דפנה בן צבי
דפנה בן צבי (נולדה ב-13 בספטמבר 1968) היא אמנית וסופרת ילדים ישראלית, זוכת פרס דבורה עומר לספרות ילדים. היא בעלת דוקטורט בפילוסופיה ומכהנת כראש המחלקה לתרבות, יצירה והפקה במכללה האקדמית ספיר.
![]() | |
לידה |
13 בספטמבר 1968 (בת 54) פתח תקווה, ישראל ![]() |
---|---|
מדינה |
ישראל ![]() |
מקום לימודים |
אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, אוניברסיטת אסקס ![]() |
שפות היצירה |
עברית ![]() |
תחום כתיבה | ספרות ילדים |
בן או בת זוג |
דנה אולמרט ![]() |
פרסים והוקרה | פרס דבורה עומר לספרות ילדים |
![]() ![]() |
ביוגרפיהעריכה
בן צבי, בת לניצולי שואה, נולדה בעמק יזרעאל. אימהּ התמודדה עם מחלת נפש. בילדותה עברה להתגורר עם משפחתה בפתח תקווה. בן צבי למדה בבית הספר "הדר גנים" ובתיכון אחד העם בעיר.
בן צבי סיימה את לימודיה בתיכון ללא תעודת בגרות. היא סיימה בהצטיינות תואר ראשון במדעי הרוח באוניברסיטה הפתוחה.[דרוש מקור]
בשנת 2006 סיימה בהצטיינות יתרה תואר שני בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, ולאחר מכן למדה פסיכואנליזה במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת אסקס באנגליה.
כתבה דוקטורט, בבית הספר לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, בנושא "החזרה בפואטיקה של הלא מודע".[דרוש מקור]
בין השנים 2000–2008 שימשה ראש דסק חדשות בעיתון "הארץ".
בשנים 2000 עד 2004 עסקה בהוראה באוניברסיטת תל אביב.
בשנת 2014 הוענק לה פרס דבורה עומר לספרות ילדים על ספרה "זוזי שמש".[דרוש מקור]
כיום מלמדת פילוסופיה, ספרות ופסיכואנליזה במחלקה לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר. בשמונה השנים האחרונות היא מנהלת פרויקט שבו סטודנטים מנחים ילדים מבתי ספר בדרום הארץ בכתיבה. מאוגוסט 2000 היא מכהנת כראש המחלקה לתרבות במכללה.
בן צבי מתגוררת בתל אביב. ב־2016 הקימה את "תחנת כתיבה" לייעוץ לסופרים יחד עם ארנה קזין ודנה אולמרט, בת זוגה לשעבר ממנה התגרשה, איתה היא מגדלת שתי ילדות בהורות משותפת עם רונן לוין וינאי יחיאל.
עיסוק בנושא העצב בספרות לילדיםעריכה
לטענת בן צבי העצב שליווה את ילדותה משפיע על כתיבתה לילדים. היא מאמינה ששירים וסיפורים יכולים לעזור לילדים להפיג חרדה ובדידות ולמצוא נחמה. בן צבי חקרה תחושות של עצב ובדידות וכתבה בנושא אף על פי שהוא אינו סוגה פופולרית בספרי ילדים. בספרי הילדים שכתבה ובמיוחד בספרה "צב מצב בעמק רפאים" ובספר ההמשך "הצב מצב", יש עיסוק בישות בשם מועקה, במסע שהוא חיצוני ופנימי כאחד[1].
לדבריה, יש נטייה לחשוב שילדים זקוקים לסיפורים מתוקים ונחמדים, מה שמביא לראייה שמשטיחה חוויה הרבה יותר מורכבת. ילדים יכולים לחוות קשת רחבה של רגשות מלבד שמחה: כעס, קנאה ועצב[2].
בן צבי המשיכה לפתח את הנושא בספרה "זוזי שמש". בספר זה, זוזי, החברה של שמש השמחה והקופצנית, מתוארת ככזו השרויה בדיכאון קליני. לדבריה, ילדותה להורים ניצולי שואה השפיעה על העיסוק בנושא זה בכתיבה[1]. בן צבי מעידה על עצמה שבילדותה הייתה ילדה מאוד בודדה שחייתה בעולם סגור של פנטזיות שהגנו עליה מהמציאות[2].
נוסף על כך, בשירים לילדים שכותבת בן צבי, למרות הנוכחות של עצב או בדידות כנושא משני, עולה בשירים רעיון הימצאותם של ידידים המסייעים בהפגת תחושות אלו. למשל, יצורים האהובים גם על מבוגרים שניתן לגעת בהם ולחבק (דובים ובובות), או הירח המשקיף מהשמיים כמקור לנחמה. נוכחותו של הירח בכתיבת השירים של בן צבי היא מחווה מודעת למקורות ההשראה שלה: מרים ילן-שטקליס, פניה ברגשטיין ונורית זרחי[1].
ספריהעריכה
- הצב מצב (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2005). איורים - עמית טריינין. עריכה - יונה טפר
- הצב מצב בעמק רפאים (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2008). איורים - עמית טריינין. עריכה- יונה טפר
- זוזי שמש (בני-ברק: הקיבוץ המאוחד, 2009). איורים - עפרה עמית
- שירים לעמליה (תל אביב: עם עובד, תשע"ג 2012). איורים - עפרה עמית
קישורים חיצונייםעריכה
- רשימת הפרסומים של דפנה בן צבי בקטלוג הספרייה הלאומית
- ריאיון עם דפנה בן צבי, בכתב העת המקוון הפנקס, 7 בדצמבר 2016
- איך לאייר כלב יושב, כותב שיר ומהרהר הרהורים? על ספרה ככה־ככה, זוזי, שמש, באתר פורטפוליו, 4 בדצמבר 2016
- על "שירים לעמליה" מאת דפנה בן צבי ועפרה עמית, 31 בינואר 2013
- דפנה בן צבי באתר דףדף
הערות שולייםעריכה
- ^ 1 2 3 לא פוחדת מעצב בספרי ילדים, באתר Haaretz הארץ
- ^ 1 2 איפה מועקה?, באתר ynet, 2008-05-09