פתיחת התפריט הראשי

תולדות חייועריכה

נולד בירושלים למשפחה יהודית־תימנית. התייתם בגיל 11 מאביו, יוסף סרי, שנפל במלחמת העצמאות מירי צלף ערבי. החל את דרכו כסופר בגיל 45 לאחר שעבד כפקיד במשרד החקלאות.

סיפורו "אלף נשותיו של סימן-טוב", מהספר "ציפורי צל", עובד לסרט קולנוע בבימויה של מיכל בת-אדם.

זכה בפרס ניומן, בפרס ברנר לשנת תש"ע על מפעל חיים[1] ובפרס ביאליק למפעל חיים בספרות יפה "על כתיבתו רבת ההשראה, הבוראת עולם רווי הומור וכאב, תוך שימוש וירטואוזי ברבדיה של הלשון העברית והתרבות היהודית"[2].

בשנת 2016 זכה לתואר ד"ר לפילוסופיה לאות כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב "לאות הערכה לסופר פורה ומוערך, המבטא ביצירותיו הנפלאות אנושיות עמוקה ומיטיב לבטא את ההוויה הישראלית על פניה המגוונות... ולאות תודה לכותב מוכשר הנותן בספריו ביטוי חי ורגיש לאהבה, לפחד ולחמלה ומראה עד כמה הם משותפים לכל בני האדם באשר הם".

בניה סרי נשוי ללבנה ולהם שני ילדים ושישה נכדים.

ספריו וסיפוריועריכה

  • "עוגיות המלח של סבתא סולטאנה", הופיע בשנת תשמ"א בהוצאת מ. ניומן ובשנת 1988 בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • "ציפורי צל", הוצאת כתר, 1987.
  • "מישאל", הוצאת כתר, 1992.
  • "דגים מתים ביפו", הוצאת כתר, 2003.
  • "חתונה בוכרית", בהוצאת כתר, 2006.
  • "זוליכה בת כתון".
  • "אדם שב אל ביתו", הוצאת כתר, 2009.
  • "ארטור", הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2011.
  • "מותו של עץ החרוב", הוצאת כתר, 2014.
  • "סיר הפסח של אמא"

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ynet, הוכרזו הזוכים בפרס ברנר, באתר ynet, 13 בדצמבר 2009
  2. ^ מערכת וואלה!‏, הוכרזו הזוכים בפרס ביאליק לספרות, באתר וואלה! NEWS‏, 14 במאי 2012.


הקודם:
לאה איני, שלומית כהן-אסיף, מרדכי גלדמן
פרס ביאליק לספרות יפה
דן בניה סרי, שרון אס, דתיה בן-דור

2012
הבא:
טרם
  ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.