דלילה

דמות תנ"כית, אשת שמשון הגיבור

דְּלִילָה היא דמות מקראית המופיעה בספר שופטים, פרק ט"ז. היא הייתה אשתו השלישית של שמשון. תמורת כסף, גילתה לפלשתים את מקור כוחו של שמשון והביאה למותו.

איור משנת 1553
דלילה חותכת את שערו של שמשון, ז'ראר וון הונת'ורסט, 1615
שמשון ודלילה, פסל של ארטוס קלינוס האב, 1640

במקרא עריכה

המקרא מספר שדלילה התגוררה בנחל שורק, וסמוך ליישוב הולדתו של שמשון, צרעה, שבנחלת בני דן (אזור בית שמש של היום). הפלשתים, שפחדו מכוחו הרב של שמשון ומפעולותיו נגדם, הפצירו בדלילה לפתות אותו על מנת שיתגלה מהו סוד כוחו העצום. תמורת מידע זה הציעו לה אלף ומאה כסף. [דרוש מקור].

דלילה הציקה לשמשון בדבר מקור כוחו פעמים רבות, ובכל פעם, על מנת לרצותה היתל בה שמשון ואמר לה סיבות שגויות. לבסוף, משגברו הצקותיה, גילה לה שמשון שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, בשל היותו נזיר לה' מיום הולדתו. במקרא מסופר כי דלילה הרדימה את שמשון "על ברכיה",[1] ללא אזכור מפורש למגע מיני, אולם בתרגום השבעים נכתב "בין ברכיה" ובתלמוד הבבלי[2] נזכר במפורש מגע מיני בפירוש המלה "ותאלצהו" (ספר שופטים, פרק ט"ז, פסוק ט"ז): "בשעת גמר ביאה נשמטה מתחתיו".[3] בזמן ששמשון ישן, גזזה דלילה את מחלפות ראשו, דבר שגרם לאיבוד כוחו וכך נלכד שמשון לבסוף בידי הפלשתים, שנואי נפשו. בשביו ניקרו הפלשתים את שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים.

מכל נשיו, רק על דלילה מוזכר במפורש ששמשון אהב אותה, אך לא מצוין שדלילה אהבה אותו.

זיהויה הלאומי עריכה

במקרא לא מפורש זיהויה הלאומי של דלילה, ואין הכרח לראותה כפלשתית.[4] אמנם קיימת דעה רחבה הרואה אותה כפלשתית.[5] דעה אחרת מצביעה בעקבות מספר רמזים כי דלילה לא הייתה פלשתית, אלא כנענית ואולי אף הייתה ישראלית שבגדה בשמשון עבור בצע כסף.[6]

שמה עריכה

מאחר שאך טבעי שתושבת שורק (שורק במקרא בהוראת גפן-אדמדמה) תיקרא בפי הוריה בשם הקשור בסביבת מחייתם, יש שהסיקו ששמה נגזר מ'דָּלִית' בהוראת: 'גפן הנאחזת בדבר מה'[7]

דלילה הבוגדת זכתה לקיתונות של בוז אצל חז"ל, שדרשו את שמה לגנאי:

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה" (שופטים ט"ז, ד). היה ר' מאיר אומר: אלמלי לא נקרא שמה דלילה, הייתה ראויה שתקרא דלילה - שדלדלה את כוחו, דלדלה את לבו, דלדלה את מעשיו. דלדלה את כוחו - דכתיב "ויסר כוחו מעליו", דלדלה את לבו - שנאמר "ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו", דלדלה את מעשיו - דכתיב "והוא לא ידע כי ה' סר מעליו

ילקוט שמעוני שופטים רמז ע' וגם תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ט ע"ב

דלילה בתרבות עריכה

 
"שמשון ודלילה", ציור מאת גוארצ'ינו, 1654
 
דלילה חותכת את שערו של שמשון, אנדרה קורניי-לנס (אנ')

לדמות של דלילה ייצוג רב באמנות, כאשר המרכזי שבו באמנות הבארוק. דלילה נתפשת כדמות "פאם פאטאל", אישה הורסת שיש להיזהר ממנה. לכן ביקשו אמנים רבים לייצג אותה בתקופת הבארוק כציור חינוכי. בין האמנים שציירו אותה: פטר פאול רובנס, רמברנדט, ואן דייק, לוקה, פרנצ'סקו מורונה, פיטר קלאס ויאן ליבנס.

ישנם אמנים שציירו אותה בצורה אימהית, כרעיה ואם, יש שציירו אותה כזונה, ויש ששילבו בין השניים.

המשורר אהרן אשמן כתב ב-1975 את השיר "דלילה", בו ניסה להסביר את מערכת יחסיהם של שמשון ודלילה מנקודת מבטה של דלילה, ותלה את הסיבה להתנהגותה בקנאת אהבתה לו.[8]

מספר יצירות מוזיקליות נכתבו סביב הסיפור של שמשון ודלילה, ובינם האופרה שמשון ודלילה מאת קאמי סן-סנס, והאורטוריה שמשון של גאורג פרידריך הנדל.

מספר סרטים נעשו ובינם הסרט שמשון ודלילה משנת 1949, בהפקתו ובבימויו של ססיל ב. דה-מיל, ובכיכובם של ויקטור מצ'ור והדי לאמאר.

האסטרואיד 560 דלילה (אנ') שהתגלה על ידי מקס וולף נקרא על שמה.

אחד מלהיטיו הגדולים של הזמר טום ג'ונס קרוי: Delilah ('דלילה') .

ללהקה פלורנס אנד דה מאשין שיר הנושא את שמה של דלילה באלבומם how Big, How Blue, How Beautiful. במילות שיר אזכורים לסיפורו של שמשון כגון סצנת העמודים במקדש דגון וכן נסיונותיה של לשכנעו לגלות לה את מקור כוחו.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ספר שופטים, פרק ט"ז, פסוק י"ט.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ט', עמוד ב'.
  3. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 228.
  4. ^ יעקב ליור, אנציקלופדיה מקראית, כרך ב', מוסד ביאליק, ערך דלילה, עמ' 656; דב קמחי, אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, ערך דלילה, הוצאת יבנה, תל אביב 1975, עמ' 233.
  5. ^ הרלב"ג ורבי יצחק אברבנאל, שופטים, פרק ט"ז, פסוק ד'; זאב יעבץ, תולדות ישראל, כרך א', תל אביב תרצ"ב, עמ' 106; יהודה דוד אייזנשטיין, אנציקלופדיה אוצר ישראל, ערך שמשון, כרך י', עמ' 190; יהודה אליצור, תנ"ך דעת מקרא, שופטים, פרק ט"ז, פסוק ד'.
  6. ^ יגאל אריאל, עוז וענווה, חיספין תשנ"ד, עמ' 325; עולם התנ"ך, שופטים, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 132.
  7. ^ אפרים הראובני, לחקר שמות בני ישראל, לשוננו, כרך ב‎', חוברת ד‎' (ניסן תר"ץ), עמ' 383, באתר JSTOR
  8. ^ שמשון והנשים בחייו