פתיחת התפריט הראשי
עשר המכות מצוירות בהגדת רוטשילד משנת 1450

דצ"ך עד"ש באח"ב הן ראשי תיבות המופיעות בהגדה של פסח[1] ומובאות בשמו של רבי יהודה בתור סימנים לעשר מכות מצרים.

אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם, וְאֵלוּ הֵן:
דָּם, צְפֵרְדֵּעַ, כִּנִים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרד, אַרְבֶּה, חשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב.

הטקסט מהווה ראשי תיבות (נוטריקון) של שמות עשר המכות, ומספק עד היום מקור לפרשנויות ותהיות, עקב מה שנראה, על פניו, כסימנים פשטניים למדי.[2]

פרשנות מסורתיתעריכה

רש"י מסביר שחשוב לרבי יהודה להדגיש את סדר המכות, שהטיל משה על פרעה, כפי שידוע לנו מספר שמות ומההגדה, להבדיל מהסדר השונה לחלוטין שמופיע בספר תהילים, פרקים ע"ח וק"ה.[3] בנוסף, מביא רש"י דרש: המילים: דצ"ך עד"ש באח"ב היו רשומות על מטה משה, וכשהיה מביט במטה, היה יודע איזו מכה להשית על פרעה ברגע נתון.

רשב"ם – דצ"ך מכות הארץ (תופעות שמתרחשות על הארץ: דם, צפרדע, כינים) עד"ש מכות אמצע (ערוב, דבר, שחין) באח"ב – מכות האוויר. ואילו מכת בכורות יוצאת דופן.[1]

הריטב"א מביא גם את הפירוש המקובל שחלוקת האותיות ומיקומן בדצ"ך עד"ש באח"ב קשורה למכות בעלות התראה מוקדמת, ומכות ללא התראה מוקדמת. "שני פעמים היה משה מתרה בפרעה ובשלישי לא היה מתרה, וכן כל בכל שלש מכות. בדם צפרדע התרה בכנים לא התרה, בערוב ובדבר התרה בשחין לא התרה, בברד ובארבה התרה ובחושך לא התרה".[1]

אברבנאל מסביר את החלוקה לקבוצות על פי מגמתן, והדבר מתבטא במכה הראשונה בכל אחת מהקבוצות. במכת דם נאמר: "בזאת תדע כי אני ה'..." ספר שמות, פרק ז', פסוק י"ז. המגמה בקבוצה זו היא להוכיח לפרעה שאלוהים הוא מחויב המציאות. במכת ערוב נאמר: "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" ספר שמות, פרק ח', פסוק י"ח. המטרה בקבוצה זו היא להוכיח שאלוהים משגיח על ברואיו. ובמכת ברד נאמר: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" ספר שמות, פרק ט', פסוק י"ד. בקבוצת מכות זו הוכחה יכולתו של אלוהים לשנות את הטבע כרצונו.[4]

פרשנות קבליתעריכה

באגרת רבי שמשון מאוסטרופולי מבואר הסימן על פי הקבלה. לפי האגרת, המלאך הממונה על המלאכים שהכו את המצרים נקרא תקא, כפי הגימטריה של דצ"ך עד"ש באח"ב, והשמות הקדושים על ידם נגאלו ישראל ממצרים הם דע"ב צד"א כשח"ב - כפי האותיות של דצ"ך עד"ש באח"ב על פי סדרן בחלוקה לשלוש מילים. (האותיות דע"ב הם ראשי התיבות של דצ"ך עד"ש באח"ב, האותיות צד"א הם השניות בכל מילה, והאותיות כשח"ב הן האחרונות.)[5]

פרשנות מודרניתעריכה

עוזי אורנן מספק את הרקע ההיסטורי של התקופה, ומבהיר בכך את חשיבות תרגילי השינון. דצ"ך עד"ש באח"ב הם ראשי התיבות של מכות מצרים המהווים מעין שלוש מילים שמקלות על זיכרון של רצף המכות. בתקופת המשנה והתלמוד עדיין לא הודפסו ספרים, ולמלאכת השינון הייתה חשיבות רבה, כדי להעלות את הטקסטים בפני הקהל. תלמידי חכמים היו ניכרים בבקיאותם בעל פה בטקסטים הנלמדים. רבי יהודה מספק מעין תרגיל מסייע, שיעזור למשננים; קל יותר לזכור שלוש מילים ייחודיות מאשר רשימה של 10 מכות.[6]

הרב יובל שרלו טוען, שלא בא רבי יהודה לספק לנו טכניקה לזכירת המכות וסדרן, אלא שהוא נותן בטקסט דצ"ך עד"ש באח"ב פרשנות על פשוטו של מקרא בעצם חלוקת המכות לשלוש קבוצות, שלכל אחת מהן יש מכנה משותף ומטרה המפרידים בינה לבין הקבוצה האחרת.[7]

שמואל כהן מנתח את שלוש הקבוצות על פי הפגיעה שלהן. הקבוצה הראשונה פגעה במצרים מההיבט התאולוגי (אלוהים מוכיח עליונותו בטקסט וכנגד החרטומים). הקבוצה השנייה גרמה נזק אקולוגי, ואילו השלישית פגעה בבעלי החיים.[4]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 סדר הגדה של פסח עם עשרה פירושים, וילנה, תרכ"ח (1867)
  2. ^ וראו בהגדה של פסח לעיל, עמ' 41, פירוש רש"י על דצ"ך עד"ש באח"ב: וא"ת [ואם תאמר] מה בא ר"י [רבי יהודה] ללמדנו?", וגם הריטב"א תוהה תהייה זו.
  3. ^ ראו ספר תהילים, פרק ע"ח וגם: ספר תהילים, פרק ק"ה
  4. ^ 4.0 4.1 שמואל כהן, עשר המכות - היבט תאולוגי ואקולוגי, מקראנט
  5. ^ אגרת רבי שמשון מאוסטרופולי באתר ויקיטקסט
  6. ^ עוזי אורנן, המילה האחרונה, מנגנון התצורה של המילה העברית, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2003, עמ' 92
  7. ^ הרב שרלו, חלוקת דצ"ך עד"ש באח"ב (שמות פרק 10)