פתיחת התפריט הראשי

הבחירות הכלליות בבריטניה 2010

הבחירות הכלליות בבריטניה (הממלכה המאוחדת) התקיימו ב-6 במאי 2010.

‹ 2005 בריטניהבריטניה 2015 ›
הבחירות הכלליות בבריטניה 2010
6 במאי 2010

שיעור ההצבעה 65.1% (Increase 3.7%)
  Davidcameron.jpg Gordon Brown portrait.jpg
מועמד דייוויד קמרון גורדון בראון
מפלגה המפלגה השמרנית מפלגת הלייבור
מספר הקולות 10,703,654 8,606,517
מספר המושבים 306 258
שינוי במושבים Increase97 Decrease91
אחוזים 36.1% 29.0%
שינוי באחוזים Increase 3.7% Decrease 6.2%
2010UKElectionMap.svg
תוצאות הבחירות לפי מחוז: כחול - שמרנים, אדום - לייבור, כתום - ליברל-דמוקרטים, צהוב - סקוטים, ירוק כהה - שין פיין, ירוק בהיר - פלייד
הזוכה: דייוויד קמרון

ראש הממשלה המכהן גורדון בראון, שעמד בראש מפלגת הלייבור מאז פרישתו של טוני בלייר ב-2007, התמודד על כהונה נוספת בתפקיד מול דייוויד קמרון, מנהיג המפלגה השמרנית.

תוצאות הבחירות הביאו, לראשונה מאז 1974, לבחירת פרלמנט תלוי, כאשר לאף מפלגה אין רוב מוחלט להקמת ממשלה. המפלגה השמרנית זכתה לעלייה ניכרת במספר המושבים על חשבון הלייבור, והייתה למפלגה הגדולה ביותר. קמרון הקים קואליציה עם המפלגה הליברל-דמוקרטית בראשות ניק קלג כדי להגיע לרוב הדרוש, והתמנה לראשות הממשלה. בכך הגיע שלטון הלייבור, שהחל ב-1997 עם בחירתו של טוני בלייר, לקיצו לאחר 13 שנים.

רקע לבחירותעריכה

בין הנושאים שעמדו במרכז מערכת הבחירות היו התמודדות הממשלה עם תוצאות המשבר הכלכלי העולמי, השחיתות במערכת הפוליטית הבריטית (לאור שערוריית החזר ההוצאות של חברי פרלמנט שהתגלתה כשנה לפני הבחירות), ומעורבותה של בריטניה במלחמת אפגניסטן ובמלחמת עיראק.

במסגרת מערכת בחירות זו התקיימו לראשונה בבריטניה עימותים טלוויזיוניים בין שלושת המועמדים הבולטים.

  • 15 באפריל 2010 - עימות ראשון, שהתמקד במדיניות פנים;
  • 22 באפריל 2010 - עימות שני, שהתמקד ביחסים בינלאומיים;
  • 29 באפריל 2010 - עימות שלישי, שהתמקד בכלכלה ובמיסוי.

הופעתו המוצלחת של ניק קלג בעימות הראשון, הקפיצה את מעמדה של המפלגה הליברל דמוקרטית בסקרים, שאף הראו לזמן קצר כי היא עוברת את מפלגת הלייבור ומתקרבת למפלגה השמרנית מבחינת מספר הקולות. למרות זאת, בשל שיטת הבחירות האזורית, קבלה מפלגה זו מספר מושבי פרלמנט קטן בהרבה משתי המפלגות הגדולות, אך היוותה לשון מאזניים ולאחר הבחירות אף הצטרפה לממשלה בראשות קמרון.

תוצאות הבחירותעריכה

ב-6 במאי נבחרו 649 מתוך 650 חברי הפרלמנט והבחירות הושלמו ב-27 במאי, באזור בחירה שבו נדחו הבחירות עקב פטירתו של אחד המועמדים.

306 258 57 29
שמרנים לייבור ליברל-דמוקרטים אחרים
הבחירות הכלליות בממלכה המאוחדת 2015
מפלגה מנהיג חברי פרלמנט קולות
מס' אחוז ± מס' אחוז ±
שמרנים דייוויד קמרון 306 47.1%
306 / 650
 97 10,703,754 36.1%
 3.7
לייבור גורדון בראון 258 39.7%
258 / 650
 91 8,609,527 29.0%
 6.2
ליברל-דמוקרטים ניק קלג 57 8.8%
57 / 650
 5 6,836,825 23.0%
 1.0
יוניוניסטים-דמוקרטים פיטר רובינסון 8 1.2%
8 / 650
 1 168,216 0.6%
 0.3
המפלגה הלאומית הסקוטית אלכס סלמונד 6 0.9%
6 / 650
  491,386 1.7%
 0.1
שין פיין ג'רי אדמס 5 0.8%
5 / 650
  171,942 0.6%
 0.1
פלייד קמרי איואן וויין ג'ונס 3 0.5%
3 / 650
 1 165,394 0.6%
 0.1
סוציאל-דמוקרטים מרגרט ריצ'י 3 0.5%
3 / 650
  110,970 0.4%
 0.1
הירוקים קרוליין לוקאס 1 0.2%
1 / 650
 1 285,616 1.0%
 0.2
הברית של צפון אירלנד דייוויד פורד 1 0.2%
1 / 650
 1 42,762 0.1%
 
יושב ראש (שמרנים) ג'ון ברקו 1 0.2%
1 / 650
  22,860 0.08%
 
עצמאיים סילביה חרמון 1 0.2%
1 / 650
חדש 21,181 0.07%
חדש

הקמת הקואליציהעריכה

בשל התוצאות שבהן לא זכתה אף מפלגה לרוב מוחלט, התקיימו שיחות קואליציה בין שתי המפלגות הגדולות למפלגה הליברל-דמוקרטית. ימים אחדים לאחר מכן, רק לאחר שהתברר כי הליברל-דמוקרטים יצטרפו לקואליציה בראשות קמרון, התפטר ראש הממשלה בראון מתפקידו, בניגוד לנהוג בדרך כלל, שראש הממשלה המפסיד מתפטר ויוצא מדאונינג 10 עוד באותו ערב.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה