בד דמשק
| ערך ללא מקורות | |
בד דמשק (בערבית: دمشق) הוא בד עם הדפס או עיצוב שנארג הפוך על הבד בתהליך האריגה.
תהליך האריגה עריכה
אריגת בד דמשק היא אחת מחמש טכניקות האריגה הבסיסיות של מרכזי האריגה הביזנטיים והמזרח תיכוניים של ימי הביניים הקדומים.
במאה ה-2 פותח בסין נול המשיכה לאריגה של משי.[1][2] נול המשיכה הותאם לאריגה של בד דמשק עם דפוסים או עיצובים שלעיתים היו מסובכים ביותר לאריגה. ייתכן שהסינים ייצרו בד דמשק כבר בשושלת טאנג במאה ה-6. הסינים השתמשו בעיקר בחוט משי.
בד דמשק ארוג מחוטי משי, צמר, פשתן, כותנה או סיבים סינתטיים. בדי דמשק שזורים בחוט שתי אחד ובחוט ערב אחד, בדרך כלל ההדפס או העיצוב מתקבל בצד של חוט השתי בגוון מבריק.
בתחילת המאה ה-19 הומצא הנול של ז'אקאר ונודע כמכונה הראשונה שפעלה בעזרת כרטיסי ניקוב. כיום רוב ייצור בדי דמשק ממוחשב, ומבוצע באירלנד ואיטליה.
היסטוריה עריכה
השם דמשק מקורו מהעיר דמשק בסוריה, חלק מדרך המשי, שהיה מרכז מסחר וייצור חשוב באותה תקופה. בדמשק ייצרו את הבד החל מימי הביניים. בדי הדמשק התמעטו לאחר המאה ה-9 מלבד בספרד האסלאמית. בדי דמשק הובאו לאירופה במאה ה-11 על ידי הצלבנים[3] שעברו דרך העיר דמשק. במאה ה-13נעשה שימוש של בדי דמשק בבתי מלוכה ואצולה.[4]
המילה "Damask" הופיעה לראשונה בשפה מערב אירופאית באמצע המאה ה-14 בצרפתית. במאה ה-13 נארגו בדי דמשק על נולים באיטליה, בעיר לוקה ובצפון צרפת בערים אמיין וקאין. הדוגמה הנפוצה שנארגה על הבד הייתה של מעוינים. סגנון זה נקרא “Venetian weave”.[5]
מהמאה ה-14 עד ה–16, רוב בדי הדמשק נארגו בצבע לבן, עם הדפסי סאטן מבריק. בדי דמשק דו-צבעוניים היו בעלי חוטי שתי וערב בצבעים מנוגדים כשלפעמים הוספו חוטי זהב וחוטים מתכתיים אחרים.
בתחילת המאה ה-16היה המקור העיקרי של בדי דמשק מאזור פלנדריה (כיום, האזור הפלמי של בלגיה). במאה ה-16 האזור היה חלק מארצות השפלה הספרדיות, ומאוחר יותר הרפובליקה ההולנדית. רוב הייצור התקיים בעיר קורטרייק. החוטים היו חוטי פשתן אשר גודלו בשפע במדינות קרות בצפון אירופה. מלכים נהגו לתעד ניצחונות בקרבות באמצעות ציורים על גבי הבדים וכן סמלים ודמויות של בתי המלוכה השונים באירופה. בסוף המאה ה-16, עקב מלחמות דת באזור ושינויים תכופים בשליטת האזור, נדד יצור הדמשק לשוודיה, אירלנד, סקוטלנד והולנד. הצרפתים והאנגלים, שהיו הלקוחות הגדולים ביותר, המשיכו לרכוש את בד הדמשק מתוצרת קורטרייק, שנחשב לאיכותי.[6]
עיצובי מפות השולחן הושפעו מאוד מתיעוד מסורת עריכת שולחנות של אצולה ומציירים פלמים. ציירי הארלם ההולנדים ציירו עבור בד דמשק[4]. לכל דוגמת בד או פריט ניתן שם על פי העיצוב או הדפוס הארוג בו.
במאה ה-18 וה-19, התרחב הייצור לצרפת וצפון אירלנד. באירלנד תעשיית הדמשק התרחבה עם הקמת בתי אריגה על ידי וויליאם קולסון.[7] בתי אריגה אלה עדיין פועלים.
חשיפה ומכירה לקהל הרחב של מפות שולחן מבד דמשק ברשתות גדולות התאפשרה עקב ירידה מחירי עלות הייצור בצפון אירלנד בה שכר הפועלים היה נמוך ביותר.
במאה ה-18, בין השנים 1785–1792 פיתח אדמונד קרטרייט, כומר אנגלי, את הנול המונע על ידי כוח מכני ולא בכוח אדם. נול זה חולל מהפכה בתחום הטקסטיל, וממנו התפתחו מאוחר יותר הנולים האוטומטיים והממוחשבים המשמשים כיום בתעשייה, ואשר באמצעותם ניתן לארוג דוגמאות בד סבוכות מאוד.
שימוש מודרני עריכה
עד תחילת המאה ה-20, בד דמשק נחשב הבד היחיד המתאים לפאר את שולחנם של בתי מלוכה ואצולה. על בדי הדמשק הוטבעו סיפורי בית המלוכה, ניצחונות במלחמות, סמלים משפחתיים, ראשי תיבות של מחותנים, אירועי משפחה מיוחדים ועוד. בתי מלוכה אירופיים מחזיקים עד היום מלאי של מפות אלו. ניתן למצוא כמה דוגמאות של אוספים אלה במוזיאונים באירופה.
במהלך המאה ה-20 יצר האמן ההולנדי כריס לבו מספר רב מאוד של עיצובים לבד דמשק עבור מפות שולחן. הוא נשלח למחנה הריכוז דכאו לאחר שסייע בהצלת יהודים, שם מת ב-1945. הוא הוכר כחסיד אומות העולם ושמו מופיע ביד ושם.
בדי דמשק שימושיים בעיקר במפות שולחן ובבדי ריפוד, לעיתים הם משמשים גם לבגדים בתעשיית האופנה, בשל הרבגוניות והגימור האיכותי בעל דימוי יוקרתי. בעזרת האור, ההדפסים המבריקים על הבד משתקפים באופן שונה על הבד לפי מיקום המתבונן. ההדפסים בולטים באור יום ופרטי ההדפס נראים במיטבם כאשר אור מוקרן עליהם בזווית חדה. כשהמפה נפרסת על השולחן, העין תופסת את המשחק בין חלקים מבריקים וחלקי המט.
בד דמשק נארג בנול ז'אקאר ממוחשב. בדרך כלל באריגים בצבע מונוכרומטי (בצבע יחיד) בסיבי משי, פשתן או בסיבים סינתטיים, עם הדפסים של פרחים, פירות, ציורים של אמנים, וראשי תיבות של הרוכשים'. ניתן למצוא בתי אריגה של בד הדמשק, רק באיטליה ובאירלנד.[3]
קישורים חיצוניים עריכה
- בד דמשק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ נול משיכה, באתר www.antiquities.org.il
- ^ drawloom | weaving | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ 1 2 Damask, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
- ^ 1 2 Francoise de Bonneville, foreword by Marc Porthault, The Book of Fine Linen, Paris, France: Flammarion, 2011, עמ' 181-189, ISBN 978-2080135575
- ^ Venetian weave, www.seevenice.it
- ^ A DAMASK LINEN HISTORICAL NAPKIN DEPICTING THE CAPTURE OF LILLE, www.christies.com (באנגלית)
- ^ The Coulsons of Lisburn: Damask Manufacturers, www.lisburnmuseum.com