דרך סולינג

כביש

דרך סולינג (באנגלית: Macadam על שם המהנדס ג'ון מקאדם) היא שיטה לסלילת כבישים, שהייתה נפוצה בתקופה המנדטורית, תוך שימוש באבנים וחצץ. השיטה פותחה על ידי מהנדסים בריטים, אומצה על ידי השלטונות הבריטים בתקופת המנדט ומהנדסיה השתמשו בה לבניית כבישים ברחבי ארץ ישראל. שיטה זו שימשה גם את בוני כביש טבריה-צמח. רוב הדרכים שנסללו בשיטה זו כוסו, במשך השנים, באספלט, בעיקר בגלל היותן דרכים משובשות.

הנחת שכבת "סולינג" - חצץ סלעים, לבנית כביש על ידי חלוצים בעמק יזרעאל בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20
סלילית סולינג בקיבוץ בית זרע
דרך סולינג בדרך לתל גדור ליד גבעת אולגה
דרך סולינג בפארק רמות מנשה ליד עמק השלום
דרך סולינג ליד קרני חיטין
דרך סולינג בין מבוא חורון לפארק קנדה
דרך סולינג ממערב לתחנת הרכבת חדרה מזרח
דרך סולינג מדרום לתחנת הרכבת חדרה מזרח

מקור השם בעבריתעריכה

המילה סולינג (באנגלית: soling) היא מילת פועל שמקורה במילה סוליה (סולית נעל או סולית כף הרגל - באנגלית: sole) ומתייחסת לתהליך יצירת תשתית הכביש על ידי כתישת אבנים לחצץ, שבמקור נעשתה באופן ידני. שיטת הסלילה קרויה מקאדם, כאמור על שם המהנדס שפיתח אותה. בתקופת היישוב נעשה שימוש במונח "כביש מקאדם"[1]. אך בהדרגה המילה סולינג נכנסה לשימוש גם לתאר, לעיתים, כביש לא סלול[2].

עקרונות הבנייהעריכה

השימוש בבסיס סולינג לסלילת כבישים פותחה על ידי המהנדס הבריטי תומאס טלפורד (אנ')[3][4]. השיטה שופרה באופן משמעותי על ידי המהנדס הבריטי ג'ון לאודון מקאדם. מקאדם סבר, שכדי להבטיח איכות כביש צריך לשבור או לכתוש את אבנים והחצץ לגודל אחיד ולהניח אותן בצפיפות ובצורה סימטרית, שכביש צריך להיסלל גבוה מעט מפני הקרקע, ולהיות משופע מעט, כדי שמי הגשם יגלשו ממנו ולא יחלחלו ויפגעו במבנה הכביש[5].

בסלילת כביש מקאדם היה נהוג לסמן את תוואי הכביש בשני חוטים ולאורכם לשקע אבני שפה. בין אבני השפה, לכל רוחב הכביש, הונחו אבני גיר קשות שחלקן הרחב כלפי מעלה. ברווחים בין האבנים היו דוחקים חתיכות אבן במטרה למלא את הרווחים. מצע אבנים זה היה נקרא ה"סולינג". לאחר השלמת הסולינג, היה מכבש עובר וכובש את הסולינג ולאחר מכן הונח חצץ על מצע הסולינג והמכבש עבר שוב על החצץ ומכסה אותו בשכבה של אבק אבן[6].

העובדיםעריכה

רבים מהפועלים שעסקו בסלילת דרכי הסולינג היו אנשי היישוב היהודי, מעולי העלייה השנייה והעלייה השלישית. הדרך הידועה ביותר שנסללה בשיטה זו הייתה כביש טבריה-צמח בה עסקו כ-500 פועלים יהודים בסלילת הכביש.

פועל החצץ היה שובר אותן [את האבנים] בפטיש כבד לחתיכות [...] ושובר את החתיכות לחצץ [...] לאורך תוואי הכביש [...] היו פועלים המציבים אבני שפה. על-פני השטח שבין שורות אבני השפה היו מניחים אבני גיר קשות [...] ממלאים בחתיכות אבן את הרווחים, שבין האבנים הגדולות. כאשר תמה הנחת הסולינג היה המכבש עובר על-פני השטח [...] מפזרים את החצץ על-פני הסולינג [...] אז הגיע שנית תור המכבש לכבוש את החצץ"..

יאיר השולמי, עדין השולמי עולם הולך ונעלם, הוצאת מלוא 1995, עמ' 107–108

תפוצת הכבישים בישראלעריכה

בתחילת המאה ה-21 ניתן עדיין למצוא, בישראל, דרכי סולינג במקומות הבאים:

בצפון הארץעריכה

במרכז הארץעריכה

בדרום הארץעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דרך סולינג בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לדוגמה:
    היבואו תיירים לא"י, הארץ, 23 ביוני 1929
    אינג'נר ש. אטינגן, כביש חיפה-בגדאד, דבר, 8 במרץ 1939
  2. ^ אם כי לרוב המילה סולינג משמשת לתאר את תשתית הכביש ולא את הכביש עצמו, לדוגמה:
    סולל הכבישים הוותיק, למרחב, 15 ביולי 1963
    כביש בערבה, דבר, 18 בינואר 1952
    הוחל בסלילת הכביש החדש מסדום לעין גדי, על המשמר, 3 באפריל 1961
  3. ^ מהנדס אזרחי שהתמחה בתכנון גשרים, תעלות ודרכים
  4. ^ הרומאים בנו גם הם דרכים מאבנים אך הם נהגו להשתמש באבנים יותר גדולות
  5. ^ הלית ינאי לויזון, ‏ג'ון לאודון מקאדם - ממציא הכביש המודרני, באתר גלובס, 18 באוקטובר 2009
  6. ^ יאיר השולמי, עולם הולך ונעלם, הוצאת מלוא, 1995, עמ' 107-108
  7. ^ דרך זו נסללה בשנת 1938 על ידי עולים שהגיעו בעלייה החמישית והיו זקוקים לפרנסה. היא חיברה בין יוקנעם לג'וערה אם כי במפות היא מגיעה רק עד לכפר ריחני'ה
  8. ^ נכון לאוגוסט 2014 החפירות ליד תל קשיש כוסו בעפר (כנראה שזו הייתה חפירת הצלה)