דמוקרטיה חלולה

שלטון בעל מאפיינים דמוקרטיים שאינו דמוקרטי

דמוקרטיה חלולהאנגלית: Hollow Democracy,[1] המכונה גם דמוקרטיה תהליכית, דמוקרטיה פרוצדורלית או דמוקרטיה פורמלית) היא צורת שלטון שבה קיימות פרוצדורות בעלות סממנים דמוקרטיים, כגון בחירות והכרעת הרוב, אולם דה פקטו לא מתקיימים בה יסודות של דמוקרטיה מודרנית, כגון עקרון הגבלת השלטון, הפרדת רשויות, חופש ההתאגדות, זכות הקניין, חופש דת, חופש ביטוי, הזכות לשוויון, הזכות לאזרחות, זכות בחירה, הזכות לחיים, חירות האדם, זכויות המיעוט ופלורליזם. המונח מתאר לרוב מדינה שבעברה הוגדרה כ"דמוקרטיה ליברלית", ואילו כיום נוטה ל"משטר סמכותני".

רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה (שמאל) עם נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו (ימין). שני המנהיגים נחשבים למקדמי מדיניות של דמוקרטיה חלולה.

המונח ההופכי לדמוקרטיה תהליכית הוא "דמוקרטיה מהותית", דמוקרטיה שבה שורר חופש אישי ואזרחי בפועל. לעיתים מנגידים דמוקרטיה חלולה גם ל"דמוקרטיה השתתפותית", שבה כל הקבוצות החברתיות במדינה משתתפות בתהליכים הדמוקרטיים במידה שווה, ושוויון זה משמש כבסיס ללגיטימציה של השלטון.

הגדרה ומשמעויות עריכה

דמוקרטיה חלולה היא צורת שלטון המוגדרת מבחינה טכנית כדמוקרטיה, משום שמתקיימות בה בחירות כלליות המבוססות על זכות בחירה לכלל האזרחים, שבסופן מורכבת ממשלה שהיא לכאורה בעלת לגיטימציה ציבורית. בפועל, דמוקרטיה חלולה היא בדרך כלל "דמוקרטיה לא ליברלית", ולעיתים קרובות נבחר מנהיג כל-יכול, ללא מנגנון של איזונים ובלמים המיועד למנוע מהשלטון להפעיל את כוחו ללא מגבלות. במצבים אלה קיימת סכנה שהמנהיג הנבחר יוביל שינויים חקיקתיים שיובילו למשטר סמכותני סמוי או מוסווה. תרחיש זה התרחש פעמים רבות באמריקה הלטינית, למשל בארגנטינה ובברזיל, מאמצע שנות ה-80 עד אמצע שנות ה-90.[2] במשטרים כאלו, גם כאשר האופוזיציה אינה מוצאת מחוץ לחוק, היא חסרת כוח ממשי, ובפועל מתקיים בהן משטר חד-מפלגתי.

חוקרי מדע המדינה סטיבן לויצקי ודניאל זיבלט טוענים במאמר משותף כי הדרך הנפוצה החדשה לחיסול דמוקרטיות במאה ה-21 היא במעבר מדמוקרטיה מהותית לדמוקרטיה חלולה, ללא צורך בהפיכה צבאית כפי שהיה נפוץ במשטרים אוטוריטריים בעבר, אלא על דרך "הפיכה מלמעלה".

הפיכות צבאיות ותפיסות אלימות אחרות של השלטון הן נדירות. רוב המדינות מקיימות בחירות סדירות. דמוקרטיות עדיין מתות, אבל באמצעים אחרים. מאז תום המלחמה הקרה, רוב המקרים של התמוטטות שלטון דמוקרטי לא נגרמו על ידי גנרלים וחיילים, אלא על ידי הממשלות הנבחרות עצמן. בדומה להוגו צ'אווס בוונצואלה, מנהיגים נבחרים ערערו את המוסדות הדמוקרטיים בגאורגיה, הונגריה, ניקרגואה, פרו, הפיליפינים, פולין, רוסיה, סרי לנקה, טורקיה ואוקראינה.

המקור באנגלית
Military coups and other violent seizures of power are rare. Most countries hold regular elections. Democracies still die, but by different means. Since the end of the Cold War, most democratic breakdowns have been caused not by generals and soldiers but by elected governments themselves. Like Hugo Chávez in Venezuela, elected leaders have subverted democratic institutions in Georgia, Hungary, Nicaragua, Peru, the Philippines, Poland, Russia, Sri Lanka, Turkey and Ukraine.

על פי ד"ר עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, קיים דיון ציבורי ואקדמי בנושא עקרון הכרעת הרוב, וממנו נגזרות שתי הגישות הללו. עקרון הכרעת הרוב הוא תנאי הכרחי לדמוקרטיה אך לא תנאי מספיק. גישת הדמוקרטיה המהותית כוללת, בנוסף לעקרון הכרעת הרוב, גם ערכים של זכויות האדם כגון שוויון, חופש ביטוי, כבוד האדם, הפרדת הרשויות ועליונות המחוקק. לעומתה, גישת הדמוקרטיה החלולה מציבה את עקרון הכרעת הרוב מעל לכל הערכים האחרים, ולכן עלולה לאפשר פגיעה בעקרונות יסוד דמוקרטיים כגון עצמאות הרשות השופטת, פעילות ארגוני זכויות האדם וקביעת תוכני תרבות ובידור לפי מבחנים פוליטיים.[3]

עם המתנגדים לגישת הדמוקרטיה התהליכית נמנה זאב ז'בוטינסקי, שכתב בשנת 1937:

דעה מוטעית אומרת[א] שממשלה של רוב פרושה ממשלה דמוקרטית. תפיסה כזאת היא תוצאה של התפתחות היסטורית, של מלחמות בממשלות, שהתנהלו על ידי מעוט. אבל זאת לא דימוקרטיה אמתית.
דימוקרטיה פרושה חופש. גם שלטון הנתמך על ידי הרוב יכול לשלול את החופש, ובמקום שאין ערובות לחופש הפרט – שם אין דימוקרטיה.
את הנגודים האלה יש צורך למנוע. במדינה היהודית יהיה צורך להגיע לצורה כזאת של משטר, היכן שהמעוט לא יהיה מחוסר ערך.

מקרי בוחן עריכה

הונגריה עריכה

 
צעדת מחאה נגד ממשלתו של ויקטור אורבן, 21 במאי 2017

ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה, חזר לשלטון בשנת 2010 לאחר 8 שנים באופוזיציה, והחל ליישם צעדים שונים שהגדילו את כוחה של הממשלה והחלישו את האיזונים והבלמים שמגבילים את פעולתה. השינויים בוצעו באופן הדרגתי אולם הביאו לפגיעה בעקרונות דמוקרטיים כגון שוויון, חופש ביטוי ודת, הפרדת רשויות, וב-2022 קיבל הפרלמנט האירופי החלטה האומרת כי הונגריה אינה נחשבת יותר לדמוקרטיה.[4][5]

בשנת 2023 הקפיא האיחוד האירופי את התמיכה הכלכלית בהונגריה, בזמן שהמדינה חוותה משבר כלכלי חמור ואינפלציה הולכת וגדלה. על רקע זה הוחלט לבצע בהונגריה רפורמה שמחזירה את העצמאות למערכת המשפט במדינה, ומייצרת מנגנונים למניעת שחיתות שלטונית. על פי האיחוד האירופי, צעדים שמחזירים להונגריה מאפיינים דמוקרטיים יאפשרו לה לקבל סיוע כספי.[6]

חופש הביטוי ועיתונות חופשית

ב-2011 חוקק "חוק התקשורת" המאפשר הטלת קנסות כבדים (עד 950,000 דולר לתחנת טלוויזיה וכ-120,000 דולר לעיתון יומי) על כל פרסום בכלי תקשורת שאינו עומד בסטנדרט של "סיקור מאוזן" או עוסק בנושאים שהוכרזו על ידי הממשלה כטאבו (למשל, נושאי להט"ב). ההחלטה האם מדובר ב"סיקור מאוזן" או בלתי לגיטימי נקבעת על ידי מועצה ייעודית שהוקמה לצורך כך. כיוון שבמועצה מכהנים רק נציגים שמונו על ידי מפלגת השלטון, הדבר מאפשר פיקוח של הממשלה על התכנים המפורסמים בכלי התקשורת ומניעת פרסום של נושאים שאינם תואמים את מדיניות הממשלה או ביקורת על מעשי הממשלה.[7]

כמו כן, האיום בקנסות מחליש כלי תקשורת עצמאיים שאינם מתוקצבים על ידי הממשלה, בזמן שכלי תקשורת המשתפים פעולה עם הממשלה ממשיכים לקבל מימון ואינם נמצאים תחת איום סגירה. בבדיקה של שוק התקשורת ההונגרי מספר שנים אחרי החלת חוק התקשורת, נמצא שמספר כלי התקשורת המזוהים עם עמדות פוליטיות שתואמות לעמדות השלטון גדל ואילו מספרם של כלי התקשורת עצמאיים שאינם מזוהים עם הממשלה הצטמצם באופן משמעותי.[8][9]

מערכת המשפט

בדצמבר 2018 הוקמה מערכת משפט חלופית שנשלטת על ידי שר המשפטים ההונגרי. למערכת המשפט החדשה יש סמכות לקבלת החלטות בנושאים ציבוריים כגון: שינוי שיטת הבחירות, זכות השביתה, חופש ההפגנה, ואינה כפופה לביקורת או לסמכות של בית המשפט העליון.[10] הדבר מקנה לנציגי הממשלה חופש פעולה בנושאים הנוגעים לזכויות אזרח ללא ביקורת או בלמים.

בנוסף, בוצע שינוי בהרכב הוועדה למינוי שופטים כך שהוועדה נשלטת על ידי מפלגת השלטון במקום להיות מורכבת מנציגי כל המפלגות.

במקביל, שונה גיל הפרישה לשופטים כך שכל השופטים הבכירים נאלצו לפרוש, והוחלפו על ידי שופטים חדשים שמונו באותה ועדה הנשלטת על ידי מפלגת השלטון.[9]

בחירות דמוקרטיות

גודלו של הפרלמנט שונה לכמחצית ממספר החברים שהיו בו בעבר, והועבר חוק לפיו מפלגת השלטון תחזיק בשני שלישים מהפרלמנט גם אם זכתה רק ב-25% מהקולות, דבר שמאפשר לממשלה להעביר כל חקיקה בלי התערבות של האופוזיציה.[9]

לפי ניתוח של פורום קהלת "בוצעה חלוקה מחדש של מחוזות הבחירה במדינה באופן שהיטיב מאוד עם הקואליציה: מחוזות צפופים שבהם התרכזו תומכי אופוזיציה רבים זכו לבחור נציג אחד לפרלמנט, בדיוק כמו מחוזות אחרים דלילי אוכלוסין אך תומכי אורבן. כך, בבחירות 2022 זכתה מפלגת השלטון ההונגרית ב-52% מהקולות בבחירות לנציגי המחוזות, אך ב-82% ממושבי הפרלמנט השמורים למחוזות"[11]

חופש דת

העברת "חוק הדת" לפיו בוטלה הכרת המדינה ותמיכת המדינה במרבית הדתות שאינן נוצריות.[12][9]

פולין עריכה

 
הפגנות בפולין נגד הרחבות חוק איסור על הפלה, דצמבר 2020

בסוף 2015 עלתה לשלטון בפולין מפלגת "חוק וצדק" של ירוסלב קצ'ינסקי אשר ביצעה מהלכי חקיקה שהחלישו את כוחן של מערכת המשפט ושל העיתונות החופשית במדינה. צעדים אלה הוגדרו על ידי האיחוד האירופי כ"מאפיינים של הפיכה" וגונו על ידי האו"ם כ"ערעור של הדמוקרטיה בפולין"[13]

ב-2021 פתח האיחוד האירופי בהליכים משפטיים נגד פולין בשל חקיקה שפוגעת בזכויות להט"ב במדינה.[14] בחודש יוני 2023 פסק בית הדין לצדק של האיחוד האירופי כי הרפורמה המשפטית שבוצעה בפולין נוגדת את הדין של האיחוד האירופי ולכן יוטלו על פולין סנקציות כלכליות.[15][16][17]

מערכת המשפט

ב-2017 הועברה רפורמה במערכת המשפט לפיה פוליטיקאים יבחרו את חברי 'המועצה הארצית השופטת' הממנה את שופטי בית המשפט לחוקה בפולין. בנוסף, יתאפשר לבית המשפט העליון "לבצע ביקורות חריגות על החלטות של ערכאות נמוכות יותר, לרבות כאלו שהתקבלו לאורך 20 השנים האחרונות". כך למעשה ניתנה לממשלה סמכות להתערב ולפקח על בתי המשפט. סעיף נוסף ברפורמה הקדים את גיל הפרישה של שופטים מ-70 ל-65 כך שכמעט 40 אחוזים מהשופטים נאלצו לפרוש והוחלפו בשופטים שנבחרו על ידי הממשלה.[18] בנוסף הועברה חקיקה שתאפשר להדיח שופטים שיוכרז עליהם כי נקטו עמדה פוליטית או תמכו במועמד פוליטי. השינוי ביחסי הכוחות בין מערכת המשפט לממשלה אפשר חקיקתם של חוקים שייתכן שללא השינוי היו נמנעים על ידי בית המשפט, למשל: הרחבת חוק איסור הפלות באופן האוסר על ביצוע הפלה גם כאשר נמצא מום בעובר.[19]

חופש הפרט

נאסר עיסוק בנושאי זכויות אדם וזכויות להט"ב בבתי ספר וניתנה לממשלה סמכות לפטר מנהלי בתי ספר בעילה זו. בנוסף ניתנה לממשלה סמכות לפקח על תכנים בפעילויות מחוץ לשעות הלימודים אשר מבוצעות על ידי ארגונים לא ממשלתיים.[20] על פי סיקורים חדשותיים וראיונות עם נציגי להט"ב בפולין, החקיקה חלחלה למערכות החינוך ולמוסדות ממשלה באופן הגורם ללהט"בים להרגיש חוסר ביטחון אישי ולהיות פגיעים יותר לבריונות ולהסתה. זאת מכיוון שמצד אחד אין חקיקה שמגנה על זכויותיהם ואכיפה נגד מקרי אלימות ומצד שני אין חינוך לסובלנות כך שהסכנה להסתה ולבריונות גדלה.[21]

חופש ביטוי ועיתונות חופשית

נוסף חוק המאפשר לממשלה לפטר את מנהלי כלי התקשורת הממלכתיים ולהחליפם במינויים מטעמה, דבר שהעניק לממשלה השליטה בשידור הציבורי. לאחר מכן החל מיון עיתונאים, ועיתונאים שהתבטאו או פעלו בדרך שלא תאמה את מדיניות הממשלה ועמדותיה פוטרו.[18]

בחירות 2023 והמהפך השלטוני עריכה

בשנת 2023, ב15 באוקטובר, נערכו הבחירות הפרלמנטריות בפולין, אשר בסיומן נבחר דונלד טוסק לראש ממשלת פולין, לאחר שקיבל את תמיכת הפרלמנט ב-12 בדצמבר 2023. ב-13 בדצמבר 2023 הושבעו טוסק וממשלתו החדשה. את הבחירות הקדימה הפגנה שזכתה לשם "צעדת המליון" ובה נשמעו קריאות: "נמאס, די לשסות פולנים זה בזה, רוצים חופש"[22]. הבחירה בטוסק מסמלת את סופו של עידן בפולין, עם סיום שמונה שנות שלטונה של מפלגת "חוק וצדק" הימנית הפופוליסטית, שבמהלכן החלישה את מערכת המשפט והתקשורת, צמצמה את זכויות הנשים וזכויות להט"ב בפולין, והפכה את פולין לדמוקרטיה חלולה. ראש הממשלה הנבחר התחייב להציל את הדמוקרטיה הפולנית, לבטל חלק מהשינויים שביצעה הממשלה היוצאת כולל החקיקה האנטי-דמוקרטית, ולתקן את הקו הלאומני והאנטי־ליברלי שאליו הובילה את פולין.

בעקבות השינוי המסתמן באופי השלטון, חלה עליה בבורסת ורשה ובשער המטבע הפולני. [23]

טורקיה עריכה

 
הפגנת סולידריות עם פעילי זכויות אדם ועיתונאים שנעצרו בשל התבטאויות נגד שלטונות של ארדואן, 21 ביוני 2016

ב-2016 בוצע בטורקיה ניסיון הפיכה על ידי "מועצת השלום הטורקית", קבוצה המשתייכת לצבא טורקיה ומטרתה המוצהרת הייתה "להציע לעם הטורקי חוקה חילונית ודמוקרטית".[24] ניסיון ההפיכה נבלם אולם בעקבותיו יצא נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, בשורת צעדים שנועדו לבצר את שלטונו.

ב-2017 ציין האיחוד האירופי כי טורקיה נוקטת צעדים לעבר משטר אוטוקרטי, וביוני 2018 הודיע האיחוד האירופי שוב כי "בעקבות המדיניות שלה טורקיה מתרחקת מחברות באיחוד".[24]

שוויון זכויות

בחודש שלאחר ניסיון ההפיכה בוצעו מעצרים ופיטורים המוניים בכל מוסדות השלטון והצבא, לדוגמה: גודלו של הצבא פחת בכ-150 אלף חיילים, כ-15,000 אנשי חינוך הושעו ובוטלו הרישיונות של כ-21,000 מורים שהואשמו בנאמנות ליוזם המהפכה.[24]

חופש הביטוי ועיתונות חופשית

במהלך ניסיון ההפיכה נחסמו לשימוש במדינה השירותים של טוויטר, פייסבוק ויוטיוב ומאוחר יותר בשנת 2019 חוקק חוק שמאפשר לרשות ממשלתית לחסום תוכן אשר משודר דרך האינטרנט, כמו יוטיוב ונטפליקס.[24]

בהמשך נקט הממשל בהעמדה לדין וכליאה של אנשים שהתבטאו נגד שלטונו של ארדואן.[25] כ-60 אלף בני אדם נעצרו ויותר מ-150 אלף אולצו לעזוב את עבודתם.

גופי תקשורת גדולים אולצו לעבור לידי בעלים חדשים שהם בני בריתו של ארדואן, ובמקביל השתלטה המדינה על העיתון זמאן, מהיומונים הגדולים במדינה ונסגרו כלי תקשורת המזוהים עם האופוזיציה.[26]

לאחר רעידות האדמה הגדולות שאירעו בטורקיה בשנת 2023, השלטון ספג ביקורת רבה על היערכות חסרה של המדינה לרעידות אדמה ולטיפול בנפגעי אסונות ועל כך שבניינים שהיו אמורים להיות עמידים לרעידות אדמה קרסו לחלוטין. על רקע הביקורת הרבה נגד הממשלה נחסמה הגישה לרשת החברתית טוויטר מכל רחבי המדינה.[27]

מערכת המשפט

כחלק מצעדי החירום שננקטו אחרי ניסיון ההפיכה ב-2016 פוטרו כ-36% מהשופטים שכיהנו במדינה באותה עת והוחלפו בשופטים שנתפסו כנאמנים לשלטון. מינוי ופיטורים של שופטים, לרבות שופטי בית המשפט העליון, מבוצע על ידי "מועצת השופטים והתובעים" אשר נשלטת בפועל על ידי ארדואן: 4 מתוך 13 חבריה נבחרים על ידי הנשיא ארדואן וכל היתר על ידי הפרלמנט שהמפלגה השלטת בו היא מפלגתו של ארדואן.

הפרדת רשויות

באפריל 2017 התקיים משאל עם לגבי 18 שינויים בחוקה. במשאל העם התקבל רוב קטן (51.4%) בעד השינויים שמשמעותם העיקרית היא העברה של סמכויות שהיו בעבר בידי הממשלה אל הנשיא. לדוגמה: סמכות לקבוע את תקציב המדינה, להכריז על מצב חירום, ולמנות שרים ללא אישור הפרלמנט.

בחירות דמוקרטיות

לכאורה מתקיימות בטורקיה בחירות דמוקרטיות חופשיות אולם על רקע השליטה של מפלגת השלטון בכלי התקשורת ובמערכת המשפט, היא זוכה ליתרון מובנה שמקל עליה לנצח בבחירות ומקשה על האופוזיציה, בין היתר בשל אחוז החסימה גבוה במיוחד, כאשר בשנת 2002 הנהיגה אחוז חסימה של 10%.[28]

יתרונה של מפלגת השלטון בא לידי ביטוי גם בחשיפה תקשורתית גדולה יותר של מפלגת השלטון, וצמצום תכנים אשר מבקרים את השלטון הנוכחי. במערכת הבחירות שהתקיימה בחודש יוני 2023, בתקשורת נמנעו כמעט לחלוטין מלראיין את המועמד שהתמודד מול ארדואן. מעל 90 אחוזים מההופעות התקשורתיות היו של ארדואן, ורק השאר הוקדש למועמד האופוזיציה כמאל קיליצ'דראולו.[29] כמו כן בוצע שימוש בתקציבי ממשלה לצורך קיום תעמולת בחירות למפלגת השלטון.

הודו עריכה

 
מחאת החקלאים בהודו (2020–2021)

על פי חוקר מדע המדינה ארנד ליפהרט הצלחתה של הדמוקרטיה בהודו התאפשרה בעיקר בזכות חוקת הודו, שנכתבה עוד לפני הקמת המדינה. החוקה התבססה על שורת הסכמות בין קבוצות לשוניות, אזוריות ודתיות שונות במדינה, ואפשרה מתן זכויות למיעוטים דתיים ולשוניים, ושוויון הזדמנויות בתעסוקה, בחינוך ובשירות הציבורי.

גם לאחר אישור החוקה המשיכה להתקיים בהודו אפליה של בני הקאסטות הנמוכות ומעמד הדלית. ב"ר אמבֶּדְקָר, המחבר העיקרי של חוקת הודו, עמד על פגמיה של הדמוקרטיה בהודו בנאומו מיום 25 בנובמבר 1949, בו הוא דחק בבני עמו להנהיג "דמוקרטיה שאינה רק פורמלית אלא גם מתקיימת למעשה". אמבדקר האמין שדמוקרטיה היא "גם ערך ולא רק פרוצדורה, היא מימוש יומיומי של תפיסת השוויון בין בני אדם".

מנגנון השלטון הדמוקרטי בהודו ספג פגיעה בולטת ב-25 ביוני 1975, כאשר אינדירה גנדי הכריזה על מצב החירום בהודו והשעיית זכויות חוקתיות. הכרזה זו גרמה לאינפלציה גבוהה ואבטלה רחבה, מעצר של מאות מנהיגים ופעילי אופוזיציה, עינויים של יריבים פוליטיים, הרס שכונות מצוקה, תוכנית עיקור כפוי וצנזורה על העיתונות והטלוויזיה. מצב החירום נמשך כשנתיים.

חוקת הודו, אף שהיא נחשבת למתקדמת, כוללת חוקים רבים המאפשרים שימוש בכוח כפייה: חוק הפעילויות הלא-חוקיות (מניעה) (1967) (אנ'), החוק למניעת עלבונות לכבוד הלאומי (1971) (אנ'), החוק לקיום הביטחון הפנימי (1971) (אנ'), חוק הביטחון הלאומי (1980) (אנ'), חוק הטרור ופריעת הסדר (מניעה) (1985) (אנ'), והחוק למניעת טרור (2002) (אנ'). דיווחים של ארגוני זכויות האדם, בהם אמנסטי אינטרנשיונל ו-Human Rights Watch, חשפו כי עינויים, מוות במעצר והוצאות להורג של חשודים הפכו לשגרה בדמוקרטיה ההודית.[30]

במאה ה-21 התרחשו אירועים רבים שערערו את אמון האזרחים בשלטונות בהודו, בהם מקרים של רעב, מחאת החקלאים, אלימות משטרתית, עלייה בשיעורי האבטלה, אפליה מתמשכת של בני הדלית, וערעור מעמדה של הרשות השופטת. מאמר המנתח את אופי השלטון הדמוקרטי בהודו מציין כי אירועים אלה עלולים לשחוק את מערכת הבלמים והאיזונים ולפגוע במעמדה של חוקת הודו, בין השאר בגלל אדישות האזרחים. כל אלה עלולים לדרדר את המדינה לדמוקרטיה חלולה.[31]

בוסניה והרצגובינה עריכה

 
מפגינים מול משרד הנציג העליון בבוסניה והרצגובינה ב-24 באוקטובר 2022

במאמר הבוחן את אופי השלטון בבוסניה והרצגובינה, הפילוסוף הפוליטי אלדר סארג'ליק (Eldar Sarajlic) מציין כי בוסניה והרצגובינה היא מדינה דמוקרטית רק מבחינה טכנית, ובפועל היא דמוקרטיה חלולה בלבד, ומבוססת על תפיסה לפיה "דמוקרטיה מבוססת רק על נהלים ולא על תוצאות".[32] קיימות בה בחירות חופשיות, קיים חופש ביטוי, והאזרחים לכאורה שווים זה לזה, אולם בדמוקרטיה הבוסנית פגמים רבים. אחת הבעיות המרכזיות בה היא הדרת מיעוטים בייצוג הפוליטי. רק שלוש קבוצות אתניות מיוצגות במוסדות השלטון: בוסניאקים, קרואטים וסרבים. קבוצות מיעוטים, בהם יהודים וצוענים, אינן יכולות לבחור את נציגיהן במוסדות השלטון. כמו כן, במדינה שולטת אליטה פוליטית מושחתת וחסרת עכבות, חברי הפרלמנט אינם קשובים לצורכי הציבור, קיימים פערי אי-שוויון גדולים כתוצאה ממדיניות ציבורית לקויה ומנגנון בירוקרטי מסורבל, והליכים פוליטיים בדרך כלל מועילים לקבוצות קטנות של פוליטיקאים ומקורביהם ולא לאוכלוסייה בכללותה.[32]

כמחאה על מצב זה מתקיימות בבוסניה הפגנות רבות נגד השלטון. חלק ניכר מהמחלוקות במדינה הן על רקע העימותים בין הקבוצות האתניות הגדולות, והחשש מהתלקחות מחודשת של מלחמת בוסניה. משתתפי המחאה הציבורית בבוסניה והרצגובינה מבקשים שההליכים הדמוקרטיים הקיימים במדינה יצליחו להניב תוצאות חברתיות טובות יותר, תפקוד יעיל של מוסדות השלטון, שירותים חברתיים טובים יותר, והגברת השקיפות והאחריות.[32]

ישראל עריכה

שליטתה של מדינת ישראל על מיליוני פלסטינים מבלי להעניק להם זכויות אזרח, הופכת אותה, לפי חלק מהדעות, לדמוקרטיה חלולה בפועל.[33] לדוגמה, לפי מחקרם של אורן יפתחאל, אסעד גאנם, ונדים רוחאנא משנת 2000, למרות שבישראל קיימים סממנים דמוקרטיים, מבנה המשטר בפועל הוא אתנוקרטיה, בשל אי־השוויון האזרחי המתבטא בתהליכי ה"ייהוד", שיוצרים חוסר איזון בין זכויות הקבוצות האתנית במדינה: ”סממני המשטר הדמוקרטי בישראל, כגון בחירות קבועות (אם כי לא אוניברסליות), רשות שופטת עצמאית, עיתונות חופשית וחופש תנועה, אינם יכולים להאפיל על המבנה האתנוקרטי של המדינה, אשר מניע את פרוייקט הייהוד. מבנה זה מתבסס על היררכיה אתנית, על העדר אזרחות טריטוריאלית מכלילה ושוויונית ועל העצמה פוליטית של מוסדות הדת ויהדות התפוצות.”[34]

בינואר 2023 בעקבות פרסום הרפורמה המשפטית בישראל העריכו מומחים בתחומי המשפט, הכלכלה ומדעי המדינה כי רפורמה זו וצעדים נוספים של הממשלה עלולים לחזק את כוחה של ממשלת ישראל על חשבון מערכת המשפט והדרג המקצועי בממשלה ולפגוע בעצמאותם של האחרונים, תוך גרימת נזק לחופש העיתונות, החופש האקדמי, זכויות אזרח, מעמד הנשים, מערכת הבריאות ויחסי החוץ של ישראל.[35][36][37][38][39] בתקופה זו החלה מחאה ציבורית נרחבת אשר מתבססת בין היתר על הבעת חששות כי ישראל תהפוך לדמוקרטיה חלולה. המוחים מתארים את פעולות הממשלה כניסיון לביצוע הפיכה משטרית או אף הפיכה עצמית.

מהלכי הממשלה והמחאה מולה זכו לתשומת לב מצד מומחים, גופי מקצוע ומדינות אחרות. בפברואר 2023 בנק "ג'יי פי מורגן צ'ייס", הגדול בארצות הברית, פרסם סקירה בעקבות השינויים הצפויים במערכת המשפט,[40] וגם חברת השירותים הפיננסיים "ברקליס" פרסמה סקירה המתייחסת לשינוי במערכת המשפט וכן לאפשרות להסלמת המחאה נגדה, באופן שעלול להוריד את דירוג האשראי הישראלי.[41] שתי הסקירות השוו את המתרחש לשחיקה הדמוקרטית שחלה בפולין, והירידה במצבה הכלכלי.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ביאורים עריכה

  1. ^ במקור, הפסקה הקודמת עוסקת בכך ש"נוהגים להגדיר את הדימוקרטיה כשלטון של הרוב המספרי", והפסקה הזאת נפתחת במילים "זוהי דעה מוטעית, האומרת שממשלה של רוב..."

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Tom Forrest, A Hollow Democracy: Civil Rule, 1979–1983, Politics And Economic Development In, 1st Edition, 1993, ISBN 9780429302367;
    Mair, Peter (2013). Ruling The Void: The Hollowing Of Western Democracy, Verso Books, New York and London.;
    Béla Greskovits, The Hollowing and Backsliding of Democracy in East Central Europe, Global Policy”, Special Issue:“Changing the European Debate: A Rollback of Democracy Volume 6, Issue S1, June 2015, עמ' 28-37
  2. ^ Amin Saikal, Democracy and Democratization, באתר אוניברסיטת פרינסטון, ‏2022 (באנגלית).
  3. ^ עמיר פוקס, דמוקרטיה פרוצדורלית נוסח מיקי זוהר, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏13 במרץ 2017.
  4. ^ לי נעים, ‏שקיעתה של הדמוקרטיה: האם ישראל בדרך להיות פולין או הונגריה?, באתר ‏מאקו‏, 27 בפברואר 2023
  5. ^ MEPs: Hungary can no longer be considered a full democracy | News | European Parliament, www.europarl.europa.eu, ‏2022-09-15 (באנגלית)
  6. ^ חדשות חוץ, הונגריה אישרה רפורמה משפטית כדי לקבל מהאיחוד האירופי 13 מיליארד יורו, באתר כלכליסט, 8 במאי 2023
  7. ^ רפי מן, האינטרסים של החברה, באתר העין השביעית, 6 בינואר 2011
  8. ^ ניסן צור, עיתוני הונגריה מוחים נגד סתימת הפיות, באתר nrg‏, 4 בינואר 2011
  9. ^ 1 2 3 4 יואב איילון, כך חיסל אורבן את הדמוקרטיה הליברלית ההונגרית, באתר "שקוף", 6 בינואר 2020
  10. ^ הניו יורק טיימס, אורבן הקים מערכת משפט חדשה שמהדקת את אחיזתו בשלטון בהונגריה, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2018
  11. ^ פורום קהלת, אגדה אורבנית: ההשוואה בין ישראל להונגריה חסרת בסיס, באתר פורום קהלת, ‏2023-03-07
  12. ^ us department of state, 2018 report on religious freedom
  13. ^ ציקי ברנדוין, ‏שקיעתה של הדמוקרטיה: האם פולין תחזור להיות מה שהייתה?, באתר כיכר השבת, 30 במרץ 2023
  14. ^ ערוץ 7, האיחוד האירופי בהליכים משפטיים נגד פולין
  15. ^   אי-פי, ד-פ-א ורויטרס, בית הדין האירופי לצדק: הרפורמה המשפטית של פולין מנוגדת לדין האיחוד, באתר הארץ, 5 ביוני 2023
  16. ^ האיחוד האירופי תובע את פולין בעקבות המהפכה המשפטית שם: "לא חוקתי", באתר ‏מאקו‏, 16 בפברואר 2023
  17. ^   ד-פ-א וגרדיאן, האיחוד האירופי תובע את פולין כדי "להגן על זכויותיהם של האזרחים הפולנים", באתר הארץ, 15 בפברואר 2023
  18. ^ 1 2 ניסן צור, ‏ממשלת פולין העבירה חוקים אנטי-דמוקרטיים, המתנגדים מאמינים שהקרב אבוד, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 12 בדצמבר 2017
  19. ^ סוכנויות הידיעות, חוק ההפלות הפולני נכנס לתוקף: "טרגדיה לנשים", באתר ynet, 29 בינואר 2021
  20. ^ פולין: אושר חוק שמעמיק את שליטת הממשל בבתי הספר, באתר ‏מאקו‏, 19 בינואר 2022
  21. ^ שירלי צ'ארלי קליינמן, "המשטר גורר שיח של שנאה": מה עובר על קהילת הלהט"ב בפולין?, באתר ynet, 10 בדצמבר 2020
  22. ^ והסוכנויות, ynet (2023-10-01). ""צעדת המיליון" לפני הבחירות בפולין: "רוצים דמוקרטיה גם לנכדים, בתי משפט חופשיים"". Ynet. נבדק ב-2023-10-17.
  23. ^ "השווקים חוגגים את תבוסת ממשלת הימין השמרנית בפולין; זינוק בבורסה ובמטבע". TheMarker. נבדק ב-2023-10-17.
  24. ^ 1 2 3 4 מערכת שקוף, כך חיסל ארדואן את הדמוקרטיה הטורקית, באתר שקוף, ‏2020-05-05
  25. ^ הילה ויסברג, ‏״אפילו האדם הכי עני תלוי בכך שארדואן בשלטון״: שיחה עם עיתונאית שנמלטה מטורקיה, באתר גלובס, 17 ביוני 2023
  26. ^ אובמה לארדואן: שמור על ערכי דמוקרטיה, באתר ערוץ 7, ‏2016-07-20
  27. ^ ynet והסוכנויות, ארדואן: "אי אפשר להיערך לאסון כזה"; טורקיה משתיקה את הביקורת? "טוויטר נחסם", באתר ynet, 8 בפברואר 2023
  28. ^ European Commission for Democracy through Law, Report on Thresholds and Other Features of Electoral Systems which Bar Parties from Access to Parliament, March 15th 2010, accessed: December 31st 2018.
  29. ^ ציקי ברנדוין, ‏חופשיות אבל לא הוגנות: טורקיה לא דמוקרטית - למרות הבחירות, באתר כיכר השבת, 1 ביוני 2023
  30. ^   פּנקג' מישׁרה // מגזין "הזמן הזה", הודו הישנה והטובה, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2019
  31. ^ Swati Saxena, Procedural Versus Substantive Democracy: How India Fares, באתר "The Wire", ‏22 במאי 2018 (באנגלית).
  32. ^ 1 2 3 Eldar Sarajlic, The perils of procedural democracy: A lesson from Bosnia, באתר "eurozine", ‏21 בפברואר 2014 (באנגלית).
  33. ^ ראו לדוגמה ד"ר עמיר פוקס, דמוקרטיה חלולה באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  34. ^ יפתחאל, א. גנאם, א ורוחאנה, נ., "האם תיתכן "דמוקרטיה אתנית"? יהודים, ערבים והמשטר הישראלי", ג'מאעה 6, 2000, עמ' 76
  35. ^ שלו שינברג, אהרן ברק תוקף את רפורמות לוין: "תחילת חורבן הבית השלישי". "תישאר דמוקרטיה, אבל זאת תהיה דמוקרטיה חלולה.", באתר כל רגע, ‏27.1.2023
  36. ^ אורי פסובסקי, האיש שעבד לימין שר האוצר נתניהו מתריע מפני נזקי המהפכה המשפטית, באתר גלובס, ‏31.1.2023
  37. ^ פרופ' אסף שרון, ד"ר מאיה מארק, ההפיכה היא חלק מחזון כולל. אם לא נתמודד איתו - הפסדנו, באתר ynet, 25 ביולי 2023
  38. ^ פרופ' יובל נוח-הררי, רגע של בהירות מבעיתה, באתר ynet, 24 בפברואר 2023
  39. ^ אורי פסובסקי, פרופ' קים ליין שפלי, מומחית למשפט חוקתי מזהירה: זה העתיד שאליו צועדת ישראל, באתר גלובס, ‏27.1.2023
  40. ^ כלכליסט ו-ynet, ג'יי.פי מורגן מתריע: המהפכה המשפטית עלולה להוביל להורדת דירוג לישראל, באתר ynet, 3 בפברואר 2023
  41. ^ אדריאן פילוט, פרסום ראשוןברקליס מצטרף לג'יי.פי מורגן: "אם הרפורמה המשפטית תאומץ - הדירוג של ישראל עלול לרדת", באתר כלכליסט, 3 בפברואר 2023