האימאם שאמיל
האימאם שאמיל (באווארית: Шейх Шамил; 26 ביוני 1797 – 4 בפברואר 1871) היה איש דת מוסלמי ומנהיג צבאי בצפון קווקז, אימאם דאגסטן וצ'צ'ניה בין 1834 ל-1859. הנהיג את ההתקוממות נגד הרוסים במלחמת הקווקז.
 | |
| לידה |
26 ביוני 1797 גימרי (אנ'), ח'אנות אוואר (אנ') |
|---|---|
| פטירה |
4 בפברואר 1871 (בגיל 73) אל-מדינה, האימפריה העות'מאנית |
| מדינה |
 אימאמות הקווקז (אנ') |
| מקום קבורה |
 אל-בקיע (אנ'), אל-מדינה |
| עיסוק | פוליטיקאי, מורד, אימאם |
  | |
ביוגרפיה עריכה
האימאם שאמיל נולד ב-1797 בכפר קטן בחבל דאגסטן. בלידתו נקרא עלי ונחשב בינקותו לחולני. שמו שונה לשאמיל מתוך אמונה ששינוי השם ישנה את מזלו והוא יבריא. הוא אכן החלים והתחזק. שאמיל הצטיין בגובהו יוצא הדופן ונחשב לחזק ואתלטי[1].
משפחתו האווארית השתייכה לאליטה המקומית ושאמיל זכה לחינוך מקיף ובין השאר למד ערבית, אסלאם, תרבות ערבית, ולוגיקה. שאמיל הצטרף לזרם הסופי הנקשבנדי באסלאם, וקנה לו מעמד בחברה המוסלמית בקווקז.
ב-1828 הוא ביצע לראשונה את החג', העלייה לרגל למכה, שם פגש את עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, מנהיג אלג'ירי שהיה אחד ממנהיגי ההתקוממות נגד השלטון הצרפתי באלג'יריה, ממנו למד טכניקות לוחמת גרילה וטקטיקות לחימה מחתרתית.
שאמיל נולד בזמן שהאימפריה הרוסית הרחיבה את שטחיה אל תוך שטחיהן של האימפריה העות'מאנית ופרס (ראו המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812) ומלחמת רוסיה–פרס (1804–1813). בתמיכת השאה הפרסי, התמרדו שבטים קווקזים רבים כנגד הכיבוש הרוסי וביצעו פעולות גרילה הידועות גם כמלחמת קווקז. מנהיגי המרד הקודמים, לפני שאמיל, היו שייח' מנסור והאימאם האזימוחמד (אנ'). שאמיל היה ידיד ילדות של האזימוחמד, ונעשה לתלמיד שלו.
ב-1834 מת האזימוחמד בקרב על גמירי, ושאמיל תפס את תפקידו כמנהיג ההתנגדות הקווקזית. שאמיל היה מנהיג אקטיבי ותוקפני הרבה יותר מהאזימוחמד, והוא עשה שימוש יעיל במלחמת גרילה וטקטיקות מתוחכמות. המרי תחת הנהגתו, שהוגדר על ידו כמלחמת קודש[2], המשיך עד לדיכויו ב-1859. ב-25 באוגוסט 1859 נכנעו שאמיל ומשפחתו לכוחות הרוסיים ונכלאו בכפר קטן בדאגסטן.
אחרי שנלכד, נשלח שאמיל למוסקבה לפגישה עם הצאר אלכסנדר השני, ועונשו היה הגליה לקלוגה, עיר קטנה במרכז רוסיה, קרוב למוסקבה. ב-1868 ניתנה לשאמיל הרשות לעבור לקייב, וב-1869 הורשה לו לסיים את חייו כמוסלמי בעיר הקדושה מכה. בדרכו למכה הוא עבר באיסטנבול, והתארח בה כאורחו של הסולטן[3]. הוא מת במדינה ב-1871 בעת ביקור בעיר, והובא לקבורה בג'אנט אל באקי, בית קברות מפורסם במדינה, שם קבורים אנשים חשובים רבים מהעולם הערבי-מוסלמי. שני ילדיו לא הלכו בדרכו, ונעשו קצינים בצבא רוסיה.
לאחר מותו עריכה
לאחר הכנעתו והתפרקות מאבק המורדים, החלה האימפריה הרוסית לבצע בקווקז 'התאמה' למחיה של נוצרים אורתודוקסים. ההתאמה כללה הפצה של הנצרות, והקמת מערכת מדינית-דתית בשליטה נוצרית[2].
שאמיל עודנו מוערץ על ידי אנשים רבים בקווקז בשל התנגדותו לרוסיה, והיווה מודל לחיקוי לאנשים רבים שראו את עצמם כממשיכי דרכו. הטרוריסט הצ'צ'ני שאמיל באסייב נקרא על שמו. גם העיר שאמילקלה (עד 1991, "סבטוגורסק") שבדגסטאן נקראה לזכרו.
בחסידות חב"ד מקובל כי שאמיל הלחין ניגון בעת מאסרו הידוע בשם ניגון שאמיל אותו לימד האדמו"ר מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון[3].
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
הנקין, יגיל. ננצח או שניעלם : תולדות מלחמת צ'צ'ניה הראשונה, 1994-1996. ת"א: מערכות, 2007. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים עריכה
- תמר זיגמן, לוחם החופש הסופי שהיה השראה לרבי מליובאוויטש, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 27 ביוני 2017
- האימאם שאמיל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Gammer, Moshe, Muslim resistance to the Tsar : Shamil and the conquest of Chechnia and Daghestan, Abingdon: Frank Cass, 2004
- ^ 1 2 Caucasus and Central Asia Newsletter (עמ' 10-11) (ארכיון)
- ^ 1 2 סיפורו של האימאם המוסלמי שהלחין ניגון חסידי, באתר Snir's Spots, 2020-06-08