דמי פינוי
דמי פינוי הוא תשלום עבור הנכונות לפנות שטח מושכר.
בהתאם לפסיקות של בתי המשפט בישראל אודות נכסים המוחזקים על ידי דיירים מוגנים, נקבע כי בעת פינוי יזום של דייר (בהתאם לעילות הפינוי היזום של דייר מוגן) ישא בעל הנכס בתשלום העלויות של הפינוי: עלויות העברת הציוד והתכולה של הדייר, הוצאות למציאת דיור חלוף, שכר טרחת עורך דין, תשלום לשמאי ומתווך ומס רכישה[1].
בנוסף, שגור מושג זה בתחומי הנדל"ן והמסחר, ומתייחס לתשלום נפרד אותו מוכן לשלם שוכר של נכס לדייר המפנה למענו את המושכר. בדרך כלל מדובר בנכסים הממוקמים במקומות בעלי מוניטין – בעיקר למסחר, כמו למשל: קניונים או מרכזים מסחריים הומי אדם, אך לעיתים גם השכרה של דירת מגורים תכלול דמי פינוי מוסכמים, במקומות בהם יש ביקוש מוגבר לדירות.
דמי הפינוי הם עסקה נפרדת מעסקת השכירות, ובדרך כלל בעל הנכס אינו מעורב בה. בעוד השכירות עצמה נרקמת בין בעל הנכס לבין השוכר, את דמי הפינוי משלם שוכר הנכס לדייר הקודם לו תמורת הסכמתו לפנות את הנכס. זהו תשלום חד-פעמי אשר מהווה מעין "פיצוי" לשוכר המפנה או תשלום עבור מוניטין שצבר הנכס בזכותו. לעיתים כולל התשלום גם את השקעתו של השוכר המפנה. השקעה זו יכולה להיות בתשתית (מערכות תאורה, מדפי מכירה, גלריה, מיזוג אוויר, וכיוצא בזה), או בדמי פינוי ששילם הוא עצמו בעת כניסתו לנכס.
דוגמה: כאשר חברת גוגל ישראל ביקשה להרחיב את משרדיה במגדל אלקטרה היא שילמה לדייר אחר במגדל, משרד הפרסום אדלר חומסקי & ורשבסקי, דמי פינוי בסך 40 מיליון ש"ח.[2]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- עידו אפרתי, קחו 90 אלף דולר-רק תעופו מכאן, באתר nrg, 18 בנובמבר 2007
הערות שוליים עריכה
- ^ שמאית מקרקעין אירית ונונו, אומדן שווי זכויות דיירות מוגנת ודמי פינוי
- ^ אורן פרוינד, האקזיט של אדלר חומסקי: מתפנים ממגדל אלקטרה ב־40 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 24 במאי 2016