האגודה היהודית להגנת נערות ונשים
האגודה היהודית להגנת נערות ונשים (באנגלית: Jewish Association for the Protection of Girls and Women) הייתה אגודה יהודית בריטית שהוקמה בשנת 1885 על ידי מספר נשים פעילות, במטרה להילחם בסחר בנשים יהודיות ולסייע בשיקומן של נערות יהודיות מזרח-אירופאיות שעסקו בזנות. בהמשך דרכה הצטרפו לפעילים בה גם גברים. אגודה זו הובילה מאבק בין-לאומי בסחר בנשים, סייעה לקורבנות הסחר ודאגה לשקם אותן. בתום מלחמת העולם השנייה סיימה האגודה את פעולתה.
רקע עריכה
האוכלוסייה היהודית במזרח אירופה גדלה במהירות רבה במהלך המאה ה-19. ב-1800 חיו ברוסיה, בפולין, ברומניה ובגליציה כ-1,250,000 יהודים, ואילו בשנת 1900 גדל מספרם ל-6,200,000.[1] הגידול המהיר באוכלוסייה גרם לשינויים דמוגרפיים משמעותיים ולאנדרלמוסיה חברתית. ההזדמנויות הכלכליות פיגרו בהרבה אחרי צרכיה של האוכלוסייה המתרבה, והמחסור יצר גל הגירה גדול; בין השנים 1880–1914 חצו כ-2,400,000 יהודים את הגבולות הבינלאומיים.[1] הם עזבו את מזרח אירופה ומרכזה במטרה להגר לארצות הברית ולשפר את חייהם. חלק מהם לא הגיע ליעד המקורי המתוכנן, ובחר להשתקע באמריקה הדרומית או במערב אירופה בעקבות אפשרויות וסיכויי הצלחה במקומות אלו. על חלקם האחר נכפה השינוי בכוח. לקטגוריה זו השתייכו בעיקר נערות או נשים יהודיות, מתוכן גם נשואות טריות, שפותו בדרכים שונות להשתלב בתעשיית המין שצמחה במקביל להגירה.[2]
ההגירה היהודית לממלכה המאוחדת עריכה
הקהילה היהודית בלונדון לפני 1880 הייתה רובה ככולה מושתתת על יהודים ספרדים ומרכז-אירופאים ממעמד כלכלי גבוה. בעקבות גל ההגירה הגדול ממזרח אירופה, חלו שינויים רבים בקהילות היהודיות במערב אירופה ובתוכם גם בבריטניה. בין השנים 1880 ל-1914 גדלה האוכלוסייה היהודית בלונדון מ-40,000 ל-200,000 איש.[3] מרבית היהודים שהגיעו ללונדון מתחום המושב באימפריה הרוסית התרכזו באזור איסט אנד. הם היו מזרח-אירופאים ושונים לגמרי בחזותם ובתרבותם מהקהילה היהודית הוותיקה של לונדון. באזור שררו תנאי עוני וצפיפות בולטים ותנאי סניטציה גרועים.[4] תנאים אלו הביאו עמם פשיעה, ובתוכה גם "סחר עבדים לבן" .[א] סחר העבדים הלבן היה תופעה בינלאומית חדשה של גברים ונשים שעסקו במסחר מאורגן ומתואם בנשים יהודיות.[5] קשה לאמוד את מספר הנשים שנסחרו בצורה זו, אך דובר בתופעה בקנה מידה בינלאומי, שנוכחותה הייתה מורגשת, והיא זרעה פחד בקרב היהודים בעולם; הם חששו בין היתר שהמהגרים המזרח-אירופאים העניים והקשורים לפשע יזוהו עמם וילבו את האנטישמיות.
הקמת "אגודת הנשים היהודיות למניעה והצלה" עריכה
קונסטנס רוטשילד, הרוזנת בטרסי לאחר נישואיה,[6] הייתה מעורבת בפעילויות סיוע וחינוך למהגרים בכלל, ולמהגרים היהודים בפרט, בכל רחבי הממלכה המאוחדת. ב-1885, בעת ביקורה בלונדון, נחשפה לבעיית הזנות היהודית בעיר. היא נוכחה לדעת שקיימים מספר מקלטים לנשים בסיכון השייכים לכנסייה, למיסיון ולארגוני נשים נוצריים נוספים, אולם אין אף מקלט יהודי שיכול לקלוט לתוכו נשים יהודיות הרוצות להינצל מהזנות ולחזור לעולם היהודי הנורמטיבי. התפיסה היהודית באותן שנים ראתה בנשים שעסקו בזנות כטמאות ומנודות,[7] ולכן הקהילה היהודית לא הייתה מעוניינת לקלוט את אותן נשים חזרה לתוכה. הרוזנת הבינה שישנן נשים יהודיות הזקוקות למקלט כזה, ולכן הגיעה למסקנה כי יש צורך בהקמת ארגון כזה לנשים יהודיות.[8]
היא פנתה לדודניה, קלוד מונטיפיורי, ארתור ר' מורו[ב] (Arthur R. Moro) והברונית אמה לואיזה רוטשילד[9] וגם לחברם הרב סיימון סינגר (אנ'), וביחד הקימו את "אגודת הנשים היהודיות לפעולות מניעה והצלה" (באנגלית: The Jewish Ladies Association for Preventive and Rescue Work).[10]
הברונית בטרסי שימשה בתפקיד המזכירה הכללית וליידי רוטשילד התמנתה כנשיאה, בעוד שהגברים כיהנו בוועדה מלווה ל"חברת הנשים". כמו חברות נשים אחרות שהיו בבריטניה באותה תקופה, הוקמה החברה על ידי נשות המעמד הגבוה, פעלה כארגון התנדבותי ושמה לה למטרה להציל נשים שסטו מדרכן, לאפשר להן להשתקם ולקיים חיים מהוגנים, ולצאת ממעגל הזנות.[11]
מנהיגות האגודה הבינו, עוד בתחילת הדרך, כי פעולת הצלה, טובה ככל שתהיה, לא תיתן מענה אמיתי לתופעה עצמה. יש לעקור את הבעיה מן השורש על ידי איתור מוקדם של נשים הנמצאות בסיכון, כדי למנוע את חטיפתן ופיתוין על ידי סוחרי נשים. הן גילו כי חלק ניכר ממלאכת הפיתוי נעשה בנמלים, בעת שהנשים ירדו מן האוניות מבולבלות וחסרות ישע, ולא היו מודעות לסכנות האורבות להן. שם הן נתקלו בנציגים של סוחרי הנשים שהציעו להן ליווי בבטחה ליעדן, או הציעו להן עבודה בטוחה ורווחית ודרך להבטיח את עתידן בארץ החדשה. לאחר שזיהו את הבעיה, החלו נשות האגודה להעסיק את בעלה של מנהלת בית המחסה[ג] סטרנהיים,[ד] כסוכן של האגודה בנמלים. משימתו הייתה לאתר את הנערות שנסעו לבדן ולהציע את סיועו של הארגון. בכך קיוו לצמצם את החשיפה של הנערות התמימות לעיסוק בזנות.[12]
בתחילת הדרך שכרו נשות האגודה בית ששימש מעין בית מחסה קטן לאמהות חד הוריות עם ילד אחד. בהמשך הבינו שיש צורך בהענקת השכלה מקצועית לנשים ולנערות כדי לאפשר להן למצוא עבודה מכובדת. הנשים המטופלות למדו להיות כובסות ומשרתות וקיבלו חיזוק רוחני על ידי תפילה.[ה]
מ"אגודת נשים" ל"אגודה היהודית להגנה על נערות ונשים" עריכה
כינון האגודה עריכה
במהלך עשר השנים הבאות הרחיבה אגודת הנשים מעט את פעילותה, הוסיפה עוד מספר בתי מחסה לסיוע לנערות והגדילה את מספר סוכני הנמל. עם כל זאת, לקראת סוף שנות השמונים של המאה התשע עשרה הפכה לונדון למרכז בינלאומי של סחר בנשים, כאשר חלק נרחב ממנו נוהל על ידי סוחרי נשים יהודים,[13] שעסקו במכירה של נשים יהודיות לבתי מרזח ברחבי העולם: בבואנוס איירס, במזרח הרחוק, בטורקיה, במצרים ובאנגליה.
המנהיגות של אגודת הנשים הבינו, כי אין ביכולתן להתמודד עם זרם הנשים הגדול במשאבים הכספיים המצומצמים שעמדו לרשותן, והן היו זקוקות למימון נוסף כדי להרחיב את פעילותן. בעזרתו של קלוד מונטיפיורי, שהיה בקשרים מסחריים עם החברה היהודית להתיישבות (יק"א), הם פנו בבקשת סיוע לברון הירש, הבעלים של החברה. הברון הירש הסכים לסייע, אולם התנה את הסיוע בשינוי שמו של הארגון מ"חברת הצלה" ל"אגודת הגנה". נשות החברה קיבלו את הצעתו, והצהירו ששינוי השם הוא טבעי ומקובל עליהן לחלוטין, כי הוא ישרת שתי מטרות: ראשית, שמדובר בארגון שבראשו נשים וגברים שפעלו במשותף ולא ארגון נשים בלבד, כיוון שהגברים לקחו חלק פעיל ומרכזי בפעילותו של הארגון. שנית, השם החדש הגדיר בצורה מדויקת יותר את פעילותו של הארגון, כי המילה "הגנה" כוללת בתוכה הצלה ומניעה.[14]
מטרות האגודה עריכה
עם שינוי שמה של האגודה הורחבו והוגדרו מטרותיה מחדש, והן החלו להופיע בדף הפתיח של הד"וחות השנתיים שלה. המטרה העיקרית, שלא השתנתה לאורך כל שנות פעילותה של האגודה, הייתה להגן על נערות ונשים יהודיות מחיים של סבל, עבדות והשפלה, בעזרת מתן מגורים זולים, סיוע במציאת עבודה מכובדת, הכשרה מקצועית, חילוץ מגורל אכזר, שיקום ודאגה לתמיכה במתן סיוע משפטי.[15] מטרות האגודה המשיכו להתרחב בהתאם לצורך שגילו חבריה. לדוגמה, כאשר גילו חברי האגודה כי קיים גם סחר בילדים, הם הוסיפו למטרותיה הצלת ילדים מחיים של סבל וסכנה.[16]
הנהגת האגודה עריכה
הנהגת האגודה הורכבה מחמישה אנשים:
- קונסטנס (קוני) רוטשילד, ליידי בטרסה (1843–1931) - בתו של הברון אנתוני דה רוטשילד, ממשפחת הבנקאים היהודית-אנגלית המכובדת, ולואיס מונטיפיורי. אחרי נישואיה עסקה קונסטנס בפעילויות נדבנות שונות. בעיקר עסקה בשיפור חייהם של עניי אנגליה, בתוכם גם היהודים. הצטרפה ל"תנועת טמפרנס" (אנ') בבריטניה, תנועה חברתית נגד צריכת אלכוהול. לאחר מכן תמכה בנשות תנועת הסופרג'יזם וסייעה להן במאבקן הפוליטי.[17]
- אמה לואיזה פון רוטשילד (1884–1935) - ילידת פרנקפורט. נישאה לבן דודה נתן (נתנאל) מאיר רוטשילד בשנת 1867 ועברה לחיות באנגליה. אמה לואיזה נחשבה לאישה חזקה שהתאימה את עצמה לשינויים שחלו סביבה, והתמודדה היטב מול בעיות. דאגתה העיקרית הייתה רווחתם של החלשים. אחת הדוגמאות לכך הייתה שבתוך אחוזתה יצרה מערכת רווחה לכל עובדיה.[18]
- קלוד ג'וזף גולדשמיט מונטיפיורי (1858–1938) - בנו של נתנאל מונטיפיורי, בן משפחתו של משה מונטיפיורי. קלוד למד לימודי יהדות במטרה להפוך לרב אורתודוקסי, אך בסופו של דבר פנה לכיוון יהדות ליברלית. הוא ייסד את ארגון היהדות האנגלית הליברלית והיה הנשיא של הארגון הלאומי של היהדות הפרוגרסיבית. במהלך חייו עזב את הרבנות לטובת פילנתרופיה יהודית ושירות ציבורי. קלוד השתמש בקשרי המסחר שלו, בהונו ובמעמדו בקרב הקהילה כדי ליצור קשרים חזקים עם פילנתרופים נוספים במטרה לגייס אותם למטרות שהאמין בהם, ובין השאר למלחמה בסחר בנשים. הוא היה הדמות החזקה ביותר, מבחינה פוליטית וכלכלית, בתוך הארגון.[19]
- הרב שמעון (סיימון) סינגר (1846–1906) - היה רב, מטיף, מרצה ומנהיג רוחני יליד לונדון. הוא קיבל את הסמכתו לרבנות בווינה ולאחר סיום לימודיו עזב את וינה וחזר ללונדון. בשנת 1879, עם פתיחתו של בית הכנסת ניו וסט אנד (אנ'), הפך למנהיג הרוחני של קהילת בית הכנסת. סינגר היה מוכר כסמכות רוחנית באנגליה בזכות תרגומו את הסידור לאנגלית, שנקרא עד היום על שמו "סידור סינגר".[20][21]
- ארתור ר. מורו - בן דודה של הרוזנת בטרסי, עורך דין במקצועו, שהקדיש חלק ניכר מעבודתו המשפטית למלחמה בסוחרי הנשים. הוא הופיע באירועים מרכזיים הקשורים למלחמה בסחר בנשים ופעל רבות לקדם את מאבקן של הנשים בסוחרי הנשים ואת מאבק החקיקה נגד הסחר בנשים באנגליה.[22]
מבנה האגודה עריכה
האגודה פעלה בוועדות שונות, שכל אחת מהן הייתה אחראית על תחום מסוים, כגון: הכשרה מקצועית, בתי הצלה, ועד הג'נטלמנים ועוד. כל ועדה הייתה מורכבת ממתנדבים ועובדים בשכר, שפעלו במשותף כדי לקדם את סדר היום שהציבו לעצמם חברי הוועד המנהל של כל ועדה. מעל לכל הוועדות היה הגוף המנהל של האגודה, שבראשו עמדה נשיאת האגודה, אמה לואיזה פון רוטשילד. פעולותיה של האגודה התחלקו לפעילויות הצלה ומניעה, קידום חקיקה ושיתופי פעולה באנגליה ומחוצה לה.
פעילויות האגודה עריכה
האגודה הקימה בתים לנערות ונשים בסיכון, שהשימוש בהם היה בעלות נמוכה ביותר, כדי שנערות במצבי סיכון תוכלנה לגור בהם. חלק מהבתים היוו מקלטים זמניים, וחלקם לשהות ארוכה.[23] כדי לסייע בשיקום הנערות הקימה האגודה בית ספר להכשרה מקצועית לבנות, שמטרתו הייתה לאפשר לנערות לרכוש מקצוע מכובד, כדי שהנערות תוכלנה לתמוך בעצמן כלכלית ולצאת ממעגל הזנות. הנהלת האגודה הפעילה מספר סוכני נמל בנמלים ובתחנות הרכבת. הם יצרו קשרים עם חברות הספנות, הקברניטים ועובדי תחנת הרכבת, כדי לאתר ולסייע לבנות שלא היו מודעות לסכנות האורבות להן, ולהציע להן פתרונות שהייה בטוחים עד שימצאו את דרכן.[24] האגודה הפעילה סניפים רבים בכל רחבי אנגליה. בכל עיר שבה הייתה קהילה יהודית גדולה, הוקם סניף של האגודה כדי לסייע לנשים יהודיות המהגרות באותו מקום. המרכזים הגדולים היו בערי נמל מרכזיות, כמו לונדון, ליברפול וסאות'המפטון.[25]
עוד מראשית דרכה ניהלה האגודה שיתופי פעולה עם ארגונים נוצריים בתוך אנגליה, לדוגמה שיתוף הפעולה עם "חברת העזרה לנוסעות" (Travellers' Aid Society), או שיתוף פעולה עם אגודת המשמר הלאומי במאבק על חוק נגד סחר עבדים לבן, כשהמטרה המשותפת של כל הארגונים הייתה להציל נערות מידי סוחרי הנשים. שיתופי הפעולה כללו העברת נערות נוצריות לארגונים נוצריים וקבלת נערות יהודיות מהם, תוך סיוע הדדי בחיפוש אחר נערות שנעלמו. כמו כן, התחלקה "האגודה היהודית" בתחילת דרכה עם "חברת העזרה לנוסעות" במימון משכורתו של סוכן הנמל.[26] בהמשך, חברו מונטיפיורי, מורו והרב סינגר אל ארגונים נוצריים, שעסקו במלחמה בזנות ובסחר בנשים ויחדיו הקימו את "מועצת המוסר הציבורית" (Public morality council). מועצה זו קמה כדי לשנות את החוקים שהיו קיימים בבריטניה ולהגביר את הענישה נגד סוחרי הנשים.[27] בנוסף לממלכה המאוחדת, היו לאגודה שיתופי פעולה פוריים עם ארגונים לא יהודים בעולם. אחת הדוגמאות לכך הייתה, כאשר פנתה האגודה היהודית באנגליה ל"חברה למניעת פשע בניו יורק" (Society for prevention of crime) לסיוע בחיפוש אחר נערה שנעלמה ועקבותיה הובילו לארצות הברית.[28] החברה הניו יורקית הציגה בדו"ח שלה את המקרה שהופנה לתשומת לבה על ידי האגודה היהודית להגנת נערות ונשים באנגליה. בעזרת דו"ח זה ניתן להיווכח שהחברה למניעת פשע בניו יורק טיפלה במקרה, חיפשה את הנערה המדוברת והחזירה אותה לחיק משפחתה.[29]
האגודה קידמה, הובילה והנהיגה שתי ועידות יהודיות בינלאומיות בנושא מניעת הסחר בנשים יהודיות. הן התקיימו בלונדון ב-1910 וב-1927. הוועידה של שנת 1910 הייתה בעלת חשיבות מכרעת, כיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שבה נדון בפומבי נושא הסחר בנשים יהודיות בקרב הקהילה היהודית הבינלאומית. בזכות ועידה זו עלתה על סדר היום של העולם היהודי בעיית הסחר בנשים יהודיות ונדונו פתרונות לבעיה זו. הוועידה נמשכה שלושה ימים והגיעו אליה שמונים ושניים נציגים מתשע מדינות, בהן גרמניה, אוסטריה, ארצות הברית ורוסיה. היא נפתחה בתפילה של הרב הראשי באנגליה, הרב נפתלי הרמן אדלר, שהתפלל לשלום הנערות ולמען כוח ותבונה בקרב המשתתפים כדי שיכולו להתמודד עם הרעה החולה שפוקדת את העולם ולנצח.[30] תפילה זו הדגישה את החשיבות של איחוד כל הגופים היהודיים הפועלים למניעת הסחר בנשים ונתנה גושפנקא רבנית לדיון בנושא מורכב זה. בין הדמויות הבולטות שנאמו בוועידה הייתה ברטה פפנהיים,[ו] שהדגישה את השפעת העוני על הידרדרות נשים לזנות, וסיידי אמריקאן שדיברה על חשיבות החינוך לנשים. בסוף הוועידה התקבלו מספר החלטות: גיוס מנהיגי הקהילות היהודיות ברחבי העולם, במטרה להסביר וליידע נשים על הסכנות שאורבות להן, פנייה ישירה לרבנים שיסייעו בהקטנת מספר הנישואים של נשים יהודיות לגברים זרים בקהילות שלהם, פרסומים כלליים להעלאת המודעות לנושא הסחר בנשים יהודיות באמצעות עלונים, מתן הסבר לנשים מהגרות ומתן כתובות בטוחות. התחום השני אליו התייחסו החלטות הוועידה הוא תחום שיתופי הפעולה: הועלתה הצעה לחזק את הקשרים בין הקהילות היהודיות בעולם, להקים סניפים של האגודה בכל הנמלים, ולהגדיל את מספר סוכני הנמל ברחבי העולם. התחום השלישי היה תחום החינוך: הוועידה יצאה בפנייה לכל הקהילות היהודיות להעניק הכשרה מקצועית לנשים. אנשי הוועידה קיוו כי הנשים יזכו בהכשרה מקצועית בארצות מוצאן וכך יוכלו לפרנס את עצמן.[31]
הוועידה השנייה בשנת 1927 באה לבחון את השינויים שחלו בעולם לאחר מלחמת העולם הראשונה וכיצד הם השפיעו על שיתופי הפעולה של הארגונים היהודיים במטרה לשקם את התשתית לשיתופי הפעולה, שנהרסה במהלך מלחמת העולם הראשונה. נערכו דיונים רבים בנושא חבר הלאומים והשפעתו בתחום מניעת הסחר בנשים וילדים. בסופה של הוועידה אושררו מחדש החלטות הוועידה הראשונה בהתאם לתמורות, שחלו במהלך מלחמת העולם הראשונה, ונוספה החלטה בנושא החינוך המיני לנערים. מטרת חינוך זה הייתה שיפור המוסר והמידע במלחמה נגד השימוש בזנות. נציגי הוועידה הבינו, שחלק מהבעיה היה שימושם של הגברים היהודיים בזונות, והם רצו לעקור את התופעה מהשורש. זאת ועוד, הוועידה החליטה על הקמת קרן לסיוע כלכלי על מנת להקטין את העוני, לשפר את איכות החיים ולאפשר חיים בכבוד לנשים במצוקה. הקרן נוסדה מתוך מחשבה כי בדרך זו ניתן יהיה לצמצם את הזנות ואת תופעת המסחר בנשים ובילדים.[32]
לאחר מלחמת העולם הראשונה עסקה האגודה בעיקר בסיוע ליהודים במקומות שונים במזרח אירופה, שם גרמה המלחמה להרס מוחלט של התשתיות והחמרת המצב הכלכלי. באזורים האלו גברה תופעת הסחר בנשים אחרי המלחמה. האגודה חיפשה דרכים לסייע לקהל בהתמודדות עם התגברות הסחר האנושי, ומזכיר האגודה, שמואל כהן, ערך ביקורים בקהילות שונות במזרח אירופה כדי להציע פתרונות לבעיית חטיפות הנשים היהודיות וכדי לקדם שיתוף פעולה עם האגודה באנגליה וגם בין הקהילות השונות במזרח אירופה, בינן לבין עצמן.[ז] כהן הצליח לשדל רבנים רבים לפנות לקהילותיהם ולשכנע אותן לא לאפשר נישואים דתיים בלי נישואים אזרחיים[ח] ולהעלות למודעות מחדש את הסכנות של הסחר בנשים.[33] כמו כן, המשיך כהן לעבוד בשיתוף פעולה עם ברטה פפנהיים, כדי למצוא דרכים נוספות להקל על המצב הכלכלי של יהודי מזרח אירופה ולמגר את הסחר.[34]
כמו כן תרמה האגודה כספים לאגודת המשמר הלאומי כדי לקיים קונגרסים בינלאומיים בנושא המאבק בסחר בנשים והייתה שותפה פעילה בקונגרסים הללו.
ב-1921 כינס חבר הלאומים בז'נבה ועידה בינלאומית בנושא דיכוי הסחר בנשים וילדים. בוועידה זו השתתפו נציגים מעשרים ושלוש מדינות וארגונים התנדבותיים שונים. במהלכה של הוועידה הוחלט להקים ועדה מייעצת, שהורכבה מחמישה ארגונים התנדבותיים ממקומות שונים בעולם. חבר הלאומים בחר למען הגוף הזה שלושה ארגונים צרפתיים ושוודים ושני ארגונים בריטיים, כשאחד הארגונים הבריטים היה "האגודה היהודית להגנת נערות ונשים". בחירה זו זיכתה את האגודה במעמד רם בקרב המדינות בעולם והפכה אותה לסמכות ברורה בקנה מידה בינלאומי בנושא המלחמה בסחר בנשים, אולם במקביל אילצה אותה להשקיע משאבים רבים כדי לפתח מחדש את הרשתות הבינלאומיות שלה, שקרסו במהלך מלחמת העולם הראשונה. האגודה קיוותה, כי בזכות מעמדה בתוך חבר הלאומים תזכה לסיוע כלכלי. אנשי האגודה האמינו, כי הקמת התשתית שלה מחדש תהווה אינטרס בינלאומי, אולם במציאות לא זכתה האגודה לשום סיוע וחבר הלאומים ציפה ממנה להקים מחדש את רשת הקשרים שלה באופן עצמאי ובאמצעות ההון הפרטי שלה, שהלך והידלדל בעקבות המלחמה.[35]
אחריתה של האגודה עריכה
תפילה לשלום הנערה האובדת
|
|---|
באנגלית מתוך דף הפתיח של הדוחות:
|
ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הוצגו היהודים, במסגרת התעמולה הנאצית, כסוחרי נשים, ואילו הנשים היהודיות הוצגו כזונות. הנאצים ניצלו את בעיית הסחר בנשים יהודיות כדי לנדות ולהשפיל את היהודים, והדבר הגביר את השנאה כלפיהם מצד הגרמנים. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 כבשו הנאצים חלקים נרחבים מאירופה. הקשר בין הקהילות היהודיות במזרח אירופה והאגודה היהודית להגנת נערות ונשים נותק לחלוטין. האגודה המשיכה להתקיים לאורך שנות המלחמה ופעלה בעיקר בתוך אנגליה בטיפול בנערות ונשים במצוקה; היא הרחיבה את בית הספר להכשרה מקצועית לנשים על שם מונטיפיורי והמשיכה בפעילויות השונות של סיוע לנערות יהודיות בסיכון ובמצוקה ברחבי המדינה.[36] במהלך מלחמת העולם השנייה הלכה ופחתה ההתעניינות הציבורית בבעיית הסחר בנשים ומצוקת הנשים, ועימה הלכו והידלדלו כספי האגודה. לקראת סוף שנות הארבעים של המאה העשרים, כאשר השמדת יהודי מזרח אירופה הייתה עובדה מוגמרת, ובעקבותיה גם הסחר בנשים יהודיות ממזרח אירופה חדל להתקיים, הבינו חברי האגודה כי אין יותר צורך במאבקם, והאגודה סיימה את פעילותה.
דו"חות האגודה עריכה
במהלך שנות פעילותה, הפיקו חברי האגודה כמעט מדי שנה דו"חות שנתיים. כל דו"ח נפתח במטרות האגודה, והחל משנת 1910 הופיע לצד המטרות גם ציטוט מספר יחזקאל - תפילה לשלום הנערה האובדת (ראו במסגרת משמאל).[37] הדוחות דיווחו על עבודת מניעה ועל עבודת הצלה, כשכל גוף בתוך האגודה הציג את עבודתו, תוך הדגמה של מקרים מרכזיים, המאפיינים את הנשים בהם נתקל במהלך השנה ואת עומק מצוקתן. האגודה ניסתה לבחון את נושא הסחר בנשים יהודיות מנקודת מבט מדעית, ולכן סיפקה בתוך דוחותיה טבלאות עם נתונים, מעקבים ונתונים משנים קודמות לצורך השוואה. דוחות אלו שימשו לשתי מטרות: הצגת מספר המהגרים שעברו באנגליה וסיועה של האגודה למהגרים הללו כדרך לגיוס כספים לצורך מימון הפעילות. מצד שני, שימשה הצגת מספרם המשתנה של המהגרים כדי להסביר את גודל המצוקה של יהודי מזרח אירופה. הדו"חות נמכרו למנויים והיו דרך נוספת לגייס כספים למען פעילויות האגודה. דפים מסוימים מתוכם חולקו בחינם ומטרתם הייתה להעלות את המודעות לנושא הסחר בנשים יהודיות, לפרסם את פעילות האגודה וליצור עניין בציבור.
קישורים חיצוניים עריכה
ביאורים עריכה
- ^ "סחר עבדים לבן" הוא מושג שטבעה ג'וזפין באטלר (1828–1906). פמיניסטית ומתקנת חברתית באנגליה מהתקופה הוויקטוריאנית. היא עסקה בעיקר במצבן וברווחתן של זונות. משמעות המושג היא סחר בנשים וילדים למטרות שיעבוד וזנות.
- ^ ארתור ר. מורו - היה אחד מבני הדודים של ליידי קונסטנס בטרסי רוטשילד. הוא פעל כמנכ"ל האגודה ועורך דינה, כאשר ייצג נשים ונערות בבית המשפט במאבק בסוחרי הנשים.
- ^ בית המחסה של האגודה נקרא בית צ'רקרופט ונוהל על ידי גברת האריס.
- ^ סטרנהיים היה בעלה של מנהלת בית צ'רקרופט ועבד כסוכן נמל לאורך שנים רבות.
- ^ המטרוניות בבית לימדו את הנערות להתפלל והתפילה הייתה חלק מסדר היום. הדבר נבע מתפיסת עולם שהאמונה באלוהים תחזק את הנערות ותחזירן לדרך הישר המוסרית
- ^ ברטה פפנהיים הייתה יהודייה גרמניה, מהנשים המובילות בפמיניזם היהודי בגרמניה ופורצת דרך בתחום הרווחה. ניהלה בית יתומים בגליציה, שם נחשפה לנושא הסחר בנשים. היא טענה כי הסחר בנשים והעוני שלובים זה בזה ולכן לחמה בשניהם. מוכרת כאנה או ממחקריו של זיגמונד פרויד.
- ^ כהן, ש'. (15 ספטמבר 1926). מכתב לישראל כהן על כוונות לערוך ביקור במזרח אירופה בסניפי האגודה. מכתב רשמי מתאם האגודה היהודית להגנת נשים ונערות על ביקור במזרח ומרכז אירופה. לונדון, אנגליה: מתוך הארכיון הציוני תיק Z4/40199
- ^ על פי חוקי היהדות נערה שנישאה תחת חופה וקידושין נחשבה נשואה, אולם החוק האזרחי לא החשיב אותה כנשואה. סוחרי הנשים נישאו עם הנשים בנישואים יהודיים בלבד ואז מכרו אותן. הנשים, שלפי ההלכה היו נשואות חשו שאינן יכולות להתנגד לנישואים אלו בעוד שהגברים, שלא היו נשואים על פי החוק האזרחי, חזרו וביצעו נישואים כאלו מספר פעמים.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 גרטנר, א., יהדות אנגליה והסחר הבינלאומי בזונות 1880 - 1914, זמנים: רבעון להיסטוריה 20, 1986, עמ' 45 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ^ Knepper, Paul., "Jewish Trafficking and London Jews in the Age of Migration", Journal of Modern Jewish Studies, 3 6, 2007, עמ' 239
- ^ Knepper, P., British Jews and the Racialisation of Crime in the Age of Empire, British Journal of Criminology, 47 1, 2006, עמ' 69
- ^ Potter, B., Booth C, Life and labor of the people of London, Macmillian, 1902, עמ' 569-571
- ^ Marks L, Jewish women and Jewish prostitution in the East End of London, Jewish Quarterly, 1987, עמ' 6
- ^ Constance-Connie-de-Rothschild
- ^ Bristow, E. J, Prostitution and Prejudice - the Jewish Fight against white slavery 1870-1939, New York: Schocken Books, 1983, עמ' 65-67
- ^ Battersea, C., Reminiscences, Macmillan co, 1923, עמ' 418-420
- ^ Emma Louisa von Rothschild
- ^ JLAPRW, Report of the Jewish Ladies Association for Preventive and Rescue Work, JLAPRW, 1885
- ^ Bartley, P, Prostitution - Prevention and Reform in England 1860-1914, Routledge, 2000, עמ' 13-14
- ^ Bristow, E. J, British Jewry and the fight against the International White Slave Traffic 1885-1914, Immigrants and Minorities, 1987, עמ' 156
- ^ JLAPRW, Report of the Jewish Ladies Association for Preventive and Rescue work for 1887-1888, JLAPRW, 1889, עמ' 8
- ^ JAPGW, Report of the Jewish Association for Protection of Girls and Women - annual report, JAPGW, 1896, עמ' 7
- ^ JAPGW, Report of the Jewish Association for Protection of Girls and Women - Annual report, JAPGW, 1898, עמ' 8
- ^ JAPGW, The Annual Report of the Jewish Association for Protection of Girls and Women, JAPGW, 1927, עמ' 13
- ^ rothschild archives, The Rothschild Archives. The Rothschild famil, The Rothschild Archives
- ^ The Rothschild Archives, emma-louisa-von-rothschild, The Rothschild Archives. The Rothschild family, 2009
- ^ Knepper, P., British Jews and the Racialisation of Crime in the Age of Empire, British Journal of Criminology, 1 47, 2006, עמ' 68
- ^ Cohen, S. A, English Zionist and British Jews: The Communal Politics of Anglo-Jewry 1896-1920, Princeton Legacy Library, 1982, עמ' 186-187
- ^ singer siddur
- ^ Knepper, P., British Jews and the Racialisation of crime in the age of Empire, British Journal of criminology, 2007, עמ' 68
- ^ JAPGW, ). Report of the Jewish Association for Protection of Girls and Women - annual report, JAPGW, 1890, עמ' 23-25
- ^ Bristow, E. J, British Jewry against the International White-Slavery Traffic 1885-1914, Immigrants & Minorities,, עמ' 162-163
- ^ JAPGW, Report of the Jewish Association for Protection of Girls and Women, London, JAPGW, JAPGW, 1899, עמ' 14-15;21-22
- ^ JAPRW, Report of the Jewish Ladies Association for Prevention and Rescue work for 1887-1888, JAPRW, 1888, עמ' 7
- ^ Bristow, E. J, Prostitution and Prejudice - The Jewish fight against White Slavery 1870-1939, Clarendon Press, 1982, עמ' 239-241
- ^ JAPGW, Report of the Jewish Association for Protection of Girls and Women - annual report, JAPGW, 1902, עמ' 40
- ^ Society for Prevention of Crime, Report of the society for the prevention of Crime. New York, Irvin press, 1903, עמ' 7-8
- ^ JAPGW, Official report of the Jewish international conference on the suppression of the traffic in girls and women., JAPGW, 1910, עמ' 18
- ^ JAPGW, The official report of the Jewish international conference on the Suppression of the Traffic in Girls and Women, JAPGW, 1910, עמ' 215-219
- ^ JAPGW, The official Report of the Jewish International Conference on the suppression of the Traffic in Girls and women and the Preventive, Protective an Educational work of the Jewish Association for Protection of Girls and women, JAPGW, 1927, עמ' 139-142
- ^ Bristow, E. J, Prostitution and Prejudice - The Jewish fight against White Slavery 1870-1939, Clarendon Press, 1982, עמ' 301-302
- ^ Bristow, E. J., Prostitution and Prejudice - the Jewish fight against white slavery 1870-1939, Oxford university press, 1982, עמ' 259-261
- ^ JAPGW, Report of the Jewish association for protection of Girls and Women - annual report. London:, JAPGW, 1922, עמ' 26
- ^ Montefiore House School for Jewish Girls, Stock Newington, London באתר Children's Homes
- ^ ספר יחזקאל, פרק ל"ד, פסוק ט"ז
