הארגון ההודי לחקר החלל

סוכנות חלל

הארגון ההודי לחקר החללהינדית: भारतीय अंतरिक्ष अनुसंधान संगठन, באנגלית: The Indian Space Research Organisation, בראשי תיבות: ISRO) הוא שמה של סוכנות החלל ההודית. ארגון זה מקיים את פעילויותיה של הודו בחקר החלל, וכולל פיתוח, בנייה ושיגור מערכת הניווט הלוויינית IRNSS, באמצעות משגרים מתוצרת הודו ואת מערכת האוגמנטציה ‏(SBAS) ‏GAGAN.

הארגון ההודי לחקר החלל
भारतीय अंतरिक्ष अनुसंधान संगठन
ISRO logo.png
סמליל הארגון ההודי לחקר החלל
מידע כללי
תאריך הקמה 15 באוגוסט 1969 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוכנות קודמת Indian National Committee for Space Research עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה מרכזי בנגלור עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 16,072 (נכון ל־2017) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 2 מיליארד דולר (2021)
isro.gov.in
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

תחילת תוכנית החלל ההודית היא בהקמת וועדה לחקר החלל בראשות ויקראם סאראבהאי בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20.

לוויינים הודייםעריכה

הודו מתמקדת בפיתוח, ייצור ושיגור לחלל של לוויינים מסוגים שונים, הנחלקים לקטגוריות הבאות:

  1. Indian National Satellite System - INSAT
  2. Indian Remote Sensing Satellite System - IRS

חלליות לחקר הירחעריכה

 
איור המראה את מבנה החללית צ'אנדריאן 1

משימת החלל הראשונה של הודו לחקר הירח מכונה צ'אנדריאן 1, והיא שוגרה ב-22 באוקטובר 2008. משימה זו כללה מקפת וגשושית פגיעה (Impactor) אשר התרסקה במכוון על הירח תוך שהמקפת עברה מעל אתר הפגיעה, וחקרה את הפגיעה. ניסוי זה הוביל לממצאים חשובים בנוגע להימצאות מים בקוטב הדרומי של הירח.

משימת צ'אנדריאן 2 כוללת מקפת סביב הירח ונחתת בשם "ויקראם" על שם ויקראם סאראבהאי, מקים תוכנית החלל ההודית. המשימה שוגרה ב-22 ביולי 2019, המקפת נכנסה בהצלחה למסלול ירחי, בעוד הנחתת, יחד עם רכב המחקר שעליה, התרסקו בניסיון הנחיתה ב-7 בספטמבר 2019.

מתוכנן ניסיון נחיתה נוסף, אך הפעם ללא מקפת.

 
משגר לוויינים הודי PSLV

משגרי חלל הודייםעריכה

הודו פיתחה שתי משפחות של משגרי לוויינים. משגר המיועד לשגר לוויינים למסלולים נמוכים סביב כדור הארץ (PSLV) ומשגר כבד שנועד לשגר לוויינים למסלולים גיאוסינכרוניים, בגובה של 36,000 ק"מ ומעל קו המשווה (GSLV), מסלולים המשמשים לוויני תקשורת רבים. חלוקה זו בין המשפחות מתייחסת בעיקר ליכולותיהם של המשגרים ושימושם היעיל ביותר, אך אינה מוחלטת.

בנוסף, ההודים מפתחים מספר משגרים נוספים, עם תשומת לב לשוק הלוויינים הקטנים, ובודקים גם טכנולוגיות של שימוש חוזר.

  1. משגר חללי PSLV - המשגר מיועד לשגר לווייני חישה מרחוק למסלול נמוך סביב כדור הארץ, בנטייה של כ - 90 מעלות לקו המשווה, כלומר למסלול קוטבי. מסוגל לשאת מטעד במשקל של 1,000 - 1,200 ק"ג, תלוי במספר המאיצים המחוברים למשגר. זהו משגר זול ותחרותי ביותר, אשר משמש לשיגור של לוויינים רבים, ולרוב נושא עליו מספר רב של לוויינים עבור לקוחות ומדינות רבות בכל שיגור.
  2. משגר חללי GSLV - משגר לוויינים כבד שפותח על מנת לשגר לווייני תקשורת למסלולים גיאוסינכרוניים בגובה 36000 ק"מ מעל קו המשווה. משגרים אלה מסוגלים להעלות למסלול גיאוסינכרוני מטעדים במשקל של עד 2000 ק"ג. למשפחה זו שני דגמים עיקריים, mk II ו-mk III, כאשר השני שימש לשיגור משימת צ'אנדריאן 2 לירח, ומתוכנן לשאת את החללית המאוישת אשר מפותחת על ידי הסוכנות.

אתרי שיגורעריכה

הודו מפעילה שלושה בסיסים לשיגורי חלל:

  • Satish Dhawan Space Centre, SHAR
  • Vikram Sarabhai Space Center
  • Balasore Rocket Launching Station

אסטרונאוטים הודייםעריכה

האסטרונאוט ההודי הראשון הוא ראקש שרמה (Rakesh Sharma) ששוגר לחלל על ידי חללית סובייטית מסוג סויוז במשימת סויוז T-11, באפריל 1984. משימת חלל זו בוצעה במסגרת תוכנית אינטרקוסמוס, במסגרתה שיגרה ברית המועצות לחלל קוסמונאוטים ממדינות שונות.

אסטרונאוטית הודית נוספת הייתה ד"ר קלפנה צ'אולה (Kalpana Chawla), שטסה לחלל בשתי משימות חלל: STS-87 בשנת 1997, ובמשימת STS-107 על מעבורת החלל קולומביה, בה נספתה עם שאר הצוות ב־1 בפברואר 2003. בניגוד לאילן רמון שותפה לטיסה במעבורת קולומביה שהסתיימה באסון, צ'אוולה לא ייצגה את מדינתה אלא השתתפה כאזרחית ארצות הברית ואסטרונאוטית מן המניין בנאס"א.

חלליות מאוישותעריכה

בשנת 2006 הודיעה הודו כי יש בכוונתה לפתח חלליות מאוישות. לא חלף זמן רב והודעות רשמיות הציבו את הירח כיעד שהודו חפצה להנחית עליו חלליות מאוישות, תוך סמיכות זמנים בלתי מקרית לתאריכי הנחיתה של ארצות הברית במבצע אוריון, והצהרות סין לנחיתה מאוישת משלה על הירח.

ב-18 בדצמבר 2014, נבדק בהצלחה חלק החללית המיועד להחזיר טייסי חלל, ה-Crew Module Atmospheric Re-entry Experiment (CARE).

ב-5 ביולי 2018, נבדק מקרה הפסקת שיגור בחירום (לאחר התנעת מנועים) והנחתת מודול הצוות (emergency Pad Abort Test (PAT). במסגרת הבדיקה, נבדקה מערכת מילוט הצוות, שכוללת מודול השוקל 12.6 טון. מודול זה הגיע לגובה של 2.7 ק"מ לפני שנחת עם המצנחים במרחק 2.9 מאתר השיגור.[1]

באוגוסט 2018, הכריז ראש הממשלה נרנדרה מודי אודות תוכנית לשלוח חלליות מאוישות ב-2022.[1]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה