פתיחת התפריט הראשי

האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית

עלון מטעם 'האגודה המרכזית', היוצא נגד תעמולה אנטישמית (1925)
לוחית זיכרון על הבניין שבו שכנה האגודה, ברחוב פריזר 44 בברלין

האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודיתגרמנית: Centralverein deutscher Staatsbürger jüdischen Glaubens, ובקיצור: CV) הייתה ארגון פוליטי יהודי שפעל בין השנים 18931938 בגרמניה (למעשה, בשלוש ישויות פוליטיות נבדלות: הקיסרות הגרמנית, רפובליקת ויימאר וגרמניה הנאצית). מטרתו הייתה לפעול כנגד עליית האנטישמיות בגרמניה, ובתוך כך גם להבטיח שוויון זכויות לכל אזרחי המדינה.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

הארגון נוסד בתאריך 26 במרץ 1893 על ידי קבוצת אינטלקטואלים יהודים בברלין. זמן קצר לאחר היווסדו מנה הארגון 1,426 חברים ובתוך מספר שנים מועט הפך "לגוף הפוליטי המרכזי ביהדות גרמניה לצד הקהילות הדתיות"[1]. בנובמבר 1899 הגיע מספר החברים באגודה לכ-50,000[2]. ב-3 בפברואר 1903 ציינו באגודה 10 שנים לקיומה עם 14,000 חברים בודדים ועוד מאה קהילות שלמות שהצטרפו כקהילות, באופן שנטען שהאגודה ייצגה מעל 100,000 איש[3].

בשנת 1924 הגיע מספר החברים באגודה ל-72,400, אשר אם סופרים גם את בני משפחותיהם, ייצגו לפחות 300,000 נפש, כלומר את רוב יהודי גרמניה[4].

בשנת 1933, שנת עלייתו המפלגה הנאצית לשלטון, ירד מספר החברים ל-64,000. בשנת 1933 קוימו שיחות עם ראשי האגודה על ארגון יהודי גרמניה שמהם תשלל האזרחות היהודית כעדה דתית שתנוהל על ידי האגודה[5]. רעיון זה לא יצא אל הפועל. בנובמבר 1935, בעקבות חקיקת חוקי נירנברג שמנעו מיהודים להיות אזרחים גרמניים, שונה שם הארגון ל"האגודה המרכזית של היהודים בגרמניה" ("Centralverein der Juden in Deutschland")[6], ובשנת 1936 שונה השם שוב, הפעם ל"האגודה המרכזית היהודית" ("Jüdischer Centralverein"). לאחר ליל הבדולח ב-1938 פסקה הוצאת השבועון של האגודה, וזמן קצר לאחר מכן נאסרה פעולתה כליל.

פעילותעריכה

האגודה שמה להּ למטרה לאחד את היהודים אזרחי גרמניה כדי להיאבק למען זכויות אזרח ליהודים וללחום באנטישמיות ואפליה נגד יהודים[7]. האגודה נהגה לתבוע אנשים שפרסמו פרסומים אנטישמיים או לתבוע מהממשלה להעמיד את המפרסמים לדין[8]. כן דרשה לפעול נגד אמירות אנטישמיות של עובדי המדינה, כמו שופטים[9] וחיילים[10].

בשנות ה-20 הוציאה האגודה פרסומים שונים שיועדו לקהל נוצרי ונועדו לקרב את הגרמנים אל היהודים, למען שוויון זכויות מלא של היהודים בגרמניה[11]. בין השאר הוצא לאור כתב עת בשם "C.V.-Zeitung" (גרמנית: "עיתון CV"), שיצא בכ-55,000 עותקים. בראשית שנת 1922 פרסם ה-"C.V.-Zeitung" שיחות עם הנשיא פאול פון הינדנבורג ועם מנהיגים כלכליים, על השתלבות היהודים בגרמניה.

בשנת 1928 הוקם בסיועו של אלפרד וינר (מייסד אוסף וינר לתיעוד הנאציזם באוניברסיטת תל אביב) "משרד רח' וילהלם" ("Büro Wilhelmstraße"), שעסק בתיעוד פעולות הנאצים ופרסם מידע אנטי-נאצי עד עליית הנאצים לשלטון ב-1933. עם זאת, חלק מפרסומי האגודה בשנים אלו בקשו להרגיע את יהודי גרמניה[12]. ביוני 1932 טענו באגודה שהחלטת הלנדטאג הפרוסי על החרמת רכושם של יהודים שהגרו לגרמניה אחרי תחילת מלחמת העולם הראשונה היא הצהרתית ולא תהיה לה נפקות מעשית[13].

אידאולוגיהעריכה

האגודה ייצגה בעיקר את היהודים הליברלים בגרמניה, שבקשו להיות חלק מהלאום הגרמני. הצבת הביטוי "אזרחים גרמנים" לפני "בני דת משה" נועדה לציין את היות חברי האגודה קודם כל אזרחים גרמנים. בהכרזה על הקמת האגודה נכתב[14]:

"האגודה תאחד את כל הכוחות למען הגנה עצמית, תחזק את מודעותו של היחיד לשוויון הזכויות הבלתי מותנה שלנו ולא תיתן לעוינותם של מתנגדנו לפגוע בהשתייכותנו לעם הגרמני."

בשנת 1901 תיאר הדער איזראעליט האורתודוקסי כנס של האגודה ככזאת שלא הגיעו אליה אורתודוקסים כלל. וגם הציונים לא הורשו להשתתף בה[15]. עם זאת, היו באגודה גם יהודים אורתודוקסים שהאמינו בהשתלבות בעם הגרמני[16] ועד שנת 1910 היו באגודה יהודים שהיו גם חברים בהסתדרות הציונית. באותן שנים, הגם שהאגודה שללה את היותם של היהודים עם והתנגדה לציונות, היא בקשה לייצג את כלל יהודי גרמניה ועל כן שמרה על נייטרליות בוויכוחים פנים יהודיים[17].

בשנת 1903 בכתבה לכבוד עשור לאגודה, נכתב בהמליץ, שהיה מזוהה עם הציונות, שאמנם היה עדיף אם שם האגודה הייתה מקדימה את התואר "יהודים" ל"אזרחים גרמנים" אך למרות זאת פעולות האגודה מקובלות על כל המפלגות בין יהודי גרמניה, כולל הציונים[3].

החל משנת 1910 נוצר עימות בין הציונים לאנשי האגודה. קביעת ועידה ציונית בפוזן בשנת 1912 שכל ציוני צריך לייעד את עצמו לעלייה לארץ ישראל, כמו גם הגידול בפעילות הציונית בגרמניה, הביאה את אנשי האגודה לצאת בפרסומים נגד הציונות, במה שהתפתח לעימות תעמולתי חריף בין הארגונים עד תחילת מלחמת העולם הראשונה[17].

בשנת 1921, על רקע התגייסות של מנהיגים יהודיים מהמחנה הליברלי בעד קרן היסוד, קיבלה האגודה את ההחלטה[18]:

"אלמלי הייתה עבודת יישוב ארץ ישראל רק עניין של עבודת עזרה סוציאלית, לא היינו אנחנו ... מתנגדים לה כל עיקר. אבל מאחורי שעבודה זו שואפת למטרות יהודיות לאומיות מדיניות, מוכרחים אנחנו להתנגד אליה בכל תוקף מנקודת השקפתינו הלאומית אשכנזית. מטרותיו של ה"צענטראל פעראיין" הן רק להגן על העניינים המדיניים ועל שווי הזכויות האזרחיות של היהודים בארץ מולדתינו ולהלחם בתנועה האנטישמית."

החלטה זאת עוררה סערה בין תומכים למתנגדים בתוך האגודה.

בשנת 1928 קיבלה ועידת האגודה שנתכנסה בברלין החלטה הטוענת שהתעמולה הציונית מגבירה את ההבדלה בקרב הציבור בין גרמנים ליהודים, הבדלה שהאגודה פעלה במשך שנים לבטלו. עם זאת, הועידה סירבה לקבל החלטה האוסרת על חברי האגודה להיות חברים בוועד למען ארץ ישראל[11].

באפריל 1929 תיארו בדבר את התמורה שחלה בקרב האגודה על רקע ההצעה שהאגודה תהיה שותפה לא ציונית בסוכנות היהודית שהוקמה אז[19]}:

"במחנה ה"צנטרל פריין" חלו שנויים כבירים ביחס לא"י ולציונות, כי אישים רבים וכן חשובים בתוכו, ביניהם מחשובי הועה"פ, נתנו כבר אחד אחד את ידם, בצורה זו או אחרת, למפעל הא"י, ומהם שגילו גם אקטיביות יתירה, והנהלת ה"פריין" לא מיחתח בידם. ... ובכל זאת היו המוסדות המנהלים של ה"פריין" ואישיו המרכזיים מדגישים בכל הזדמנות של הופעה רשמית את התנגדותם לציונות. ועל כן היתה גדולה ההפתעה לראות בישיבה האחרונה את כל האריות שבחבורה, את יוצרי האידיאולוגיה של ה"צנטראל פריי‭"ן‬ ולוחמיה מצביעים בעד השתתפות בסוכנות, אם כי נשארו במיעוט וההצעה להמנע מהשתתפות זכתה ברוב לא גדול של 48 נגד ‭ ".35 ‬

בפברואר 1930 קיבלה ועידת האגודה החלטה השוללת לאומיות יהודית או השתתפות במפעל למען ארץ ישראל, ומבהירה שגרמניה היא מרכז חייהם הפוליטיים והרוחניים של חברי האגודה[20].

פעילים מרכזייםעריכה

בין מייסדי האגודה הייתה הנרייטה מיי שהייתה האישה הראשונה שכיהנה בוועד.

בתקופת רפובליקת ויימאר היה לודוויג ויימאר מהדמויות הבולטות באגודה. הוא הצטרף לאגודה בשנת 1907, נהיה למנכ"ל האגודה בשנת 1921 ובשנת 1923 היה למנהיג האידאולוגי שלה[21].

לקריאה נוספתעריכה

  • אברהם ברקאי, לבטי זהות על סף החידלון: האגודה המרכזית ויהודי גרמניה 1893-1938, מכון ליאו בק ויד ושם, תשע"ג.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גיא מירון, "בין השתלבות להתיחדות - האמנסיפציה והקיום היהודי בגרמניה", בתוך: יהדות זמננו 11-12, תשנ"ח, עמ' 101-102
  2. ^ ברלין, הצפירה, 28 בנובמבר 1899
  3. ^ 3.0 3.1 מלחמת מגן, המליץ, 18 בפברואר 1903
  4. ^ גיא מירון, "בין השתלבות להתיחדות - האמנסיפציה והקיום היהודי בגרמניה", בתוך: יהדות זמננו 11-12, תשנ"ח, עמ' 103, הערה 20
  5. ^ גם היטלר אינו כשר בעיניהם, דבר, 30 בינואר 1934
  6. ^ צנטרלפריין, הבוקר, 28 באוקטובר 1935
    שנויים בתקנון של האגודה המרכזית של יהודי גרמניה, הירדן, 15 בנובמבר 1935
  7. ^ ראו למשל: בחוץ לארצנו, המליץ, 19 ביוני 1898
  8. ^ ראו למשל: בחו"ל, הצפירה, 2 ביוני 1901
  9. ^ בחו"ל, הצפירה, 26 בספטמבר 1901
  10. ^ ידיעות קצרות - אנשי הצבא החונים בברלין, הפסגה (שבועון), 11 בנובמבר 1898
  11. ^ 11.0 11.1 ועידת האגודה המרכזית ליהודי גרמניה, דואר היום, 5 במרץ 1928
  12. ^ הבורגנות היהודית בגרמניה בלי מפלגה, דבר, 31 באוגוסט 1930
  13. ^ שום פרעות ביהודים, רק גירוש זרים, דואר היום, 29 ביוני 1932
  14. ^ גיא מירון, "בין השתלבות להתיחדות - האמנסיפציה והקיום היהודי בגרמניה", בתוך: יהדות זמננו 11-12, תשנ"ח, עמ' 107, הערה 32
  15. ^ דברי סופרים, המליץ, 23 באפריל 1901
  16. ^ גיא מירון, "בין השתלבות להתיחדות - האמנסיפציה והקיום היהודי בגרמניה", בתוך: יהדות זמננו 11-12, תשנ"ח, עמ' 101, הערה 11
  17. ^ 17.0 17.1 גיא מירון, "בין השתלבות להתיחדות - האמנסיפציה והקיום היהודי בגרמניה", בתוך: יהדות זמננו 11-12, תשנ"ח, עמ' 113-114
  18. ^ מכתב מברלין, העברי, 20 במאי 1921
  19. ^ ה"צנטראל־פאריין" של יהודי גרמניה והסוכנות, דבר, 8 באפריל 1929
  20. ^ ההתבוללות בגרמניה משמיעה קול ברמה, דבר, 20 בפברואר 1930
  21. ^ גיא מירון, "בין השתלבות להתיחדות - האמנסיפציה והקיום היהודי בגרמניה", בתוך: יהדות זמננו 11-12, תשנ"ח, עמ' 103
  ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות ובנושא תולדות עם ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.