דסטין הופמן
דסטין לי הופמן (באנגלית: Dustin Lee Hoffman, נולד ב-8 באוגוסט 1937) הוא שחקן קולנוע יהודי-אמריקאי, זוכה שני פרסי אוסקר, שישה פרסי גלובוס הזהב, שלושה פרסי אמי, פרס אובי ופרס אריה הזהב על מפעל חיים.
![]() | |
הופמן במהלך הצילומים לסרט "הזדמנות אחרונה לאהבה", 2008 | |
לידה |
8 באוגוסט 1937 (בן 87) לוס אנג'לס, ארצות הברית ![]() |
---|---|
מדינה |
ארצות הברית ![]() |
תקופת הפעילות | מ-1960 |
מקום לימודים | |
בן או בת זוג |
ליסה הופמן (1980–?) ![]() |
צאצאים |
ג'ייק הופמן ![]() |
פרסים והוקרה |
|
פרופיל ב-IMDb | |
![]() ![]() |

ביוגרפיה
עריכההופמן נולד בלוס אנג'לס שבקליפורניה למשפחה יהודית-אשכנזית ממוצא רוסי, אוקראיני, פולני, ורומני. שם משפחתם במקור היה "גויחמן" באימפריה הרוסית. התחנך בקולג' סנטה-מוניקה והחל לקחת שיעורי משחק בתיאטרון פסדינה. בטרם החל בקריירה שלו, הופמן עבד בעבודות מזדמנות והשתתף בפרסומות.
קריירה
עריכהבשנת 1960 קיבל הופמן תפקיד בתיאטרון אוף ברודוויי, שבעקבותיו הצטרף ללימודי שיטת המשחק ב"אולפן השחקנים" המפורסם. במהלך שנות השישים הופיע הופמן בסדרות טלוויזיה ובסרטו הקולנועי הראשון, "The Tiger Makes Out", לצד אלי וולך. בנוסף לתפקידיו כשחקן, הופמן לימד משחק במכללה קהילתית וכן ביים מספר הפקות תיאטרון, כדוגמת המחזה "The Time of Your Life (אנ')" של ויליאם סארויאן.
במהלך שנות ה-80 חזר מדי פעם לשחקן בתיאטראות ברודוויי ובתיאטראות וסט אנד, תמורת תשלום סמלי, למרות שכבר היה כוכב קולנוע מצליח[1].
הקריירה הקולנועית
עריכהבשנות ה-70 הופמן היה חלק מקבוצה מובילה של שחקנים, שחקניות ובמאים צעירים בארצות הברית שעיצבו קולנוע ריאלסטי שהציב אותם בחוד החנית של הדרמה ועד לימים אלו משמשים כהופעות בלתי נשכחות שלומדים אותן ודנים בהם בחוגי הקולנוע והדרמה. בקבוצה היו בין היתר אל פאצינו, מרטין סקורסזה ,ג'יין פונדה ועוד.
הופמן קיבל את פרסומו המשמעותי הראשון לאחר שהבמאי מייק ניקולס ליהק אותו לסרט "הבוגר" ב-1967, לצד אן בנקרופט. על תפקידו בסרט קיבל הופמן מועמדות לפרס אוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר. מאז היה הופמן מועמד פעמיים נוספות לאוסקר על תפקידיו ב"קאובוי של חצות" (1969) לצד ג'ון וויט ו"לני" (1974), בתפקיד הקומיקאי לני ברוס. שנתיים לאחר פרשת ווטרגייט, השתתף הופמן לצד רוברט רדפורד בסרט "כל אנשי הנשיא" וכן בסרט "איש המרתון" (1976), שניהם לפי תסריט מאת ויליאם גולדמן[2][3]. ב-1979 זכה הופמן בפרס אוסקר על הסרט "קרמר נגד קרמר" של הבמאי רוברט בנטון. בסרט הוא משחק לצד מריל סטריפ כאב הנאבק בגרושתו לקבלת חזקה על בנו. בשנת 1982 השתתף הופמן בסרט "טוטסי" לצד ג'סיקה לאנג, בו היה מחופש לאישה רוב הזמן. התפקיד זיכה אותו במועמדות נוספת בפרס אוסקר, והסרט עצמו זכה לעשר מועמדויות.
בשנת 1988 זכה הופמן באוסקר השני שלו על משחקו בסרט "איש הגשם", כאדם אוטיסט הסובל ממוגבלויות[4].
במהלך שנות ה-90 הופיע הופמן בסרטי פנטזיה ופעולה רבים כדוגמת "דיק טרייסי" של וורן בייטי, "הוק" של סטיבן ספילברג[5], "התפרצות" בבימויו של וולפגנג פיטרסון לצד כוכבים כמורגן פרימן ודונלד סאת'רלנד, "לכשכש בכלב"(סרט שהעניק לו את המועמדות השביעית והאחרונה שלו עד כה לאוסקר) וכן בעיבוד לספרו של מייקל קרייטון, "ספרה".
בשנת 2002 כיכב לצד סוזן סרנדון בסרט "מייל לאור הירח", דרמה-קומית הקומדיה על הורים של נערה, שמתה בתאונה. ובעקבות מותה הפתאומי, ארוסה מגיע אל בית המשפחה, מתמקם והופך חלק בלתי נפרד מהם[6].
בשנת 2004 הופמן כיכב לצד ברברה סטרייסנד, רוברט דה נירו ובן סטילר בקומדיה "פגוש את הפוקרס"[7], סרט המשך ל"פגוש את ההורים". משחקו זיכה אותו בפרס MTV על הביצוע הקומי הטוב ביותר. הסרט גם זכה להצלחה בקופות וגרף 163.4 מיליון דולר בשבועיים הראשונים להקרנתו בארצות הברית[8]. באותה שנה גם שיחק בקומדיה "אני אוהב האקביז"[9].
בשנת 2008 שיחק בדרמה הרומנטית "הזדמנות אחרונה לאהבה" לצד אמה תומפסון[10].
בשנת 2012 יצא לאקרנים סרטו הראשון כבמאי, "קוורטט"[11]. באותה שנה גם הופיע לראשונה בקריירה שלו בתפקיד קבוע בסדרת טלוויזיה, כשגילם את התפקיד הראשי בסדרה "Luck" של ערוץ HBO, כפושע השקוע בעולם ההימורים, בעיקר במרוצי סוסים[12]. לאחר הפקת תשעה פרקים פרקים, הפקת העונה השנייה של הסדרה בוטלה, בעקבות מותו של סוס שהשתתף בה[13].
בשנת 2017 שיחק לצד אדם סנדלר ובן סטילר בקומדיה "סיפורי מאירוביץ (אנ')" בבימויו של נוח באומבך, שהופקה עבור נטפליקס[14].
חיים אישיים
עריכהלו שני ילדים מאשתו הראשונה השחקנית האמריקאית אן ביירן לה היה נשוי בשנים 1969-1980, וארבעה ילדים נוספים (כולל השחקן ג'ייק הופמן) מאז נישואיו בשנות ה-80 לאשת העסקים האמריקאית-יהודייה ליסה גטסגן.
ב-2013 טופל בהצלחה נגד מחלת הסרטן, לאחר שהמחלה התגלתה בשלב מוקדם, והוא נותח ונרפא[15].
בסוף 2017 התפרסמו עדויות של נשים, על סדרת הטרדות מיניות שאותן לכאורה ביצע הופמן[16]. עורכי דינו של הופמן מסרו בתגובה כי הטענות נגדו הן "שקר מוחלט"[17].
פילמוגרפיה חלקית ופרסים
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- דסטין הופמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- דסטין הופמן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- דסטין הופמן, באתר AllMovie (באנגלית)
- דסטין הופמן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- דסטין הופמן, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- דסטין הופמן, באתר Metacritic (באנגלית)
- דסטין הופמן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- דסטין הופמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- דסטין הופמן, באתר Discogs (באנגלית)
- דסטין הופמן, באתר Genius
- דסטין הופמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דסטין הופמן (1937-), דף שער בספרייה הלאומית
- סיימון הטנסטון, הגרדיאן, דסטין הופמן מגלה למה סירב לברגמן ופליני, באתר הארץ, 14 בפברואר 2013
- דודי כספי, "להיות שחקן זה עול" - דסטין הופמן מרוצה מתפקידו החדש כבמאי "קוורטט", באתר וואלה, 20 בפברואר 2013
- דני לרנר, הבוגר בן 80: מדרג כל הסרטים של דסטין הופמן, באתר nrg, 11 באוגוסט 2017
הערות שוליים
עריכה- ^ שוש אביגל, דסטין הופמן עושה שיילוק, חדשות, 30 ביוני 1989
- ^ משה אורן, סיפור משוגע מן החיים... - "כל אנשי הנשיא" (1976) במאי: אלן ריי פאקולה. תסריט: ויליאם גולדמן (מבוסס על ספרם של וודוורד וברנשטיין), על המשמר, 8 באוקטובר 1976
- ^ משה אורן, על סרטים - זינוק פזול למירוץ מיוצר - "איש המאראתון" (פאראמונט). במאי: ג'ון שלזינגר. תסריט: ויליאם גולדמן (עפ"י ספרו), על המשמר, 20 בינואר 1977
- ^ תמר גלבץ, אור ליום אתמול זכה "איש הגשם" בארבעת האוסקרים החשובים: פרס השחקן (דסטין הופמן), הבימוי (בארי לחסון), הסרט הטוב ביותר והתסריט הטוב ביותר, חדשות, 31 במרץ 1989
- ^ גידי אביבי, בקרוב אצלבם - חדש באמריקה: בדידותו הנמשכת של היאפי ב"הוק", עיבוד של סטיבן ספילברג לאגדת פיטר פן, חדשות, 20 בדצמבר 1991
- ^ נסים דיין, סוף סוף דסטין הופמן, באתר גלובס, 29 בינואר 2003
- ^ אורי קליין, אפילו לצחוק לא מוכרחים, באתר הארץ, 22 בפברואר 2005
- ^ רויטרס, "פגוש את הפוקרס" הוביל את מכירות הכרטיסים בארה"ב לשיא של 9.4 מיליארד דולר ב-2004, באתר הארץ, 3 בינואר 2005
- ^ שירות גלובס, דסטין הופמן בישראל, באתר גלובס, 7 בנובמבר 2004
- ^ אורי קליין, הקאמבק המופלא של דסטין הופמן, באתר הארץ, 29 במרץ 2009
ענת טוריסקי, סרט: הזדמנות אחרונה לאהוב, באתר גלובס, 19 במרץ 2009 - ^ זהר וגנר, עכבר העיר, "קוורטט": קומדיה דלוחה על זיקנה ומוזיקה, באתר הארץ, 22 בפברואר 2013
- ^ רותה קופפר, דסטין הופמן צולח את המעבר לטלוויזיה עם "לאק", באתר הארץ, 18 בינואר 2012
- ^ רותה קופפר, בוטלה דרמת מירוצי הסוסים "לאק" של HBO, באתר הארץ, 16 במרץ 2012
- ^ נירית אנדרמן, הסרט של נטפליקס שעורר מהומה בפסטיבל קאן, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2017
- ^ נירית אנדרמן, דסטין הופמן טופל בהצלחה נגד סרטן, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2013
- ^ סוכנויות הידיעות, "דסטין הופמן הטריד אותי מינית", באתר מאקו, 1 בנובמבר 2017
אשה שלישית העידה: דסטין הופמן הטריד אותי מינית, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2017 - ^ איתמר זהר, שלוש נשים נוספות העידו כי דסטין הופמן הטריד אותן מינית, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2017
- ^ נסים דיין, מיותר - "מותו של סוכן", במאי: פולקר שלנדורף, שחקנים: דאסטין הופמן, קיית רייד, ג'ון מלקוביץ, כל העיר, 2 באוקטובר 1987
רחל נאמן, קולנוע - טראגדיה אמריקנית 'מותו של סוכן', כותרת ראשית, 10 ביוני 1987