דלפט
דלפט (בהולנדית: Delft, להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר הולנדית השוכנת במחוז דרום הולנד בין העיר רוטרדם לעיר האג. העיר שוכנת על נהר הסכי (אנ').
| |||
 | |||
| מדינה |
 הולנד | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 דרום הולנד | ||
| ראש העיר | Marja van Bijsterveldt | ||
| תאריך ייסוד | 1246 | ||
| שטח | 24.08 קמ"ר | ||
| גובה | 0 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 103,581 (נכון ל־1 בינואר 2021) | ||
| ‑ צפיפות | 4,106 נפש לקמ"ר (2007) | ||
| קואורדינטות | 52°00′54″N 4°21′24″E / 52.01500°N 4.35667°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.delft.nl/ | |||
היסטוריהעריכה
העיר דלפט נוסדה בראשית המאה ה-11, ליד תעלה, לצד נהר גנטל. שמה נגזר מהמילה ההולנדית delven, אשר פרושה "לחפור". אחד האצילים בנה כאן את טירתו וסביבה התפתח ישוב אשר שימש כמרכז סחר אזורי. היישוב המשיך להתפתח וב -15באפריל 1264 וילם השני, רוזן הולנד, העניק לו מעמד של עיר. בשנת 1389 נחפרה בעיר תעלה דרך הנהר הקרוב ונבנה נמל אשר חיבר את דלפט לים הצפוני. התעשייה והמסחר פרחו ועד המאה ה-17 דלפט הייתה בין הערים החשובות במחוז שלה.
בשנת 1572 ויליאם לבית אורנג', שכונה וילם השתקן, קבע את מושבו בדלפט והוביל משם את המרד ההולנדי נגד השלטון הספרדי. בשנת 1581 מספר אזורים בהולנד השתחררו משליטתו של פיליפ השני, מלך ספרד ודלפט הפכה לבירת הולנד העצמאית. בשנת 1584 וילם השתקן נורה למוות על ידי מתנקש. מתחם הקבורה המשפחתי של משפחת אורנג', בברדה, היה עדיין תחת שליטת ספרד, ווילם השתקן נקבר בכנסייה החדשה בדלפט. כך החלה מסורת, לפיה בני משפחת המלוכה ההולנדית וקרוביהם נקברים באגף החדש של כנסייה זו.
הפיצוץ הגדולעריכה
בתור אומה צעירה, אשר נלחמה כמעט מאה שנה כנגד השלטון הספרדי, כל עיר הולנדית חויבה להחזיק כמות אבק שריפה אשר תספיק במקרה של מצור ארוך. בהיותה עיר ראשית, דלפט נטלה חלק בהתארגנות לקראת אירוע כזה. היו מאוחסנים בה 30 טון אבק שרפה, בתוך מנזר נטוש. בשנת 1654, ב-12 באוקטובר, בשעה 11 בבוקר, אחד משומרי העיר נכנס לבדוק את המחסן. ניצוץ הצית את אבק השרפה וגרם לפיצוץ הרסני, אשר מחק חלק גדול מבתי העיר[1] . נהרגו מעל 100 תושבים, אלפים נפצעו וכרבע מבתי העיר נהרסו.[2] בפיצוץ זה נהרג התלמיד המבטיח ביותר של רמברנט, קרל פבריציוס וכמעט כל עבודותיו הושמדו.
אומנותעריכה
בסוף המאה ה-16 דלפט הייתה מרכז חשוב של דפוס, אך עיקר פרסומה של העיר מקורו בפעילות האמנותית שהתקיימה בה. במאה ה-17 חי בעיר דלפט צייר הבארוק יאן ורמיר. ורמיר צייר ציורים רבים של נוף העיירה ושל חיי היום-יום בה, ביניהם "נוף העיר דלפט" המפורסם ו"נערה עם עגיל פנינה".
בנוסף, יוצרו בדלפט עבודות קרמיקה בצבעי כחול - לבן, הנקראות "הקרמיקה הכחולה של דלפט". היה זה סגנון חדש, אשר פותח על ידי אומני קרמיקה איטלקים, שהשתקעו בדלפט ויצרו כלים ואריחים לריצוף וחיפוי.
מדעעריכה
דלפט נחשבת לערש המיקרוביולוגיה, בשל פעילותו של אנטוני ואן לוונהוק. הוא היה סוחר בדים, אך התמחה בליטוש עדשות. בעזרת העדשות הללו, שיפר את מיקרוסקופ האור והיה האדם הראשון בהיסטוריה שראה חיידקים. ואן לוונהוק המשיך במחקריו עד מותו, בגיל 90, בשנת 1723.[3]
כלכלהעריכה
במאה ה-17 דלפט חוותה שגשוג כלכלי בזכות חברת הודו המזרחית ההולנדית[4] אשר מיקמה בנמל דלפט את משרדה הראשי. בנוסף, יצור ויצוא הקרמיקה של דלפט הוסיף עושר לעיר ולתושביה. עד הפיצוץ הגדול, דלפט הייתה גם מרכז מבשלות בירה והיו בה מאה כאלו.[1]
הקהילה היהודית של דלפטעריכה
בתחילת המאה ה-19 נרשמו בדלפט חמש משפחות יהודיות. בשנת 1821 הוקמה רשמית הקהילה היהודית בדלפט, בתחילה, בית באחת משכונות העיר שימש כמקום תפילה. ב-8 באוקטובר 1861 הונחה אבן היסוד לבניית בית הכנסת, על ידי המהנדס איש דלפט, ליאון וינקל, אשר היה גם יו"ר הקהילה היהודית של דלפט. ב-22 באוגוסט 1862 נחנך בית הכנסת על ידי הרב הראשי של האג, הרב ברשטין.
משנת 1840 היה לקהילה היהודית בית קברות משלה בוונדלסטראאט הנוכחי. חברה קדישא דאגה להלוויות, ובנוסף הייתה גם ועדת עניים. בית ספר יהודי קטן סיפק חינוך לילדים. החפצים הפולחניים וחלקו הפנימי של בית הכנסת היו באחזקתם של נשות הקהילה.
בקשה ראשונית לפירוק הקהילה היהודית של דלפט ב-1927 התבטלה. בתקופת הכיבוש הנאצי, רובם המכריע של יהודי דלפט גורשו ונרצחו. בית הכנסת השתמר מבחוץ, אולם כל הרכוש והציוד הפנימי נעלמו.
בשנת 1952 נמכר מבנה בית הכנסת לעיריית דלפט. עשר שנים לאחר מכן, הקהילה היהודית של דלפט הצטרפה רשמית לזו של האג. בית הקברות היהודי של דלפט מתוחזק כיום על ידי עיריית דלפט.
במשך השנים, בניין בית הכנסת שימש את עיריית דלפט כמתקן אחסון וגם כבית ספר למוזיקה. בית הכנסת חזר ליעודו בשנת 1974, לאחר שהעירייה העבירה את בית הספר למוסיקה למבנה אחר. בפברואר 1991 ייסדו חברי העדה עמותה, במטרה לגייס כפסים לקניית המבנה. ב-27 יוני 1996, לאחר שנרכש המבנה, הוא עבר שיפוץ יסודי. ב-18 בספטמבר 2003 נפתח מחדש, רשמית, בית הכנסת בדלפט, ברחוב קורנמרקט 12. בבית הכנסת מתקיימות פעילויות יהודיות ותרבותיות שונות.[5]
דלפט היוםעריכה
העיר ידועה בזכות מרכז העיר המשומר על תעלותיו הרבות, הגשרים הציוריים והמבנים ההיסטוריים וכן סביבתה הירוקה. בעיר פועל מפעל בשם המסחרי "רויאל דלפט (אנ')".[6] הוא מתמחה ביצור קרמיקה בשיטות המסורתיות ומהווה שריד אחרון ל-33 סדנאות הקרמיקה שהתקיימו בעיר.[7] כמו כן, שוכנת בעיר אוניברסיטת דלפט לטכנולוגיה.
ערים תאומותעריכה
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של דלפט (בהולנדית)- אתר האינטרנט הרשמי של דלפט (בהולנדית)
- דלפט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- A Timeline of the City of Delft: 1100-1836
- החרסינה הכחולה של דלפט באתר קולקט
- כרמית וייס, העיר דלפט – הרבה חרסינה ונערה אחת שהפכה לאגדה, באתר GoTravel
דלפט (הולנד), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ 1 2 Mike Stuchbery, Art and Disaster: 'The Delft Thunderclap', Byline Times, אוגוסט 2019
- ^ Chris Chambers, [Radionetherlandsarchives.org The day the world came to an end: The great Delft Thunderclap of 1654], אתר הרדיו של הולנד, 14 באוקטובר 2004
- ^ Ruestow, Edward G, The Microscope in the Dutch Republic: The Shaping of Discovery, New York: Cambridge University Press, 1996
- ^ Brook, Timothy, Vermeer's Hat:The Seventeenth Century and the Dawn of the Global World, London: Bloomsbury Press, 2009
- ^ Synagoge Delft, www.synagogedelft.nl
- ^ Rick Erickson, Royal Delft, Atglen, Pensilvania, USA: Schiffer, 2003
- ^ -, History of Delft Blue, Royal Delft, -