ויקיפדיה

הבולים של סינד

סקירה על הרקע להדפסת בולי סינד ועל שלבי ההנפקה של הבולים השונים

הבול הראשון של חבל סינד הונפק בשנת 1852. ההנפקה בוצעה ביוזמת המושל הבריטי כחלק משורה של פעולות לשיפור השירותים האזרחיים באזור החדש שצורף זמן קצר קודם לכן אל האימפריה הבריטית. הבולים של סינד היו הראשונים שהונפקו ביבשת אסיה, והם שימשו את הדואר בגבולות המחוז עד שהוחלפו בשנת 1854 בבולים החדשים של הודו הבריטית.

הבול הראשון שהונפק בחבל סינד בשנת 1852

הרקע להנפקת הבולים עריכה

במהלך המאה ה-18 נשלט מחוז סינד על ידי מספר ראשי שבטים בלוצ'ים שהתחרו ביניהם על התואר "האמיר של סינד". הבלוצ'ים הדפו בהצלחה התקפות רבות מצד חייליו הסיקים של ראנג'יט סינג' (אנ'), המהרג'ה של פנג'אב. השליטים הבלוצ'ים קיימו קשרים טובים וידידותיים עם המושלים הבריטים שישבו באזור בומבי, אולם שמרו בקנאות על עצמאותם מפני הניסיונות הבריטים להשתלט על סינד[1].

האינטרסים הבריטים באזור סינד עריכה

הבריטים חששו מאוד מפני ניסיונותיה של האימפריה הרוסית להשתלט על מרכז אסיה ולהגיע אל חופי האוקיינוס ההודי. הם ראו בכך איום על שלטונם בהודו וניסו לחסום את הרוסים באמצעות חיזוק אחיזתם באזור הצפון מערבי של תת-היבשת ההודית[1]. בשנת 1758 ייסדה חברת הודו המזרחית הבריטית תחנת מסחר בעיר טהאטה, אולם עקב התנכלויות חוזרות ונשנות מצד השליטים המקומיים ננטשה תחנת המסחר בשנת 1775[2].

בתחילת המאה ה-19 נוסף על השיקול האסטרטגי גם שיקול מסחרי.[1] הבריטים, שהרוויחו הון עתק ממכירת אופיום בסין, הביטו בכעס על אובדן ההכנסות שנגרם להם עקב היצוא המתחרה לסין של יבול האופיום ממחוזות קשמיר ומלווה (אנ') דרך נמלי סינד. כיבוש סינד נועד לחסום את הנתיב הזה ולהסיט את כל יצוא האופיום, ואת כל ההכנסות ממיסוי יצוא האופיום, אל נמל בומבי שבשליטת בריטית.[3]

כיבוש מחוז סינד על ידי הבריטים עריכה

בשנת 1841 פרץ בעיר קאבול מרד כנגד הבריטים שכבשו את העיר כשנתיים קודם לכן. הנציג הבריטי נרצח והצבא הבריטי נאלץ לסגת מן האזור. כשנה לאחר מכן נשלח מייג'ור ג'נרל צ'ארלס ג'יימס נייפייר (אנ') למסע עונשין כנגד השבטים המוסלמים במרכז אסיה שהיו מעורבים במרד ונותרו עוינים לבריטניה[4].

נייפייר יצא מבומבי בראש כוח צבאי שכלל כ-2,800 חיילים (מהם כ-500 חיילים בריטים והיתר חיילים הודיים) ועשה את דרכו לעבר מחוז סינד. ביום 17 בפברואר 1843 הוא הותקף על ידי כוח אויב שמנה כ-22 אלף איש, ולמרות הפער הגדול במספר החיילים הצליח נייפייר, בזכות העדיפות המוחלטת של הנשק המודרני שהיה בידו, להביס את התוקפים. בקרב, הידוע בשם קרב מיאני (אנ'), איבד נייפייר כ-270 חיילים וקצינים והרג כ-6,000 מן התוקפים[5].

כחודש לאחר מכן, ביום 24 במרץ 1843, נערך קרב היידראבאד (אנ') במסגרתו הושלם ניצחונו של נייפייר על השבטים שעמדו מולו. הכוחות הבריטיים שתוגברו ומנו כ-5,000 לוחמים תקפו את כוחות האויב שמנו כ-26,000 לוחמים והרגו בהם כ-5,000 איש[5]. מהלך זה השלים את השתלטות הבריטים על חבל סינד, האזור צורף אל השטחים שבשליטת האימפריה הבריטית, ונייפייר מונה למושל סינד.

מן הדברים שכתב נייפייר ביומנו האישי מתברר כי חש רגשי אשמה על התפקיד שמילא בכיבוש סינד:[1]

אין לנו זכות להחזיק בסינד, אך נעשה זאת בכל זאת, וזה יהיה מעשה נבלה. המצב בו אני נמצא אינו לטעמי.

"חטאתי" עריכה

הידיעות על מסע המלחמה המוצלח וחסר המעצורים שניהל נייפייר בחבל סינד הגיעו לבריטניה והפכו לשיחת היום ברחבי הממלכה. כך שמעה קתרין ווינקוורת' (אנ'), שהייתה באותה עת תלמידת בית ספר בת 16, את הסיפור הזה ממורתה. היא העירה בהומור כי לדעתה היה על נייפייר לשלוח לממונים עליו מברק ובו המילה הלטינית Peccavi (אנ'), שמשמעותה המילולית היא "חטאתי". באנגלית המדובר במשחק מילים בין הביטוי "I have sinned" (חטאתי) ובין הביטוי "I have scinde" (סינד בידי)[6].

קתרין ווינקוורת' שלחה את הבדיחה השנונה שחיברה אל מערכת שבועון הסאטירה פאנץ', אולם שם החליטו להתייחס אל הבדיחה כאל ידיעה אמיתית. הידיעה פורסמה ביום 18 במאי 1844 במדור המדיני של העיתון, ומשחק המילים יוחס לנייפייר עצמו.

 
נוסח הידיעה כפי שפורסמה בשבועון פאנץ'

מיסוד שירותי הדואר במחוז סינד עריכה

בשנת 1850 התמנה סר הנרי ברטל פריר למשרת הנציב העליון של חבל סינד, ובהיותו איש מנהל מוכשר החל בביצוע שורה ארוכה של תיקונים לשיפור חיי התושבים. הוא ביטל את העבדות שהייתה נהוגה בסינד, סלל דרכים, חצב תעלות מים וקידם את השימוש בשפה המקומית[1].

הפעילות החשובה ביותר אותה קידם פריר התמקדה בשיפור מערכת הדואר של מחוז סינד. לאורך עמק האינדוס פעל מזה שנים רבות שירות דואר שנקרא בשפה ההינדית בשם "דאק" (Dak), או "דאוק" (Dawk), שפירושו "דואר"[7], אשר התבסס על שליחים שעשו את דרכם ברגל ויעילותו הייתה נמוכה מאוד.

 
השליחים של הדואר המסורתי באזור סינד

שכרם של שליחי הדואר חושב על פי המרחק אותו עברו, דבר שסיבך מאוד את תהליך חישוב תעריף המשלוח של המכתב. פריר, שהושפע ממהפכת הדואר שהנהיג רולנד היל בבריטניה, הנהיג מיד עם כניסתו לתפקיד בשנת 1851 תעריף אחיד וזול של ½ אנה עבור משלוח מכתב לכל רחבי מחוז סינד[8]. שליחי הדואר הרגליים הוחלפו על ידי פרשים רכובים על סוסים או על גמלים, פעולה שתרמה מאוד להגברת מהירות ההעברה של המשלוח ליעדו[9].

פריר סלל דרך דואר ראשית אשר קישרה את בית הדואר של קראצ'י שבדרום, עבור דרך בתי הדואר של קוטרי (אנ') והיידראבאד וכלה בבתי הדואר של סוקור (אנ') ושיקרפור (אנ') שבצפון האזור[1]. נתיב זה נועד להבטיח את השליטה המנהלתית של בריטניה על סינד.

בשלב מסוים פנה פריר אל המושל הבריטי שישב בבומבי וביקש תוספת תקציב על מנת שיוכל להמשיך ולפתח את רשת הדואר. לצערו, בקשתו נדחתה, והוא התבקש לאתר מקורות כספיים משלו על מנת לממן את המשך קיומה של רשת הדואר "היקרה והמפוארת", כהגדרת הפקידות הבריטית[10].

בעקבות דרישה הזו החליט המושל פריר, על דעת עצמו, לנסות ולממן את פעילות הדואר על ידי הנפקת בול בעל ערך נקוב של חצי אנה[11].

הבולים של סינד עריכה

פריר עיצב את הבול בסיועו של אדוארד ליס קופי[12], קצין צבא בדרגת רב-סרן (Major) ששימש בתפקיד מנהל הדואר של סינד[10]. הם תכננו את הבול בצורת עיגול, שהייתה ייחודית ושונה מכל יתר הבולים שהונפקו באותה עת[7]. יחלפו למעלה מעשר שנים עד אשר תנפיק גם קשמיר בשנת 1866 בולים בצורת עיגול[13].

במרכז הבול שולב הסמל של חברת הודו המזרחית הבריטית וסביבו הכיתוב "דואר מחוז סינד" (Scinde District Dawk)[7]. מתחת לסמל החברה נרשם הערך הנקוב ½ אנה[14].

מעט מאוד ידוע על האופן בו הודפסו הבולים של סינד, וקיימת מחלוקת בין החוקרים לגבי פרטים רבים בתהליך. פריר כתב בזיכרונותיו כי הבולים הודפסו בלונדון, בחברת דה לה רו, אולם מבדיקות שנעשו בארכיון החברה לא נמצאה לכך כל עדות. בנוסף, צורת הבולים ואופן ההדפסה שונים באופן מובהק מכל מה שייצרה החברה באותה עת[11]. מרבית החוקרים מסכימים כי הגלופה ששימשה להטבעת הבולים אכן נוצרה על ידי חברת דה לה רו[8], אולם בעוד שהדעה המקובלת היא שהבולים הודפסו ככל הנראה על ידי יצרן מקומי בסינד[2], מחקרים חדשים חוזרים וטוענים כי ההדפסה בוצעה באנגליה על ידי גורם לא ידוע[8].

הבול האדום עריכה

הבול האדום הונפק ביום 1 ביולי 1852[11]. הוא הוטבע על גבי יריעה דקה של שעווה בצבע אדום[7], וכל אחד מן הבולים הוטבע בנפרד[2].

זמן קצר לאחר תחילת השימוש התברר כי יריעת השעווה ממנה נוצר הבול עדינה מאוד, ורבים מן הבולים נסדקו והתפוררו[8]. ניסיון להנפיק בולים העשויים שכבה עבה יותר של שעווה לא שיפר את המצב, והוחלט להפסיק את הנפקת בולי השעווה ולהנפיק בולים שהוטבעו על נייר.

הבול הלבן עריכה

כתחליף לבולי השעווה השבירים והמתפוררים הוחלט להטביע את הבולים, ללא צבע, על נייר בצבע לבן. הבול הלבן הוטבע בגיליונות כאשר בין הבולים הודפס פס בצבע כחול דהוי אשר נועד ככל הנראה לציין את המקום בו יש לחתוך את הבול[14].

הבולים החדשים לא התפוררו כמו בולי השעווה האדומים, אולם צבעם הלבן התגלה כבעייתי מאוד. פקידי הדואר התקשו מאוד להבחין בבול הלבן שהודבק על מעטפה לבנה, במיוחד לאור הנרות הקלוש שהאיר את בתי הדואר בשעות החשיכה, ותהליך ההחתמה של הבולים ארך זמן רב[8]. אנשי הדואר בסינד החליטו לשנות שוב את שיטת ההדפסה ולהוסיף צבע לבולים.

הבול הכחול עריכה

בניסיון השלישי הוחלט להדפיס את הבולים בשיטה המשלבת גם הטבעה של תבליט על נייר וגם הדפסה של צבע כחול. גם בהנפקה זו הודפסו הבולים בגיליונות ובין הבולים הודפסו פסים בצבע כחול דהוי[8]. הבולים הכחולים ידועים במספר גוונים, דבר המעיד כי בוצעו מספר הדפסות שונות של הבולים[8].

הבולים הכחולים התבררו כמתאימים לתפקידם, אולם הם הונפקו חודשים ספורים לפני הוצאתם של בולי סינד משימוש ולכן גם הם לא קיימים בכמות גדולה[8].


 
 
 
הבול האדום הבול הלבן הבול הכחול

הפסקת השימוש בבולי סינד עריכה

בולי סינד הוצאו משימוש באופן רשמי ביום 30 בספטמבר 1854[8], והוחלפו על ידי הבולים שהונפקו בחודש אפריל 1854 ונועדו לשימוש בכל רחבי הודו הבריטית[14].

מלאי הבולים שנותר במחסני הדואר הושמד, אולם בידי הציבור נותרו בולים מעטים ומעת לעת נעשה בהם שימוש. המועד הידוע המאוחר ביותר לשימוש בבולי סינד הוא חודש יוני 1856[8].

המאבק על מורשת בולי סינד עריכה

בשנת 1852, בתקופה בה הונפקו הבולים, מחוז סינד היה חלק מהודו הבריטית, ובשנת 1947, בעת חלוקת תת-היבשת ההודית, הפך מחוז סינד לחלק ממדינת פקיסטן. הבולאים ההודים, בתמיכת הקטלוגים הבינלאומיים, מתייחסים אל בולי סינד כאל הבולים הראשונים של הודו,[15][16][17] בעוד הבולאים מפקיסטן מתייחסים אל בולי סינד כאל הבולים הראשונים של פקיסטן[18].

הנפקת בולי זיכרון על ידי פקיסטן עריכה

ביום 14 באוגוסט 1952[19] הנפיק דואר פקיסטן סדרה בת שני בולי זיכרון לרגל מלאת חמש שנים לעצמאות פקיסטן ולרגל מלאת מאה שנים להנפקת בולי סינד[19]. בשני בולי הסדרה שולב בול סינד לצד שיירת גמלים וקבוצת מטוסים, שנועדו לסמל את התפתחות שירותי הדואר במדינה[18].

  •  
    ערך נקוב 3 אנה.
  •  
    ערך נקוב 12 אנה.

הנפקת בול זיכרון על ידי הודו עריכה

ביום 19 באוקטובר 1977[20] הנפיק דואר הודו סדרה בת שני בולי זיכרון לרגל פתיחתה של תערוכת הבולים הבינלאומית "אסיאנה 77"[21]. על אחד מבולי הסדרה (בערך נקוב של 1 רופי) הופיע בול סינד האדום. הכיתוב על הבול הדגיש כי זה היה "הבול הראשון באסיה".

מעמד הבולים של סינד בקרב האספנים עריכה

שלושת הבולים שהונפקו בסינד נחשבים לפריטי אספנות מבוקשים, וזוכים למחירים גבוהים במכירות פומביות. הבול האדום, הבול הראשון שהונפק, נחשב לנדיר במיוחד, מוצע למכירה לעיתים נדירות, ומוערך בסדר גודל של עשרות אלפי דולרים.

הבול האדום, שהוטבע על יריעת שעווה דקה, רגיש מאוד לפגיעה, ומרבית הבולים הקיימים בידי האספנים הם פגומים. העותקים הבודדים שהם במצב מושלם זוכים לביקוש גבוה במיוחד.

בעבר מקובל היה להניח כי קיימים שני עותקים של הבול האדום שהם לא חתומים. לאחרונה טוענים המומחים כי גם עותקים אלו היו חתומים וסימני הדיו הוסרו מהם כדי ליצור מצג שווא של בול לא משומש, אולם אין אחידות דעים בנושא זה.

נדירותם של בולי סינד הובילה ליצירת זיופים רבים, והשוק הבולאי מוצף בעותקים מזויפים.

לקריאה נוספת עריכה

  • Kenneth A. Wood, Scinde District Post, This is Philately, p. 676
  • Mackay Robin(Ed), Scinde, International Encyclopedia of Stamps, IPC, 1970, pp. 1711-1712
  • Mackay Robin(Ed), Sind Dawks, International Encyclopedia of Stamps, IPC, 1970, p. 1734
  • James Mackay, The first stamps in Asia, The Guinness Book of Stamps, 1988, pp. 77-78.
  • סטיוארט רוסיטר וג'ון פלואר, אטלס בולי העולם, כרטא, 1989, עמ' 242

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Krutika Haraniya, Asia’s First Stamp from Sindh.
  2. ^ 1 2 3 International Encyclopedia of Stamps, p. 1711
  3. ^ J. Y. Wong, ‘British Annexation of Sind in 1843: An Economic Perspective, Modern Asian Studies Vol. 31, No. 2 (May, 1997), pp. 225-244
  4. ^ The Scinde Dawk.
  5. ^ 1 2 General Charles Napier and the Conquest of Sind.
  6. ^ ENCYCLOPEDIA OF BRITAIN .
  7. ^ 1 2 3 4 The Guinness Book of Stamps, p. 78
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Indian Philately UK.
  9. ^ The Scinde Dawk, Asia’s first stamp.
  10. ^ 1 2 A Study of the First Issues of India.
  11. ^ 1 2 3 The Guinness Book of Stamps, p. 77
  12. ^ Edward Lees Coffey
  13. ^ Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2019, Volume 3B, p. 349
  14. ^ 1 2 3 International Encyclopedia of Stamps, p. 1712
  15. ^ Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2013, Volume 3, p. 939
  16. ^ Stanley Gibbons Simplified Catalogue, 2001, Volume 2, p. 364
  17. ^ MICHEL Südasien 2016, Übersee-Katalog, Band 8.1, p. 258
  18. ^ 1 2 Pakistan Philately
  19. ^ 1 2 Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2013, Volume 5, p. 434
  20. ^ Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2013, Volume 3, p. 959
  21. ^ "ASIANA-77", First Asian International Philatelic Exhibition


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הבולים_של_סינד&oldid=34604898"