האורוגנזה הלרמידית

האורוגנזה הלרמידיתאנגלית: Laramide orogeny) הייתה תקופה של בניית הרים במערב אמריקה הצפונית, שהחלה בקרטיקון העליון, לפני כ-80 עד 70 מיליון שנים, והסתיימה לפני 55 עד 35 מיליון שנים. משך הזמן המדויק והגילאים של תחילת וסיום האורוגנזה כמו גם הגורמים לה, שנויים במחלוקת. האורוגנזה הלרמידית התחוללה בסדרה של פעימות, כשביניהן היו שלבים שקטים. המאפיין העיקרי באורוגנזה זו היה מעוות בעומק קרום כדור הארץ, כשעדויות לאורוגנזה זו מצויות מקנדה ועד לצפון מקסיקו, כשהתחום המזרחי ביותר של בניית ההרים מיוצג על ידי הגבעות השחורות של דקוטה הדרומית. התופעה קרויה על שם הרי לרמי (Laramie Mountains) שבמזרח ויומינג. לעיתים נוטים לטעות בין האורוגנזה הלרמידית והאורוגנזה הסוויירית (Sevier orogeny), שהתרחשה בחלקה באותו זמן ובאותם מקומות.[1]

האורוגנזה הלרמידית נגרמה על ידי הפחתה של לוח טקטוני בזווית שטוחה

את האורוגנזה הלרמידית מייחסים בדרך למאורעות מול החוף המערבי של אמריקה הצפונית, שם לוח קולה ולוח פרלון החליקו מתחת ללוח הצפון-אמריקאי. במרבית התאוריות ההנחה היא שזווית ההפחתה הפכה לשטוחה ועקב כך לא התחולל מגמטיזם[2] בחלק המרכזי של מערב היבשת, והליתוספירה הימית בלוח שהופחת בפועל גרמה לגרר על בסיס הליתוספירה היבשתית שמעליה. סיבה אפשרית אחת לזווית השטוחה של ההפחתה יכולה להיות קצב מוגבר של התכנסות הלוחות. סיבה מוצעת אחרת הייתה הפחתה של קרום יבשתי מעובה.

המגמטיזם הקשור להפחתה לא התרחש בסמוך לשולי הלוחות (כפי שאירע לדוגמה בקשת הגעשית של הרי האנדים), אלא רחוק מזרחה נקרא קשת רכס חוף (Coast Range Arc). גאולוגים מכנים היעדר פעילות געשית מסוג זה בסמוך לאזור הפחתה "אַיִן מגמטי" (magmatic null). ייתכן שאַיִן ספציפי זה התרחש משום שהגוש שהופחת היה במגע עם ליתוספירה יבשתית קרה יחסית, ולא עם האסתנוספירה החמה יותר.[3] תוצאה אחת מהזווית השטוחה של ההפחתה והגרר שנגרמה עקב כך הוא החגורה הרחבה של ההרים, חלקם היו האבות הקדומים של הרי הרוקי. חלק מקדם-הרי הרוקי יעבור אחר-כך שינוי עקב התמתחות על מנת להפוך לפרובינציית אגן ורכס.

השפעות אקולוגיות עריכה

לדברי הפלאונטולוג תומאס להמן (Thomas M. Lehman) עוררה האורוגנזה הלרמידית את "המאורע הדרמטי ביותר שהשפיע על קהילות הדינוזאורים באמריקה הצפונית של שלהי הקרטיקון בטרם היכחדותם". במאורע זה הוחלפו המינים המקושטים מאוד במשפחת ההדרוזאוריים ותת-משפחת Centrosaurinae ממשפחת הצרטופסיים במינים פרימיטיביים יותר של דינזוארים מהרמות בדרום, בעוד שבביומות שבצפון גדלה מאוד אוכלוסיית הטריצרטופסים ואוכלוסיית ההדרוזאורוסים הצטמצמה.

אגנים והרים עריכה

 
מפה טופוגרפית של אגן ביגהורן (Bighorn Basin, מודגש בכתום), שנוצר על ידי האורוגנזה הלרמידית

האורוגנזה הלרמידית ייצרה אגנים מבניים וגושי הרים סמוכים באמצעות מעוות. צורה זו של מעוות טיפוסי ללוחות יבשתיים הסמוכים לגבולות סגירה שבמשך זמן רב לא הושפעו מהתנגשויות בין יבשות. פעילות טקטונית זו מייצרת תבנית של אגנים והרים דחוסים, שעיקר המעוות מוגבל לקצות הגוש. המרחק בין קרקעית האגנים לפסגת ההרים סמוכים מגיע לעיתים קרובות ל-12 קילומטרים. האגנים מכילים כמה אלפי מטרים של סלעי משקע מהפלאוזואיקון והמזוזואיקון שקדמו לאורוגנזה הלרמידית. קרוב ל-5,000 מטרים של משקעים מהקרטיקון והשלישון מילאו את האגנים שנוצרו בפעילות האורוגנזה. משקעים מעוותים מהפלאוקן והאאוקן מעידים על הפעילות האורוגנזית הנמשכת.[4]

במהלך האורוגנזה הלרמידית היו קרקעית האגנים ופסגות ההרים קרובים הרבה יותר לגובה פני הים מאשר בימינו. לאחר שהימים נסוגו מאזור הרי הרוקי התפתחו מישורי הצפה,[5] ביצות ואגמים נרחבים באגנים. מערכות ניקוז שנוצרו אז קיימות גם כיום. מאז האוליגוקן הגביהו התרוממויות אפירוגנזיות[6] אקראיות את האזור כולו, כולל המישורים הגדולים, לגובהם הנוכחי. מרבית הטופוגרפיה המודרנית היא תוצאה של מאורעות מהפליוקן/פליסטוקן, כולל התרוממות נוספת, הופעת קרחונים במקומות הגבוהים, וחסיפה וביתור של המשטחים העתיקים מהשלישון באגנים על ידי פעילות של נהרות.[4]

בארצות הברית קיימים אגנים בין הרים ייחודיים אלו בעיקר באזור המרכזי של הרי הרוקי מקולורדו ויוטה (אגן יואינטה - Uintah Basin) עד מונטנה. האגנים המפותחים ביותר נמצאים בוויומינג, שבה האגנים הגדולים ביותר הם אלו של הביגהורן (Bighorn Basin), נהר הפאודר (Powder River Basin) ונהר הווינד (Wind River Basin). מבחינה טופוגרפית דומה קרקעית האגנים לפני השטח של מערב המישורים הגדולים, למעט הנופים המקיפים את ההרים.[4]

במרבית הגבולות נוטים יחידות הסלע מהפלאוזואיקון ועד הפלאוגן בחדות לתוך האגנים מגושים שמרכזם סלעים מהפרקמבריון. יחידות הסלע הנוטות בתלילות עברו סחיפה ויצרו מצלעות[7] וגושי סלע בצורת טריז הנוטים בחדות במדרון המכונים באנגלית flatiron ("מגהץ") בשל צורתם. מרבית הגבולות בין האגנים לרכסים הם תוצאה של העתקי דחיקה (thrust fault) או העתקים הפוכים. אף שגבולות אחרים נראים כסוג של מונוקלינה, החשד שמקורם בהעתק עמוק. מרבית העתקי הגבולות מעידים על לפחות שני אירועים (קרטיקון עליון ואאוקן) של תנועה לרמידית, שבהם היו הן העתקי דחיקה והן העתקי הסטה אופקיים.[4]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Willis, Grant C. (2000). "I thought that was the Laramide orogeny!" מתוך Utah's Sevier Thrust System. Utah Geological Survey
  2. ^ היווצרות סלעי יסוד ממאגמה
  3. ^ Refrigeration of the western Cordilleran lithosphere during Laramide shallow-angle subduction - תקציר מתוך Geology 19 (11)
  4. ^ 1 2 3 4 Wyoming Intermontane Basins
  5. ^ שלמה שובאל מציע לכנותם פֶּשֶׁט הצפה, ומגדירם כ-" מישור המשתרע משני עברי אפיק נהר. בתקופות של זרימה חלשה פשט ההצפה חרב, והמים זורמים בתוך אפיק הנהר. בעת שיטפון מפלס המים באפיק עולה עד שהנהר גולש מעבר לגדותיו ומכסה את פשט ההצפה."
  6. ^ שלמה שובאל מגדיר אפירוגֶנֶזה כ"התרוממות או השתפלות אטית של גושים נרחבים בקרום כדור הארץ."
  7. ^ באנגלית hogback שלמה שובאל מגדיר את המונח כ"משטחי סלע קשים שנטייתם בנוף תלולה, ונחרצו בהם ערוצים עמוקים בצורת האות V"