האמברסונים המופלאים

סרט משנת 1942

האמברסונים המופלאים (באנגלית: The Magnificent Ambersons) הוא סרט אמריקני שבוים בידי אורסון ולס והופץ ב-1942, זהו סרטו השני באורך מלא.

האמברסונים המופלאים
The Magnificent Ambersons
מבוסס על The Magnificent Ambersons עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי אורסון ולס, רוברט וייז עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי אורסון ולס עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט אורסון ולס עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה רוברט וייז עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'וזף קוטן, דולורס קוסטלו, אן בקסטר, טים הולט
מוזיקה ברנרד הרמן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום סטנלי קורטז, ראסל מטי, אורסון ולס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה RKO, Mercury Theatre עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה RKO סרט אר. קיי. או.
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 10 ביולי 1942 בארצות הברית
משך הקרנה 88 דקות, 148 דקות (במקור), 131 דקות (בקדם בכורה)
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
ambersons.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסרט מבוסס על הרומן זוכה פרס הפוליצר 'האמברסונים המופלאים', פרי עטו של בוט טארקינגטון, התסריט נכתב על ידי אורסון ולס, שמספק גם קריינות בגוף הסרט.

הסרט נחשב כ"בעל חשיבות תרבותית" ונבחר ב-1991 לשימור בארכיב הסרטים הלאומי של ארצות הברית. בשנים 1972 ו-1982 נכלל הסרט ברשימת Sight & Sound, כאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם.

עלילה עריכה

הסרט מספר את קורותיהם של האמברסונים, משפחה בת המעמד העליון המתגוררת באינדיאנפוליס. יום אחד, מושפלת אם המשפחה בפומבי על ידי מאהבה, הממציא יוג'ין מורגן (ג'וזף קוטן). היא שמה קץ למערכת היחסים ביניהם ומחליטה להינשא לווילבור מינאפר השטחי (דונלד דילווי). אנשים בעיר משוכנעים כי לא ייתכן שאיזבל מאוהבת בווילבור. יש לה בן אחד, ג'ורג מינאפר (טים הולט), אותו היא מפנקת. כשג'ורג' גדל, כמהים רבים בעיר שיגיע היום שבו הילד היהיר והלא בוגר של אמא "יבוא על עונשו".

מאוחר יותר, כששב ג'ורג' מן הקולג', מכינים לכבודו אימו וסבו (ריצ'רד בנט) קבלת פנים חגיגית. בין האורחים ניתן למצוא את יוג'ין המזדקן, שהוא כיום יצרן מכוניות משגשג. הוא מביא עמו את ביתו לוסי (אם בקסטר). ג'ורג' נמשך מיד ללוסי אולם הוא מתעב את יוג'ין, במיוחד לאחר שהוא לומד מדודו ג'ק אמברסון (ריי קולינס) ומדודתו פאני (אגנס מורהד) שיוג'ין ואיזבל אימו היו בעבר זוג.

לאחר מותו של וילבור מינאפר מחליט יוג'ין לבקש את ידה של איזבל האלמנה. הפעם הזו היא נענית להצעה, אולם ג'ורג' באנוכיותו משפיע על אימו להשיב את פניו של יוג'ין ריקם. גישתו הזחוחה של ג'ורג' מובילה לטרגדיה עבור כולם ולבסוף הוא בא על עונשו.

ההפקה עריכה

אורכו של הסרט לאחר העריכה המקורית היה 135 דקות. ולס חש כי יש לקצר אותו לאחר שזכה לתגובות מעורבות מצד הקהל בהצגה מוקדמת. עורכו של הסרט רוברט וייס הסיר ממנו דקות אחדות. הסרט הועמד להקרנה מוקדמת בשנית, אולם לא חל שיפור בתגובת הקהל. כתוצאה מכך מחקה RKO ארבעים דקות נוספות וצילמו מחדש את קטע הסיום. הם החליפו את גרסתו המקורית של ולס בסיום שמח יותר, שדמה לזה של טארקינגטון. ולס לא אישר את הקיצוץ, אולם מכיוון שהוא עבד סימולטנית על פרויקט אחר של RKO בברזיל, כשל לבסוף ניסיונו להגן על גרסתו המקורית. פירוט ריבו של ולס על העריכה מפורט בסרט התעודי משנת 1993 It's All True.

הקטעים שהוצאו מהסרט הושמדו מאוחר יותר, על מנת לפנות חלל בארכיון. העתק של העריכה הגסה נשלח לוולס בברזיל. העותק נחשב כאבוד יחד עם עותקים מהטרום בכורה. רוברט וייס טוען שהמקור לא היה טוב יותר מהגרסה הערוכה.

האמברסונים המופלאים הוא אחד הסרטים המוקדמים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע שבו מוקראים כל הקרדיטים על ידי קול בלתי נראה. הקרדיט היחידי שנראה על המסך הוא הלוגו של RKO, הכיתוב "A mercury Production by Orson Welles" ולבסוף כותרת הסרט "האמברסונים המופלאים", כל אלו נראים ממש בתחילת הסרט. בסיום הסרט מכריז קולו של ולס את כל הקרדיטים העיקריים. כל שחקן בסרט מופיע כשוולס משמיע את שמו. בעודו קורא כל קרדיט טכני נראית מכונה כמבצעת תפקיד זה, כלומר ברגע שוולס מודיע "צליל הוקלט בידי", מגיחה קונסולה להקלטת צליל למסך. קטעים ראויים לציון הנעדרים מהקרדיטים הם "מוזיקה בידי ברנרד הרמן". הרמן התנגד בחריפות שהמנגינה שלו תיערך והקטעים שהלחין הוחלפו בידי מוזיקה מאת רוי ווב, לכן הוא דרש ששמו יוסר מן הקרדיטים.

צוות השחקנים עריכה

פרסים עריכה

זכייה בפרסים עריכה

  • פרס מבקרי הסרטים של העיר ניו יורק: פרס המבקרים, השחקנית הטובה ביותר, אגנס מורהד, 1942.

מועמדויות עריכה

  • פרס האוסקר: אגנס מורהד כשחקנית המשנה הטובה ביותר, העיצוב האומנותי הטוב ביותר לסרט שחור-לבן לאלברט ס. ד'אגוסטינו, א. רולנד פילד ודרל סילברה, הצילום הטוב ביותר לשחור-לבן לסטנלי קורטז, הסרט הטוב ביותר לאורסון ולס, 1943.

קישורים חיצוניים עריכה