האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר
האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים[1][2] ולחקר המגדר, נוסדה בשנת 1998.[3] האגודה, היא ארגון גג מקצועי, של כל התוכניות ללימודי נשים ומגדר[4]באוניברסיטאות ובמכללות בישראל.
 | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| מטה הארגון |
תל אביב-יפו |
| יושב ראש |
יפה ברלוביץ |
| תקופת הפעילות |
1998–הווה (כ־26 שנים) |
|
gendersite | |
  | |
מטרות האגודה עריכה
- ליזום, לעודד ולקדם פיתוח קורסים חדשים, תוכניות לקראת תארים, ולטפח סטודנטיות וחוקרות מתחילות המבקשות להשתלב בתחום.
- לקדם מחקר, פרסום והוראת לימודי מגדר ולימודים פמיניסטיים בתחומי ידע שונים.
- ליזום ולעודד את השימוש בידע לשינוי מדיניות ציבורית.
- להגן על אינטרסים של לימודים פמיניסטיים ולימודי מגדר בכל המוסדות והארגונים הרלוונטיים בישראל.
- לשקף הבדלים וריבוי נקודות מבט תוך מחויבות לפלורליזם, ולפעול נגד צורות שונות של אפליה ודיכוי בחברה ובאגודה עצמה.
עם השנים, בעיקר עם הקמתן של התוכניות ללימודי נשים ומגדר (העשור הראשון של המאה ה-21), שהלכו ורבו על מפת הלימודים האקדמיים, בד בבד עם המכללות, עלו על הפרק מטרות נוספות:
- לארגן מחדש את תוכניות המגדר באוניברסיטאות ובמכללות לבמה של שיח קהילתי משותף, על מנת להגביר ידע ומחקר הדדי, להעמיד כלים ואמצעים לפרסום מרבי ולקדם שוויון ומגוון.
- להעניק גיבוי ותמיכה לחברות הקהילה - מרצות וסטודנטיות.
- לחנך סטודנטים/יות ל"יחד" פמיניסטי של אכפתיות ואחריות (sisterhood).
ראשות האגודה עריכה
מאז היווסדה, כיהנו באגודה שלוש יושבות ראש :
- פרופ' מרילין ספר (2002-1998), אוניברסיטת חיפה.
- פרופ' פרנסס רדאי (2008-2003), האוניברסיטה העברית, המכללה האקדמית למנהל.
- פרופ' יפה ברלוביץ (מ-2009), אוניברסיטת בר-אילן.
פעילות האגודה עריכה
כנס היסוד של האגודה התקיים ב־6 במרץ 1998, באוניברסיטת בר-אילן. האגודה ניסתה לקבוע קריטריונים אוניברסליים להתנהלות ברוח הפמיניזם, בעולם האקדמי ומחוצה לו - בכל הנוגע לידע, שקיפות, שוויוניות, מגוון, נגישות, ביטחון נשי ועוד.
הפעילות של האגודה נעה בשלושה צירים:
פעילות קבועה ושוטפת של העצמת ידע ומידע באמצעות כנסים שנתיים ארציים וחגיגת ספרים שנתית;
הקמת תשתיות שכללו: הוצאה לאור של עלון תלת חודשי, מקראות ללימודים פמיניסטיים, כתב עת אקדמי דיגיטלי בנושאי מגדר, אתר, דף פייסבוק, וידיעון מקוון דו שבועי.
הובלת מדיניות: תגובות נקודתיות לנושאים שונים ומגוונים, בתחום האקדמי הנוגע לנשים ומגדר.
פעילות קבועה ושוטפת עריכה
כנסים שנתיים, ארציים עריכה
הכנסים נערכו במוסדות אקדמיים, כל שנה במוסד אחר (אוניברסיטה או מכללה), ובמימון עצמי של האגודה, המוסד המשתתף ו/או בסיוע גופים ציבוריים ואקדמיים שלקחו חלק בכנס. לכל כנס היה נושא מרכזי, שעסק בסוגיות שונות, חדשניות ופורצות דרך, שהעולם האקדמי לא דן בהם קודם לכן.
- כנס ראשון: "פמיניזם באקדמיה, מה קורה בשטח?", 29 בנובמבר 1998, אונ' תל אביב
- כנס שני: "פמיניזם בישראל: האתגר המעמדי, האתני והמגדרי", 16 בפברואר 2000, המכללה האקדמית בית ברל.
- כנס שלישי: "זנות והסחר בנשים", 1 במרץ 2001, אונ' חיפה
- כנס רביעי: "מלחמה ושלום פרספקטיבות פמיניסטיות", 9 בינואר 2002, אונ' תל אביב
- כנס חמישי: "מתודולוגיות ותיאוריות פמיניסטיות", 2003, אונ' בר-אילן, לזכרה של פרופ' דפנה יזרעאלי. (מייסדת התכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן).
- כנס שישי: "דמוקרטיה וכיבוש בפרספקטיבה פמיניסטית", 9-8 יוני, 2004, המסלול האקדמי המכללה למינהל, ראשון לציון, לזכרה של ד"ר ויקי שירן. (פעילה אקטיביסטית ממייסדות אחותי, התנועה הפמיניסטית המזרחית בישראל).
כנסים אלה, היו בשעתם פורצי דרך, לאור העובדה שלימודי הנשים והמחקר בתחום היו עדיין מעטים.
משנת - 2005 הכספים של האגודה, הלכו והתדלדלו, האגודה נאלצה לערוך כנסים קטנים ומקומיים.
חגיגת ספרים עריכה
ממדף כמעט ריק בארון הספרים הפמיניסטי (שנות ה-70 של המאה העשרים), החלו לראות אור, יותר ויותר ספרי מחקר בעברית (עם תחילת המאה הנוכחית): מחקרים עיוניים רב-תחומיים בנושאי נשים ומגדר, קובצי סיפורי נשים וכן תרגומים של ספרי יסוד במחקר הפמיניסטי האנגלו-אמריקני והאירופי.
ספרי המחקר החדשים היו היבול הראשון של המאבק לקידום לימודי המגדר ובראש וראשונה באקדמיה.
ב-17 ביוני 2003, אורגנה "חגיגת הספרים" הראשונה, על ידי האגודה, במכללה האקדמית, סמינר הקיבוצים, במרכז לשוויון בין המינים, על ידי יפה ברלוביץ מאוניברסיטת בר-אילן ומלכה אנקר מהמכללה האקדמית סמינר הקיבוצים.[5]
באירוע זה, עוצבה תוכנית היסוד של "חגיגת הספרים": הוזמנו מספר חוקרות-מחברות (או חוקרות-עורכות), כאשר כל אחת הציגה את ספרה - הן מבחינה פיזית והן מבחינה תוכנית (ההדגשה הייתה על הסיפור מאחורי המחקר, בחירת הנושא, דרכי הכתיבה, קשיים, ואפיזודות משעשעות). ליד האולם בו התקיימה חגיגת הספרים, עמדו דוכנים ובהם נמכרו הספרים החדשים לצד ספרים ישנים יותר, כולם בנושאי נשים ומגדר.
"חגיגת הספרים" התקיימה כל פעם במוסד אקדמי אחר.
משנה לשנה רבו מספר הספרים החדשים[6] והיה קושי להציג את המחברות/ים באירוע אחד. בעקבות כך, הוחלט להדפיס על דף צבעוני את רשימת כל הספרים החדשים, שיצאו לאור באותה שנה. בתחילה צוינו רק ספרים בעברית, ולאחר מכן התווספו גם ספרים שהתחברו על ידי חוקרות ישראליות בשפות זרות.
"חגיגת הספרים" נחוגה יחד עם שבוע הספר העברי ובד בבד עם סוף שנת הלימודים האקדמית.
ב-2016 התארגנו תוכניות המגדר השונות, לערוך כנס שנתי משלהן, בסוף חופשת הסמסטר הראשון וקרוב ליום האישה (סוף פברואר) – אי לכך, הוחלט לשלב את חגיגת הספרים בכנס, כמושב עצמאי, בארגונה של האגודה ללימודים פמיניסטיים. החגיגה האחרונה התקיימה בכנס באוניברסיטת בן-גוריון (2018).
הקמת תשתיות עריכה
עלון האגודה, רבעון (חקר המגדר) עריכה
כשנה לאחר היווסדה של האגודה, החל להתפרסם עלון האגודה (נובמבר 1999), תחת הכותרת: האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר.
בעלונים נדונו נושאים מקצועיים (ביניהם מקומן של נשים באקדמיה), בצד מחקרים קצרים, וכן מידע אקטואלי שוטף אודות כנסים (תקצירים), ספרים חדשים, מענקים וכדומה.
בין נובמבר 1999– למרץ-אפריל 2001 יצאו 7 גיליונות, 6 מהם ערכה דפנה למיש, ואת הגיליון ה-7 ערכה יפה ברלוביץ.
בנובמבר-דצמבר 2001 ראה אור הרבעון הראשון בשם ח"מ בארץ (חקר מגדר בארץ), יפה ברלוביץ עורכת, יעל רוזין מערכת (בעריכת הגיליון הראשון השתתפה גם אדית זק).
תחת שם זה התפרסמו עוד ארבעה רבעונים, חלקם כפולים.
רבעון מס' 9, מרץ-אפריל 2002.
רבעון מס' 10–11, נובמבר-דצמבר 2002,
רבעון חוב' מס' 12–13, יולי אוגוסט 2003,
רבעון בארץ, חוב' מס' 14, יוני 2004.
ברבעונים נידונו נושאים כגון: "אפליה נגד נשים בהליך קידומן באקדמיה"; "מה זה מינהל נשים?"; "כיצד ליישם את לימודי הנשים למקורות פרנסה"; "קיפוחן של מרצות מזרחיות "; "הקמת 'בית עליון' נשי לחברות הנהלה ותיקות"; "תפקיד היועצת למעמד האישה בכל מסגרת ציבורית או אקדמית";
הוצגו מחקרים כמו: "נשים מובילות שינוי בבית הספר הערבי"; "על בעיתיות מעמדן של רעיות אנשי ציבור"; "הנרטיב הלאומי הנשי כסיפור חניכה נשכח"; "גברים הם השיח, נשים משרתות אותו"; "ונוס על גלגלים: אימהות נכות בישראל"; "הנשים הבדוויות בנגב: במאבק בין שתי פטריארכיות"; "נשים בתפקידים בצוותות אוויר בשנות ה-50"; "עבודת נשים ועבודת גברים במרחב החרדי של בני ברק"; "משפחה ועבודה: משא ומתן, הסדרי ביניים וחזון השלום"; ועוד.
מ-2004 הופסק פרסומו של הרבעון, כשהוא מוצא את חידושו מאוחר יותר באמצעים הדיגיטליים החדשניים:
- אתר האגודה (2009)[7] - באתר מצוי מידע אודות האגודה, דרכי הצטרפות ; רשימת "חברות וחברי האגודה" ו"מאגר חוקרות וחוקרים", חברות/י האגודה, המוכנים לסייע בהתנדבות במתן ידע והדרכה לכל הדורש/ת. בנוסף מכיל האתר מדורים נוספים כמו: ידע שוטף המופיע על לוח הודעות (קול קורא, מלגות ומשרות); ספרים ופרסומים, 8 הגיליונות הדיגיטליים של כתב העת מגדר.[8] מאמרים אקדמיים; אירועים וכנסים; מגדר בשטח ומידע על תוכניות לימודי המגדר בארץ. עוד נמצא באתר, מיזם של האגודה בשם: "נשים על המפה"- ערכים אנציקלופדיים של נשים וכן הארכיון של הידיעון המקוון.
- דף פייסבוק של האגודה (2011)[9]
- ידיעון מקוון (2017)[10] - הידיעון המקוון של האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר, עורכת ראשית: יפה ברלוביץ, עורכת: רוני בן כנען. הידיעון נוסד כדי "... ליצור ולאפשר שיח פמיניסטי, עדכני, פלורליסטי ואידאולוגי, ולעודד יצירת ידע והפצתו, שיביא להבנת מקומן ומצבן של נשים בקמפוס ומחוצה לו, ולפעילות קהילתית אקדמית, שוויונית ומגוונת". בידיעון מופיעים מדורים כמו: מחקר פמיניסטי, כנסים מהדהדים, חדש על המדף, מה קורה, נא להכיר, שווה קריאה, נשים זוכרות נשים, לוח מודעות: קול קורא, מלגות, פרסים, המלצת תרבות, אירועים מהשטח, וכדומה התפוצה של הידיעון המקוון כ-1000 קוראות וקוראים.
הוצאה לאור של חומרי מחקר ולימוד (מקראות) עריכה
בארון הספרים הפמיניסטי הישראלי, לא הייתה מצויה ולו מקראה אחת בנושאי פמיניזם ומגדר אשר תשמש את הלומדות/ים. האגודה החליטה:
א. להוציא לאור ספרי לימוד (textbook), ובראש וראשונה קבצים עם מחקרי יסוד בתחום.
ב. להוציא לאור כתב עת שיפוטי ללימודי נשים ומגדר.
ספרי לימוד עריכה
האגודה תכננה להוציא שלוש מקראות: א. מאמרים ומסמכי יסוד במחשבה הפמיניסטית; ב. פמיניזם במזרח התיכון; ג. פמיניזם בישראל.
ב-2006 יצאה לאור המקראה הראשונה, בשני כרכים ובהם רוכזו מאמרים ומסמכי יסוד במחשבה הפמיניסטית. העבודה על המקראה ארכה כשש שנים והתנהלה על ידי שמונה עורכות, חברות וועדת המקראה. בראש הוועדה עמדה דלית באום, שריכזה את מפעל התרגומים.[11]
זו הייתה המקראה הראשונה, שיצאה בארץ, בעברית, לשימוש התוכניות והמחלקות ללימודי מגדר.
שתי המקראות הבאות לא יצאו לפועל, בשל מחסור במימונן.
כתב עת שפיט עריכה
במטרה לקדם ולהעצים את המחקר הישראלי הפמיניסטי, שהיה כאמור בחיתוליו, ראו באגודה חשיבות רבה בהוצאה לאור של כתב עת אקדמי שיפוטי.[12] בשנת 2004 נוסדה קרן דפנה (על שמה של פרופסור דפנה יזרעאלי ), שהציעה מענקים למיזם פמיניסטי תורם. הצעה להוצאת כתב העת השיפוטי הוגשה לקרן למימון. ההצעה נדחתה על ידי הקרן והמיזם לא יצא לפועל.[13]
במשך שנים לא התפרסם כתב עת אקדמי לפמיניזם ומגדר בשפה העברית. חוקרות רבות, בכירות וגם אלה שהיו בראשית דרכן, הרבו לפנות ולהתלונן בפני האגודה על חסר גדול זה ועל העדר במה בסיסית כל כך, לפרסום עבודותיהן ומחקריהן.
ב-2011, פנו שתי חוקרות[14]ליפה ברלוביץ, ראשת האגודה, וביקשו לסייע להן להוציא כתב עת דיגיטלי, שישמש ככתב עת אקדמי שיפוטי ללימודי מגדר. יפה ברלוביץ, גייסה כספים למימון כתב העת (מהקרן המשפחתית לקידום נשים על שם שרה בקר ואסתר ברלוביץ).
עד כה יצאו 8 גיליונות בין השנים 2012 - 2021 תחת הכותרת "מגדר", כתב עת אקדמי למגדר ופמיניזם, מוכר על ידי הועדה לתכנון ולתקצוב[7]
הובלת מדיניות עריכה
האגודה ניסתה להוביל מדיניות של:
- חיבור ביו אקדמיה לשטח - האגודה עשתה ניסיונות להתחבר עם ארגונים בעלי אג'נדה פמיניסטית, אשר פעלו בשטח כגון: איתך, משפטניות למען צדק חברתי; אשה לאשה, מרכז פמיניסטי חיפה; המטה הפמיניסטי לשעת חירום; העמותה ללימודי נשים אמנות ומגדר; חבירה ליועצות לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות ועוד.
- החלת ערכים פמיניסטיים בקמפוס - האגודה ניסתה, לא בהצלחה יתרה, ליצור מעין פלטפורמה לשיתופי פעולה על מנת לסייע הן במישור האקדמי והן במישור המיצוב, תוך התמודדות עם קשיים ובעיות שחוו נשות סגל וסטודנטיות/ים.[15]
- סיוע למרצות וסטודנטיות - הצורך בסיוע למרצות ולסטודנטיות בכלל ולכאלה שלמדו לימודי נשים ומגדר, עלה על הפרק בכמה תחומים: 1) מיצובן של מרצות ותנאי עבודתן - התערבות לסייע נגד פיטורי חברות באקדמיה. התרחבות המחקר בתחום לצד פתיחתן של יותר ויותר מחלקות ללימודי נשים ומגדר לא הניב ביטחון תעסוקתי ומקצועי[16] הסיבות למצב היו שילוב של גורמים כלכליים לצד יחס לתחום ולמקצוע. 2) מיצובן של תוכניות ללימודי נשים ומגדר - התערבות לסייע נגד ביטול תוכניות ללימודי מגדר במכללה.
קשיים ואתגרים עריכה
א. פעילות פמיניסטית בתוך מרחב פטריארכלי[17]- לימודי הנשים צמחו בתוך המרחב האקדמי, שהוא מרחב פטריארכלי מובהק. התוכניות ללימודי נשים, צמחו תחילה כקורסים או חלקי קורסים בתוך מגמות ומסלולים קיימים. הזירה בה פעלו הייתה כבר קיימת, מסומנת ובנויה. המרצות שהעזו, פעלו מ/ובתוך ערכים בחלקם פטריארכליים, שהופנמו והיה קשה להתנער מהם. הפעילות הייתה חתרנית ונעשתה באופן פרטני, מקומי (לוקאלי) וחדשנית, כלומר לא היו הרבה משאבים, תכנים ודגמי עבודה להתבסס עליהם. התוצאה הייתה העדר כמעט של שיח ושיתוף בין המסלולים השונים, הן ברמת התכנים והן ברמת הגדרת המטרות.
על רקע זה, המסלולים שנוצרו סבלו מחוסר משאבים ובעיקר מימון, כאשר כל מסלול, נאבק באופן עצמאי על קיומו. מאבק זה גרם להתמודדות במישור הפנימי בלבד בכל מוסד ומוסד.
כחלק מן המאבק ההישרדותי, נוצרו תוכניות לימודים, שניסו למשוך את הסטודנטיות והסטודנטים, כך שהתחרות יצרה שונות ברמת התכנים, ברמת הדרישות ועוד. המאבק התפרס כעת גם אל המיצוב של המסלולים, מיצוב שהקרין גם על מיצוב הסגל ונדרש לעמוד בהגדרות של המוסד כולו.
ההתניה, גם זו הסמויה בין כדאיות כלכלית למיצוב מקצועי על פי סטנדרטים אקדמיים אוניברסליים וגם שמירה על ערכים פמיניסטיים, יצרו לא פעם התנגשות ערכית לא פשוטה.
האגודה, אשר אחת ממטרותיה היא ליצור שיתופי פעולה בין כל העוסקות/ים בתחום, נתקלה בקשיים לא מעטים.[18][16]
ב. מעמד האגודה בקרב קהילת המרצות/ים והסטודנטיות/ים - האגודה הוקמה כיוזמה של מרצות, שראו בהקמתה, עוד נדבך, שיסייע למיסוד תחום הלימוד החדש והרב תחומי של לימודי הנשים בארץ. האגודה לא הצליחה במשך השנים להפוך לגוף מרכז עבור מרצות/ים וסטודנטיות/ים.[16] תרומתה קיימת,[19]אך בלעדיות הפעולות שנקטה נפגמה לא פעם על ידי מרצות/ים מן התחום.
ג. קיום האגודה - בחמש השנים האחרונות אין לאגודה תקציב עצמאי ולא נגבים דמי חבר.[20] מרבית הפעילות נסמכה בעבר על מימון המושג מקרנות,[21] אוניברסיטאות ומכללות ולרוב זהו מימון נקודתי למיזם מוגדר כגון כנס, או מקראה ותרומות פרטיות. מירב הפעילות המקצועית (בעבר: עריכת המקראה, ניהול כנסים וחגיגות הספרים, וכיום: עריכת הפייסבוק, האתר, וחיפוש חומרים עבור הידיעון המקוון) נעשית בהתנדבות על ידי חברות וחברי האגודה.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר
הערות שוליים עריכה
- ^ הערך נכתב בהסתמך על מידע שהתקבל מפרופסור יפה ברלוביץ, ראשת האגודה משנת 2009
- ^ צירוף המילים "לימודים פמיניסטיים" די נדיר, לרוב משתמשים במושג הנפוץ "לימודי נשים" – Women Studies
- ^ הרעיון להקמת האגודה עלה ב-1993, אבל רק ב-1996 החל לרקום עור וגידים עם ההתכנסות הראשונה ביוזמתה של סילביה פוגל - ביז'אוי במכללת בית ברל. עד הבחירות ב-1999, פעלה הנהלה זמנית שחברותיה היו: רות הלפרין - קדרי, אוניברסיטת בר-אילן; אורנה ששון-לוי, גליה גולן, האוניברסיטה העברית; סילביה פוגל ביז'אוי, מכללת בית ברל; אלנה לוריא, אוניברסיטת בן-גוריון; אריאלה פרידמן, אורלי לובין, אוניברסיטת תל אביב; שרון הלוי, חנה ספרן ומרילין ספר, ראשה, אוניברסיטת חיפה.
- ^ לימודי נשים אינם זהים לחלוטין ללימודי מגדר, על אף שהמושגים מתחלפים ביניהם בדיבור היומיומי. כפי שנכתב ב-International Encyclopedia of the Social & Behavioral Sciences (Second Edition), 2015 " Women's Studies, also referred to as Gender Studies or Feminist Studies"
- ^ מ-2013 אורגנו חגיגות הספרים על ידי עינת לחובר, המכללה האקדמית ספיר.
- ^ משנה לשנה זינקו מספרם של ספרי העיון החדשים, בדף שחולק בחגיגות הספרים. מספר שיא נרשם בחגיגת הספרים יוני 2012 - יוני 2013 – 46 ספרי עיון חדשים בנושאי נשים ומגדר, ואילו ברשימה –לחגיגת הספרים נובמבר 2013-נובמבר 2014, צוינו 35 ספרי מחקר בעברית, ו-5 באנגלית, שנכתבו על ידי חוקרות ישראליות.
- ^ 1 2 האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר, באתר האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר
- ^ נדבך נוסף בפרסום עבודות מחקר של נשים, או על נשים, הונח באמצעות הוצאת כתב העת "מגדר", כתב עת אקדמי רב-תחומי דיגיטלי למגדר ופמיניזם. עורכות: אורלי צרפתי ויוכי שלח. כתב העת, יצא לאור לראשונה ב-2012. עד כה (2021) התפרסמו 8 חוברות.
- ^ האגודה ללימודים פמיניסטיים, באתר Facebook
- ^ מאת מערכת האתר, הידיעון המקוון של האגודה – ארכיון, באתר האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר, 2018-04-05
- ^ המקראה נקראת - ללמוד פמיניזם, מקראה, מאמרים ומסמכי יסוד בחשיבה הפמיניסטית, בעריכת: דלית באום, דלילה אמיר, רונה ברייר-גראב, יפה ברלוביץ, דבורה גריינימן, שרון הלוי, דינה חרובי, סילביה פוגל-ביז'אווי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת מגדרים, 2006
- ^ כתב עת פמיניסטי שיפוטי יחיד שיצא אז בארץ, היה כתב העת Nashim שיצא לאור באנגלית, על ידי "מכון שכטר", ללימודי היהדות ו"הדסה", המכון הבינלאומי לחקר נשים יהודיות, אוניברסיטת ברנדייס, ארצות הברית.
- ^ ועדת הקרן טענה שאין צורך בכתב עט אקדמי פמיניסטי בארץ, וכי יש לעודד את חוקרות המגדר לשלוח את עבודות המחקר שלהן לכתבי עת בחוץ לארץ: פרסומים אלה ימנפו אותן בקהילה האקדמית הבינלאומית, וכן ימנף אותן בהתקדמותן במוסדות האקדמיים בארץ.
- ^ יוכי שלח ממכללת סמינר הקיבוצים, ואורלי צרפתי ממכללת עמק יזרעאל.
- ^ נידונה הצעה להקמת בית משפט של האגודה, שיטפל באופן אובייקטיבי יותר בהטרדה מינית של סטודנטיות/ים (כשהוא מנותק מכל אינטרסים או התחייבויות למוסד אקדמי זה או אחר). כמו כן התנהלו התכתבויות מחאה נגד הממונות באוניברסיטאות על "הוגנות מגדרית", כאשר אלה גוננו על המרצים במקום על הנפגעות/ים מקרב הסטודנטיות/ים.
- ^ 1 2 3 חנה ספרן, בין אקדמיה לקהילה פמיניסטית: לימודי נשים בישראל, בתוך מגדר ואתניות בהשכלה הגבוהה בישראל., עריכה: רחל הרץ - לזרוביץ ויזהר אופלטקה, ישראל: פרדס, 2009, עמ' 169-188
- ^ מרחב שמאופיין ע"י: כוחנות; תחרותיות; כללים נוקשים; תפיסות עולם הנשענות על סטריאוטיפים מגדריים, היררכיים.
- ^ קיימות מספר דוגמאות לחוסר שיתופי פעולה כמו למשל: יוזמתן של מרצות בכירות לשמור על המדרג ההירארכי בינן לבין מרצות זוטרות /או חדשות, באמצעות עריכת כנס מקצועי מבדל, המשתף רק מרצות וחוקרות בכירות (2016) מצורף הקול קוראת לכנס https://naomiyiddish.tau.ac.il/sites/humanities.tau.ac.il/files/media_server/humanities/Events/gender.pdf
- ^ קיום הכנסים, הוצאת רבעון וכעת דו שבועון מקוון, הוצאת המקראה וקיום חגיגות הספרים. הנושא בדבר הצורך בקיומה של האגודה אף עלה ב-1 במרץ 2020, במסגרת הכנס הארצי החמישי של תוכניות המגדר בארץ, שהתקיים באוניברסיטה העברית בירושלים. בכנס נערך מושב בשם: "שולחן עגול, מי צריכה אגודה ללימודים פמיניסטיים? ",ארגנה ושימשה יו"ר המושב: שרי אהרוני, מאוניברסיטת בן-גוריון.
- ^ כאשר הוקמה האגודה יושבת הראש הראשונה, מרילין ספר, השיגה תרומה נכבדה, 50,000 $, אשר אפשרה את הפעילויות הראשונות. בהמשך הכנסים ממנו חלק מן הפעילות אך אין מערך מסודר של גבייה/גיוס כספים. בעבר נגבו דמי חברה.
- ^ ביניהם קרן פורד האמריקנית, קרן דפנה