דני מאנינג
דניאל ריקרדו "דני" מאנינג (באנגלית: Daniel Ricardo "Danny" Manning; נולד ב-17 במאי 1966) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק במשך 15 עונות בליגת ה-NBA, בעמדת הפאוור פורוורד. בשנת 1988 זכה באליפות המכללות כשחקן אוניברסיטת קנזס, וכחודשיים לאחר מכן נבחר ראשון בדראפט ה-NBA 1988 על ידי לוס אנג'לס קליפרס. ממוצעיו לאורך קריירת ה-NBA הם 14.0 נקודות, 5.2 ריבאונדים ו-2.3 אסיסטים למשחק.[1]
 | ||||||||||||||
| מאנינג בשנת 2014 | ||||||||||||||
| לידה |
17 במאי 1966 (בן 57) הטיסבורג שבמיסיסיפי | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| עמדה | פאוור פורוורד | |||||||||||||
| גובה | 2.08 מטר | |||||||||||||
| מכללה | אוניברסיטת קנזס | |||||||||||||
| דראפט |
בחירה ראשונה, 1988 לוס אנג'לס קליפרס | |||||||||||||
| קבוצות כשחקן | ||||||||||||||
|
1988–1994 1994 1994–1999 1999–2000 2000–2001 2001–2002 2003 |
לוס אנג'לס קליפרס אטלנטה הוקס פיניקס סאנס מילווקי באקס יוטה ג'אז דאלאס מאבריקס דטרויט פיסטונס | |||||||||||||
| הישגים כשחקן | ||||||||||||||
|
2 בחירות למשחק האולסטאר (1993, 1994) השחקן השישי של העונה (1998) אליפות ליגת המכללות (1988) זוכה פרס נייסמית' (1988) זוכה פרס ג'ון וודן (1988) | ||||||||||||||
| קבוצות כמאמן | ||||||||||||||
|
2012–2014 2014– |
אוניברסיטת טולסה אוניברסיטת וייק פורסט | |||||||||||||
| ||||||||||||||
מאז שנת 2014 משמש כמאמן הראשי בקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת וייק פורסט.
תיכון עריכה
מאנינג נולד בעיר הטיסבורג שבמיסיסיפי, והחל את קריירת התיכונים שלו ב"תיכון פייג'" אשר בעיר גרינסבורו, קרוליינה הצפונית. בעונת הג'וניור שלו בתיכון קלע 18.8 נקודות למשחק והוביל את קבוצתו למאזן ניצחונות מושלם, 26-0, ולאליפות התיכונים של קרוליינה הצפונית. בסיום אותה עונה עבר מאנינג עם משפחתו לעיר לורנס, קנזס, בשל מינויו של אביו לעוזר מאמן בקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת קנזס. בעונתו האחרונה בתיכונים, כשחקן "תיכון לורנס", נבחר לשחקן התיכונים המצטיין של קנזס.[2]
מכללות עריכה
בשנת 1984 החל מאנינג ללמוד ולשחק באוניברסיטת קנזס, תחת המאמן לארי בראון, ובשתי עונותיו הראשונות קלע כ-15.7 נקודות בממוצע למשחק. בעונת הג'וניור שלו שיפר את תפוקתו ל-23.9 נקודות ו-9.5 ריבאונדים למשחק, נבחר לחמישיית העונה של ליגת המכללות, ועזר לקבוצתו להגיע עד שלב "16 הגדולות" של טורניר ה-NCAA. בעונת 1987/1988, האחרונה שלו במכללות, רשם 24.8 נקודות ו-9.0 ריבאונדים בממוצע למשחק והוביל את קנזס לאליפותה השנייה אי פעם בטורניר המכללות.[3][4] במשחק הגמר, בו הפתיעה קנזס כשגברה על אוניברסיטת אוקלהומה העדיפה בתוצאה 83-79, העמיד מאנינג שורה סטטיסטית מצוינת של 31 נקודות, 18 ריבאונדים, 5 חטיפות ו-2 חסימות. בסיום העונה זכה בפרס נייסמית' ובפרס ג'ון וודן המוענקים לשחקן המצטיין בליגת המכללות, וכן בפרס השחקן המצטיין של טורניר ה-NCAA. בעת סיום לימודיו היה הריבאונדר המצטיין בתולדות אוניברסיטת קנזס, וכן הקלע המצטיין בתולדות כל מחוז ה-Big Eight, עם 2,951 נקודות בסך הכול. באוקטובר 1989 נבחר מאנינג ל"שחקן העשור של מחוז ה-Big Eight".[5]
נבחרת ארצות הברית עריכה
בשנת 1988 השתתף באולימפיאדת סיאול כחבר נבחרת ארצות הברית, באולימפיאדה האחרונה בה נאסרה השתתפות של שחקני ליגות מקצועיות בארצות הברית. נבחרת ארצות הברית הפסידה בחצי גמר הטורניר לנבחרת ברית המועצות, וזכתה במדליית הארד. לאורך הטורניר קלע מאנינג 11.4 נקודות למשחק, אך בהפסד המאכזב לברית המועצות לא קלע אף נקודה.[6]
קריירת משחק ב-NBA עריכה
מאנינג נבחר בבחירה הראשונה של דראפט ה-NBA לשנת 1988 על ידי קבוצת לוס אנג'לס קליפרס.[7] בחמש וחצי עונותיו בקבוצה היה אחד מכוכביה, לצד רון הארפר, אך הקליפרס העפילו פעמיים בלבד לשלב הפלייאוף (1992 ו-1993), ובשתי הפעמים הודחו בסיבוב הראשון. בעונת הרוקי שלו שיחק 26 משחקים בלבד, בשל קרע ברצועה הצולבת הקדמית בברכו, וקלע 16.3 נקודות בממוצע למשחק. בעונתו השנייה חזר לכשירות מלאה, ורשם בשלוש העונות הבאות כ-17.2 נקודות ו-6.2 ריבאונדים למשחק. בעונתו החמישית בקבוצה, 1992/1993, הציג יכולת שיא כשקלע 22.8 נקודות למשחק ונבחר לראשונה להשתתף במשחק האולסטאר. את העונה הבאה פתח עם ממוצעים דומים, ונבחר בשנית למשחק האולסטאר.
במהלך עונת 1993/1994, כשבוע לאחר משחק האולסטאר בו השתתף, נשלח מאנינג בטרייד לאטלנטה הוקס בתמורה לדומיניק וילקינס בן ה-34.[8] עד סיום העונה קלע 15.7 נקודות למשחק עבור ההוקס, שהודחו מול אינדיאנה פייסרס בסיבוב הפלייאוף השני.
לקראת עונת 1994/1995 חתם על חוזה בפיניקס סאנס, בה שיחקו הכוכבים צ'ארלס בארקלי וקווין ג'ונסון.[9] בשתי עונותיו הראשונות בפיניקס סבל מפציעות נוספות בברכיו, והשתתף במהלכן ב-79 משחקים בסך הכול. בעונת 1996/1997 חזר לכשירות, ובעונה הבאה זכה בתואר השחקן השישי של העונה, לאחר שהעמיד ממוצעים של 13.5 נקודות ו-5.6 ריבאונדים בממוצע למשחק כמחליפו של אנטוניו מקדייס. בכל חמש עונותיו בקבוצה העפילו הסאנס לפלייאוף, אך עברו סיבוב אחד בלבד (1995).
באוגוסט 1999 נשלח מאנינג בטרייד לאורלנדו מג'יק, יחד עם פט גאריטי, בתמורה לרכז פני הארדוויי, וכעבור שבועיים הועבר עם דייל אליס למילווקי באקס, עבור כריס גטלינג וארמן גיליאם.[10] לאחר עונה אחת במילווקי חתם לעונה ביוטה ג'אז, ובשתי עונותיו האחרונות שיחק עבור דאלאס מאבריקס ודטרויט פיסטונס כשחקן ספסל שולי יחסית. בעונתו האחרונה בקריירה, 2002/2003, העפיל עם דטרויט לשלב גמר המזרח, בו הפסידו לניו ג'רזי נטס בתוצאה 4-0.
קריירת אימון עריכה
בשנת 2003 מונה מאנינג לתפקיד מנהל קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת קנזס, בה למד בעבר. בין השנים 2006–2012 שימש כעוזר המאמן של הקבוצה, אשר זכתה באליפות המכללות בעונת 2007/2008. באפריל 2012 מונה למאמנה הראשי של קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת טולסה, אותה הוביל בעונת 2013/2014 להופעתה הראשונה בטורניר ה-NCAA מאז שנת 2003.[11]
לקראת עונת 2014/2015 עבר לאמן את קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת וייק פורסט.[12]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ סטטיסטיקות הקריירה של מאנינג ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ דף השחקן, באתר היכל התהילה של ספורטאי קנזס
- ^ סטטיסטיקות המכללות של מאנינג, באתר sports-reference.com
- ^ קנזס זוכה באליפות המכללות לשנת 1988, באתר לוס אנג'לס טיימס, 5 באפריל 1988
- ^ מאנינג נבחר לשחקן העשור של מחוז ה-Big Eight, בארכיון גוגל חדשות, 24 באוקטובר 1989
- ^ The Seoul Olympics: N.B.A in 1992 Olympics?, באתר הניו יורק טיימס, 29 בספטמבר 1988
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1988, באתר basketball-reference.com
- ^ מאנינג נשלח בטרייד לאטלנטה, באתר הניו יורק טיימס, 25 בפברואר 1994
- ^ מאנינג חותם על חוזה בפיניקס, באתר philly.com, 13 באוקטובר 1995
- ^ מאנינג נשלח בטרייד למילווקי, באתר הניו יורק טיימס, 20 באוגוסט 1999
- ^ מאנינג ממונה למאמן אוניברסיטת טולסה, באתר ESPN, 30 במרץ 2012
- ^ מאנינג ממונה למאמן אוניברסיטת וייק פורסט, באתר ESPN, 4 באפריל 2014
| נבחרת ארצות הברית – מדליסטית הארד - סיאול (1988) | ||
|---|---|---|
|
1 • 2 • 3 • 4 ריצ'מונד • 5 סמית' • 6 קולס • 7 הוקינס • 8 גרייר • 9 סמית • 10 אנדרסון • 11 אגמון • 12 מארלי • 13 מאנינג • 14 ריד • 15 רובינסון • מאמן: תומפסון |
| |