורר במערות כתף יריחו הסמוכות למנזר.[2]
לקריאה נוספת
עריכה- דוד עמית, "מפעל המים במבצר דוֹק (דגון)", בתוך: צבי אילן (עורך), מדבר יהודה וים המלח: קובץ מאמרים לכנס הי"ט של החברה להגנת הטבע, תל אביב תשל"ג, עמ' 359–362.
קישורים חיצוניים
עריכה
- דוד עמית, מפעל המים של מבצר דוֹק (דגון) , בית ספר שדה כפר עציון.
