דליה דרבישייר

דליה אן דרבישייראנגלית: Delia Ann Derbyshire;‏ 5 במאי 19373 ביולי 2001) הייתה מלחינת מוזיקה אלקטרונית בריטית.[1] דרבישייר הייתה חלוצה בתחומה, ועבדה עם ה-BBC ביחידת אפקטי הסאונד. היא עבדה עם התאגיד משנות השישים עד תחילת שנות השבעים. במהלך הזמן הזה, דרבישייר הלחינה עבור התאגיד כ-200 תוכניות. הבולטת ביותר מתוכן היא סדרת המדע הבדיוני הבריטית דוקטור הו. דרבישייר הלחינה את שיר הפתיחה של תוכנית זו. היא כונתה "הגיבורה שלא שובחה של המוזיקה האלקטרונית הבריטית".[2]

דליה דרבישייר
אין תמונה חופשית
לידה 5 במאי 1937
קובנטרי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 ביולי 2001 (בגיל 64)
נורת'האמפטון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה גירטון קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1959–3 ביולי 2001 (כ־42 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מלחינה, מלחינה של מוזיקה לסרטים, מהנדסת, מוזיקאי אלקטרוני עריכת הנתון בוויקינתונים
www.delia-derbyshire.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דרבישייר היוותה מקור השראה לאמנים רבים, ביניהם אפקס טווין ו-The Chemical Brothers.[3]

ביוגרפיהעריכה

דליה דרבישייר נולדה בקובנטרי שבמערב בריטניה, בתם של אמה ואדוארד דרבישייר. הייתה לה אחות אחת, שנפטרה בגיל צעיר. אביה עבד בגימור מתכות.

בשנת 1940, בזמן מלחמת העולם השנייה, על מנת להיות בטוחה יותר היא עברה לפרסטון, היכן שרוב משפחתה המורחבת התגוררה.

דרבישייר הייתה נבונה מאוד וכבר בגיל 4, לימדה את חבריה לכיתה קרוא וכתוב. למרות זאת, לפי דבריה, עבודתה ברדיו הייתה מקור חינוכה. היא נמשכה למוזיקה כבר מגיל צעיר. בילדותה היא רצתה ללמוד לנגן על כלי נגינה, ובגיל 8 הוריה קנו לה פסנתר. היא התמקצעה בנגינה, ונכחה במספר תחרויות בצעירותה.

דרבישייר למדה בבית הספר "גבעת הבר" (Barr's Hill School) בין השנים 1948 ל־1956.[4]

בשנת 1956, התקבלה לאוניברסיטת אוקספורד ולקיימברידג', ללימודי מתמטיקה. ההישג מרשים ביותר, בהתחשב בעובדה שבתקופה זו רק אחת מעשרה תלמידים הייתה אישה. נוסף על כך, היא זכתה במלגה ללמידת מתמטיקה בגירטון קולג' השייכת לקיימברידג'.

לבסוף דרבישייר החליטה ללמוד בגירטון בין השנים 1956 ל 1959. היא למדה מתמטיקה במשך שנה, ולאחר מכן אושרה לעבור למסלול מוזיקה. לאחר שנתיים, דרבישייר סיימה תואר שני, המורכב חלקית מלימודי מתמטיקה וחלקית ממוזיקה (היא התמחתה בהיסטוריה של המוזיקה מימי הביניים ומהתקופה המודרנית).[5] דרבישייר פנתה ללשכת המשרות באוניברסיטה ואמרה שהיא מעוניינת בעבודה הכוללת סאונד, מוזיקה ואקוסטיקה. הם ייעצו לה לבחור עבודה בעזרה לחירשים או במדידת עומק באמצעות צליל. בסופו של דבר, היא הגישה בקשה לעבוד בדקה (חברת תקליטים), אבל נאמר לה שחברה זו לא מעסיקה נשים.[5]

ביוני 1959 עברה דליה דרבישייר לז'נבה, שווייץ. היא לימדה פסנתר את ילדי הקונסול הבריטי, ומתמטיקה את ילדי דיפלומטים קנדיים ודרום אמריקאים. בעודה שוהה בז'נבה, היא החלה לעבוד עם איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי- סוכנות של האו"ם העוסקת ברדיו ובנושאי טלקומוניקציה אחרים ברמה בינלאומית.

בשנת 1960 היא חזרה לקובנטרי, ושם לימדה בבית ספר יסודי. לאחר מכן היא עברה ללונדון, ובמהלך כחצי שנה עבדה כעוזרת מחלקת קידום של יוצרי מוזיקה בחברת ההוצאה לאור "בוסי והאוקס (אנ')". [6]

עבודתה ב-BBCעריכה

בנובמבר 1960 הצטרפה ל- BBC כעוזרת מנהלת אולפן ועבדה ב "Record Review", תוכנית מגזינים בה סקרו המבקרים הקלטות של מוזיקה קלאסית. לאחר זמן מה, היא שמעה על "בית המלאכה הרדיופוני של ה-BBC"‏ ("BBC Radiophonic Workshop"), שלוחה של ה-BBC שמטרתה ליצור אפקטי סאונד למען רדיו וטלוויזיה, והחליטה ששם היא מעוניינת לעבוד. הדבר התקבל בתמיהה מסוימת על ידי ראשי המחלקות בתפעול התוכנית המרכזית, כי בדרך כלל אנשים "הוקצו" לבית המלאכה. לבסוף, באפריל 1962, היא התקבלה לעבוד במקום ועבדה שם במשך 11 שנים. בזמן הזה, היא יצרה מוזיקה וסאונדים עבור כ־200 תוכניות רדיו וטלוויזיה.[2]

העבודה המפורסמת ביותר שלה הייתה מנגינה אלקטרונית שהיא יצרה בתחילת דרכה, ב-1963. זו הייתה המנגינה האלקטרונית הראשונה שהושמעה בטלוויזיה. המנגינה הולחנה על ידי רון גריינר למען מנגינת הפתיחה של תוכנית המדע הבדיוני דוקטור הו, ונוצרה, בעזרת חיבור ייחודי של אפקטי סאונד, על ידיה. כאשר גריינר שמע את התוצאה, תגובתו הייתה "באמת כתבתי את זה?" דרבישייר ענתה לו "את הרוב". הגיע לה לפחות חצי מהקרדיט, ועם זאת, היא לא זכתה לקבלו. באותה התקופה, ה- BBC העדיפו לשמור את עובדיהם אנונימיים ולא מוכרים.[2] היא לא זכתה לקרדיט על עבודותיה על המסך עד לספיישל יום השנה ה -50 של דוקטור הו, "היום של הדוקטור" (אנ'). העיבוד המקורי של דרבישייר שימש כשיר הפתיחה המרכזי של הסדרה לשבע עשרה העונות הראשונות שלה, בין השנים 1963 עד 1980. דרבישייר הלחינה מוזיקה לתוכניות נוספות ששודרו ב- BBC, כגון "הינומות כחולות", "חולות זהובים", ו- "מצב דליאן".[7]

אולפנים וארגונים נוספים בהם עבדהעריכה

Unit Delta Plusעריכה

"Unit Delta Plus" היה ארגון שהוקם ב־1966 על ידי דליה דרבישייר, בראין הודגסון (אנ'), ופטר זינובייף (אנ'). מטרת ארגון זה הייתה ליצור מוזיקה אלקטרונית ולקדם את השימוש בה בטלוויזיה, בקולנוע ובפרסום. הם הציגו את המוזיקה שלהם בכמה פסטיבלים למוזיקה אלקטרונית. בשנת 1967, הארגון התפרק.[8]

אולפן קליידופון (Kaleidophon studio)עריכה

בשנות השישים המאוחרות, דרבישייר יצרה ביחד עם בראין הודגסון ודייוויד וורהאוס את "אולפן קליידופון". האולפן הפיק מוזיקה אלקטרונית למגוון בתי קולנוע בלונדון. בשנת 1968 הפיקו ויצרו השלושה בסטודיו את אלבומם הראשון כלהקה "white noise" (אנ'). הופעת הבכורה שלהם, An Electric Storm"", נחשבת לאלבום חשוב ומשפיע בפיתוח המוזיקה האלקטרונית. לאחר מכן, דרבישייר והודגסטון עזבו את הקבוצה, והאלבומים הבאים של white" noise" היו פרויקטים יחידניים של וורהאוס.[9]

חיים אישייםעריכה

בשנת 1974 דרבישייר התחתנה עם דוד האנטר. מערכת היחסים הייתה קצרה ולא מוצלחת, ומעט מאוד ידוע עליו. עם זאת, הם לא התגרשו. בשנת 1978 היא הכירה את קלייב בלקברן; הוא נשאר בן הזוג שלה להמשך חייה.[5]

בשנותיה האחרונות היא חזרה לעבוד מעט במוזיקה, הלחינה צלילים שהיוו בסיס למוזיקה של פיט קבר. בשנותיה האחרונות סבלה מאלכוהוליזם כרוני. היא נפטרה עקב אי-ספיקת כליות, בגיל 64, בשנת 2001.[5]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דליה דרבישייר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Hodgson, Brian (7 July 2001). "Obituary: Delia Derbyshire". The Guardian
  2. ^ 1 2 3 Hodgson, Brian, Obituary: Delia Derbyshire
  3. ^ Jones, Josh, The Fascinating Story of How Delia Derbyshire Created the Original Doctor Who Theme
  4. ^ Delia Derbyshire- allmusic
  5. ^ 1 2 3 4 Breege Brennan, Master's Thesis in Computer Music
  6. ^ Blackburn, Clive, About Delia
  7. ^ BBC Music – Classic photos from the golden days of the BBC Radiophonic Workshop
  8. ^ Unit Delta Plus, ‏25 ביולי 2018
  9. ^ The 50 Most Influential Dance Music Albums of All Time, ‏9 בינואר 2019