דנאה (טיציאן, סדרה)

סדרת ציורים מאת טיציאן

דנאהאיטלקית: Danae) הוא שמם של שישה ציורי שמן מעשה ידי הצייר טיציאן שצוירו החל משנת 1544 עד שנת 1565 לערך, ומתארים את דמותה של דנאה. היצירות מוצגות במוזיאונים בנאפולי, מדריד, לונדון, וינה, סנקט פטרבורג ושיקגו.[1]

הגרסה הראשונה, הנמצאת בנאפולי

דנאה במיתולוגיהעריכה

היצירות מתארות את הרגע במיתולוגיה היוונית שבו זאוס מלך האלים (יופיטר בגרסת המיתולוגיה הרומית), אשר חושק בדנאה, הכלואה במצוות אביה בתא תת-קרקעי (פרט אשר טיציאן מתעלם ממנו ברוב ציוריו), מבקר אותה בדמות גשם של זהב. הוא מעבר אותה וזמן קצר לאחר מכן נולד בנם פרסאוס.

סדרת הציוריםעריכה

 
גרסת לונדון, שכעת מוסכם שהיא הגרסה שנשלחה לפליפה השני, מלך ספרד
 
הכלב בגרסת מוזיאון הפראדו
 
מוזיאון הפראדו, משמאל לימין: דנאה, "הערצת ונוס", "בכחנליה באנדרוס", ונוס ואדוניס

טיציאן וסדנתו ייצרו לפחות שש גרסאות של הציור, השונות זו מזו במידת מה. הגרסאות העיקריות שנותרו הן בנאפולי, לונדון, מדריד, וינה, סנקט פטרבורג ושיקגו. העבודות השפיעו על יצירותיהם של אמנים רבים ובהם אנתוני ואן דייק, גוסטב קלימט ורמברנדט (ציור משנת 1636), שציירו כולם גרסאות לסצנה. ג'ורג'ו וזארי מתאר בספרו חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר ביקור שערך עם מיכלאנג'לו בסדנתו של טיציאן, שם הם ראו את הציור במהלך יצירתו. מיכאלאנג'לו שיבח את השימוש בצבעים של טיציאן, אם כי אחר כך, באופן פרטי, היה ביקורתי כלפי יכולותיו כצייר.[2]

דמותה החושנית של דנאה כמעט ולא משתנית, היא עירומה או עם ירך שמאל עטופה חלקית בסדין, שוכבת על ספה עם ברכיה מורמות ורגליה פשוקות למחצה. המיטה, המצעים והוילונות כמעט ולא משתנים אף הם. זאוס, אשר במיתולוגיה מופיע בדמות גשם של זהב, נראה כמו התפוצצות זהובה בשמיים. אלמנטים אחרים משתנים במידה ניכרת.

הציורים הם המשך של יצירות העירום הנשי של טיציאן, שצוירו בסגנון ונציאני. לאחר מותו של ג'ורג'ונה בשנת 1510, השלים טיציאן את יצירתו ונוס הישנה, ובסביבות 1538 צייר את ונוס מאורבינו. סדרת הציורים "ונוס והמוזיקאי", שצוירה החל משנת 1540, מתארת גם היא אישה ערומה במצב שכיבה.

הגרסה הראשונה, נאפוליעריכה

הגרסה הראשונה, שנמצאת כעת בנאפולי, צוירה בוונציה בין השנים 15441545 עבור הקרדינל אלסנדרו פרנזה, נכדו של האפיפיור פאולוס השלישי. שליח האפיפיור בוונציה ראה את הציור במהלך יצירתו, ובספטמבר 1544 כתב בעליזות לקרדינל שהיא תגרום לדמות העירום הקודמת של טיציאן, ונוס מאורבינו, להיראות כמו נזירה.[2]

גרסה זו היא היחידה עם דמותו של אל האהבה ארוס (קופידון במיתולוגיה הרומית) מימין. קווי דמותה של דנאה, שנשמרו גם בגרסאות המאוחרות יותר, מבוססים על קווי דמותה של אנג'לה, הקורטיזנה (פילגש) החביבה על הקרדינל, אשר דיוקן שלה נשלח לטיציאן מרומא. דנאה הושוותה בימי הביניים לקורטיזנה וסיפורה נתפס כסמל לאופיו המשחית של הזהב, שגם צניעותה וערכיה של האישה לא עומדים בפניו. הפיכת גשם הזהב המיתולוגי לגשם של מטבעות זהב, מדגיש את ההקשר. טיציאן שאל את קווי המתאר הכלליים מהציור דנאה של אנטוניו דה קורג'ו, ציור אותו הכיר והעריץ.[2]

נראה כי מיטתה של דנאה נתונה בתוך אכסדרה פתוחה, או ליד חלון גדול. בסיס גדול של עמוד קלאסי תופס את מרבית שטח הרקע במרכז הציור (בכל יתר הגרסאות הבסיס הוחלף בוילונות אדומים), ומימינו נוף לא מוגדר היטב של עצים וגבעות מרוחקות. רק בגרסה זו מכסה סדין לבן באופן חלקי את רגלה הימנית של דנאה. הרקע דומה לזה של הגרסאות השונות של טיציאן ל"ונוס והמוזיקאי".

גרסה זו מוצגת במוזיאון קפודימונטה (Museo di Capodimonte) בנאפולי.

גרסת פליפה השני, וגרסת מוזיאון הפראדועריכה

פליפה השני, מלך ספרד, הזמין את הגרסה הבאה, שצוירה בשנים 15491550, כראשונה מתוך סדרה בת שישה ציורים, על בסיס השיר האפי מטמורפוזות מאת המשורר הרומי אובידיוס, שהוזמנה מטיציאן וסופקה בין 15531562. היא אמורה הייתה להיות מוצגת ממול ליצירה ונוס ואדוניס, השנייה בסדרה. סדרת היצירות כונתה על ידי טיציאן "poesie" ("פיוטים").[3] בגרסת פליפה השני, כמו בגרסאות שצוירו אחריה, למעט זו בשיקגו, דמותו של קופידון הוחלפה בדמות אישה זקנה אשר מנסה לאסוף את גשם הזהב. ההחלפה נועדה להדגיש את היופי והנעורים של דנאה, ואת היותם של כל התאוות הארציות ברי חלוף.[4]

גרסת פליפה השני מציגה את פניו של יופיטר בתוך ענן. פנים אלו נראות גם בגרסאות וינה, שיקגו וסנקט פטרבורג.

בעבר, הדעה הייתה שגרסה זו מוצגת כעת במוזיאון הפראדו במדריד. אולם ב-2013 התברר שהיא נפלה לידי ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון במהלך מלחמת חצי האי (אחת המערכות במסגרת המלחמות הנפוליאוניות). הוא לא הבין את חשיבותה והעבירה ללונדון. מאוחר יותר היא הועברה לאחוזתו באנגליה, בית אפסלי, נחשבה להעתק ולא הוצגה בפומבי. בשנת 2013, במהלך עבודות שחזור של אוסף היצירות באחוזה, התברר שזו היצירה המקורית אשר טיציאן שלח לפיליפה השני כחלק מהסדרה poesie.[5] היצירה נמצאת בבית אפסלי בלונדון, אבל לא בחלק הפתוח לציבור. היא הוצגה לראשונה לציבור, לזמן קצר, בשנת 2015.

הגרסה המוצגת במוזיאון הפראדו נחשבת למאוחרת (1565), ונוספה לסדרת טיציאן במוזיאון רק במאה ה-17, אחרי שנרכשה בידי פליפה הרביעי, מלך ספרד. עם זאת, היא מוצגת כאשר מולה ונוס ואדוניס.[6] גרסה זו והגרסה בשיקגו הן היחידות בהן נראה כלב מכורבל ליד ידה הימנית של דנאה.

גרסאות נוספותעריכה

ישנן שלוש גרסאות משמעותיות אחרות שבהן טיציאן היה מעורב לפחות באופן חלקי. הן מוצגות כיום במוזיאון הארמיטאז' בסנקט פטרבורג, במוזיאון לתולדות האמנות בווינה ובמכון האמנות של שיקגו.

גרסת מוזיאון הארמיטאז' בסנקט פטרבורג נרכשה בשנת 1772 ומתוארכת לשנת 1554 לערך.[7]

הגרסה במוזיאון לתולדות האמנות בווינה מתוארכת לשנת 1564 וכוללת תרומה משמעותית של חברי הסדנה של טיציאן, כפי שמעיד הטיפול הגס יותר בגוון העור של דנאה ובווילונות התלויים. ורד מונח על מצעה של דנאה, ופניו של יופיטר נראים בתוך ענן.

גרסת שיקגו, המתוארכת לשנת 1554, צוירה בעיקר על ידי חברי הסדנה של טיציאן. כלב מכורבל ליד ידה הימנית של דנאה (כמו במדריד), אין גשם של מטבעות זהב ואין זקנה אשר מנסה לאסוף את המטבעות. פניו של יופיטר נראים בתוך ענן.[8]

סדרת הציורים poesie (פיוטים) עבור פליפה השני, מלך ספרדעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דנאה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רשימת היצירות
  2. ^ 1 2 3 Sluijter, 224
  3. ^ "Titian’s ‘poesie’: The commission". The National Gallary. 
  4. ^ Sluijter, 230
  5. ^ English Heritage
  6. ^ "Venus and Adonis". Museo Nacional del Prado. 
  7. ^ Hermitage page
  8. ^ גרסת מכון האמנות של שיקגו פירוט