האני אבו אסעד

האני אבו אסעד
هاني أبو أسعد
לידה	11 באוקטובר 1961 (בן 62); נצרת, ישראל
מדינה	מדינה פלסטינית, ממלכת ארצות השפלה
פרסים והוקרה	פרס הקולנוע האירופי לתסריטאי הטוב ביותר (2005)
	פרופיל ב-IMDb

האני אבו אסעד (בערבית: هاني أبو أسعد; נולד ב-11 באוקטובר 1961, בנצרת, ישראל) הוא במאי קולנוע ערבי-ישראלי-הולנדי. סרטו "גן עדן עכשיו" זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר והיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2005.

ביוגרפיה

אבו אסעד נולד למשפחה מוסלמית עשירה^[1] בנצרת שבישראל ב-1961, והיגר להולנד ב-1980. הוא למד הנדסת אווירונאוטיקה בהארלם (הולנד), ועבד מספר שנים כמהנדס מטוסים. הוא נכנס לעולם הקולנוע והטלוויזיה בתור מפיק, וב-1990 הקים יחד עם הבמאי רשיד משהראווי את חברת הפקת הסרטים "אלול" (Ayloul).^[2]

ב-1991 ביים סרט תיעודי קצר בשם "לכל המעוניין בדבר" הבודק את הסיבות לעמדתם הפרו-עיראקית של הפלסטינים אזרחי ישראל. ב-1992 ביים סרט קצר בשם "בית נייר" על נער פלסטיני שביתו נהרס על ידי צה"ל והוא בונה במקומו בית מנייר. אך אמו כועסת עליו והורסת אותו. ב-1993 הפיק את סרטו של משהראווי, "עוצר".

ב-1998 ביים את סרטו העלילתי הראשון באורך מלא "Het 14de kippetje" לפי תסריט של ארנון גרונברג.

בשנת 2000 יצר את הסרט "נצרת 2000", אשר מתאר את פיצולה של החברה בעיר עקב חילוקי דעות בנוע לבניית מסגד סמוך. על אף שהסרט נראה כתיעודי למעשה מדובר בסרט מבוים.

סרטו "החתונה של רנא" (2002) מבוסס באופן חלקי על סיפור אוטוביוגרפי שכתבה הסופרת והקולנוענית ליאנה בדר. בסרט הגיבורה מקבלת הוראה מאביה לבחור בחתן מתאים מתוך רשימה שהכין. הגיבורה חיה בבית יפה, אך לפני החתונה היא חוטפת רגליים קרות ובורחת ממנו. כך גם אורחי החתונה נאלצים לעזוב את הבית ולעבור למחסום שם יתקיים הטקס. הבית והמרחב שמחוצה לו הם נושאים מרכזיים בסרט. הסרט צולם ברובו במזרח ירושלים וברמאללה בימי האינתיפאדה השנייה, כשהכניסה לשטחים הוגבלה, וצוות ההפקה לא הורשה להיכנס לאתרי הצילומים בכלי רכב פרטיים. סרט זה הוקרן בפסטיבל קאן בשנת 2002 במסגרת היוקרתית של ״שבוע המבקרים״. בעקבות הסרט התקבל הבמאי אבו אסעד יחד עם הבמאי הישראלי דרור שאול לסדנת בימוי יוקרתית בפסטיבל סאנדנס.

ב-2003 יצא סרטו "פורד טרנזיט", שזכה בפרס "ברוח החופש" בפסטיבל הקולנוע ירושלים. הסרט, שהוגדר כסרט דוקומנטרי, עורר דיון סוער לאחר שהתברר שסצנות רבות ממנו היו מבוימות.^[3]

ב-2005 יצא סרטו העלילתי "גן עדן עכשיו", שסיפר על שני מחבלים מתאבדים היוצאים לפיגוע בישראל. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל ברלין זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר והיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר מטעם "הטריטוריות הפלסטיניות" לשנת 2005.

ב-2013 זכה סרטו "עומאר" בפרס חבר השופטים במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן,^[4] וכן הוכרז כמועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.^[5]

ב-2017 יצא סרטו העלילתי "ההר שבינינו" (אנ'), בכיכובם של קייט וינסלט ואידריס אלבה.

ב-2021 היה בין מפיקי הסרט המצרי-ירדני השנוי במחלוקת "אמירה".^[6]

באוגוסט 2024 אבו אסעד, יחד עם יותר מ-300 אמנים, קרא להחרמת הסרט "למה מלחמה" של עמוס גיתאי בשל מעורבות של חברות הפקה ישראליות שנאשמות בתרומה ל"כיבוש, אפרטהייד וג'נוסייד". גיתאי ציין במסיבת עיתונאים שהסרט לא קיבל מימון מישראל, וטען כי אלו שקוראים להחרמה לא ראו את הסרט.^[7]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא האני אבו אסעד בוויקישיתוף

האני אבו אסעד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
האני אבו אסעד, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
האני אבו אסעד, באתר AllMovie (באנגלית)
האני אבו אסעד, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אמיר בוגן, האני אבו-אסעד: "סוכני שב"כ הם אנשים טובים שעושים עבודה רעה", באתר ynet, 7 בינואר 2014
נחום מוכיח, גן עדן אחר כך: ריאיון עם במאי "עומאר", באתר nrg‏, 24 בינואר 2014
נירית אנדרמן, במאי "גן עדן עכשיו" רוצה שישראלים, במיוחד מזרחים, יצפו בסרטו החדש, באתר הארץ, 13 באפריל 2016
רמי יונס, המושג קולנוע פלסטיני הוא ניצחון על מי שמנסה למחוק אותנו, שיחה מקומית, 22.6.21.

הערות שוליים

^ גואל פינטו, אם לא הייתי קולנוען, הייתי מחבל-מתאבד, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2005
^ נורית גרץ וג'ורג' ח'לייפי, נוף בערפל: המרחב והזיכרון ההיסטורי בקולנוע הפלסטיני, עם עובד, 2006, עמ' 49
^ מרב יודילוביץ', איפה הגבול?, באתר ynet, 14 בספטמבר 2003
^ פסטיבל קאן: האני אבו אסעד זכה בפרס חשוב - וואלה תרבות, באתר וואלה, 25 במאי 2013
^ נחום מוכיח, רומיאו הפלסטיני: איך "עומאר" הגיע לאוסקר?, אתר nrg,‏ 21 בינואר 2014
^ שירין פלאח סעב, אסירים פלסטינים בארץ דורשים להסיר את מועמדותו של הסרט הירדני לאוסקר, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2021
^ Alex Ritman, Israeli Director Amos Gitai Dismisses Calls for Venice Title ‘Why War’ to Be Boycotted, Variety, ‏2024-08-31 (באנגלית אמריקאית)

[1] גואל פינטו, אם לא הייתי קולנוען, הייתי מחבל-מתאבד, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2005

[2] נורית גרץ וג'ורג' ח'לייפי, נוף בערפל: המרחב והזיכרון ההיסטורי בקולנוע הפלסטיני, עם עובד, 2006, עמ' 49

[3] מרב יודילוביץ', איפה הגבול?, באתר ynet, 14 בספטמבר 2003

[4] פסטיבל קאן: האני אבו אסעד זכה בפרס חשוב - וואלה תרבות, באתר וואלה, 25 במאי 2013

[5] נחום מוכיח, רומיאו הפלסטיני: איך "עומאר" הגיע לאוסקר?, אתר nrg,‏ 21 בינואר 2014

[6] שירין פלאח סעב, אסירים פלסטינים בארץ דורשים להסיר את מועמדותו של הסרט הירדני לאוסקר, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2021

[7] Alex Ritman, Israeli Director Amos Gitai Dismisses Calls for Venice Title ‘Why War’ to Be Boycotted, Variety, ‏2024-08-31 (באנגלית אמריקאית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]


לידה	11 באוקטובר 1961 (בן 62) נצרת, ישראל
מדינה	מדינה פלסטינית, ממלכת ארצות השפלה
פרסים והוקרה	פרס הקולנוע האירופי לתסריטאי הטוב ביותר (2005)
פרופיל ב-IMDb