דמדומי שחר
דמדומי שחר: מחשבות על הדעות הקדומות שבמוסר (בגרמנית: Morgenröte. Gedanken über die moralischen Vorurteile) הוא ספרו של הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה שיצא בשנת 1881. הספר מורכב מ-575 אפוריזמים המשתרעים על פני חמישה כרכים.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | פרידריך ניטשה |
| שפת המקור | גרמנית |
| סוגה |
אפוריזם  |
| נושא |
פילוסופיה, פסיכולוגיה |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1881 |
| מספר עמודים | 393 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת שוקן |
| תאריך | 1968 |
| סדרה | |
| ספר קודם |
אנושי, אנושי מדי |
| הספר הבא |
המדע העליז |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001056896, 002018299, 003686375 |
  | |
הספר תורגם לעברית על ידי ישראל אלדד, ויצא יחד עם הספר כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים בהוצאת שוקן בשנת 1968.
תוכן הספר עריכה
בספר זה מקטין ניטשה את תפקידו של ההדוניזם כמניע ומדגיש את תפקידה של "תחושת הכח". ניטשה מקדיש חלק נכבד בספרו זה לביקורת על הנצרות ולחשיפת רקבון המוסר הקונבנציונלי של התרבות המערבית עם שקיעת הנצרות.
היחס ליהודים עריכה
ניטשה מביע בספר ביקורת נוקבת כלפי הנצרות בגלל מושגי החטא שבה ותפיסותיה המוסריות. ביהדות וביהודים הוא רואה צדדים אחרים והוא בוחן אותם בצורה אוהדת.
כך למשל בספר השלישי (אפוריזם 205) הוא כותב פסקה ארוכה "על עם ישראל".
משאבי העזר הנפשיים אצל יהודים בני זמננו הם מעל לכל המשוער; נדירות מכל דרי אירופה יבקשו הם בשעת מצוקה להימלט אל כוס השכרה או אל ההתאבדות, מעשים כלאחר־יד אצל פחותי כישרון. בתולדות אבותיו ואבות־אבותיו מצויים לו לכל יהודי מכרות שופעים מעשי־מופת של קור רוח והתמדה מיושבים ביותר במצבי אימה, של הערמה מעודנת ביותר וניצולם של האסון והמקרה; אמיצותם שמתחת לאיצטלא של הכנעה עלובה, גבורת נפשם אשר בבוז לעובדת היותם בזויים, עולה על מידותיהם של הקדושים כולם. רבים ביקשו להציגם בזויים על ידי כך, שאלפיים שנה נהגו בהם בזיון ומנעו מהם את הגישה לכל מעמד של כבוד, לכל מה שראוי לכבוד, ולעומת זה השפילום והכפישום לתוך פרנסות מלוכלכות יותר — ואמנם, בטיפול אשר כזה הם לא נעשו נקיים יותר. אולם בזויים? הם מעודם לא פסקו לראות עצמם כנועדו לדברים הנעלים ביותר וכן לא פסקו מעולם לעטרם מידותיהם של כל הסובלים. בדרך בה הם מכבדים את אבותיהם ואת ילדיהם, בבינה הטמונה בחיי ונימוסי הנישואים שלהם, מצטיינים הם על פני כל בני אירופה.
[...] או אז יחשבו כממציאים וכמורי־הדרך לבני אירופה, מבלי היות הדבר עוד בגדר פגיעה בכבודם של הללו. וכי לאיזה אפיק זולתי זה ניתן לו, לזרום, לאותו שפע של רשמים אדירים שנצטברו, ואשר ההיסטוריה היהודית ממלאת בם כל בית־אב יהודי, אותו שפע של תשוקות ומידות והכרעות והתנזרויות ומאבקים וניצחונות מכל סוג – לאן יישפך כל הזרם האדיר הזה, אם לא באנשי רוח ומעשים גדולים! או אז, כאשר היהודים יוכלו להצביע על אבני־יקר וכלי זהב שכאלה כמעשה ידיהם, ואשר כמותם לא היו מסוגלים ואינם מסוגלים ליצור עמים אירופיים, שנסיונם קצר משל היהודים ולא מעמיק כמוהו, כאשר ישראל ישלים את המרת נקמת כל דורותיו בברכת עד לאירופה: או אז יעלה ויבוא שוב זה היום השביעי, בו ישוב וישמח אלהי היהודים הקדום, יוכל להתענג על עצמו, על בריאתו ועל עמו הנבחר – ואף אנו כולנו, הלא נגל ונשמח עמו!— דמדומי שחר, ספר שלישי, §205
לקריאה נוספת עריכה
- פרידריך ניטשה, דמדומי שחר [1881]; כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים [1874], ירושלים ות"א: הוצאת שוקן, מגרמנית ישראל אלדד, 1968.
ספרות משנית עריכה
- דוד אוחנה, מסדר הניהיליסטים, מוסד ביאליק, ירושלים, 1994
קישורים חיצוניים עריכה
