פתיחת התפריט הראשי

דַּלִיָּה הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השומר הצעיר השוכן ברמת מנשה, בתחום השיפוט של מועצה אזורית מגידו. בצד הכביש ממחלף אליקים לקיבוץ גלעד. דגם מוקטן של "חומה ומגדל" מוצג בקיבוץ.

דליה
קיבוץ דליה
מחוז הצפון
מועצה אזורית מגידו
גובה ממוצע[1] ‎204‏ מטר
תאריך ייסוד 1939
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
מוצא המייסדים גרמניה, שווייץ, רומניה
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2017[1]
  - אוכלוסייה 801 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎-0.6%‏ בשנה עד סוף 2017
נתוני קיבוץ
ייסוד הגרעין 1 במאי 1939
תנועת אם הקיבוץ הארצי
ענפי ייצור חקלאות - גידולי שדה, אבוקדו, דיר, אגוזי מקדמיה, חקלאות שלחין
http://www.k-dalia.org.il

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

הקיבוץ עלה על הקרקע ב-1 במאי 1939 1939 במסגרת יישובי "חומה ומגדל", על קרקע שרכשה חברת "צור". לאחר שפונו אריסים ערבים שעיבדו את הקרקע במקום הוקם יישוב הקבע של הקיבוץ[2]. שם היישוב נבחר בהשפעת הכפר הערבי השכן - דאלית א-רוחא (دالية الروحا). פירוש המילה העברית "דליה", הוא ענף של גפן. הקיבוץ הוקם על ידי איחוד של שני גרעיני השומר הצעיר מרומניה וגרמניה. קיבוץ "במעלה" שהיה מורכב מחברים יוצאי רומניה שעברו הכשרה חקלאית בארץ מוצאם ורוכזו יחד כקבוצת עלייה. ראשוני העולים הגיעו לארץ ב-1933 ושהו בכפר מל"ל, ברמתיים ובמגדיאל. הגרעין השני, קיבוץ "במפנה", היה מורכב מחברים יוצאי גרמניה. לפני עלייתם ארצה עברו הכשרה חקלאית בדנמרק ומיעוטם בגרמניה, בצרפת ובאנגליה. ראשוני החברים עלו ב-1933 וכעבור זמן הגיעו למושבה כרכור. בכרכור עבדו החברים בחקלאות, בעיקר בגן הירק על שטח של כ-40 דונם, בעבודת בניין, ובסבלות בנמל חיפה. ההחלטה על איחוד שני הקיבוצים נפלה במזכירות הקיבוץ הארצי ב-26 באפריל 1939.

בשנת 1945 מנה הקיבוץ כ-320 תושבים.

בין שנת 1944 ושנת 1968 הוקם תיאטרון פתוח בטבע ליד הקיבוץ. בו התקיים "כנס המחולות של דליה" שהתפרסם בכל הארץ.

כלכלהעריכה

בקיבוץ נמצאים מפעלי התעשייה "זהר דליה" לסבונים ודטרגנטים ו"ארד" לייצור מדי מים, שהיו מחלוצי פיתוח התעשייה הקיבוצית. כן נמצאים בבעלות הקיבוץ בית ההוצאה לאור "מערכת", שהקים המשורר אלי נצר חבר הקיבוץ[3]. לצד התעשייה קיימים בקיבוץ ענפי חקלאות - פלחה, מטעים, צאן ותבלינים - וכן אתר האירוח "זהר בדשא"[4].

מפעל "זהר דליה" הוקם בשנת 1939 כמסבנה (מפעל לייצור סבון) שראשיתה עוד בכרכור לפני שהקיבוץ עלה על הקרקע. בשנת 1954 החל בייצור חומרי גלם וחומרי ביניים לתעשיית הדטרגנטים ומוצרי ניקוי למשק הבית ולשוק המוסדי[5]. החל מסוף שנות ה-60 היה ליצואן הגדול ביותר בישראל של דטרגנטים[6].

מפעל "ארד" הוקם בשנת 1941 על בסיס מסגריה שהפעילו הגרעינים המיסדים של הקיבוץ עוד לפני שעבר ליישוב הקבע, ועל בסיס מפעל קטן בחיפה למכניקה עדינה ולייצור חלקי מודדי מים, בבעלותו של מר רקוביצקי, מורה בטכניון (שלימים שינה את שם משפחתו לרכבי)[7]. מקור השם החברה הוא ראשי התיבות של איחוד רכבי דליה. בשנת 1950 חתמה החברה על הסכם לשיתוף פעולה טכני עם מפעל שווייצרי למדי מים בשם "אקווה-מטרו" והחלה מייצרת מדי מים לפי דגמי המפעל[8]. ב-1954 הורחב המפעל, והוקם בניין חדש וקיבוץ רמות מנשה נתקבל כשותף[9]. בשנת 1955 ייצא לראשונה המפעל את תוצרתו לטורקיה[10]. עד שנת 1964 סיפק המפעל 500,000 מתוך 600,000 מדי המים שהותקנו במדינת ישראל[11] והחברה נכנסה לתחום חדש של מערכות אוטומציה להשקיה[12].

גלריית תמונותעריכה

גן הפסלים

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה