הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1944

הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1944 היו מערכת הבחירות הנשיאותיות הארבעים בתולדות ארצות הברית, ונערכו ביום שלישי, 7 בנובמבר 1944. הנשיא היוצא, פרנקלין דלאנו רוזוולט, שהיה המועמד הדמוקרטי, נבחר לכהונה רביעית בתור נשיא. הוא ניצח את הרפובליקני תומאס דיואי במערכת הבחירות.

‹ 1940 ארצות הבריתארצות הברית 1948 ›
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1944
7 בנובמבר 1944

בסך הכול היו 531 קולות אלקטורלים בחבר האלקטורים
היו דרושים 266 קולות אלקטורלים כדי לנצח
שיעור ההצבעה 55.9%
 
מועמד פרנקלין דלאנו רוזוולט תומאס דיואי
מפלגה המפלגה הדמוקרטית המפלגה הרפובליקנית
מדינת מוצא ניו יורק (מדינה)ניו יורק (מדינה) ניו יורק ניו יורק (מדינה)ניו יורק (מדינה) ניו יורק
סגן הארי טרומן ג'ון בריקר
אלקטורים 432 99
מדינות 36 12
מספר הקולות 25,612,916 22,017,929
אחוזים 53.4% 45.9%

חלוקת האלקטורים לפי מדינה
הזוכה: פרנקלין דלאנו רוזוולט

הבחירות נערכו לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, ובתקופה טובה לארצות הברית ולבנות בריתה. רוזוולט כבר היה בתפקידו יותר מכל נשיא אחר בהיסטוריה של ארצות הברית, אך עדיין היה אהוד. שלא כמו במערכת הבחירות הקודמת, לא היה ספק שרוזוולט ינסה לרוץ לתקופת כהונה נוספת בתור המועמד הדמוקרטי. יריבו הרפובליקני ב-1944 היה מושל ניו יורק, תומאס דיואי. דיואי התנגד למדיניות הניו דיל ותמך בממשלה קטנה, אבל לא הצליח לשכנע את המדינה להחליף כיוון. השמועות על בריאותו המידרדרת של רוזוולט, שנחלשו בגלל מסע הבחירות הנמרץ שלו, היו נכונות: רוזוולט מת והוחלף בידי סגנו הארי ס. טרומן בתוך חצי שנה מהבחירות.

מועמדים עריכה

מועמדים דמוקרטיים עריכה

  • פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא ארצות הברית מניו יורק
 
כרזה של רוזוולט וטרומן

הנשיא רוזוולט היה הנשיא הלוחם האהוד ולא היו לו הרבה מתנגדים. אף על פי שמספר הולך וגדל של שמרנים - במיוחד בדרום - התחילו לפקפק במדיניות הכלכלית והחברתית שלו, ובעיקר במדיניותו הגזעית, המלחמה סייעה לדרום וסיימה את השפל הכלכלי. מעטים מהם התנגדו לו פומבית והוא נבחר שוב בקלות בוועידה הדמוקרטית הלאומית בשיקגו. כמה צירים שתמכו בהפרדה גזעית תמכו בסנאטור מווירג'יניה, הארי בירד, אולם הוא סירב להתמודד מול רוזוולט ולא השיג מספיק צירים.

אף על פי שהשמרנים לא יכלו לעצור את בחירתו מחדש של רוזוולט, הידרדרות מצבו הפיזי והשמועות על בעיות הבריאות שלו הובילו אותם להתנגדות להנרי וולאס, סגן הנשיא. וולאס זכה להתנגדות מצד מנהיגים קתוליים בערים הגדולות ומצד איגודי העובדים. וולאס, שהיה סגן הנשיא השני של רוזוולט, נחשב בידי השמרנים ליותר מדי שמאלני, ולכן הם לא רצו שהוא יהיה הנשיא לאחר מותו של רוזוולט. רבים מהדמוקרטים לא הרגישו בנוח עם אמונותיו המוזרות של וולאס ועם מכתביו לגורו הרוסי, ניקולאי רוריך. אי הצלחתו במשרת מתאם כלכלי גרמה לפיטוריו מהתפקיד. מנהיגי המפלגה אמרו לרוזוולט שלא יסכימו לתמוך בוולאס, והציעו במקום וולאס את הסנאטור ממיזורי, הארי טרומן, שכיהן בראש ועדה לפיקוח על משק המלחמה והייצור המלחמתי בארצות הברית. רוזוולט, שחיבב את וולאס ולא הכיר את טרומן, הסכים לכך בחוסר חשק כדי לשמור על אחדות המפלגה. אך צירים ליברלים רבים סירבו לנטוש את וולאס והצביעו עבורו. למרות זאת, מספיק מדינות צפוניות, מערב תיכוניות ודרומיות תמכו בטרומן והעניקו לו את הניצחון בסיבוב השני. הקרב על התפקיד היה חשוב, כיוון שרוזוולט מת באפריל 1945, וטרומן היה לנשיא ה-33 ולא וולאס.

מועמד לסגנות נשיאות סיבוב ראשון סיבוב שני לפני החילופים סיבוב שני אחרי החילופים
הארי טרומן 319.5 477.5 1,031
הנרי וולאס 429.5 473 105
ג'ון בנקהאד 98 23.5 0
סקוט לוקאס 61 58 0
אלבן ברקלי 49.5 40 6
ג'וזף ברוטון 43 30 0
פול מקנאט 31 28 1
פרנטיס קופר 26 26 26
נמנעים 118.5 20 7

מועמדים רפובליקניים עריכה

עם תחילת 1944, המועמדים הרפובליקנים המובילים היו ונדל וילקי, שכבר היה מועמד ב-1940, הסנאטור רוברט טאפט מאוהיו, שהיה מנהיג השמרנים, מושל ניו יורק תומאס דיואי, שהיה מנהיג הבסיס המזרחי, המתון והחזק של המפלגה, הגנרל דאגלס מקארתור, שאז עוד שירת בצבא בעלות הברית באזור האוקיינוס השקט, ומושל מינסוטה לשעבר הרולד סטאסן, שאז פיקד על חיל הנחתים באזור הפסיפי. אך טאפט הפתיע רבים כשהודיע שהוא לא מתכוון לרוץ אלא להישאר בסנאט, ושהוא תומך במושל אוהיו השמרן, ג'ון בריקר.

כשטאפט יצא מהמירוץ, שמרנים רבים העדיפו את דאגלס מקארתור. אך מקארתור נלחם ביפן ולא היה יכול לערוך מסע בחירות. תומכיו כן הכניסו את שמו לבחירות המקדימות בוויסקונסין. באותן בחירות מקדימות דיואי ניצח בהפרש גדול (14 צירים לעומת 4 להרולד סטאסן ו-3 למקארתור). וילקי לא זכה באף ציר באותן בחירות מקדימות והחליט לפרוש. אולם עם מותו הפתאומי באוקטובר 1944, הוא לא הודיע על תמיכה ברוזוולט או בדיואי. בוועידה הלאומית בשיקגו, התגבר דיואי על בריקר בקלות ונבחר כבר בסיבוב הראשון. כדי להפגין אחדות, בחר דיואי המתון יחסית בבריקר השמרן בתור המועמד לתפקיד סגן הנשיא. מועמדו המועדף לתפקיד הסגן, ארל וורן שהיה מושל קליפורניה, הפך לסגנו ב-1948. בריקר נבחר לתפקיד הסגן לא בעזרת הצבעה אלא לפי צעקות הקהל.

הבחירות הכלליות עריכה

מסע הבחירות בסתיו עריכה

הרפובליקנים התנגדו לניו דיל, וביקשו ממשלה קטנה יותר וכלכלה עם פחות רגולציה כשסוף המלחמה נראה לעין. אך הפופולריות של רוזוולט הייתה הנושא המרכזי בקמפיין. כדי להשתיק את השמועות על בריאותו, התעקש רוזוולט לנהל מסע בחירות גדול, כשהוא נוהג במכונית פתוחה ברחובות באוקטובר.

שיא מסע הבחירות הגיע במהלך נאום של רוזוולט לאיגודי העובדים ששודר ברדיו ובו הוא לעג לטענות הרפובליקניות שהממשל שלו היה מושחת ובזבז את כספי משלם המיסים. הוא גם לעג במיוחד לטענות של הרפובליקנים ששלח ספינה מחיל הנחתים כדי לאסוף את הטרייר הסקוטי שלו, פאלא, באלסקה, ואמר שפאלא "זעם" בגלל אותן שמועות. הנאום התקבל בהומור ובתשואות ממנהיגי האיגודים. בתגובה, נאם דיואי באוקלהומה סיטי כעבור כמה ימים נאום ששודר ברדיו, והאשים את רוזוולט בכך שהוא קשור למנהיגים פוליטיים מושחתים ולקומוניסטים. אך ההצלחות בשדה הקרב, כמו שחרור פריז באוגוסט 1944 וקרב מפרץ לייטה בפיליפינים באוקטובר עשו את רוזוולט לבלתי מנוצח.

תוצאות עריכה

 
תוצאות לפי מחוזות. הגוונים הכחולים הם לרוזוולט, והאדומים לדיואי.

במהלך מסע הבחירות, הוביל רוזוולט על דיואי בכל הסקרים שנערכו בהפרשים משתנים. ביום הבחירות, ניצח רוזוולט ניצחון גדול מול המאתגר הרפובליקני. הוא זכה ב-36 מדינות וב-432 אלקטורים (מתוך 266 שהיה צריך לזכות בהן), ואילו דיואי זכה ב-12 מדינות בלבד וב-99 אלקטורים. בספירת הקולות הכללית, השיג רוזוולט 25,612,916 קולות (53.4%) לעומת 22,017,929 קולות (45.9%) לדיואי.

השאלה החשובה הייתה איזה מנהיג, רוזוולט או דיואי, ינהל את ימי השלום והשיקום לאחר סיום המלחמה. רוב האמריקנים החליטו לא להחליף מפלגות ומנהיגים. בנוסף הם הרגישו שלא היה בטוח להתווכח על נושאי פנים בזמן המלחמה.

דיואי הצליח יותר משלושת המועמדים הרפובליקנים האחרונים שהתמודדו מול רוזוולט, והוא אף ניצח את רוזוולט בעיר מגוריו של רוזוולט, הייד-פארק, ניו יורק, ואף ניצח בעיר מגוריו של טרומן, אינדיפנדנס, מיזורי. דיואי יהיה המועמד הרפובליקני גם ב-1948 ושוב יפסיד, אך בהפרש קטן יותר.

בניו יורק, התמיכה של מפלגת העבודה והמפלגה הליברלית סייעה לרוזוולט לזכות במדינה שלו.

רוזוולט זכה בבחירות הללו לתמיכת 90% מהמצביעים היהודים, כמו במערכת הבחירות של 1940.[1]

ב-1944, המחאה כנגד רוזוולט בדרום התבהרה בטקסס, כש-135,553 קולות התנגדו לרוזוולט אולם לא תמכו בדיואי. הדמוקרטים בטקסס ביקשו להחזיר את זכויות המדינות שחוסלו בידי הניו דיל ולהחזיר את עליונות הגזע הלבן.

כמו ב-1940, רוזוולט השיג פחות אלקטורים ואחוזים מהקולות מאשר מה שקיבל בבחירות הקודמות - השני מבין שלושה נשיאים שעשה כך, כשלפניו ג'יימס מדיסון ב-1812, ואחריו ברק אובמה ב-2012. אנדרו ג'קסון ב-1832 וגרובר קליבלנד ב-1892 השיגו יותר אלקטורים אולם פחות קולות, ואילו וודרו וילסון ב-1916 קיבל יותר קולות אבל פחות אלקטורים.

המועמד לנשיאות מפלגה מדינה כמות האלקטורים השותף מדינת השותף כמות האלקטורים של השותף
פרנקלין דלאנו רוזוולט דמוקרטית ניו יורק 432 הארי טרומן מיזורי 432
תומאס דיואי רפובליקנית ניו יורק 99 ג'ון בריקר אוהיו 99
נורמן תומאס סוציאליסטית ניו יורק 0 דרלינגטון הופס פנסילבניה 0
קלאוד ווטסון איסור קליפורניה 0 אנדרו ג'ונסון קנטקי 0
אדוארט טייכרט העבודה הסוציאליסטית פנסילבניה 0 ארלה ארבאו אוהיו 0

טריוויה עריכה

  • העברת התיקון ה-22 לחוקת ארצות הברית ב-1951 גרמה לכך שמערכת בחירות זו הייתה היחידה בה מועמד רץ לתקופת כהונה רביעית כנשיא.
  • זאת הייתה מערכת הבחירות הראשונה בה אחד מהמועמדים (דיואי) נולד במאה ה-20.
  • אם דיואי היה זוכה בבחירות הללו, הוא היה הנשיא הצעיר ביותר בהיסטוריה, כיוון שהיה צעיר ב-20 ימים (ב-20 בינואר 1945) מתיאודור רוזוולט כשנכנס לתפקיד ב-1901 אחרי הירצחו של ויליאם מקינלי.
  • הבחירות ב-1944 הן היחידות עד 2016 בהן שני המועמדים היו מאותה מדינה (בשני המקרים, ניו יורק).
  • פרט לניצחונו הגדול של לינדון ג'ונסון ב-1964, אף מועמד דמוקרטי לאחר מכן לא הצליח להשיג כמות אלקטורים או אחוז קולות גבוה משל רוזוולט במערכת הבחירות הזאת, שהייתה הצמודה ביותר מבין כל ארבע מערכות הבחירות שלו.
  • הבחירות של 1944 היו הפעם האחרונה שבהן מועמד קיבל מעל 90% מהקולות במדינה מסוימת. רוזוולט זכה ב-94% מהקולות במיסיסיפי. המועמד הדמוקרטי השיג יותר מתשעים אחוזים במחוז קולומביה ב-2008, 2012 ו-2016.
  • הבחירות של 1944 היו הפעם הראשונה מאז היבחרו מחדש של גרובר קליבלנד ב-1892 שאוהיו בחרה במועמד המפסיד.
  • אלו היו הבחירות הראשונות מאז 1900 בהן איידהו וויומינג לא בחרו באותו המועמד, והאחרונות עד היום.
  • זאת הייתה מערכת הבחירות האחרונה בה המועמד הדמוקרטי זכה בכל מדינות הדרום שהצטרפו לקונפדרציה.
  • זאת הייתה מערכת הבחירות האחרונה עד 1964 בה זכו הדמוקרטים בניו המפשייר ובאורגון והפעם האחרונה בה הדמוקרטים זכו בקונטיקט, דלאוור, מרילנד, מישיגן, ניו ג'רזי, ניו יורק ופנסילבניה עד ל-1960.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ גולי נאמן ערד, אמריקה, היהודים ועליית הנאציזם, עמ' 287, הערה 2.