האגודה למען הלהט"ב בישראל

ארגון הגג של הקהילה הגאה בישראל

האגודה למען הלסביות, ההומואים, הטרנסג'נדרס והביסקסואלים בישראל, או בשמה הרשמי "האגודה לשמירת זכויות הפרט", היא עמותה שנוסדה בשנת 1975 המשמשת כארגון הגג של הקהילה הגאה בישראל.

האגודה למען הלהט"ב בישראל
סמליל האגודה
התאגדות עמותה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים אורי אבירם, שלמה אהרמוביץ, זיוה אילות, אבי אנגל, דובי ברקן, יעקב גולדשטיין, נחום לנדסמן, אשר מעיין, יעקב פזי, יוסי, צביקה, שאול, שבתאי
חברים 167
יושב ראש הילה פאר
מנכ"ל רן שלהבי
עובדים 30
תקופת הפעילות 29 ביולי 1975 – הווה (48 שנים)
www.lgbt.org.il
קואורדינטות 32°03′56″N 34°46′34″E / 32.06558333°N 34.77608333°E / 32.06558333; 34.77608333
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האגודה פועלת למען קידום זכויות האזרח של הלסביות, ההומואים, הטרנסג'נדרים, והביסקסואלים במדינת ישראל, במתכונת של ארגון מבוסס מתנדבים. בתחילת דרכה התנהלה האגודה במסגרת סניפים שהתקיימו בתל אביב, בבאר שבע, בקריית שמונה, בעמק יזרעאל ובאילת.

בעשור השני של המאה ה-21, עשייתה התמקדה בקידום המאבק הארצי והפוליטי לשוויון של הקהילה הגאה, שרותי סיוע לחברי וחברות הקהילה וחיזוק קהילות מקומיות ברחבי הארץ לשם שינוי מדיניות בזירה המוניציפלית.

היסטוריה

עריכה

אגודת הלהט"ב הוקמה ב-29 ביולי 1975 כתוצאה מהתארגנות של הומואים ולסביות, שהתגבשו חברתית בשנים שקדמו להקמת האגודה והחליטו, בעידוד של חברי וחברות הקהילה של בית-הכנסת ההומואי בניו יורק בית שמחת תורה, שהגיע הזמן לפעול בצורה מאורגנת לקידום ההכרה בהומואים ובלסביות ובזכויות שלהם. השם הראשון שהוצע היה "חוג גיים גאים", חג"ג בראשי תיבות, אך בהמשך השם שונה ל"אגודה לשמירת זכויות הפרט", כנראה בשל החשש שמשרד הפנים (שניהל את רישום העמותות לפני הקמת יחידת רשם העמותות במשרד המשפטים) יסרב לקבל את המילים "הומוסקסואלים" או "גיים". בפגישה הראשונה נכחו 13 משתתפים, 12 גברים ואישה אחת. בין המייסדים היו יעקב פזי, אבי אנגל, ג'רי (יעקב) גלדסטון, שלמה אברמוביץ, נחום לנדסמן, אשר מעיין (השם העברי של ארתור קואל), שאול ושבתאי ואחרים. האישה שנמנתה על חבורת המייסדים היא ככל הנראה זיוה אילות הרשומה כמזכירת הארגון בפנייה ראשונית לרשם העמותות.

מטרות האגודה כללו עזרה לפרטים להסתגל לחיים כלסביות וכהומואים, טיפול במקרים של אנשים שסבלו מאפליה של גורמים ממשלתיים ואחרים בשל מיניותם, אספקת הדרכה בריאותית והפניה לרופאים אמינים שאפשר לסמוך על יחסם לקהילה הגאה, הסברה גם להומואים וגם לאנשים מחוץ לקהילה לגבי אורח החיים של לסביות ושל הומואים, קידום חיי חברה ותרבות בתוך הקהילה ושמירה על קשר עם ארגונים דומים בחו"ל. בשנים הראשונות האגודה ראתה את עצמה כארגון של הומוסקסואלים משני המינים (כלומר, כולל לסביות) ולא התייחסה לביסקסואליות ולא.נשים על הרצף הטרנסי. השאלה מתי האגודה נעשתה פתוחה יותר לביסים ולביסיות ולטרנסים דורשת מחקר.

כבר מהשנים הראשונות העמותה עסקה בו זמנית בגיבוש חברתי (הפעלת מועדון לפגישות שבועיות, מסיבות בחנוכה, פורים וכדומה וארגון טיולים) ובפעולה פוליטית לשיפור מעמדם החוקי והחברתי של הומואים ולסביות. העמותה הייתה בקשר עם עיתונאיות ועיתונאים ועודדה פרסומים שיתקנו את הדימוי השלילי של לסביות והומואים שרווחו בציבור. כמו כן היא קידמה את ביטול החוק הפלילי שאסר על יחסי מין אנאליים ונתפס כחוק האוסר על הומוסקסואליות. נציגי האגודה נפגשו עם היועץ המשפטי לממשלה, פרופ' אהרן ברק כבר בדצמבר 1975, כנראה בעידוד ותיווך של ח"כ שולמית אלוני, שנפגשה עם חברי הוועד חודש קודם. נציגי האגודה השיגו הבטחה שהמשטרה לא תפעל כנגד העמותה או כנגד המועדון שהעמותה הפעילה, ונאמר להם רשמית שהטרדות הומואים באתרי שיטוט (קרוזינג) על ידי שוטרים אינן תוצאה של מדיניות מכוונת. יחד עם זאת, בהיעדר נכונות של חברים להתלונן על הטרדות קונקרטיות, האגודה התקשתה להילחם בתופעה. האגודה גם עודדה חברות וחברים להתלונן על אפליה מסוגים שונים והבטיחה לעזור בטיפול בתלונות אלה.

כיוון שהיו מעט מאוד נשים שהצטרפו לאגודה, האגודה פרסמה מודעות מיוחדות שכוונו לנשים והצליחו להביא להצטרפות של עשרות חברות. בפגישות הראשונות של חברות אלו הן החליטו שבשלב ראשון הנשים תפעלנה לחוד. כמו כן, האגודה קידמה קשרים עם אגודות דומות בעולם הגדול ותיווכה בין חברי האגודה לבין תיירים שהביעו עניין במפגשים עם לסביות והומואים בישראל. קשר זה נוהל תחת השם Israel Hospitality על-ידי אשר מעיין, אחד ממייסדי האגודה וחבר ועד במשך שנים רבות. הומואים ולסביות בחיפה ובירושלים קיימו מפגשים בערים אלו, והייתה כוונה להקים סניפים בשתי הערים, אך הפעילות בהן לא הייתה רציפה בשנים הראשונות.

ב-1979 אירחה האגודה, ביוזמת דנילוביץ', את הקונגרס העולמי של ארגוני הלהט"ב היהודיים. האורחים מחוץ לישראל השתתפו בהפגנה הראשונה של קהילת הלהט"ב במחאה על-כך שבית-ההארחה במעלה החמישה ומלון המרינה בתל-אביב מנעו את קיום הקונגרס בשטחם בשל איומים של הרבנות הראשית לבטל את תעודת ההכשר של המלונות. ההפגנה שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל (היום "כיכר רבין") ב-19.7.1979 הייתה ההפגנה הראשונה של קהילת הלהט"ב בישראל. בשנה זאת, הקים פעיל האגודה דן לחמן את "הקו הלבן" כקו סיוע לפונים במצוקה.

בשל הקושי לפרסם אירועים גאים בציבור, האגודה נסמכה על מידעונים שהכילו ידיעות על פעולות האגודה, דיווחים על התייחסות העיתונות לנושאים להט"ביים, אירועים בקהילת הלהט"ב הישראלית והעולמית ופרסומות לציבור הגאה. העלונים הראשונים כללו בין עמוד אחד לשלושה והכילו מידע בסיסי על האגודה, אבל בהדרגה, ולאחר שנתמנה עורך לעלון, התווספו למידע גם רשימות, מסות, שירים וסיפורים. העורך הראשון, שלמה אברמוביץ, ערך את עלון 7 (יולי 1976) לפני שעזב את תפקידו, ולנעליו נכנסה יוכי בן-שלום, שערכה את הגיליונות 8-17 (נובמבר 1976-אפריל 1978) תחת השם "ריש גלי" - בחירה שהעידה על הרצון להוציא את המיניות הגאה מהארון. עזיבתה של בן-שלום וקשיים בתפקוד האגודה הביאו להיעלמות ריש גלי וחזרה לדפי מידע שהסתפקו במידע חיוני על פעילות האגודה ושירותים לקהילת הלהט"ב. במשך שנתיים (מרץ 1977 - נובמבר 1978) הוציאה האגודה גם ביטאון באנגלית תחת הכותרת Liberator ובעריכת פעילה בשם לוריין (Lorraine), שחתמה רק בשמה הפרטי.[1] גם במקרה זה, עזיבתה של העורכת סימנה את הפסקת ההופעה של הביטאון, אבל עצם הופעת הביטאון במשך שנתיים מעידה על מרכזיות העולים האנגלוסקסיים בתוך קהילת הלהט"ב הישראלית[2].

לאחר מספר שנים בהן לא היה לאגודה ביטאון, הביאה יוזמה חדשה להקמת "נתיב נוסף" שהתפרסם בשנים 1981-1986 (גיליונות 1-26) ו-1990-1994 (גיליונות 1-12). בשנים 1989-2001 יצא גם "קל"פ חזק", ששירת את הקהילה הלסבית. התפתחות של עיתונות פרטית בקהילה הלהט"בית ואפשרויות לפרסם חומרים להט"ביים בעיתונות הכללית ייתרו את הצורך של אגודת הלהט"ב לדאוג להופעת כתב עת משלה, למרות שב-1999 האגודה רכשה את הזמן הוורוד והוציאה אותו מספר שנים עד שהוא נקלע לקשיים כספיים.

לאורך השנים הייתה האגודה אחראית לקיום אירועי תרבות עבור הקהילה, ובעבר אף הייתה המפיקה הראשית של מצעד הגאווה. בשנים 2005 ו-2006 המצעד נוהל בשיתוף פעולה בין האגודה לבין עיריית תל אביב, והחל משנת 2007 הוא הופק בלעדית על ידי העירייה. האגודה הפיקה את תחרות "גבר השנה" מדי שנה.

ב-9 באוגוסט 2010 קיבלה אגודת הלהט"ב את אות הנשיא למתנדב המוענק על ידי נשיא מדינת ישראל.[3][4]

בשנת 1989 החלה לפעול "עצמה" – הזרוע הפוליטית, בהנהגתם של מארק טננבאום, הדר נמיר וג'ויס סאלא. עד ל-1992 פעלה "עצמה" לתיקון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, מתוך תפיסה כי מתוך כלל החוקים המפלים את אוכלוסיית הלהט"ב, ישנם הסיכויים הגבוהים ביותר להביא לתיקון חוק זה. כמו כן, באותה העת כבר ידעו הפעילים שבבית הדין לעבודה התנהלה תביעתו של חבר ועד האגודה יונתן דנילוביץ' נגד חברת אל על, בדרישה להעניק הטבות לבן זוגו, אשר הגיעו לבני זוג ידועים בציבור הטרוסקסואלים.

סיבה נוספת להתמקדות בחוק זה, הייתה העובדה שבראשות ועדת העבודה והרווחה עמדה חה"כ אורה נמיר, דודתה של הדר נמיר. את נוסח החוק החלופי הציע עו"ד דן יקיר, מהאגודה לזכויות האזרח, שעסק בנושא קידום זכויות להט"ב במסגרת לימודי התואר השני שלו, בארצות הברית. בדצמבר 1991 התקבל התיקון לחוק, ובכך היה להישג הפוליטי המשמעותי הראשון של האגודה. בשנת 1994 הסתמך בית המשפט העליון על סעיף זה, כאשר קבע כי חברת אל על הפלתה את דנילוביץ' בצורה אסורה, והכיר לראשונה בזכויות של בני זוג מאותו המין.[5]

המאבק הציבורי

עריכה

האגודה מובילה יחד עם קואליציית ארגוני הקהילה הגאה את המאבק הציבורי למען שוויון וביטחון עבור חברי הקהילה, שאותו מובילה מחלקת קשרי הממשל של האגודה. המחלקה פועלת מול חברי כנסת, שרים, משרדי ממשלה וגופים ציבוריים. ביולי 2021 השיקה המחלקה בשיתוף קואליציית הארגונים את מפת הדרכים לזכויות להט״ב, שמציגה בפני נבחרי ומשרתי ציבור 50 המלצות לביטול אפליה ממוסדת, הן בחקיקה, בתקנות, תקציבים או מדיניות מפורשת או סמויה.[6] בין הדרישות: נישואים אזרחיים, איסור טיפולי המרה לקטינים, הכרה או פיצוי לנפגעי פשעי שנאה, חוק לאיסור אפליה בדיור, תיקון חוקי הפונדקאות והאימוץ, תרומת ביציות ומרשם אוכלוסין - המפלים בזכות לפריון והורות. כמו כן מוצע ליישום הצוות הבינמשרדית לקידום הקהילה הטרנסית, בין היתר הסרת חסמים ופעילות הוועדה להתאמה מגדרית של משרד הבריאות ופיתוח מערכי השמה והכשרה תעסוקתית לאנשים על הקשת הטרנסית.[7]

הישגים

עריכה
 
נציגי העמותה בדיון בוועדת הכנסת, פברואר 2017
 
מפגינים במהלך ההפגנה המרכזית בכיכר רבין תחת הכותרת, "הפגנת השוויון למען הקהילה הגאה", 2018
 
נשיא המדינה יצחק הרצוג, מקבל לידיו את מדד הגאווה ברשויות המקומיות לשנת 2022

לאורך שנות התשעים של המאה ה-20, הייתה האגודה שותפה להישגים משמעותיים במאבק לשוויון זכויות ולמניעת אפליה של ציבור הלהט"ב בישראל. להלן חלק מההישגים, שהאגודה הייתה שותפה להם, במישור הפוליטי:

בשנת 2014 עודד פריד שהיה מנכ"ל האיגוד הוביל חגיגות 40 להקמת האגודה תוך ארגון כנס בינלאומי של מנהיגים להט"בים מכל העולם.

  ערך מורחב – מחאת הלהט"ב (2018)

בשנת 2018 הובילה האגודה את מחאת הלהט"ב, במסגרתה מחו על האפליה בזכות להורות ומשפחה ובזכות לחיים בביטחון של חברי וחברות הקהילה הגאה. בעצרת המחאה המרכזית בכיכר רבין מחו יותר מ-80 אלף בני אדם.

בשנת 2020 ולקראת יום המשפחה, יצאה האגודה בקמפיין "משפחה ישראלית גאה". באותה השנה, האגודה השיקה בבית נשיא המדינה את "המדד העירוני הגאה" שמודד את יחסן של רשויות מקומיות לקהילת הלהט״ב. באירוע ההשקה בבית הנשיא נכחו ראשי רשויות המקומיות שדורגו במקומות הגבוהים במדד.

כמו כן, הושקה הקליניקה למשפחה הגאה ע"ש אמיר פרישר גוטמן, בשיתוף עמותת "לנצח נשאר" להנצחת פועלו וזכרו של פרישר גוטמן. הקליניקה מספקת מעטפת של ייעוץ ותמיכה להסדרת כלל מערך החיים הזוגי והמשפחתי ברמה הרגשית, ברמת ההתנהלות הזוגית או ההורית וברמה המשפטית ללהט"ב.

סיוע לחברי הקהילה הגאה

עריכה

קו הקשב

עריכה
  ערך מורחב – יש עם מי לדבר (קו קשב ומידע)

בראשית שנות התשעים החלה האגודה להפעיל קו קשב תמיכה ומידע, בשם "יש עם מי לדבר". הקו מציע אוזן קשבת, מידע ותמיכה לכלל חברי הקהילה הגאה בני משפחתם וחבריהם, שחפצים בשיתוף וייעוץ בכל הסוגיות הנוגעות לאורח חיים כלהט״ב. מתנדבי הקו עוברים מערך הכשרה בת חמישה חודשים, ופעילות הקו עצמו נמצאת תחת פיקוח השירות הפסיכו-סוציאלי של האגודה. שירותי הקו ניתנים באמצעות הטלפון, דואר אלקטרוני, מערכת צ'אט ייעודית באתר האגודה ובאמצעות הוואטסאפ.

מרכז הדיווח על להט"בופוביה ע"ש ניר כץ

עריכה

מרכז ניר כץ נגד להט"בופוביה של האגודה מציע סיוע לכל נפגעי אפליה, שנאה, פגיעה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית, הכולל בין השאר תמיכה משפטית ונפשית. המרכז הוקם ב-1 באוגוסט 2012, לאחר הרצח בברנוער ברקע פניית האגודה למשטרת ישראל על מנת לקבל נתונים אודות גילויי אלימות על רקע להט"בופובי, שבמסגרתה הודיעה המשטרה כי היא אינה מנהלת רישום של מקרי שנאה ואלימות כלפי הקהילה הגאה. הדו"ח השנתי הראשון של המרכז פורסם ב-1 באוגוסט 2013, ומאז מפורסם בכל שנה ביום השנה לרצח. הדו"ח מאפשר להציף את בעיית הלהט"בופוביה בפני הרשויות, ולדרוש טיפול בתופעה תוך שימוש בנתונים מגבים. המרכז נותן מענה למקרי אלימות ואפליה כלפי אינדיבידואלים בקהילה או כלפי הקהילה כולה בממקומות עבודה, משרדי הממשלה, בתי ספר או צה״ל. הדיווח ניתן באמצעות השארת פרטי התקשרות, או לחלופין באופן אנונימי, בין אם בתור נפגע או כבעל ידע על הפגיעה.

על פי דוח הלהט״בופוביה לשנת 2020, בכל 3 שעות מדווח מקרה שנאה או אלימות כלפי חברי הקהילה הגאה. באותה שנה נרשמה עלייה של 27% במקרים אלה. בנוסף, 315 צעירים נאלצו לעזוב את ביתם בשנה זו בשל התנכלות על רקע זהותם.[8]

המחלקה המשפטית של האגודה

עריכה
 
חתימה על הגשת בג"ץ להכרה בנישואים גאים. בתמונה: עו"ד חגי קלעי, עו"ד אוהד רוזן, חן אריאלי, אמרי קלמן, עודד פריד

המחלקה המשפטית של האגודה הקומה ב-2016 על מנת לספק מענה בתחומים משפטיים לפניות הנוגעות לזהותם המינית והמגדרית של הפונים, ומסייעת בין השאר בתחומי שמשפחה, עבודה, פלילים ועוד. לעיתים מתבטא הסיוע בהחזקת עורך דין מטעם הצד המבקש, ובמקרים אחרים מתבטא הדבר בסיוע של ממש בתחום הכספי והתקשורתי. להלן חלק מההישגים, שהאגודה הייתה שותפה להם, במישור המשפטי:

  • פסיקת בית המשפט העליון וערכאות נמוכות יותר בעניינם של דנילוביץ' ושטיינר (1994, 1996), פסיקה המכירה בזכויות של בני זוג מאותו המין להטבות מסוימות עקב עבודת בן הזוג האחר.
  • בג"ץ 'קלפים פתוחים', המבטל את החלטת שר החינוך שלא לשדר תוכנית לבני נוער העוסקת בבני נוער הומואים ולסביות בישראל.
  • פסק-דין שניתן על ידי בית-המשפט המחוזי בנצרת, שהורה למדינה לאפשר לבן זוג הומוסקסואל לרשת את דירת בן זוגו מזה 40 שנה, שנפטר ללא צוואה.
  • בג"ץ המורה למדינה לאפשר לבת זוג לסבית להגיש בקשה לאימוץ ילדיה של בת זוגה מתרומת זרע.
  • בג"ץ שי גורטלר נגד שר הרווחה שביטל את האפליה באימוץ כנגד זוגות להט"ב.

ב-2021 החלה המחלקה להפעיל מערך ייצוג וסיוע משפטי ללא תשלום לאנשים על הקשת הטרנסית בשיתוף משרד עורכי הדין קלעי רוזן ושות’.

בנוסף, המחלקה המשפטית עוסקת בהכוונת מדיניות בנושא משפט וקהילה גאה. כך, יצרה המחלקה נייר עמדה הממפה את פסיקותיהם הקודמות של שופטי העליון אשר נבחרו בשנת 2017.[9] נציגי המחלקה מופיעים בוועדות הכנסת העוסקות בתחומי עיסוקיה. כמו כן, מתפעלת המחלקה הרצאות למיצוי זכויות בתל אביב, באר שבע וחיפה.

הקליניקה הלהט"בית

עריכה

הקליניקה מספקת טיפול וייעוץ לבני הקהילה בפריסה ארצית במגוון שירותים הכולל ליווי וטיפול פרטני, זוגי, משפחתי, קבוצות תמיכה וטיפול.

הקליניקה למשפחה הגאה ע"ש אמיר פרישר גוטמן

עריכה

הקליניקה מספקת שירותי ייעוץ ותמיכה במערך החיים של משפחות גאות, במימון משרד הרווחה. היא הוקמה ב-2020 על שמו של אמיר פרישר גוטמן כחלק משיתוף פעולה של האגודה עם עמותת לנצח נשאר להנצחת פועלו ומורשתו של פרישר גוטמן, בהיעדר תמיכה מממסדית באותה עת. הקליניקה פועלת בתל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע. הקליניקה מציעה סל של שירותים משלימים למשפחה הלהט"בית: טיפול רגשי הכולל טיפול וייעוץ זוגי או משפחתי, טיפול לילדים ומתבגרים, הדרכת הורים וליווי בתהליכי הורות להט"בית; ייעוץ משפטי כולל הנגשת מידע משפטי, ייצוג וייעוץ משפטי בנושאי צווי הורות וצווי אימוץ וכתיבת חוזים לזוגות להט"בים; שירותי גישור הכוללים מפגשי ותהליכי גישור לקראת הגעה להסכמים בהקמת זוגיות חדשה, חיים משותפים, הורות משותפת ועוד.[10]

סיוע למבקשי מקלט להט"בים

עריכה
 
זרוע ההסברה של האגודה אשר הפך לארגון חוש"ן - חינוך ושינוי במצעד הגאווה בחיפה בשנת 2014
 
פעילי הארגון "איגי" במצעד הגאווה בתל אביב צועדים עם השלטים, "את לסבית והזהות שלך שווה" בשנת 2015
 
נרות זיכרון בעצרת בכיכר רבין ב-8 באוגוסט 2009, שבוע לאחר פיגוע הירי בברנוער

מחלקת מבקשי המקלט נועדה לתת מענה ללהט"בים שנמלטו ממדינותיהם בשל להט"בופוביה וסכנת חיים. המחלקה מספקת סיוע פסיכו-סוציאלי, כמו סיוע במציאת מקום עבודה מתאים לצרכיהם ופרו-להט"בי, סיוע במיצוי זכויות עבודה, מיצוי הזכויות הרפואיות וקבלת טיפול רפואי, וכן מציאת פתרונות דיור – מה שלעיתים עשוי להוות גם הוא קושי בגלל אלימות מתוך הקהילה. קיים גם ניסיון ליצור עבורם מסגרת חברתית. המחלקה מקיימת גם ניסיונות לקידום שינויי מדיניות כלפי פליטים להט"בים מול הממשלה, הצבא והרשויות המקומיות.

המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב

עריכה

המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב[11], הוא מכון מחקר חברתי יישומי, הפועל כיחידה מקצועית עצמאית באגודה למען הלהט"ב, בניהולה של ד"ר סיגל גולדין. המכון הוקם ב-2021 על מנת לתת מענה לחוסר בידע עדכני ומהימן בנושאי ליבה המשפיעים על חייהם של להט"ב בישראל. תחומי הפעילות של המכון כוללים: עריכת מחקרי עומק, מתן שירותי מחקר בתחום הכמותי והאיכותני, איסוף, ניתוח, והנגשה של נתונים עדכנים, כתיבה ופרסום של דוחות מחקר, ניירות עמדה, מסמכי רקע, סקירות ספרות ועוד. המכון פועל מתוך שיתוף פעולה הדוק עם חוקרות וחוקרים במוסדות אקדמיים, עם ארגוני ופעילי הקהילה הגאה ועם גופי ממשל ורשויות מקומיות - מתוך מחויבות לקידום שיח ציבורי מושכל ולסיוע לקובעי מדיניות בנושאי מגדר ולהט"ב. בין המחקרים שנערכו במכון: סקר ארצי עבור המשרד לשוויון חברתי, בנושא מאפיינים וצרכים של קהילת הלהט"ב בישראל[12], מחקר בנושא להט"ב בחברה הערבית בישראל[13][14], סקר עמדות ותפיסות של הציבור היהודי בישראל בנושא זכויות להט"ב[15], מחקר מדיניות בנושא להט"בופוביה בספורט, שממצאיו סייעו בתיקון חוק אלימות בספורט[16].

ארגונים שפנו לעצמאות מתוך האגודה

עריכה

בלה דואגת

עריכה
  ערך מורחב – בלה דואגת

מהקמת האגודה ועד לשנת 2002, היה ארגון בלה דואגת ארגון בן לאגודה אשר מטרתו הייתה העלאת המודעות למחלות מין ושימוש באמצעי מניעה. בשנת 2002 בעקבות החלטת חברת הארגון ועל מנת לקדם מטרות אלו, התאחד ארגון בלה דואגת עם הוועד למלחמה באיידס ומאז הוא מהווה כזרוע הסברתית ומניעתית של הוועד לבני הקהילה הלהט"בית.

זרוע ההסברה - חושן - חינוך ושינוי

עריכה
  ערך מורחב – חוש"ן - חינוך ושינוי

שירות ההרצאות של האגודה הוקם כבר בשנת 1976, על ידי משה דב. בשנת 2001 עבר השירות רה-ארגון, שבסופו הפך לזרוע ההסברה של האגודה בשם "חוש"ן - חינוך ושינוי". ביולי 2004 פרשו פעילי זרוע ההסברה והפכו לארגון עצמאי.

איגי - ארגון נוער גאה
עריכה
  ערך מורחב – נוער גאה

בשנת 1995 נפתחו קבוצות הנוער הראשונות באגודה, במטרה לספק לבני נוער להט"ב חברה וסביבה תומכת. בשנת 2002 הוקם ארגון נוער גאה כזרוע של האגודה, על ידי יניב ויצמן שהיה עד אז מדריך באחת הקבוצות. בשנת 2005 פרש הארגון מהאגודה והחל לפעול באופן עצמאי, בשם נוער גאה.

ברנוער

עריכה
  ערך מורחב – הברנוער

"ברנוער" היה מפגש חברתי של בני נוער להט"בים מרחבי ישראל, המתקיים בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב במוצאי שבתות. המקום מספק מפגש ותמיכה עבור בני נוער להט"ביים, בדרך לגיבוש זהותם האישית. רוב בני הנוער המגיעים למקום נמצאים "בארון" – משפחותיהם וחבריהם ללימודים אינם יודעים על נטייתם המינית, ו"ברנוער" מהווה פלטפורמה בה הם יכולים לפגוש באופן גלוי בני נוער החולקים מצב דומה. למרות השם "ברנוער", במקום לא היה בר המגיש משקאות אלכוהוליים – מוגשים במקום משקאות קלים בלבד. בני הנוער משחקים במשחקי חברה שונים, צופים בטלוויזיה, ומשוחחים על התלבטויות ותחושות הקשורות לנטייתם המינית וליציאה מהארון. בבסיסו, המקום אמור להיות מקום בטוח, בו יכולים בני הנוער להיות בחברת בני נוער דומים, במשך מספר שעות, מבלי להסתיר את זהותם או להדחיקה.

ב-2017, זמן קצר לאחר העברת ניהול הברנוער לידי איגי - ארגון נוער גאה, הוחלט על סגירתו.[17]

  ערך מורחב – הרצח בברנוער

במוצאי שבת, 1 באוגוסט 2009, סמוך לשעה 22:45, נכנס לבית האגודה אלמוני חמוש בנשק חם, בעת שהתקיים מפגש ה-"ברנוער", פתח בירי ולאחר מכן נמלט מהמקום. באירוע נרצחו ניר כץ בן ה-26 שתפקד כמדריך במקום וליז טרובישי בת ה-16, ונפצעו כ-15 בני נוער נוספים, חלקם באופן קשה.[18]

האחווה הסטודנטיאלית הגאה

עריכה

האחווה הסטודנטיאלית הגאה, התחילה את פעילותה בספטמבר 2014, בהובלת ארז ויינר ומתן בן יוסף. בתחילה הייתה מטרתה חלוקת מלגות, לטובת מעורבות בקשרי ממשל על ידי אקטיביזם בכנסת. השם "אחווה" הוחלף באמצע השנה הראשונה של הפעילות, לקראת הסמינר הארצי, כשעד אז נקראו פעולות האחווה "פרויקט תאים גאים" ו"מלגות עוצמה".

האחווה הסטודנטיאלית הגאה, מקדמת את נראותם ומעמדם של סטודנטים להט"בים בישראל, מעודדת מנהיגות צעירה בקרב סטודנטים ומהווה קבוצה חברתית תומכת ושוויונית. האחווה מאגדת את כלל התאים הסטודנטיאליים הגאים ברחבי האוניברסיטאות והמכללות השונות בישראל, בשותפות עם התאחדות הסטודנטים, פר"ח והאגודה.[19] היא מורכבת מסטודנטים שפועלים באמצעות ליווי של צוות רכזים. האחווה מארגנת פעילויות ארציות כגון ימי עיון, כנסים, סמינרים וימי התנדבות. בנוסף, הסטודנטים פועלים ליצור פעילויות ותכנים חברתיים ואקדמיים לכלל הסטודנטים על מנת לעודד סובלנות וקבלת האחר בקמפוסים.

מצע הגאווה

עריכה

מצע הגאווה הוא מסמך שמפרט את דרישות הקהילה הגאה מנבחרי הציבור ברשויות העירוניות, אותו השיקה האגודה לקראת הבחירות המקומיות באוקטובר 2018. המצע בא לקדם את זכויותיה של הקהילה במרחב העירוני. הרשימות המתמודדות בבחירות התבקשו לחתום על מצע הגאווה כהצהרת כוונות לפעילותם ואילו הבוחרים, חברי ותומכי הקהילה, נקראו להצביע רק לרשימות אשר חתמו על המצע. המצע עוסק בארבעה נושאים מרכזיים: ייצוג, הסברה, תקצוב ואכיפה.

כ-200 רשימות מרחבי ישראל ו-53 מתמודדים להט"בים, מהגליל העליון ועד לנגב, חתמו על מצע הגאווה במסגרת הקמפיין.[20]

מבנה ארגוני

עריכה

האספה

עריכה
 
בית האגודה, ע"ש יעקב פזי, בתל אביב-יפו

פעילות האגודה נסמכת על אספה כללית המתכנסת אחת לשנה ופועלת על פי מודל דמוקרטי. היא מורכבת מחברי וחברות עמותה המשלמים דמי חבר, ועל כן זכאים לזכות הצבעה באשר לסוגיות העולות לדיון בפורום זה. חברי האגודה מקבלים התראה על קיום האספה שבועיים מראש, באמצעות דואר או דואר אלקטרוני. תפקידיה של האספה הם דיון בדו"ח פעילותו של הוועד המנהל, הצגת דין וחשבון כספי ומאזן לשנה הקודמת בפני חברי האגודה, ועיסוק בכל עניין נוסף שייקבע על ידי הוועד המנהל ויצוין בסדר היום. החלטות האספה הכללית מתקבלות על פי הצבעת הרוב ומותנות בנוכחות 25 חברי עמותה לכל הפחות. בכל אספה מנוהל פרוטוקול שכולל את כל החלטותיה, אשר נחתם על ידי יושב ראש האספה עם העתקים לשניים מחברי הוועד הארצי. הוועד המנהל וועדת הביקורת מנהלים ספרי פרוטוקולים בהם נרשמות ההחלטות שנתקבלו באספה.

הוועד המנהל

עריכה

הוועד המנהל של האגודה הוא הגוף המבצע שלה, המונה שבעה חברים שנבחרים באספה הכללית ושלושה אשר נבחרים מתוך הוועד על בסיס מקום משוריין לייצוג סקטורים בקהילה (נציגות הקהילה הטרנסג'נדרית, נציגה מהמגזר הנשי ונציג הפריפריה). קולותיהם של חברי האגודה משמשים לקביעת הרכב הוועד המנהל בהצבעה המתקיימת אחת לשלוש שנים, וחברי הוועד בוחרים בתורם את היו"רים לוועד המנהל. כל אדם העומד בתשלום דמי החברות ורשום כחבר באגודה מזה שלושה חודשים לפחות, זכאי להציג את מועמדותו לוועד המנהל.

אחת לשנה, מיד לאחר הבחירות הכלליות באספה הכללית השנתית הרגילה, מכונסת ישיבת הוועד הארצי בהיקף מלא, במהלכה נבחרים יו"ר הוועד המנהל, גזבר האגודה ודובר האגודה. מסמכותו של הוועד לכנס בכל עת אספה כללית שלא מן המניין, ומחויב לעשות זאת במקרים של דרישה בכתב מועדת הביקורת, או של עשירית מחברי האגודה.

יושבי ראש

עריכה

רשימת יושבי ראש העמותה לאורך השנים,[21]

שם תחילת כהונה אירועים מיוחדים
יעקב פזי 21 בספטמבר 1975 - יושב ראש הוועד המייסד. פגישות של חברי ועד האגודה עם ח"כ שולמית אלוני ועם היועץ המשפטי לממשלה, פרופ' אהרן ברק.
אבי אנגל 14 בדצמבר 1975 - אבי אנגל, תיאו מאינץ, ומוזמנים נוספים התארחו בתוכנית "השעה השלישית" בהנחיית פרופסור ירמיהו יובל. אבי אנגל היה היחיד שהצטלם בחשיפה מלאה. תיאו היה היחיד שהסכים שלא יעוותו לו את הקול. כל שאר החברים חבשו פאות, עוות קולם, וצולמה צלליתם בלבד.
סיוון מלכיאור 29 בפברואר 1976 - הפגנה ראשונה של הומוסקסואלים ולסביות בכיכר רבין בתל אביב.
אמוץ בונה 2 במאי 1981 - הכנס הראשון של האגודה מתקיים בקיבוץ רמת רחל.

- - מסע החתמות על עצומה לביטול האיסור הפלילי על יחסי מין בין גברים במרכזי הערים הגדולות ובקמפוסים.

דן לחמן 11 בנובמבר 1982 - הקמת "הקו הלבן".

- ייסוד הוועד למלחמה באיידס.

יונתן דנילוביץ' 28 באפריל 1985
מרק טננבאום 19 במאי 1986 - האגודה שוכרת לראשונה מרכז קהילתי ברחוב בית יוסף, עם אולם ומשרד.
- ביטול איסור משכב זכר.[22]
דפנה צור 23 ביוני 1988 - האגודה עוברת דירה למשכנה החדש ברחוב נחמני 28 בת"א.
- ב-10 במרץ מתקיים בבית האגודה מפגש ראשון מסוגו בין הקהילה ההומו-לסבית לבין הממסד הפוליטי – פאנל הכולל את ח"כ ראובן ריבלין, עו"ד שירה דונביץ' ויו"ר נעמת ת"א, עדה רבון.
מרק טננבאום 3 במאי 1989 - בנובמבר ייסדו הדר נמיר, מרק טננבאום (יו"ר האגודה המכהן) וג'ויס סאלא את "עוצמה", הזרוע הפוליטית של האגודה.
ג'ויס סאלא 5 במרץ 1990
ליאורה מוריאל 11 ביולי 1991 - יו"ר האגודה, מניחה זר ביד ושם.
- תיקון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. מצעד הגאווה ראשון בישראל, מסע ממונע של 14 כלי רכב, שנעו וצפרו ברחוב דיזנגוף, כשהם מניפים את דגלי הגאווה והפנינג הגאווה הפתוח הראשון בגינת שינקין.
סוזן קירשנר 10 באוקטובר 1993 - בלה דואגת נוסד
- כנס בינלאומי של הומואים ולסביות יהודיות בגבעת חביבה.
- לראשונה בתולדות ישראל הומואים ולסביות יהודיים וישראלים מנסים לקיים טקס אזכרה ב-"יד ושם" להומואים שנרצחו בשואה.
אבי סופר 6 באוקטובר 1994
איציק יושע 27 במרץ 1997
מנחם שיזף 17 בספטמבר 1997 - מצעד הגאווה הראשון בתל אביב.
- האגודה לשמירת זכויות הפרט משנה את שמה לאגודת ההומוסקסואלים, הלסביות, הטרנסג'נדרים והביסקסואלים בישראל (להט"ב).
הדר נמיר 14 באוקטובר 1999
איתי פנקס 21 בספטמבר 2000 - הקמת סניפים של האגודה בבאר שבע, בקריית שמונה ובאילת.
- הקמת נוער גאה במסגרת האגודה.
אלון סטריקובסקי 3 באוקטובר 2002
נורה גרינברג 15 בנובמבר 2003 - נטיעת יער הגאווה, ליד קיבוץ תובל שבגליל.
מייק המל 14 ביוני 2004 - חוש"ן - חינוך ושינוי נפרד מהאגודה והפך לארגון עצמאי.
- נוער גאה נפרד מהאגודה והפך לארגון עצמאי.
- הרצח בברנוער מתרחש.
- מצעד גאווה ראשון בראשון לציון.
- אירוע הגאווה הראשון בבאר שבע.
שי דויטש 1 בינואר 2012 - סניף באר שבע והדרום של האגודה נסגר.
חן אריאלי

אמרי קלמן

2015 - הקצאת 11 מיליון שקלים לארגוני הקהילה בבסיס התקציב בעקבות איום האגודה לבטל את מצעד הגאווה.
שינוי מדיניות תרומת הדם של מד"א.
חן אריאלי 2017 - מחאת הלהט"ב (2018), הפגנת ה-80 אלף בני אדם, שהביאה לשינוי עמדת המדינה בנושא אימוץ על ידי זוגות להט"בים.[23]
הילה פאר 2019
נורית שיין 2021 - נורית שיין הופכת ליושבת הראש הזמנית.

ועדת הביקורת

עריכה

תפקידה של ועדת הביקורת הוא לבדוק את כל ענייניה הכספיים וכל פעולותיה של האגודה ולהביאם לאישור האספה השנתית. היא מונה שלושה חברים, שנבחרים על ידי האספה השנתית הכללית לתקופה של שנתיים. אדם לא יהיה רשאי להיות חבר בוועדת ביקורת אם הוא מכהן כחבר בוועד הארצי, בוועד מקומי או משרת את האגודה בשכר. מסמכות הוועדה לעיין בכל עת בפנקסי החשבונות של האגודה ובמסמכיה, וכן לדון במחלוקות שנפלו בין מוסדות האגודה לחבריה, בנוגע לפרשנות תקנון האגודה ונהליה.

המנכ"ל והמטה

עריכה

מנכ"ל העמותה ממונה על ידי הוועד המנהל. הוא זה שבוחר ומרכיב את המטה הביצועי, מחלקות שמהוות שלוחות שונות של האגודה.

מנכ"ל העמותה המכהן הוא רן שלהבי

לקריאה נוספת

עריכה
  • דיאנה לוצאטו, אופייה של התארגנות וולונטרית: הומוסקסואליים בישראל, עבודת גמר לתואר "מוסמך" באוניברסיטת תל אביב, 1984

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ב"ריש גלי" מס' 10, עמ' 9 מופיע שמה המלא "לוריין ביילין".
  2. ^ בפברואר 1977 לוריי הציעה לוועד האגודה להקים קבוצת נשים באנגלית, כי נשים רבות רוצות להיפגש ולא משתלבות בקבוצה דוברת העברית של נשים באגודה (פרוטוקול הוועד, 10.2.1877).
  3. ^ אות הנשיא למתנדב לשנת 2010 מוענק לאגודת הלהט"ב, באתר אגודת הלהט"ב
  4. ^ יהונתן ליס, אגודת ההומואים והלסביות זכתה באות הנשיא למתנדב ל-2010, באתר הארץ, 18 במאי 2010
  5. ^ יובל יונאי, הדין בדבר הנטייה החד מינית, משפט וממשל ד, תשנ"ח, עמ' 551–556
  6. ^ מפת הדרכים לזכויות להט״ב, באתר האגודה למען הלהט״ב
  7. ^ הדר גיל-עד, המאבק הגאה חוזר לכנסת: דרישות ארגוני הלהט"ב מהממשלה החדשה, באתר ynet, 21 ביוני 2021
  8. ^ דו"ח מצב הלהט"בופוביה, באתר האגודה למען הלהט״ב
  9. ^ טובה צימוקי, המהפך הבא בוועדה לבחירת שופטים, באתר ynet, 2 במרץ 2017
  10. ^ [lgbt.org.il/familyclinic אתר העמותה]
  11. ^ המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב, באתר Reaserch
  12. ^ יובל בגנו, ‏סקר חדש מצא: כמחצית מחברי קהילת הלהט"ב נחשפו למקרי שנאה, באתר מעריב אונליין, 1 באוגוסט 2022
  13. ^ עינב חלבי, חיים בארון, חשופים לאלימות: מחקר מקיף ראשון על להט"ב בחברה הערבית, באתר ynet, 2 ביולי 2022
  14. ^ "אם ידעו עלי במשפחה, אני מאמין שיאיימו לרצוח אותי": תמונת מצב על להט"ב ערבים בישראל., באתר Reaserch, ‏2022-08-09
  15. ^ עמדות ותפיסות בנושאי זכויות להט"ב בקרב מצביעי מפלגות הקואליציה והאופוזיציה, באתר Reaserch, ‏2023-01-17
  16. ^ מערכת WDG, היסטוריה במאבק בלהט"בפוביה בספורט - התבטאות אלימה על רקע נטייה מינית תחשב לעבירה פלילית, באתר wdg.co.il, ‏2022-07-06
  17. ^ נפרדים: מועדון ה"ברנוער" בתל אביב נסגר, באתר פרוגי, 20 באוגוסט 2017
  18. ^ אמו של ניר כץ ספדה לו: היתה בו אהבה אין-סופית לכל יצור חי, באתר nana10‏, 2 באוגוסט 2009
  19. ^ האחווה הסטודנטיאלית הגאה, האתר הרשמי
  20. ^ מצע הגאווה, באתר האגודה
  21. ^ דן ינוביץ', חברי הוועד המנהל של האגודה לדורותיהם, באתר האגודה לשמירת זכויות הפרט (ע"ר)
  22. ^ ⁨ליברליזציה מינית בישראל: יחסים הומוסקסואליים מרצון לא יהיו בני ענישה ⁩ | ⁨מעריב⁩ | 23 מרץ 1988 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  23. ^ טל שניידר, ‏מחאת הלהט"בים: 80 אלף איש הפגינו למען שוויון בכיכר רבין, באתר גלובס, 22 ביולי 2018