האימפריה הקולוניאלית הגרמנית

**האימפריה הקולוניאלית הגרמנית**
**Deutsches Kolonialreich**
דגל	סמל
	האימפריה הקולוניאלית הגרמנית
ממשל
שפה נפוצה	גרמנית
עיר בירה	ברלין
היסטוריה
הקמה
הקמה	1884
פירוק
חוזה ורסאי	28 ביוני 1919
שטח בעבר	2,658,161 קמ"ר (נכון ל־1912)

האימפריה הקולוניאלית הגרמנית הייתה אימפריה קולוניאלית שנוצרה בשלהי המאה ה-19 בעת כינונה של האימפריה הגרמנית. היו ניסיונות קולוניאליים קודמים של נסיכויות גרמניה, אך המאמצים הקולוניאלים של גרמניה האימפריאלית החלו רק בשנת 1883. סופה של האימפריה הקולוניאלית הגרמנית היה בחתימת חוזה ורסאי בשנת 1919, שסיים את מלחמת העולם הראשונה.

היסטוריה עריכה

המאה ה-16 עד המאה ה-18 עריכה

חייל שחור בצבא הקיסרות הגרמנית

חיילים גרמנים מדכאים את מרד הבוקסרים

עוד בתקופת האימפריה הרומית הקדושה היו ניסיונות קולוניאליים בודדים, למשל, משפחות מאאוגסבורג ניסו בין השנים 1528 ל-1556 להקים קולוניה "ונציה הקטנה" (גרמנית: Klein-Venedig) באזור ונצואלה של ימינו. לאחר החתימה על שלום וסטפליה בשנת 1648 הוקמו קולוניות בידי מספר מדינות גרמניות. אך הן היו קטנות וקצרות בשנים ואף אחת מהן לא יכלה להתחרות באימפריות הקולוניאליות האחרות: הספרדית, הפורטוגזית, הצרפתית והבריטית.

חברת אפריקה הברנדנבורגית (גרמנית: Brandenburgisch-Afrikanische Kompanie) שהייתה בבעלותה של מרקיזות ברנדנבורג, ומאוחר יותר בבעלותה של ממלכת פרוסיה, הקימה קולוניה על האי ארגן שמול חופיה האטלנטיים של מאוריטניה ב-5 באוקטובר 1685. הקולוניה עברה לשלטון צרפתי ב-7 במרץ 1721. גם לברנדנבורג-פרוסיה היו קולוניות לאורך חוף הזהב הפרוסי, שמאוחר יותר מוזג עם חוף הזהב ההולנדי, באזור גאנה המודרנית, ועל האי סנט תומאס. דוכסות קורלנד וסמיגליה הקימה קולוניות על האי טובגו ועל האי סנט אנדרו.

האימפריה הגרמנית עריכה

מצד אחד, גרמניה ערב איחודה בהנהגתה של פרוסיה בשנת 1871 הצטרפה באיחור למירוץ האימפריאלי להשגת קולוניות מעבר לים - תהליך שנקרא "מקום בשמש" (גרמנית: Platz an der Sonne). לפני 1870 היו המדינות הגרמניות נפרדות מבחינה פוליטית ובעלות מטרות שונות. משטר החוץ הגרמני עד לתקופתו של אוטו פון ביסמרק התמקד בפתרון "השאלה הגרמנית" באירופה ובהגנה על האינטרסים הגרמנים ביבשת.

מצד שני, לגרמנים הייתה מסורת של סחר חוץ ימי עוד מתקופתה של ברית ערי הנזה, וכן התקיימה הגירה גרמנית (מזרחה לכיוון רוסיה ורומניה, הגירה מסוימת הייתה גם מערבה לכיוון צפון אמריקה); המסיונרים והסוחרים מצפון גרמניה הראו עניין באדמות ובשוכנים בהם מעבר לים. האימפריאליזם הגרמני כלל בתוכו גם את "המרוץ לאפריקה", שבמהלכו התחרתה גרמניה בשאר המעצמות האירופאיות בכיבוש שאר הטריטוריות ביבשת.

לאחר איחוד גרמניה במאה ה-19, גרמנים רבים ראו בקניין קולוניאלי סממן אמיתי להשגת עצמאותם, והדרישה לקולוניות יוקרתיות הלכה והתגברה. העולם שמחוץ לאירופה היה כבר מחולק באותו זמן בין שאר המעצמות האירופאיות; היו אף אזורים בהם הנטייה הפכה לדה-קולוניאליסטית, במיוחד ביבשת אמריקה, דבר שעודד את המהפכה האמריקאית, המהפכה הצרפתית, והמלחמות הנפוליאוניות. כשאנשי ההררו של דרום-מערב אפריקה הגרמנית (לימים נמיביה) פתחו במרד בשנת 1904, הם הובסו בידי הכוחות הגרמנים; עשרות אלפי ילידים נהרגו ברצח העם של ההררו והנאמה שבוצע בהם לאחר המהפכה. ההצלחה המוגבלת של הקולוניאליזם הגרמני הובילה להתרכזותה של גרמניה במרכז ומזרח אירופה עם תוכנית מרכז-אירופה.