דפנה דה מוריאה

דפנה דה מוריאה (באנגלית: Dame Daphne du Maurier, Lady Browning‏; 13 במאי 1907 – 19 באפריל 1989) DBE הייתה סופרת ומחזאית אנגלייה.

דפנה דה מוריאה
Daphne du Maurier

לידה	13 במאי 1907 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	19 באפריל 1989 (בגיל 81) Par, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Daphne Busson du Maurier
מדינה	הממלכה המאוחדת
שם עט	Daphne du Maurier
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	ספרות גותית
יצירות בולטות	רבקה, The House on the Strand, שעיר לעזאזל, Frenchman's Creek, My Cousin Rachel, פונדק ג'מייקה, The Birds and Other Stories
תקופת הפעילות	1931–1989 (כ־58 שנים)
בן או בת זוג	פרדריק בראונינג (19 ביולי 1932–14 במרץ 1965)
צאצאים	טסה בראונינג, פלאביה בראונינג, כריסטיאן בראונינג
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	פרס אנתוני (2000) The Grand Master (1978) פרס הספר הלאומי גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית
www.dumaurier.org

דפנה דה מוריאה חותרת בסירה סמוך לביתה בקורנוול, 1931

רבות מיצירותיה עובדו לסרטי קולנוע, בהם הרומן "רבקה" (שזכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר לשנת 1941), "פונדק ג'מייקה", והסיפורים הקצרים "הציפורים" שבוימו על ידי אלפרד היצ'קוק ו"המבט", על פי סיפורה Don't Look Now.

אחותה הבכורה הייתה הסופרת אנג'לה דה מוריאה, אביה היה השחקן ג'רלד דה מוריאה, וסבה היה הסופר והקריקטוריסט ג'ורג' דה מוריאה.

תחילת דרכה

דפנה דה מוריאה נולדה בלונדון, בת שנייה מתוך שלוש בנות, לשחקן סר ג'רלד דה מוריאה ולשחקנית מיוריאל בימונט. קשריה המשפחתיים סייעו לה להתחיל בדרכה הספרותית, ואת יצירותיה הראשונות פרסמה בירחון "בייסטנדר" (Bystander), אותו ערך דוד של אמה. בזכות אביה פגשה בשנות ילדותה רבים מהכוכבים הבולטים בעולם הבמה באנגליה. הרומן הראשון שלה, The Loving Spirit, פורסם בשנת 1931.

רומנים, סיפורים קצרים וביוגרפיות

מבקרים ספרותיים הפחיתו לעיתים מערך יצירותיה של דה מוריאה בתואנה שאינן בעלות משקל אינטלקטואלי בדומה לאלה של ג'ורג' אליוט או איריס מורדוך. בשנות ה-50 של המאה ה-20, תקופה שבה "אנשים צעירים וזועמים" על עוולות חברתיות ומדיניות היו באופנה, היו שראו בכתיבתה שריד מן העבר. חמישים שנה אחר כך השתנתה ההערכה כלפיה, והיא נחשבת למספרת סיפורים מחוננת, היודעת ליצור עלילה ומתח. יכולתה ליצור בקורא אווירת מקום זכתה להערכה, ויצירותיה עדיין אהודות ברחבי תבל. במשך עשרות שנים היו ספריה בין הספרים המושאלים ביותר בספריות השאלה.

הרומן רבקה, שעובד מספר פעמים למחזה ולסרט קולנוע, נחשב ליצירתה הבולטת והטובה ביותר. אחת ההשפעות החשובות על כתיבתה הייתה יצירתה של שרלוט ברונטה, ג'יין אייר. עניינה במשפחת ברונטה בא אף לידי ביטוי בספרה The Infernal World of Branwell Brontë, ביוגרפיה שכתבה על ברנוול ברונטה, אחיהן של האחיות ברונטה.

בין יצירותיה האחרות "שעיר לעזאזל", ו"הבית על החוף". כמה מיצירותיה עובדו לקולנוע, בהן "פונדק ג'מייקה", "גבעת הרעב", Frenchman's Creek, My Cousin Rachel, סרטו של אלפרד היצ'קוק הציפורים המבוסס על סיפור קצר שכתבה, וכן הסרט המבט. על הסרטים שנעשו על יסוד יצירותיה התלוננה דה מוריאה כי היא מחבבת רק את רבקה של היצ'קוק, והמבט של ניקולס רוג. בתסריט של פונדק ג'מייקה שונה לחלוטין סופו של הסיפור כדי לספק את רצונו של כוכב הסרט, צ'ארלס לוטון. דה מוריאה אף חשבה שהיה זה משגה ללהק את אוליביה דה הבילנד לתפקיד ראשי בסרט "דודנית רחל" (My Cousin Rachel). דה מוריאה אף התחרטה על בחירתה באלק גינס לתפקיד המוביל בסרט "שעיר לעזאזל", סרט שנטלה חלק במימונו.

דה מוריאה סווגה לעיתים קרובות כ"כותבת רומנים רומנטית" (מושג שתיעבה), אף שסיפוריה מסתיימים רק לעיתים נדירות ב"סוף טוב", וכתיבתה הרומנטית עומדת לעיתים בניגוד לאווירה המרושעת וצללי אירועים חריגים ומסתוריים שאותם כה אהבה. היא התמחתה בספריה ביצירת עלילות מתוחכמות ובלתי מפוענחות גם בסופו של הספר, כדי להותיר בקוראים את צלו של המסתורין, שימשיך לרדוף אותם גם לאחר שיסיימו את הספר.

בשנותיה המאוחרות כתבה דה מוריאה מספר ביוגרפיות, ככל הנראה מתוך רצון להצטייר כסופרת רצינית, דוגמת הסופר וההיסטוריון א.ל. רוז שהתגורר בסמוך לביתה.

מחזות

דה מוריאה כתבה שלושה מחזות. הראשון היה המחזה לספרה "רבקה" ואשר הוצג לראשונה בלונדון ב-5 במרץ 1940 וזכה להצלחה בימתית. בקיץ 1943 כתבה מחזה בשם The Years Between שעלילתו היא בעלת יסודות אוטוביוגרפיים. העלילה עוסקת בקצין בכיר השב מן הקרב, למרות ידיעות על מותו, ומוצא שאשתו תפסה את מקומו כחברת פרלמנט והחלה במערכת יחסים רומנטית עם חקלאי מקומי. המחזה הוצג בבית האופרה של מנצ'סטר בשנת 1944, והחל מ-10 בינואר 1945 הוצג בלונדון. ההצגה זכתה ל-617 הופעות. 60 שנים מאוחר יותר, בשנת 2007 עלתה ההצגה פעם נוספת.

המחזה השלישי של דה מוריאה, "גאות ספטמבר" (September Tide), על יחסי אישה בגיל העמידה עם חתנה האומן. המחזה הוצג לראשונה בלונדון, ב-15 בדצמבר 1948, וירד לאחר 267 הופעות באוגוסט 1949. מחזה זה אף זכה לעיבוד לטלוויזיה בשנת 2005 והוצג ב-BBC.

שמותיה ותאריה

בין השנים 1907 עד 1932 היא הייתה ידועה בשם דפנה דה מוריאה, אז הפכה לגברת פרדריק בראונינג, בעוד היא ממשיכה לפרסם תחת שם נעוריה. בשנת 1946 זכתה לתואר "ליידי בראונינג" ובשנת 1969 קיבלה ממלכת אנגליה תואר "דיים מפקדת" במסדר האימפריה הבריטית ומאותה עת היה תוארה הרשמי ליידי בראונינג, דיים דפנה דה מוריאה DBE.

טענות בדבר גנבה ספרותית

זמן קצר לאחר פרסום הספר "רבקה" בברזיל, פרסם מבקר הספרות אלברו לינס, אליו הצטרפו קוראים נוספים, טענה ולפיה קיימים קווי דמיון רבים בין יצירתה של דה מוריאה לבין יצירה של סופרת ברזילאית, קרולינה נבוקו. עלילת סיפורה של נבוקו, A sucessora ("היורש") דומה לזו של רבקה. היא מתארת אשה צעירה שמתחתנת עם אלמן ונוכחותה המסתורית של אשתו הראשונה - אותם מאפייני עלילה שקיימים גם בסיפור ג'יין אייר. נינה אוורבוך טוענת בספרה Daphne du Maurier, Haunted Heiress, כי דה מוריאה קראה את הספר הברזילאי, כאשר טיוטות ראשונות ממנו נשלחו לצורך פרסום באנגליה, וכי ביססה את רב המכר שלה על עלילת ספר זה. הטענות בדבר גנבה ספרותית פורסמו אף בשבועון הספרותי הידוע של הניו יורק טיימס, The New York Times Book Review, אשר ערך השוואה מעמיקה בין שתי היצירות.

דה מוריאה הכחישה שהעתיקה מיצירתה של נבוקו וטענה, כי עלילת הספר רבקה נפוצה למדי, אולם נבוקו טענה, כי בסיפורה של דה מוריאה מופיעים תאורי מצבים ודיאלוגים שלמים שמועתקים מתוך ספרה.

חייה הבוגרים

דה מוריאה התחתנה עם אלוף סר פרדריק "בוי" בראונינג, ולזוג נולדו שלושה ילדים: שתי בנות - טסה (1933) ופלאביה (1937), ובן בשם כריסטיאן (1940). ביוגרפים תיארו את נישואיה כקרירים ואותה עצמה כאישה מרוחקת וצוננת, גם כלפי ילדיה, בעיקר כשהייתה עסוקה בכתיבה. מיד לאחר מות בעלה בשנת 1965 עברה דה מוריאה לבית בקורנוול. מקום המשמש רקע לרומן "הבית על החוף".

דה מוריאה התרחקה ממצלמות והתראיינה לעיתים נדירות. באופן יוצא דופן, לאחר שיצא לאקרנים הסרט גשר אחד רחוק מדי (העוסק במבצע מרקט גארדן) ובו תואר בעלה- מאדריכלי ומפקדי המבצע הכושל - באור לא מחמיא, כתבה דה מוריאה למערכות העיתונים הבריטים ומחתה על הטיפול הלא הוגן בדמותו. בנסיבות משפחתיות רבים זכרו אותה כדמות חמימה ומצחיקה אשר אירחה בנדיבות בביתה.

לאחר מותה בשנת 1989 התגלה כי דפנה דה מוריאה אהבה נשים ונמשכה אליהן, אף על פי שסלדה מאוד מההגדרה "לסבית". בביוגרפיות שנכתבו עליה ציינו כי הייתה ביסקסואלית שניהלה בסתר רומנים עם נשים, בין היתר עם השחקנית האנגליה גרטרוד לורנס ועם אלן דבלדיי, אשתו של המוציא לאור נלסון דבלדיי (Doubleday). דה מוריאה כתבה בזכרונותיה כי אביה השתוקק לבן, ובמובנים רבים היא התנהגה כנער.

דה מוריאה נפטרה בגיל 81 בביתה בקורנוול, שם מתרחשת עלילת רבים מסיפוריה. אפרה פוזר בים סמוך לביתה.

ספריה

בעברית

• הטפילים. ספרי לפיד, 1950.
• עץ התפוח: סיפורים. הוצאת מסדה, 1954. תרגום לעברית: ש. אהרון.
• פונדק ג'מייקה. הוצאת עמיחי, 1960. תרגום לעברית: משה הרפז.
• רוח אהבה. הוצאת מ. מזרחי, 1962. תרגום לעברית: הדסה שפירא.
• נופחי הזכוכית. הוצאת עמיחי, 1963. תרגום לעברית: עליזה נצר.
• הפרידה האחרונה. מ. מזרחי ('מועדון הספר הטוב'), תשכ"ד. תרגום לעברית: ג. אריוך.
• הבית על החוף - רומן. הוצאת מ' מזרחי, 1971.
• מותה של מרתה. הוצאת מ' מזרחי, 1971. תרגום לעברית: שרה ריפין.
• המפלט. הוצאת עמיחי, 1982.
• רֶבֶּקָה. הוצאת מסדה, 1968. וכן בהוצאת זמורה ביתן, 1986. תרגום לעברית: ח. גליקשטיין. וכן בתרגום חדש בהוצאת מטר, 2013.
• גבעת הרעב. הוצאת מ' מזרחי, 1987. תרגום לעברית: ק. כצנלסון.
• דודנית רחל. הוצאת מ' מזרחי, 1987. תרגום לעברית: יוסף נדבה.
• שעיר לעזאזל. הוצאת א' זלקוביץ
• הצפורים. הוצאת אבן חושן, 2016, תרגום לעברית: יהונתן דיין.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דפנה דה מוריאה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של דפנה דה מוריאה (באנגלית)

• דפנה דה מוריאה, ברשת החברתית Goodreads
• פסטיבל דפנה דה מוריאה לאומנות וספרות
• עופרה עופר אורן, דפנה דה מוריאה: גאון או גנבת ספרותית, בבלוג "סופרת ספרים", 3 באוגוסט 2015
• דפנה דה מוריאה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• דפנה דה מוריאה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• דפנה די מורייה (1907-1989), דף שער בספרייה הלאומית