האטי מקדניאל

שחקנית אמריקאית

האטי מקדניאלאנגלית: Hattie McDaniel; ‏10 ביוני 1895[דרושה הבהרה]26 באוקטובר 1952) הייתה שחקנית, זמרת, משוררת וקומיקאית אמריקאית. היא השחקנית האפרו אמריקאית הראשונה שזכתה בפרס אוסקר, אותו קיבלה על גילום הדמות "מאמי" בסרט "חלף עם הרוח" (1939).

האטי מקדניאל
Hattie McDaniel
האטי מקדניאל ב-1941
האטי מקדניאל ב-1941
לידה 10 ביוני 1895
ויצ'יטה שבקנזס שבארצות הברית
פטירה 26 באוקטובר 1952 (בגיל 57)
וודלנד הילס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין אנג'לוס רוזדייל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1932–1949 (כ־17 שנים)
עיסוק זמרת, משוררת וקומיקאית
מקום לימודים תיכון איסט עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קריירת המשחק שלה כללה במרוצת השנים מאות סרטים, לרוב בתפקידים משניים. בנוסף, שימשה גם כזמרת, משוררת, קומיקאית, שחקנית תיאטרון וטלוויזיה, ואף הייתה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה שהושמעה ברדיו בארצות הברית.[1][2]

מקדניאל זכתה בשני כוכבים בשדרת הכוכבים של הוליווד; האחד על פועלה ברדיו והשני על פועלה בקולנוע. ב-1975 נכללה ב"היכל התהילה של יוצרי הסרטים השחורים" (Black Filmmakers Hall of Fame), וב-2006 הונצחה אף בבול דואר.

במהלך חייה נישאה מקדניאל ארבע פעמים. היא נפטרה בגיל 57 מסרטן השד.

ביוגרפיה וקריירה

עריכה

האטי מקדניאל נולדה ב-10 ביוני 1895 בוויצ'יטה שבקנזס, הקטנה מתוך 13 ילדים למשפחה של עבדים לשעבר. אביה, הנרי מקדניאל, נלחם במלחמת האזרחים. אמה, סוזן הולברט, הייתה זמרת של מוזיקה דתית. ב-1900 המשפחה עברה לקולורדו, שם גרו בתחילה בפורט קולינס ואז בדנוור, שם מקדניאל סיימה את בית הספר התיכון. אחיה, סם מקדניאל (1886–1962), שיחק במעל 210 סדרות טלוויזיה וסרטים, ובנוסף, אחותה, אטה מקדניאל (1890–1946) גם היא הייתה שחקנית, אשר הופיעה במעל 60 סרטים.

בנוסף למשחק, עסקה מקדניאל בכתיבת שירים, יכולת אותה היא שיפרה כאשר כתבה עבור מופע המינסטרל של אחיה. לאחר מות אחיה אוטיס ב-1916, המופע החל להפסיד כסף. בשנת 1920–1925 היא הופיעה בהרכב המוזיקלי הנודד Melody Hounds, ובאמצע שנות ה-1920 היא החלה בקריירת רדיו, כאשר היא שרה עם ה-Melody Hounds בתחנת הרדיו KOA בדנוור. בנוסף, בשנים 1929–1926 היא הקליטה רבים משיריה בחברות התקליטים Okeh ו-Paramount בשיקגו.

לאחר התרסקות שוק המניות ב-1929, הצליחה מקדניאל למצוא עבודה רק כמלצרית וכמנקה במועדון במילווקי. למרות סירובו של הבעלים לתת לה להופיע, היא הצליחה בסופו של דבר לעשות כן, ובמהרה הפכה למופע קבוע במקום.

ב-1931, עברה מקדניאל ללוס אנג'לס והצטרפה לאחיה סם ואחיותיה אטה ואורלנה (Orlena). כאשר לא הצליחה לקבל תפקידי משחק, עבדה כעוזרת או כטבחית. אחיה סם, שעבד בתוכנית הרדיו The Optimistic Do-Nut Hour, הצליח להשיג לה פינה בתוכנית, והיא הופיעה בה בתפקיד "Hi-Hat Hattie", משרתת שתלטנית אשר לעיתים קרובות "שוכחת את מקומה". אף על פי שהתוכנית הפכה לפופולרית במיוחד, משכורתה של מקדניאל הייתה כה נמוכה עד שנאלצה להמשיך בעבודות פיזיות לצורכי קיום.

היא שיחקה במספר סרטים ללא קבלת קרדיט, לעיתים קרובות כזמרת במקהלה. הסרט הראשון שקיבלה בו תפקיד משמעותי היה The Golden West אשר יצא ב-1932, ובו שיחקה משרתת. הסרט השני היה הסרט המצליח I'm No Angel, בכתיבתה וכיכובה של מיי וסט, אשר יצא ב-1933. סרטים נוספים ששיחקה בהם היו: ""אליס אדמס" בכיכובה של קתרין הפבורן; "The Mad Miss Manton" ב-1938 בכיכובה של ברברה סטנוויק וכאמור בחלף עם הרוח (1939). בשנות ה-40 השתתפה בתוכניות רדיו ובשלב מסוים אף הייתה לה תוכנית רדיו משלה. ב-1944 שיחקה בסרט מאז שהלכת לצידן של קלודט קולבר, ג'ניפר ג'ונס ושירלי טמפל.

האטי מקדניאל היא זוכת פרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, לשנת 1939, על תפקידה בסרט חלף עם הרוח. היא שיחקה את תפקיד ה"משרתת האישית", שהייתה למעשה שיפחת הבית (בתקופה אותה מתאר הסרט, לא היו במדינות הדרום משרתות שחורות בשכר) של הדמות הראשית בסרט, סקרלט או'הרה. היא הייתה האדם האפרו-אמריקני הראשון שזכה אי פעם בפרס אוסקר. עם זאת בגלל חוקי ההפרדה הגזעית שנהגו בארצות הברית, היא לא הייתה רשאית לשבת בזמן הטקס לצד שאר שחקני הסרט הלבנים, שחלקם זכו אף הם בפרסים.[3]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא האטי מקדניאל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אתר MTV, הביוגרפיה של האטי מקדניאל
  2. ^ Jackson, Carlton, Hattie: The Life of Hattie McDaniel, Lanham, MD: Madison Books, 1990, ISBN 1-56833-004-9
  3. ^ הגרדיאן בתרגום מערכת הארץ, "חלף עם הרוח" הוחזר ל-HBO עם הבהרה: "מכחיש את זוועות העבדות", באתר הארץ, 25 ביוני 2020