האפיפיורית יוהנה

אישה אשר לפי המסורת כיהנה כאפיפיורית בימי הביניים
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח פרוזאי ולא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

האפיפיורית יוהנהלטינית: Ioanna Papissa) היא דמות מן המאה ה-9. מסופר עליה כי התחזתה לגבר, התקדמה בשלבי הכמורה ולבסוף זכתה לכהן כאפיפיור בין השנים 853855.

האפיפיורית יוהנה
Papesse Jeanne BnF Français 599 fol. 88.jpg
לידה מיינץ, האימפריה הפרנקית
פטירה רומא, מדינת האפיפיור
עיסוק כומר, כמורה עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נצרות קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
אפיפיור
855–858
(כ־3 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תיאור מימי הביניים של האפיפיורית יוהנה.

אמיתות הסיפור אינה ברורה. יש הטוענים כי השם יוהנה אינו מופיע ברשימת האפיפיורים, ומדובר בסיפור בדיוני סאטירי שנועד להלעיג את מוסד האפיפיורות. אחרים סבורים שהסיפור הוא אמיתי, ומסבירים את העדרה מרשימות האפיפיורים בכך שהכנסייה הקתולית הכריזה עליה מלחמה, ומחקה את זכרה מהרשומות. ארכאולוג אוסטרלי בשם מייקל האביכט טוען שמטבעות עתיקים מהתקופה המיוחסת לכהונתה של יוהנה, כוללים את הכיתוב "האפיפיור יוחנן" ומחזקים את אמיתות הסיפור. [1]

הסיפורעריכה

על פי הספר "סדר הדורות" משנת 1747[2], יוהנה נולדה במיינץ שעל גדות הריין בשנת 853 בשם אגניזה, וברחה לאנגליה בלוויית נער נוסף. מאנגליה הגיעה לרומא ומשם הפליגה לאתונה, שם החלה להתפרסם כאדם משכיל ובעל ידע רב, בייחוד בתחומי המדעים. לאחר זמן, הגיעה לרומא, והמשיכה להתקדם במדרג הכנסייתי עד לתפקיד רם הדרג של חשמן. בשנת 853, במות האפיפיור לאו הרביעי, הצליחה - עדיין בזהות גברית - להיבחר פה אחד על ידי מוסדות הכנסייה לאפיפיור בשם יואניס (יוחנן) השמיני. במשך שנתיים היא שימשה בתפקידה כראש הכנסייה, עד שבמהלך כהונתה הרתה; בשעת תהלוכה מכנסיית פטרוס הקדוש לקתדרלה האפיפיורית, עצרה באמצע הדרך - ולתדהמת כולם כרעה ללדת ילד, אך מתה במהלך הלידה ונקברה במקום.

גרסאות פחות מקובלות מתארות את סופה של האפיפיורית באופן שונה. לפי אחת מהן, כשאנשי רומא התוודעו לזהותה האמיתית של יוהנה, הם קשרו אותה לסוס, אותו הדהירו ברחבי רומא בעודם רוגמים אותה באבנים[דרוש מקור]. גרסה אחרת מספרת שלאחר הלידה נשלחה יוהנה למנזר מרוחק, בכוונה שתתפלל ותנסה לכפר ולהיוושע מחטאיה, בעוד שבנה גדל והוסמך לבישוף של אוסטיה בבגרותו[דרוש מקור].

ב-1601 הכריז האפיפיור קלמנס השמיני כי האגדה אודות האפיפיורית יוהנה אינה נכונה, ופקד לנתץ את פסלה שבקתדרלת סיינה[דרוש מקור].

אמינותעריכה

סיפורה של האפיפיורית יוהנה מוכר בעיקר מכתביו של ההיסטוריון בן המאה ה-13 מרטין פון טראפאו (Martin Von Trappau), בהם מופיעה הגרסה הנפוצה אודות יוהנה[דרוש מקור]. עם זאת, גרסאות אחרות של הסיפור קדמו לזו, כשהגרסה המצוטטת ביותר מקורה ב"ספר האפיפיורים" (לטינית: Liber Pontificalis), מאת הספרן האפיפיורי אנסטסיוס (Anastasius), שהלך לעולמו ב-886), כך שהיה לכאורה בן דורה של האפיפיורית יוהנה. אולם, רק בעותק אחד של הספר המצוי בוותיקן מוזכרת האפיפיורית, כאשר הפסקה המתארת אותה מופיעה בתחתית הדף - מחוץ לכל רצף וסדר, ובכתב יד שונה מזה שבשאר הספר. הדבר מעיד כביכול על תוספת מאוחרת, לאחר ימיו של פון טראפאו, ובמילים אחרות - "עדות" זו לקיומה של האפיפיורית היא ספק זיוף, ונוספה הרבה אחרי זמנה של יוהנה.

טענה נפוצה לקיומה של אפיפיורית מבוססת על טקסי הכתרת האפיפיור. בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו היו שני כיסאות עשויים בהט בעלי חור בתחתיתם, וכיסא דומה עשוי משיש, אשר ידוע שהאפיפיור היה יושב עליהם כחלק מטקס ההכתרה בתקופות מוקדמות. על פי הטענה, כיסאות אלה נועדו לוודא את מין האפיפיור, כך שתימנע מבוכה נוספת, כפי שקרה כשיוהנה נבחרה לאפיפיור; נטען שהמועמד לאפיפיורות נדרש לחשוף חלק גופו התחתון בישיבתו במושב זה, כשקבוצת קרדינלים מהגוף הבוחר בודקת אותו. משנסתבר שהאפיפיור הוא אכן גבר, הכריזו הקרדינלים "Testiculos habet et bene pendentes" - "יש לו אשכים, והם מתנדנדים כראוי". אחד ממושבי הבהט מצוי כיום במוזיאון הוותיקן, והשני מוצג במוזיאון הלובר, לאחר שנלקח מהוותיקן על ידי נפוליאון בונפרטה. אולם, ההסברים על מטרתם וקישורים לסיפור האפיפיורית יוהנה מוטלים בספק. מושבים אלה מתועדים מתקופה קדומה לזו בה חיה לכאורה האפיפיורית יוהנה - ולכן אין קשר ביניהם לבין הצורך לאמת את מינו של האפיפיור. השימוש בהם בטקסי ההכתרה מוסבר כתזכורת להיותו של האפיפיור בן תמותה[3]. קיימת עדות לכאורה על השימוש במושב כדי לבדוק את מינו של האפיפיור אינוקנטיוס העשירי, אך בזמן הכתרתו (שנת 1644) הכיסאות כבר לא היו בשימוש[4].

היסטוריונים בני זמננו מסכימים שאין בנמצא מקור אמין המתאר את האפיפיורית מלפני המאה ה-13, ולא מתקבל על הדעת שסיפור סנסציוני כסיפורה של יוהנה ייעלם, מבלי שיותיר עדויות ממשיות אחריו. מעבר לכך, קיים תיעוד אמין למדי ונרחב של תולדות האפיפיורות במחצית המאה התשיעית; התיעוד לא מזכיר, ולו במילה, את דבר קיומה של יוהנה. המסקנה הבלתי נמנעת היא שיוהנה לא הייתה ולא נבראה, אלא משל הייתה.

בתרבותעריכה

ב-1972 נעשה סרט אודות יוהנה, בכיכובם של מקסימיליאן של וליב אולמן. בשנת 2009 נעשה עיבוד קולנועי נוסף לסיפור, בכיכובם של יוהנה ווקלק וג'ון גודמן.

לקריאה נוספתעריכה


  • Craig M. Rustici: The afterlife of Pope Joan : deploying the Popess legend in early modern England, University of Michigan Press, c2006

(הספר בקטלוג ULI)

סיפורתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מטבעות מחזקים הטענה שהייתה אפיפיורית במאה ה-9, ynet, ‏22.9.18
  2. ^ הרב יחיאל היילפרין, ‏סדר הדורות, חלק א', שנת ד"א תרי"ג, באתר HebrewBooks
  3. ^ שמו הלטיני של מושב השיש הוא Sedes Stercoraria - "כס האשפות". שם זה רומז לביטוי "מאשפות ירים אביון" ממזמור ספר תהילים, פרק קי"ג, פסוק ז'
  4. ^ Zachary Thomas, Papal Humiliations II: The Papal Sedia Stercoraria, Liturgical Arts Journal, ‏October 15, 2018