דליה (קיבוץ)
דַּלִיָּה הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השומר הצעיר השוכן ברמת מנשה, בתחום השיפוט של מועצה אזורית מגידו. בצד הכביש ממחלף אליקים לקיבוץ גלעד.
מדינה | ישראל | ||||||||
מחוז | הצפון | ||||||||
מועצה אזורית | מגידו | ||||||||
גובה ממוצע[1] | 204 מטר | ||||||||
תאריך ייסוד | 1939 | ||||||||
תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית | ||||||||
סוג יישוב | קיבוץ | ||||||||
מוצא המייסדים | גרמניה, שווייץ, רומניה | ||||||||
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |||||||||
- אוכלוסייה | 877 תושבים | ||||||||
- שינוי בגודל האוכלוסייה | 0.8% בשנה | ||||||||
| |||||||||
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
6 מתוך 10 | ||||||||
http://www.k-dalia.org.il |
שם היישוב נבחר בהשפעת הכפר הערבי השכן - דאלית א-רוחא (دالية الروحا)[3]. פירוש המילה העברית "דליה", הוא ענף של גפן. הקיבוץ הוקם על ידי איחוד של שני גרעיני השומר הצעיר, "במעלה" מרומניה ו"במפנה" מגרמניה שרוכזו יחד כקבוצת עלייה.
היסטוריה
עריכההקיבוץ עלה על הקרקע ב-1 במאי 1939 במסגרת יישובי "חומה ומגדל", על קרקע שרכשה חברת "צור". לאחר שפונו אריסים ערבים מהכפר אום א-דפוף שעיבדו את הקרקע במקום הוקם יישוב הקבע של הקיבוץ[4].
עזרה זהר תיאר את ההתרגשות שעוררה הקמת דליה: ”קמנו מוקדם, כולנו לבושים במדי השומר הצעיר עם העניבות... הייתי אז מפקד הקן והובלתי מצעד אל הכביש בראשי שעבר ליד הקיבוץ, נעמדנו בשורות ארוכות משני עברי הכביש ובראש דגל הקן... מה השמחה? קיבוץ דליה עלה באותו בוקר להתיישב בהרי אפריים... באזור של התיישבות ערבית צפופה...”[5].
ראשוני העולים של גרעין "במעלה" עברו הכשרה חקלאית ברומניה, הגיעו לארץ ישראל ב-1933 ושהו בכפר מל"ל, ברמתיים ובמגדיאל. הגרעין השני, קיבוץ "במפנה", היה מורכב מחברים יוצאי גרמניה. לפני עלייתם ארצה עברו הכשרה חקלאית בדנמרק ומיעוטם בגרמניה, בצרפת ובאנגליה. ראשוני החברים עלו ב-1933 וכעבור זמן הגיעו למושבה כרכור. בכרכור עבדו החברים בחקלאות, בעיקר בגן הירק על שטח של כ-40 דונם, בעבודת בניין, ובסבלות בנמל חיפה. ההחלטה על איחוד שני הקיבוצים נפלה במזכירות הקיבוץ הארצי ב-26 באפריל 1939.
בשנת 1945 מנה הקיבוץ כ-320 תושבים.
בין שנת 1944 ושנת 1968 הוקם תיאטרון פתוח בטבע ליד הקיבוץ בו התקיים "כנס המחולות של דליה" שהתפרסם בכל הארץ.
שביל סובב דליה
עריכה- ערך מורחב – שביל סובב דליה
שביל סובב דליה הוא שביל הליכה המקיף את הקיבוץ ומשקיף על נופי האזור. שביל דליה הוקם ומתוחזק לאורך כל השנה על ידי משפחות הקיבוץ. השביל מחולק ל 15 מקטעים, כאשר כל מקטע מתוחזק ומטופח על ידי משפחה מהקיבוץ. מסלול השביל הוא מעגלי ואורכו הוא כ 5 ק”מ.
כלכלה
עריכהבקיבוץ נמצאים מפעלי התעשייה "זהר דליה" לסבונים ודטרגנטים ו"ארד" לייצור מדי מים, שהיו מחלוצי פיתוח התעשייה הקיבוצית. כן נמצאים בבעלות הקיבוץ בית ההוצאה לאור "מערכת", שהקים המשורר אלי נצר חבר הקיבוץ[6]. לצד התעשייה קיימים בקיבוץ ענפי חקלאות - פלחה, מטעים, צאן ותבלינים - וכן אתר האירוח "זהר בדשא"[7].
מפעל "זהר דליה" הוקם בשנת 1936 כמסבנה (מפעל לייצור סבון) שראשיתה עוד במגדיאל לפני שהקיבוץ עלה על הקרקע, אחד החברים ידע לייצר סבון ויזם את הקמתו[8]. בשנת 1954 החל בייצור חומרי גלם וחומרי ביניים לתעשיית הדטרגנטים ומוצרי ניקוי למשק הבית ולשוק המוסדי[9]. החל מסוף שנות ה-60 היה ליצואן הגדול ביותר בישראל של דטרגנטים[10].
מפעל "ארד" הוקם בשנת 1941 על בסיס מסגריה שהפעילו הגרעינים המיסדים של הקיבוץ עוד לפני שעבר ליישוב הקבע, ועל בסיס מפעל קטן בחיפה למכניקה עדינה ולייצור חלקי מודדי מים, בבעלותו של מר רקוביצקי, מורה בטכניון (שלימים שינה את שם משפחתו לרכבי)[11]. מקור השם החברה הוא ראשי התיבות של איחוד רכבי דליה. בשנת 1950 חתמה החברה על הסכם לשיתוף פעולה טכני עם מפעל שווייצרי למדי מים בשם "אקווה-מטרו" והחלה מייצרת מדי מים לפי דגמי המפעל[12]. ב-1954 הורחב המפעל, והוקם בניין חדש וקיבוץ רמות מנשה נתקבל כשותף[13]. בשנת 1955 ייצא לראשונה המפעל את תוצרתו לטורקיה[14]. עד שנת 1964 סיפק המפעל 500,000 מתוך 600,000 מדי המים שהותקנו במדינת ישראל[15] והחברה נכנסה לתחום חדש של מערכות אוטומציה להשקיה[16].
גלריית תמונות
עריכה-
בית הביטחון הישן של דליה
-
מבנים בקיבוץ ומאחוריהם אזור התעשייה
-
מבנה המכבסה
-
כלניות בקיבוץ
-
מבני כיתות המשמשים כיום ארכיון
-
חזית חדר האוכל
-
חדר האוכל
-
חדר האוכל
-
תמונה בחדר האוכל
-
אולם חדר האוכל, 24 בספטמבר 2015
-
אולם חדר האוכל, 24 בספטמבר 2015
גן הפסלים
-
פסל בגן הפסלים
-
פסל בגן הפסלים
-
פסל בגן הפסלים
-
פסל בגן הפסלים
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של דליה
- דליה באתר מועצה אזורית מגידו
- דליה באתר הרשות לפיתוח הגליל
- מיכאל יעקובסון: סיבוב באמפי שבקיבוץ דליה שהוא הגדול ביותר שהוקם בישראל וכיום נטוש, באתר 'חלון אחורי', 10 בפברואר 2021
- דליה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ מפת האזור עם סימון הישוב 'דאלית אר רוחה', 1942, בהוצאת 'ההגנה', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ אדמת דליה נמסרה למתישבים, הארץ, 31 באוקטובר 1939
- ^ יוסי ברנע, "לציונות, לקפיטליזם, לאחוות עמים", השילוח, 16, אוקטובר 2019
- ^ יהודית רותם, סיפורים לא הירואיים מ"שם", באתר הארץ, 28 בינואר 2002
- ^ מנחם מרקוס, רמות מנשה - סקר נוף ומסלולי טיול הוצאת רשות שמורות הטבע, 1995, עמוד 13
- ^ שמעון פלס, אלה תולדות "זהר", על המשמר, 30 בספטמבר 1964
- ^ ביח""ר "זהר" ־ קיבוץ דליה, על המשמר, 29 בדצמבר 1967
- ^ "זהר דליה" ־ היצואן בענף וזדטרגנטים, על המשמר, 25 במרץ 1969
- ^ "ארד" - בתי מלאכה מיכניים, משמר, 14 במרץ 1947
- ^ התעשייה הקיבוצית מתכוננת ליצוא, על המשמר, 18 באוקטובר 1950
- ^ "ארד"-דליה - מפעל לייצור מדי־מים, על המשמר, 24 באפריל 1956
- ^ חידוש בייצור מדי־מים "ארד", דבר, 7 ביוני 1955
- ^ דגם חדיש של מד־מים "ארד" כובש את השוק הישראלי וארצות־חוץ, על המשמר, 29 ביולי 1964
- ^ "ארד" דליה - המפעל המוביל בארץ בנושא אוטומציה בהשקייה, דבר, 16 בספטמבר 1977