דרך יפו (חיפה)
דרך יפו היא אחד הרחובות בעיר התחתית בחיפה שבחלקה משמשת כנתיב תנועה מרכזי המובילה מחיפה דרומה. הדרך היא דרך היסטורית שתחילתה בימי דאהר אל-עומר, שהקים ב-1761 את "חיפה החדשה" כעיר מוקפת חומה. הדרך התפתחה בשלהי התקופה העות'מאנית והפכה בתקופת המנדט לרחוב מרכזי בחיפה. מקור שם הרחוב הוא ב"שער יפו" ממנו התחילה הדרך שהובילה מערבה ודרומה אל העיר יפו. שמו של הרחוב ניתן לו על ידי התושבים ועבר מדור לדור עד שהפך לשמו הרשמי.[1] דרך יפו הייתה חלק מהמע"ר של חיפה בתקופת המנדט, שכלל גם את דרך המלכים (דרך העצמאות), המרכז המסחרי הישן והמרכז המסחרי החדש.[2]
קטע רחוב אופייני בדרך יפו, בין רחוב סלזיאן ורחוב עין דור. מבט לכיוון מערב | |
מיקום | |
---|---|
מדינה | ישראל |
עיר | חיפה |
שכונה | העיר התחתית |
קואורדינטות | 32°49′22.84″N 34°59′33.07″E / 32.8230111°N 34.9925194°E |
תוואי הדרך
עריכהאורכה של דרך יפו כ-1.8 קילומטרים. תחילתה של הדרך כהמשכו של רחוב נתנזון פינת רחוב כיאט 7 לכיוון צפון-מערב והיא חוצה את העיר התחתית במקביל לדרך העצמאות. בחלקה הראשון, המזרחי, הדרך צרה וחד סיטרית, בהמשך היא חוצה את המושבה הגרמנית ומשתלבת עם דרך העצמאות, ובחלקה המערבי היא הופכת לנתיב תנועה מרכזי דו מסלולי וחלק מכביש 4. הדרך מסתיימת בצומת דולפין, צומת הרחובות ג'יימס דה רוטשילד וחיל הים בכניסה לשכונת בת גלים.
מאפייני הרחוב
עריכהאופיו של הרחוב אינו אחיד לכל אורכו. מתחילתו עד המושבה הגרמנית מאופיין בבנייה עירונית צפופה של בתים בסגנונות שונים. הבנייה ברחוב לא הייתה בנייה מתוכננת, והיא הביאה ליצירת קו רחוב לא ישר. אופייה הושפע מהסגנונות שהיו מקובלים בתקופות השונות על פי הצרכים באותה עת. ברחוב, בתים עם מאפיינים של אדריכלות עות'מאנית עם חללים בעלי קשתות, מבנים בסגנון האקלקטי וסגנון עם השפעה מודרניסטית. בקטע זה של הרחוב, רוב הבתים הם בעלי שלוש קומות ויותר, מצופים באבן ובעלי גג שטוח. קומת הקרקע שימשה למסחר והקומות העליונות משמשות למגורים והם בעלי מרפסות מעוטרות. לאורך הרחוב נוצר רצף של אזור מסחרי. כיום האזור המסחרי הפעיל יותר הוא קטע הרחוב בין רחוב נתנזון ורחוב הבנקים. ניתן למצוא בו מסעדות, פאבים, חנויות בגדים ועוד.[3]
מערבה נמצאת המושבה הגרמנית, הבתים נבנו בסגנון האדריכלות הטמפלרי. בתים עם חצרות בבנייה לא צפופה. בקטע זה שוכן המרכז המסחרי "סיטי סנטר" הכולל שש קומות. המרכז נבנה בשנת 1990 וכולל אלמנטים המזכירים את סגנון הבנייה הטמפלרי. הפעילות העסקית בקטע רחוב זה בעיקרה כוללת משרדי עורכי דין, רופאים וכדומה. בשנת 2000 הוסב בקטע רחוב זה מבנה מגורים למלון גסט האוס "פורט אין".
ממערב למושבה הגרמנית הופך הרחוב לדו סטרי. בקטע רחוב זה נמצאים שלושה בתי קברות. הבנייה ברחוב היא שילוב של בתים מצופים אבן, שיכונים, ומגדלים מסחריים מודרניים. בקטע רחוב זה ניתן למצוא עסקים רבים הקשורים במסחר בכלי רכב וחלפיו כגון סוכנויות למכירת כלי רכב, חנויות כלי חילוף, משרדי חברות להשכרת רכב (למשל סאן קאר) ואחרות ומוסכים.
היסטוריה
עריכהתוואי הדרך עליו נסלל הרחוב נולד וצמח עם התפתחות העיר שהוקמה על ידי דאהר אל-עומר. בעקבות גידול באוכלוסיית חיפה שבין החומות, החלה בשנות החמישים של המאה ה-19 תנועת בנייה מחוץ לחומות. עיקר הבנייה נעשה לאורך צירי התנועה המרכזיים באותה תקופה "דרך יפו" שהובילה מערבה ו"דרך עכו" שהובילה מזרחה. בתוואי ההיסטורי הדרך התחילה ממערב לכיכר חמרה הכיכר שלפני השער המערבי. לאחר התיישבות הטמפלרים במושבה הגרמנית בשנת 1868 החלה בנייה מואצת בשטח הפנוי שבין המושבה והעיר. כיכר חמרה הייתה תחנת היציאה של הכרכרות, ממנה הן יצאו לאורך רחוב דרך יפו לכוון המושבה הגרמנית וסטלה מאריס. בשנות השמונים של המאה ה-19 נסלל קטע הדרך שהוביל מהמושבה הגרמנית לעיר על ידי הטמפלרים.[3] באותה עת עדיין לא היו שמות לרחובות העיר למעט הרחובות במושבה הגרמנית.[4]
בשנת 1905 לאחר שהושלמה תחנת הרכבת הראשונה בחיפה השוכנת מדרום מזרח לדרך יפו, החלה תנופת פיתוח ברחוב. באזור כיכר חמרה התרכזו חלק גדול מהחנויות שמחוץ לעיר העתיקה.
ביום 23 בספטמבר 1918 יום סיום כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה נערך בדרך יפו מצעד של הפרשים ההודים מחטיבה 15 של הצבא הבריטי.
לאחר התחלת המנדט הבריטי התפתח אופיו המסחרי של הרחוב. בשנת 1925 ניתן לרחוב שמו הפורמלי "דרך יפו"[5] ובאנגלית נקרא Jaffa Road. כחלק מהתפתחות אופיו המסחרי, נפתח בשנת 1927 מרכז מסחרי בשטח שהשתרע מרחוב יפו לכוון הים מול כיכר חמרה. זה היה המבנה הראשון בחיפה אשר יועד מלכתחילה למסחר. מבנה זה נקרא מאוחר יותר "המרכז המסחרי הישן".[6] ברחוב ובסביבתו פעלו עסקים בבעלות ערבית, יהודית וגם בבעלות משותפת. בניית נמל חיפה וסלילת רחוב "דרך המלכים" (דרך העצמאות) בשנת 1933 מצפונו הגבירו את הפעילות הכלכלית ברחוב. כיכר חמרה הפכה לתחנת האוטובוסים הראשית ממנה יצאו האוטובוסים לכל שכונותיה של חיפה. האזור הפך צפוף ובעל תנועת כלי רכב רבה. באוגוסט 1934 הוחלט לבטל את כל החניות של האוטובוסים בכיכר, התחנות הועברו לרחובות אחרים ביניהם רחוב המלכים ודרך יפו. בשנת 1946 נבנתה תחנה מרכזית לאוטובוסים בפינת הרחובות דרך יפו ושדרות בן-גוריון (לשעבר שדרות הכרמל). התחנה פעלה במקום זה עד 1973 עד שהועברה לצומת הרחובות חיל הים ושדרות ההגנה מדרום ובצמוד לתחנת הרכבת חיפה בת גלים.[7] בשטח התחנה לשעבר, מתוכנן להיבנות מבנה שיכלול מלון, מעונות סטודנטים ושימושי מסחר נוספים.[8]
בשנת 1948 לאחר שפרצה מלחמת העצמאות פסקה התפתחות הרחוב. תושבי הרחוב היו ברובם ערבים שעזבו ביחד עם רוב ערביי חיפה. הרחוב (במיוחד חלקו הדרום מזרחי) התרוקן מתושביו. כתוצאה מכך פסקה כמעט לחלוטין הפעילות המסחרית ברחוב, כולל הפסקת קווי התחבורה הציבורית. במשך השנים התדרדר הרחוב.[3] כיום עיקר אוכלוסיית הרחוב היא אוכלוסייה ערבית.
בשנת 1964 שונה שמו של קטע הרחוב מקצה כיכר פריז (כיכר חמרה לשעבר) ועד רחוב כיאט 7 לרחוב נתנזון על שם שלמה זלמן נתנזון. מספרי הבתים בדרך יפו לא שונו, והם מתחילים מדרך יפו 19 ו-24.
אתרים
עריכהלאורכו של הרחוב נמצאים אתרים ומבנים היסטוריים (מדרום-מזרח לצפון-מערב):
- המרכז המסחרי הישן - כיום בפינת הרחובות אליהו, נתנזון והעצמאות. המבנה נבנה בשנת 1927 על פי תוכניתו של האדריכל פריץ קורנברג.
- "בניין הסיטי" - לשעבר בניין בנק אפ"ק בחיפה. כיום ברחוב נתנזון 1. בניין מאבן שנבנה בשנת 1925 ותוכנן על ידי אלכסנדר ברוולד. בחזיתו תבליטים של מטבעות מתקופת הבית השני וימי בר כוכבא.
- "בתי ח'יאט" - דרך יפו 24–26. מתחם הכולל חמישה מבני מסחר ומשרדים. נבנו בשנות ה-30 של המאה ה-20 וקרויים על שם היזם הערבי שבנה אותם עזיז ח'יאט.
- "בית הקברות הישן של העדה היוונית קתולית" - שוכן מול דרך יפו 67.
- "בית הארחה גרמני" - באזור המושבה הגרמנית בדרך יפו 105. הוקם בשנות ה-80 של המאה ה-19. גם היום משמש כאכסניה.
- "סיטי סנטר" - מרכז מסחרי שנבנה במושבה הגרמנית בשנת 1990 בסגנון המזכיר אדריכלות טמפלרית. הסיטי סנטר נבנה במקום בו שכן בעבר בית הקולנוע הכרמל והגנים שנסגר בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. על בית קולנוע זה מסופר בסרט פעם הייתי של אבי נשר.
- "מבנים טמפלרים ברחוב במושבה הגרמנית" - בית סגן הקונסול הגרמני פרידריך קלר - דרך יפו 96. "בית משפחת רוף", למשפחה הייתה נגריה מכנית מהראשונות בארץ ישראל - דרך יפו 102. "בית משפחת אונגר" בחצרה קיימת עד היום בריכת נוי ובוסתן, מעל דלת הכניסה כתובת בגרמנית ”Herr, lass uns nicht zu Schanden werden vor unsern Feinden” ובתרגום מילולי לעברית: "אלוהים, אל נא תתן שנהיה לקלס בעיני אויבינו".- דרך יפו 106.
- "בית העלמין היהודי הישן של חיפה" - בו נמצא ציון קבר המיוחס לרבי אבדימי דמן חיפה. ציון הקבר נמצא על גבול בית הקברות. על פי השערת יעקב עולמי, חלק מבית הקברות נהרס כדי לאפשר את סלילת הדרך חיפה-יפו.[9]
- "בית הקברות הצבאי הבריטי בחיפה" - במקום קבורים חללי האימפריה הבריטית שנהרגו במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה.
- "בית הקברות הטמפלרי" - בית קברות זה שנפתח בשנת 1875 שימש לקבורת אנשי הקהילה בחיפה ואנשים נוספים שהיו קשורים לקהילה כגון אליס אוליפנט אשתו של לורנס אוליפנט.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- תמיר גורן, "דרך יפו - דרך העיר", כתב עת אתרים - לגעת בעבר ולשמרו למחר, הוצאת החברה להגנת הטבע והמועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, 33, 2006
- יעקב שורר, לטייל בחיפה בין כרמל וים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003 עמ' 32–36, 62-60
קישורים חיצוניים
עריכה- מפת חיפה בשנת 1923. דרך יפו מתחילה מכיכר חמרה הנמצאת במרובע הנמצא מעל המילה old ופונה שמאלה במקביל לחוף הים, בדרכה עוברת הדרך ליד בית הקברות הלטיני, המושבה הגרמנית ובית הקברות היהודי.
הערות שוליים
עריכה- ^ תמיר גורן, "מתן שמות לרחובות העיר בתקופת המנדט הבריטי", חיפה, ביטאון העמותה לתולדות חיפה, גיליון 4, 2006, עמ' 2
- ^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1948-1918, עמ' 151
- ^ 1 2 3 תמיר גורן, "דרך יפו - דרך העיר", אתרים, 33, 2006
- ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, הוצאת יד בן צבי, עמ' 162
- ^ אמציה פלד, דרך יפו, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
- ^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918, 1974, עמ' 29
- ^ יעקב שורר, לטייל בחיפה בין כרמל לים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003, עמ' 60
- ^ הודעה שפורסמה על ידי הוועדה לתכנון ובנייה ב-25 באוקטובר 2010
- ^ יעקב עולמי, "קברו של רבי אבדימי דמן חיפה", חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, 1985, עמ' 98