דל-קרניים כרמלי
דַּל-קַרְנַיִם כַּרְמְלִי (שם מדעי: Tordylium carmeli) הוא צמח עשבוני חד-שנתי, ים תיכוני זקוף ומסתעף משייך לסוג דרכמונית ממשפחת הסוככיים[1]. מין זה גבוה (1.5 מ' עד 1.8 מ'), בעל סוככים מרובים, דל בסוככונים ובעל פרחים לבנים ורק צורה אחת של פירות - דמוי מטבע. תפוצתו העולמית מצומצמת למערב קפריסין, לסוריה, לירדן ולישראל[1].
 דל-קרניים כרמלי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סוככאים |
| משפחה: | סוככיים |
| סוג: | דרכמונית |
| מין: | דל-קרניים כרמלי |
| שם מדעי | |
 Tordylium carmeli (Labill.) Al-Eisawi & JuriAl-Eisawi & Jury, 1988 | |
שמות ומיון עריכה
הסוג דרכמונית (.Tordylium Tourn. ex L) מקיף 20 מינים מהם 5 מינים בישראל: דרכמונית מצרית (Tordylium aegyptiacum), דרכמונית סורית (Tordylium syriacum), סלסילה מצויה (Tordylium trachycarpum), סלסילת הכרמל (Tordylium cordatum), דל-קרניים כרמלי (שמה המדעי הקודם Synelcosciadium carmeli)[2][3]. מינים אלו קובצו לסוג אחד, לסוג Tordylium בשנת 1982. לפני כן, בספרות העברית המין דל-קרניים כרמלי נחשב כמין יחיד בסוגו ושמו המדעי הנרדף היה Synelcosciadium carmeli[3]. השם העברי ניתן למין בשנת 2003. השם דל-קרניים ניתן לסוג Synelcosciadium במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 888[4].
בגלל העברתו לסוג דרכמונית, מומלץ ששמו ישונה לדרכמונית דל-קרניים, שם המזכיר את נוף הצמח ואת צורת הפרי.
מאפיינים עריכה
דל-קרניים כרמלי הוא צמח חד-שנתי זקוף, גובהו 1.5 עד 2 מ', מסתעף עם הרבה סוככים מרווחים ודליל בסוככונים. כולו מכוסה בשערות או בזיפים קצרצרים הדוקים הפונים כלפי מעלה, ועל כן הם מחוספסים עם העברת היד על גבעוליו כלפי מטה[5].
הגבעולים מעוגלים, זיפניים ומסתעפים בצורה דו-בדית, דהיינו הגבעול מפסיק לגדול וזוג סעיפים צדדיים ממשיכים לצמוח.
העלים מסורגים, ללא לוואים ועם פטוטרות גדולות, מורחבות בבסיסן בצורת נדן החובק את מפרק הגבעול[5][6].
העלים בעיקר בבסיס גזורים-מנוצים פעם אחת, לעיתים רחוקות העלים העליונים ביותר שסועים לשניים או אינם מחולקים. העלים מורכבים לרוב מ-5 עד 7 עלעלים רחבים שמרוחקים זה מזה ושפתם חרוקה או מאונה. מספר העלעלים קטן במעלה הגבעול וצורתם נעשית צרה. אורכם של העלעלים 3 עד 9 ס"מ ורוחבן 1 עד 3 ס"מ (זהרי)[6]. רוחב העלעל הסופי הוא 1 עד 3 ס"מ[5].
התפרחת היא סוכך מורכב, דליל, בעל 3 עד 7 סוככונים הנישאים על קרנות (עוקצים) מכוסות זיפים, מרווחות מפושקות ושונות באורכן זו מזו, הארוכות בין 5 עד 8 ס"מ. הבדלי הגודל בין קרנות הסוכך אינם סדירים ועל כן הם אינם יוצרים דגם מוגדר. אחרי הפריחה נוטות קרנות הסוכך מעלה וכלפי המרכז, הסוככים נצמדים זה לזה ושומרים על הפרודות עד הירטבם בגשם של השנה הבאה.
בבסיס הסוכך יש לעיתים מעטפת של 4 עד 5 חפים קטנים, צרים ומחודדים, שנושרים במהירות[6].
הסוככונים קצרי עוקץ, כמעט יושבים בחיק מעטפית של חפיות קטנות[5].
הפרחים לבנים, מפורדי עלי כותרת, דו-מיניים וזכריים (פולגמיים) ובעלי שחלה תחתית[5]. פרחי ההיקף גדולים מהפרחים הפנימיים וא-סמטריים, הם ניכרים בעלי הכותרת החיצוניים שהם גדולים מהאחרים.
אונות הגביע 5.
הכותרת בת 5 עלים נפרדים מכוסים זיפים בצדם התחתון[5]. 5 האבקנים בסירוגין לעלי הכותרת[6].
השחלה תחתית, בת 2 עלי שחלה מאוחים ו-2 מגורות חד-זרעיות. בראשה נמצא כנית - גופיף שטוח או חרוטי המחולק בדרך כלל לשתיים ומפריש צוף. מן הכנית עולים 2 עמודי שחלה מפושקים ומורחבים בבסיסם לדיסקוס[6]. הצופן מתפתח בבסיס עמוד השחלה והוא משותף לבסיס עמוד השחלה ולכנית[7].
הפרי דו-זרעון, המורכב מ-2 פרודות חד-זרעיות. דו-זרעון מהווה טיפוס של מפרדת, אלא שבעצם הוא פרי מדומה, כיוון שהוא מתפתח משחלה תחתית[7]. בשלב הפרי הירוק הפרודות מעורות זו בזו באמצעות עמוד ביניים שהוא המשכה של מצעית הפרח ומכונה בשם קַרְפּוֹפוֹר, הן נפרדות במהלך ההבשלה זו מזו לאורך התפר - הוא שטח המגע שבין הפרודות ומשאירות ביניהן את הקרפופור
[8][6]. הפרודות עגולות שטוחות, בעלות שולים נפוחות, שעירות ובלתי נפתחות. הפרודות פחוסות מגבן ולא פחוסות מצדן ונראות כמטבע שקוטרו 7 עד 8 מ"מ[5].
כל פרודה בעלת 5 צלעות ראשיות (שמהן 3 עוברות במרכז הפרודה ו-2 בשוליה) בהן עוברים צרורות צינוריות. ברווחים שבין הצלעות הראשיות עוברים בקליפת הזרעון ביבים של שמנים. בין הצלעות הראשיות האלו עוברות 4 צלעות משניות[6]. בחריצים שבין הצלעות או מתחת לצעות המשניות עוברות ביבי שמן. הביבים של השמנים הם בעצם חללים בין תאיים מיוחדים מוארכים (לא כדוריים) שאוגרים את השמנים המופרשים. החללים נוצרים על ידי התרחקות של דפנות תאים זה מזה[7].
בראש הפרי 2 עמודי שחלה משתיירים.
הפירות אינם נושרים עד עונת הגשמים הבאה. הם זקורים ומוקפים בקרנות הסוכך, שנצמדות זו לזו ושומרות עליהם.
הפרי מוקף מלל קרומי רחב ושטוח, וכולו מכוסה שערות הדוקות.
העלווה צומחת מתחילת נובמבר ועד תחילת מאי. פריחה מסוף מרץ ועד תחילת יולי. פרי ירוק בסוף אפריל, פרי בשל בסוף מאי ופרי בהפצת זרעים מאמצע יוני.
בית גידול ותפוצה עריכה
התפוצה העולמית דל-קרניים כרמלי היא מזרח ים-תיכונית ומצומצמת למערב קפריסין, לסוריה, לירדן ולישראל[2].
מין זה גדל בעיקר בבתי-גידול טבעיים, בשדות-בור ובחורש פתוח, אך גם בקרבת האדם, בבתי גידול מופרעים, במיוחד בצידי דרכים. הוא נפוץ בחבל הים תיכוני בצפון הארץ ובמרכזה, במיוחד בהרים. בישראל הוא נפוץ בגולן, בבקעת חולה, בגליל העליון, בכרמל ובחוף הכרמל; מצוי בשומרון, בשפלה, בגליל התחתון, בבקעת כנרות, בעמק יזרעאל, ובחוף הגליל; נדיר בהרי יהודה; ונדיר מאוד בחרמון, בגלבוע, בבקעת בית שאן, בעמק עכו, בשרון, בערבות הירדן ובעמון[3].
גלרייה עריכה
-
פירות ירוקים של דל-קרניים כרמלי -
עלה מנוצה של דל-קרניים כרמלי -
עלה בחלק העליון -
מבט תחתי על סוכך -
דל-קרניים כרמלי עלה נוף הצמח -
אבקנים בסוככון של דל-קרניים כרמלי -
5 אבקנים בפרח של דל-קרניים כרמלי -
כנית ושני עמודי שחלה של דל-קרניים כרמלי
קישורים חיצוניים עריכה
- דל-קרניים כרמלי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- דל-קרניים כרמלי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- דל-קרניים כרמלי, באתר GBIF (באנגלית)
- דל-קרניים כרמלי, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Tordylium carmeli (Labill.) Al-Eisawi, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 10-2023
- ^ 1 2 Tordylium Tourn. ex L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 1 2 3 דל-קרניים כרמלי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים, 1946, עמ' 44
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 493-494
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 318, 336
- ^ 1 2 3 א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 167, 530, 562
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 319