האוזן השבורה
האוזן השבורה (בצרפתית: L'Oreille cassée) הוא הספר השישי בסדרת הקומיקס "הרפתקאותיו של טינטין", שנכתבה ואוירה על ידי הסופר והצייר הבלגי הרז'ה. רצועות הקומיקס של עלילת הספר הוצגו לראשונה במהלך שנת 1937 בשחור לבן. הספר לא תורגם לעברית.
 | |
| עטיפת הספר בגרסה האנגלית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | הרז'ה |
| שפת המקור | צרפתית |
| סוגה | קומיקס |
| מקום התרחשות |
San Theodoros  |
| הוצאה | |
| הוצאה | Casterman |
| הוצאה בשפת המקור | Casterman |
| תאריך הוצאה | 1937 |
| מספר עמודים | 62 |
| סדרה | |
| סדרת ספרים | הרפתקאותיו של טינטין |
| ספר קודם | הלוטוס הכחול |
| הספר הבא | האי השחור |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-1-906587-29-1 |
  | |
ייחודו של הסיפור הוא במפגש הראשון בין טינטין לדמות ראשית בסדרת הספרים - גנרל אלקאזאר.
עלילת הספר עריכה
פסלון של אליל, אשר שייך במקור לשבט אינדיאנים בדרום אמריקה, נגנב מהמוזיאון לאתנוגרפיה בבריסל. מנהל המוזיאון אומר כי אין לפסלון ערך עצמי, והוא משער שהגנב הוא אספן. למחרת הפסלון מושב למוזיאון, יחד עם פתק התנצלות, האומר שהסיבה לגנבה הייתה הימור. טינטין, כאחד מהכתבים המסקרים את הסיפור, מבחין שאוזנו של הפסלון שהוחזר אינה שבורה, בניגוד לפסלון המקורי, ומבין שמדובר בזיוף. טינטין בודק בספר על אמריקה הדרומית, ומוצא שם שהפסלון המקורי נוצר על ידי שבט הארומביה. בתמונת הפסלון שבספר אכן ניכר, שאחת מאוזניו הייתה שבורה.
טינטין קורא דיווח על גלף בשם בלטזאר, שנמצא מת עקב דליפת גז בחדרו. עם זאת התוכי שלו שרד את הדליפה. לאחר ביקור במקום, טינטין משוכנע שבלטזאר נרצח, ודליפת הגז נעשתה כדי לטשטש את העקבות. טינטין חושד שבלטזאר הוא זה שגילף את הזיוף של הפסלון שהושב למוזיאון, והוא מנסה להשיג את התוכי של בלטזאר, כדי להשיג רמז על זהות הרוצח. אולם עד מהרה הוא מגלה ששני דרום אמריקאים, בשם אלונזו פרז ורמון באדה, עסוקים גם הם במרדף אחרי התוכי. הם אף מנסים להרוג את טינטין.
בסופו של דבר, התוכי חוזר על המילים האחרונות של הבעל המנוח, ששם הרוצח הוא רודריגו טורטיה. אלונזו ורמון עולים על ספינה לדרום אמריקה, בה אמור טורטיה להימצא. במהלך ההפלגה הם מוצאים את חדרו של טורטיה, רוצחים אותו, ומשליכים את גופתו אל האוקיינוס. בין חפציו נמצא עוד העתק של הפסלון הגנוב. טינטין, שהיה גם הוא על האנייה, בתחפושת, מביא למעצרם של הצמד כאשר הספינה עוגנת בהנמל הימי הראשי של רפובליקת סן-תאודורוס. הפושעים נלקחים על ידי חיילים מקומיים בפיקודו של קולונל, שהוא למעשה ידיד של השניים, כך שהם משוחררים מיד. הקולונל גם מסייע להם להפליל את טינטין, על ידי החלפת המטען שלו במזוודה המכילה חומרי נפץ. טינטין נעצר, מואשם בטרור, ונגזר עליו עונש מוות.
טינטין מוצא את עצמו מול כיתת יורים. אולם המורדים בראשות גנרל אלקזאר מנצחים את גנרל טפיוקה, השליט הקודם, וטינטין ניצל. טינטין כבר שתוי לחלוטין, וזאת משום שבמהלך העמידה מול כיתת היורים, גילו החיילים שהרובים שלהם מושבתים, והמפקד הזמין את טינטין ל"כוס משקה קטן" עד להסדרת העניין. כשיכור, טינטין תומך בתלהבות באלקזאר אל מול כיתת היורים. כאשר אלקזאר מנצח, הוא מזמין אליו את טינטין, ונותן לו דרגת קולונל. כאשר עוזרו האישי של הגנרל מציע למנות אותו לקורפורל (רב"ט) בלבד, מכיוון שיש להם רק 48 קורפורלים, ואילו 3487 קולונלים - הגנרל כועס, והוא ממנה את טינטין לעוזרו האישי ומדיח את העוזר לדרגת קורפורל.
כאשר טינטין מתפקח משכרותו הוא מגלה את עמדת הכוח אליה נכנס מבלי משים. יש לו אויבים רבים: עוזרו האישי לשעבר של גנרל אלקאזאר, המנסה להרוג אותו ואת הגנרל. גם אלונזו ורמון עוקבים אחריו, והם מצליחים ללכוד אותו. הם דורשים ממנו, באיומי אקדח, לגלות את מיקומו האמיתי של הפסלון, מכיוון שגם הפסלון שהיה במטענו של טורטיה היה זיוף. טינטין ניצל מהם, והוא מצליח לעצור אותם ולהכניסם לכלא.
בנוסף לכך, שתי חברות נפט יריבות: "ג'נרל אמריקן נפט", ו"בריטניה-דרום אמריקה בנזין", מנסות לעורר מלחמה בין מדינת סן-תאודורוס לבין המדינה השכנה נואבו ריקו, כדי להשיג שליטה בשדות נפט רווחיים. כאשר טינטין מסרב לשתף פעולה, הנציג של "ג'נרל אמריקן נפט", שוכר רוצח בשם פאבלו כדי להרוג אותו. בו זמנית מנסה גם רמון לרצוח את טינטין. שני הרוצחים מכשילים זה את זה, מבלי משים, וטינטין לוכד את פאבלו. כאשר פאבלו מבקש רחמים, טינטין נותן לו ללכת.
לאחר מכן נציג חברת הנפט מציג לגנרל אלקזאר הוכחות, לפיהן טינטין הוא מרגל. הוא נידון למוות, אבל פאבלו, כהכרת תודה, מחלץ אותו מן הכלא. טינטין נמלט ברכב ממשלתי, ופורץ עמו את הגבול אל נואבו ריקו. האירוע מוגזם על ידי העיתונות והממשלות היריבות, ונעשה עילה לפריצת המלחמה, אותה ביקש טינטין למנוע.
טינטין מגלה שהוא לא רחוק מנהר שלידו שוכן השבט הארומביה, החיים במבודד. מכיוון שהפסלון חסר ערך אמיתי, טינטין תוהה מדוע אנשים רבים כל כך רודפים אחריו. הוא משער שלבני השבט תהיה תשובה על כך. טינטין משיג יליד מקומי המסכים לקחת אותו אל השבט, אך מאוחר יותר האיש נעלם וטינטין נותר לבדו ביערות הגשם.
ביער פוגש טינטין חוקר בריטי בשם רידג'וול, שהתיידד עם השבט. טינטין לומד ממנו, שהפסלון ניתן במתנה לחוקר קודם בשם ווקר (שהוא גם מחברו של הספר על דרום אמריקה [לונדון 1875], שטינטין קרא קודם לכן). כאשר החוקרים עזבו, גילו בני השבט שיהלום מקודש להם נעלם איתם. לופז, מתורגמן מסטיסו, הוא זה שגנב אותו. בני השבט רדפו אחרי החוקרים, והרגו כמעט את כולם, חוץ מווקר ולופז. טינטין מבין שלופז החביא את האבן בתוך הפסלון.
טינטין עוזב את השבט, ופוגש שוב את לופנזו ורמון, שערקו מצבא סן-תאודורוס. הם מנסים שוב להכריח אותו לגלות את מיקומו האמיתי של הפסלון, והוא מצליח להתגבר עליהם. בארנקו של אלונזו הוא מגלה פתק חתום על ידי לופז, המאשר את העובדה שהיהלום נמצא בתוך הפסלון. הפתק נלקח מרכושו של טורטיה, גונב הפסלון, שנרצח על ידי לופנזו ורמון. מאוחר יותר השנים בורחים ומשאירים את טינטין ביער ללא סירה.
טינטין מבין שהגיע למבוי סתום, והוא חוזר הביתה. שם הוא שומע דיווחים על כך שסן-תיאודורס ונאובו ריקו חתמו על הסכמי שלום, וכן על כך שהשדות המדוברים נמצאו ללא כל נפט. אז הוא מגלה להפתעתו עותקים רבים של הפסל, נמכרים בחנויות. הוא מגיע למפעל המייצר את הפסלים, המנוהל על ידי אחיו של בלטזאר המנוח. שם נאמר לו שהפסלון המקורי נמכר לאמריקאי עשיר בשם סמואל גולדבר, שעזב באניה לאמריקה. אלונזו ורמון, ששמעו גם הם על כך, עלו על הספינה. טינטין מצליח להדביק את הספינה באמצעות מטוס המביא דואר. בינתיים הצמד חודר לחדרו של סמואל, וגונב את הפסלון. טינטין מפתיע אותם על הסיפון, הפסלון נופל מידם ונשבר, והיהלום נחשף. אך היהלום מתגלגל מהסיפון אל הים לפני שמישהו מהם מספיק לעצור אותו. בעימות האלים שנוצר נופלים שלשתם: אלונזו, רמון, וטינטין, אל הים. טינטין ניצל, אך השניים האחרים טובעים (בתמונתם האחרונה הם נראים כמלווים על ידי שדי שאול).
לאחר שסמואל גולדבר שומע על סיפורו של הפסלון, הוא מסכים להחזירו למוזיאון. בתמונה האחרונה נראה הפסלון, שבור אך מודבק, ניצב על מקומו הראשון.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה