האיכר הצעיר

תנועת נוער ציונית בארה"ב

האיכר הצעיר הייתה קבוצה של תלמידים יהודים ציוניים בבית הספר החקלאי של הברון הירש בעיירה היהודית וודביין בארצות הברית. הקבוצה התארגנה בשנת 1908 בראשותו של אליעזר יפה.

תעודה מטעם התערוכה החקלאית לקבוצת האיכר הצעיר בקבוצת כנרת

הרקעעריכה

בקרב המהגרים היהודים אשר הגיעו ממזרח אירופה לארצות הברית בראשית המאה ה-20, קמו תנועות פועלים שונות בעלות רקע סוציאליסטי, ביניהם חברי הבונד אשר התנגדו לציונות. בין אותן תנועות נמנו גם אנשי החלוץ ובתוכם קבוצת האיכר הצעיר. סיסמתם של אנשי האיכר הצעיר הייתה עלייה לארץ ישראל לחיי עבודה והתיישבות[1]. הקבוצה פעלה בין השנים 1908–1913. ייחודה של הקבוצה, בעצם היותה הגרעין להקמת מושב העובדים בארץ ישראל[2]

הקמת הקבוצהעריכה

בשנת 1908, עם החלשותה של תנועת החלוץ, החל אליעזר יפה לפעול במגמה חדשה, אשר מטרתה הייתה עלייה לארץ ישראל, התיישבות ופיתוח החקלאות בה[3].

אליעזר יפה היה הרוח החיה בקבוצה, ולימים נודע כ"אבי תנועת המושבים".

בחורף 1908 תרס"ח עברה קבוצה מצומצמת מאנשי החלוץ בניו יורק, שהיו מאנשיו של יפה, לבית הספר החקלאי בעיירה וודוביין. בית ספר זה, אשר נקרא על שמו של הברון הירש, שכן בדרומה של ניו ג'רזי וכלל כמאה תלמידים.

בתחילה הנהלת בית הספר לא אהדה את הרעיון הציוני שהביאה קבוצת יפה, והדבר הקשה על פעילותה בקרב התלמידים, אך בחלוף הזמן הכירה ההנהלה באיכותם וחריצותם של אנשי יפה. יחסה אליהם השתנה לטובה, והותר להם לקיים פעילות ציונית וחגיגות לאומיות. לימים אף המליצה הנהלת בית הספר בפני הנהלת יק"א בארץ לקבל את התלמידים כמועמדים להתיישבות[3].

ביום 6 באוקטובר 1908, התכנסו שנים עשר מתלמידי בית הספר, ציונים צעירים, יוצאי מזרח אירופה, והכריזו על יסוד קבוצת האיכר הצעיר[2]

 
אליעזר יפה, מנהיג קבוצת האיכר הצעיר, תמונה משנות ה-20 של המאה ה-20

מטרות הארגוןעריכה

שתי מטרותיה העיקריות של הקבוצה היו:[2]

  • הכשרה מעשית בעבודה החקלאית כהכנה לפעילותם בעתיד בארץ ישראל.
  • הפצת מטרות הקבוצה ברבים כדי לרכוש חברים נוספים.

קבוצת האיכר הצעיר פעלה בשני בתי ספר חקלאיים : מיעוטם למדו בבית הספר החקלאי בפילדלפיה (National Farm School, Philadelphia) ורובם בבית הספר בוודביין Baron de Hirsch Agricultural & Industrial School, Woodbine, New Jersey[2]. המטרה הייתה להפיץ את רעיונות הקבוצה בקרב ארגונים ציוניים שונים.

כדי לרכז בארץ ישראל מספר מספיק של חברים אשר ייסדו ישוב חקלאי, היה צורך להגדיר את תפקידה של קבוצת האיכר הצעיר בהכשרת החברים לעלייה לארץ ישראל ולהתיישב בה כעובדי אדמה.

עקרונות פעילות הקבוצה:

  • על החברים ללמוד בבית ספר חקלאי.
  • לאחר סיום הלימודים, על כל אחד מהחברים לעבוד במשך תקופה של שנתיים במשק חקלאי "אצל איכרים משכילים ומנוסים".
  • על החברים להשתלם באזורי אקלים שונים בארצות הברית, מניו-יורק עד קליפורניה כדי להתנסות בסוגי חקלאות שונים.
  • בתום ההכשרה בעבודה המעשית על החברים לעלות לארץ ישראל.
  • על כל חבר להשתלם בענף אחד או שניים ולהתמחות בהם.
  • חובתו של כל חבר לעבוד בחקלאות בלבד עד אשר יגיע זמנו לעלות ארצה.

פעילות הקבוצהעריכה

אליעזר יפה, "אבי הקבוצה", עלה לארץ בסוף שנת 1910 כשליח הקבוצה על מנת להכשיר את התנאים לעליית שאר חברי הקבוצה.

חוות כנרת נראתה כמקום המתאים לקליטת אנשי האיכר הצעיר. לשם כך נפגש אליעזר יפה עם ארתור רופין, מנהל המשרד הארצישראלי.

רופין התרשם שחברי הקבוצה מתאימים בדיוק לסוג המתיישבים לו ייחל: אנשים עם הכשרה חקלאית ובעלי אמצעים[4]. הדרך להתבססות הקבוצה בחוות כנרת נפתחה, ונוסח חוזה בינה לבין חברת הכשרת הישוב. אחד מסעיפי החוזה חייב את אנשי הקבוצה לשלם דמי חכירה לחברת הכשרת היישוב בשיעור אחוז אחד מערך החווה.

אליעזר יפה וחברו אלימלך לוין חתמו על החוזה בשם חברי הקבוצה, ביום 12 במאי 1912. לאחר זמן מה התעוררו ספקות בקרב חברי הקבוצה, כאשר הבינו ששילמו דמי חכירה לחווה אשר נשאה בהפסדים טרם חתימת החוזה[2].

על פי עדותו של ש"ד יפה, אחיו של אליעזר יפה, אמר אליעזר: "אמנם נעשה כאן משגה מבחינה מסחרית בשל אי ידיעת תנאי הארץ, אבל לא נאה לפועלים לבטל חוזה. הן כל עלייתנו לארץ הייתה לשם בניינה בגופנו ובנפשנו, ומה איפא האסון אם ניכנס בחובות ונצטרך לשלמם במשך שנים, הלא לקרן הקיימת נשלם, משמע שנעבוד לטובת הלאום והן זה יעודנו"[4].

יפה קיווה כי בחוות כנרת יתרכזו כעשרה חברים מהאיכר הצעיר, אולם רק שלושה חברים עלו, ואליהם הצטרפה חברה אחת מהחלוץ. מאוחר יותר הצטרפו לקבוצה חברים נוספים מהארץ ומחוות כנרת עצמה.

ניהול הקבוצה היה מופתי למרות קשיי הביטחון והגנבות[2]. . חברי הקבוצה הביאו עמם מארצות הברית שיטות עבודה ומכשירי עבודה שלא היו מוכרים בארץ. כמו כן הוסיפו גידולים חדשים וענפים כרפת ולול שלא היו מקובלים כאן[2].


בתערוכה החקלאית, שנערכה בחוות כנרת בשנת תרע"ב (1912), הציגה קבוצת האיכר הצעיר, אשר נקראה גם הקבוצה האמריקאית שלושה עשר זני גידולים חדשים, מסומנים בשמותיהם העבריים והמדעיים. המוצגים הפתיעו והפליאו בחידושם וביופיים, בהם זני תירס וירקות שלא נודעו בארץ לפני כן.

את שנת 1913 סיימה הקבוצה בהפסד כספי שנבע מהפעילות השוטפת ובנוסף מדמי החכירה שנדרשו לשלם. חוב זה גרם לקרע בקבוצה והיו שטענו כנגד תנאי החוזה עליו הוחתמו[2].

חברי הקבוצהעריכה

בקבוצה האמריקנית היו חמישה חברים: אליעזר יפה; אלימלך לוין - חלוץ מגדלי העופות בארץ ; דב קליי - נרצח בידי ערבים ב-1915 במלחמיה ; צבי קרישבסקי - בתום שנה ירד להודו ; חנה אנטופולסקי - ממייסדי מושב כפר יחזקאל.

החברים הארצישראלים היו: ד"ר יוסף זוסמן - נרצח ב-1914 בסביבות ירושלים ; דב אפשטיין - עבר לנטעים ; שמעון מקלר ; הדסה לוין - אחותו של אליעזר יפה ואשתו של אלימלך לוין.

שניים נוספים שהצטרפו לקבוצה במשך השנה הראשונה הם: חנה ציפיסי ואליהו פרסי - (היה ה"ספרדי" היחיד בקבוצה) ואשר נרצח בכנרת בקיץ 1913 בידי רועים בדווים .

צבי הירשפלד הצטרף לארגון האיכר הצעיר. בשנת 1911 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים.

קבוצת האיכר הצעיר התפרקה, עם כישלון פעילותם בחוות כנרת, אולם הלקח יושם על ידי אליעזר יפה בקידום רעיון מושב העובדים.

לקריאה נוספתעריכה

  • כתבי אליעזר יפה . תל אביב, עם עובד, 1953

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ברכה חבס (עורכת), החצר והגבעה- סיפורה של קבוצת כנרת, הוצאת עם עובד, תל אביב 1968, עמ'46-47; 41-42
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 מרגלית שילה, ‏המושב - האיכר הצעיר, הקבוצה האמריקאית בעלייה השניה, קתדרה
  3. ^ 1 2 זאב צחור (עורך), העלייה השנייה: אישים, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים 1997, עמ' 209
  4. ^ 1 2 עורך זאב צחור, העלייה השנייה: אישים, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים 1997, עמ' 210