הביליטציה
הביליטציה (בגרמנית: Habilitation) היא התואר האקדמי הגבוה ביותר הנהוג במדינות אירופאיות רבות ובמדינות שאינן דוברות אנגלית. לצורך קבלת התואר יש לעמוד בקריטריונים המוגדרים על ידי המוסד האקדמי. בין הקריטריונים המקובלים: מצוינות במחקר, רמת הוראה והשכלה נוספת. תנאי נוסף לקבלת התואר הוא בדרך כלל הגשת דיסרטציה. התואר המוענק למי שעמד בדרישות הוא Doctor habilitatus (בראשי תיבות Dr. habil), או Privatdozent (בראשי תיבות PD) או D.Sc. ( "דוקטור למדעים", תואר הנהוג בחלק ממדינות מזרח אירופה ומדינות פוסט-סובייטיות). הביליטציה היא תנאי לקבלת דרגת פרופסור מן המניין בחלק מאותן מדינות בהן נהוג התואר. הענקת התואר מלווה בדרך כלל באירוע פומבי, בו נדרש המועמד להגן בעל פה על התזה שכתב, בהרצאה או דיון אקדמי בו עליו להתמודד עם מתנגד אחד, או יותר, לתזה שהציג. הביליטציה מוענקת בדרך כלל 5–15 שנים לאחר קבלת תואר דוקטור, או תואר אקדמי מתקדם שווה ערך. אף שבמדינות מסוימות תואר דוקטור למדעים תואם לדרגת דוצנט (המקבילה לדרגה אקדמית של פרופסור חבר במדינות מערביות), בפועל הדרגה הניתנת למקבלי תואר הביליטציה תואמת יותר לכישורים הנדרשים למינוי פרופסור מן המניין בארצות הברית ומדינות מערביות אחרות.
היסטוריה ומקור המונח עריכה
המונח הביליטציה (habilitation) נגזר מן הפועל בשפה הלטינית בתקופת ימי הביניים: habilitare, שמשמעותו "לעשות מתאים", "לעשות נכון", או "לעשות מיומן", שמקורו שם התואר בלטינית קלאסית במילה habilis, דהיינו, "מתאים", "נכון", או "מיומן". התואר נקבע בגרמניה במאה השבע-עשרה ( 1652 לערך). בתחילה, הבליטציה הייתה שם נרדף ל"הסמכה לדוקטורט". המונח הפך לשם נרדף ל"הסמכה פוסט-דוקטורטית" בגרמניה במאה ה-19, כאשר "קבלת תואר דוקטור לא נראתה עוד מספקת כדי להבטיח העברת שליטה מתאימה בידע לדור הבא".[1] שינוי זה התקבע במערכת האוניברסיטאות הגרמנית והביא למציאות שבה אלה הבוחרים בקריירה אקדמית נדרשים לכתוב שתי עבודות דוקטורט: עבודת הפתיחה (Inauguraldissertation), הבאה בסיום מסלול לימודים לתואר שלישי; ועבודת הביליטציה ( Habilitationsschrift), הפותחת את הדרך לקריירה אקדמית ולדרגת פרופסור מן המניין. [2]
שכיחות התואר עריכה
תואר הביליטציה קיים, או שהיה קיים, במדינות הבאות:
- אלג'יריה (בצרפתית: Habilitation à diriger des recherches, 'הסמכה לפיקוח על מחקר', בראשי תיבות: HDR)
- ארמניה, אזרבייג'ן, ליטא התואר היה קיים בעבר, אך עדיין הוא תואר מוכר למי שרכש את התואר קודם ביטולו.
- אוסטריה (בעבר נקרא Univ.-Doz., במאה ה-21 נקרא Priv.-Doz)
- בלארוס (בבלארוסית: Доктар навук; Łacinka)
- בלגיה (בחלקה הדובר צרפתית: Agrégation de l'enseignement supérieur, התואר הוענק עד 2010)
- ברזיל (בפורטוגזית: Livre-docência)
- בולגריה (בבולגרית: Доцент, ובלטינית: Docent)
- צ'כיה (doc., docent)
- דנמרק (dr. med./scient./phil.)
- מצריים (בערבית: العالمية; בליטון: Ālimiyya; Al-Azhar)
- פינלנד (Dosentti; Docent)
- צרפת (בצרפתית: Habilitation à diriger des recherches, בראשי תיבות HDR)
- גרמניה (Priv.-Doz., או Dr. habil.)
- יוון (ביוונית: υφηγεσία, υφηγητής), התואר בוטל ב-1983
- הונגריה (Dr. habil.)
- איטליה (באיטלקית: Abilitazione scientifica nazionale, בוטל ב-2012)
- לטביה (Dr. habil., בוטל ב-1995)
- לוקסמבורג (autorisation à diriger des recherches, 'הרשאה לפקח על מחקר', או ADR)
- מולדובה
- פולין (dr hab., doktor habilitowany)
- פורטוגל (בפורטוגזית: Agregação)
- רומניה (ברומנית: abilitare)
- רוסיה, קירגיזסטן, קזחסטן, אוזבקיסטן, אוקראינה (ברוסית: Доктор наук, בליטון: Doktor nauk, 'דוקטור למדעים')[3]
- סרביה (בסרבית: Доцент, ליטון: Docent)
- סלובקיה (Docent)
- סלובניה (Docent)
- ספרד (הסמכת מחקר - Agregado)
- שוודיה (Docent)
- שווייץ (PD או Dr. habil.)
תהליך קבלת התואר עריכה
עבודת הדיסטרטציה לצורך עמידה בדרישות התואר יכולה להיות מצטברת (מבוססת על פרסומי מחקרים קודמים של המועמד, בין אם מאמרים בספרות המקצועית, או ספרים) או בעלת אופי של ספר, כלומר תזה שלא פורסמה, אשר בדרך כלל ארוכה מאוד. בעוד שההבילטציות המכילות צבר של פרסומי מחקר מן העבר הן דומיננטיות בתחומים מסוימים (כגון רפואה), מזה כמאה שנה, הן בלתי מקובלות בתחומים אחרים (כגון משפטים).
רמת המחקר הנדרשת לקבלת הביליטציה גבוהה במידה ניכרת מזו של עבודת דוקטורט באותה מסורת אקדמית שבה התואר קיים, מבחינת איכות וכמות עבודת המחקר העצמאית שיש לבצע, הנעשית ללא הכוונה או הדרכה של מנחה איש הפקולטה.[4] [5] בתחומי המדעים נדרש פרסום של מאמרי מחקר רבים אשר עברו ביקורת עמיתים (לעיתים עשרה או יותר) [6] במהלך הלימודים לתואר בתקופה של כארבע עד עשר שנים. במדעי הרוח, פרסום ספר משמעותי אקדמית, עשוי להיות תנאי מוקדם להגנה על התזה.[דרוש מקור]
אף במדינות שבהן התואר קיים, ניתן לקבל דרגה אקדמית של פרופסור ללא הביליטציה, זאת אם ועדת האיתור למשרה מתרשמת כי למועמד כישורים שווי-ערך לאלה של בעל תואר הביליטציה והגופים האקדמיים המכריעים (למשל סנאט המוסד האקדמי, או משרד החינוך של המדינה) מאשרים זאת. עם זאת, בעוד שבתחומים אקדמיים מסוימים עושים בערוץ העסקה זה שימוש ליברלי (למשל, בתחום מדעי הטבע כדי להעסיק מועמדים זרים המגיעים ממערכות חינוך שונות, או בתחום האמנויות כדי להעסיק אמנים פעילים), בתחומים אקדמיים אחרים הדבר קורה לעיתים נדירות.
ההביליטציה מוענקת לאחר ההגנה הפומבית על התזה, המתקיימת לאחר שכתיבת התזה הושלמה ואושרה. לאחר שהמועמד הגן בהצלחה על התזה, ניתן היתר להרצות (בלטינית: venia legendi, מילולית: "רשות לקרוא", כלומר להיות מרצה). בתחומים מסוימים, כגון משפטים, פילוסופיה, תאולוגיה וסוציולוגיה, ה-venia ניתנת רק לתת-תחום מסוים באותה דיסציפלינה אקדמאית (למשל במשפטים: משפט פלילי, משפט אזרחי, או בפילוסופיה: פילוסופיה של המדע, פילוסופיה מעשית וכו'); במקצועות אקדמיים אחרים הרשות להרצות ניתנת לכל התחום.
אף שקיימים הבדלים באורך התקופה הנדרשת לקבלת הביליטציה בין דיסציפלינות שונות ומדינות שונות, בדרך כלל לוקח יותר זמן להשלים הביליטציה מאשר לקבל קביעות אקדמית במוסדות אוניברסיטאים בארצות הברית. לדוגמה, בפולין עד 2018, הזמן שנקבע בחוק לקבלת הבליטציה (באופן מסורתי, אם כי לא מחייב, ובהנחה שהמועמד הוציא לאור ספר) הוא שמונה שנים. תאורטית, אם עוזר פרופסור (הדרגה האקדמית הנמוכה ביותר המובילה למסלול קביעות במשרת מחקר) לא מצליח להשלים הביליטציה בפרק זמן זה, יש להעבירו למשרת מרצה (שאינו מסלול לקביעות), עם עומס הוראה גבוה בהרבה וללא חובות מחקר, או אפילו לפטרו. אולם בפועל, במקרים רבים מוסדות מאריכים את מועד השלמת ההביליטציה לרוב החוקרים אם לא השלימו הדרישות במועד, זאת במקרים בהם המוסד מתרשם כי המועמד מסוגל לסיימה במועד קרוב.
מחלוקת עריכה
המחלוקת על תואר הביליטציה בגרמניה עריכה
בשנת 2004, תואר הביליטציה הייתה במוקד לוויכוח פוליטי בולט בגרמניה. השר הפדרלי לשעבר לחינוך ולמדע, אדלגרד בולמהן, ביקש לבטל את תואר ההביליטציה ולהחליפו במסלול אקדמי שתחילתו דרגת מרצה זוטר. על פי הצעתו, חוקר צריך להיות מועסק תחילה עד שש שנים כ"מרצה זוטר" (משרה ללא קביעות שוות ערך Assistant Professor בארצות הברית) ובתקופה זו להוכיח את התאמת המועמד לדרגת פרופסור בקביעות.
רבים מחברי האקדמיה בגרמניה, בעיקר חוקרים במדעי הטבע, כמו גם חוקרים צעירים, דרשו לאורך שנים לבטל את ההביליטציה כיוון שלטענתם היא מהווה מכשול מיותר ומאטה במשך שנים את הקריירה האקדמית. תהליך קבלת התואר הנוסף תרמה לטענתם לבריחת המוחות של חוקרים צעירים מוכשרים למדינות שבהן דרישת התואר לא קיימת. חוקרים צעירים אלה היגרו לאחר שסברו כי סיכוייהם שלהם לקבל דרגת פרופסור מן המניין בגיל צעיר טובים יותר מחוץ לתחומי גרמניה, למשל, בבריטניה או ארצות הברית. חוקרים צעירים רבים טענו כי הם מרגישים תלות יתר על המידה בחוקרים הראשיים במחלקתם, המפקחים עליהם (אלה מחזיקים בדרך כלל בדרגת פרופסור מן המניין). תלות זו נובעת מן העובדה שלחוקרים הראשים הללו יש כוח לעכב את תהליך השלמת ההביליטציה. טענה נוספת במחלוקת הייתה שקיימת הפליה במקורות מימון למועמדים מבוגרים יותר המבקשים להשלים הביליטציה וכי קרנות מחקר מעדיפות מדענים צעירים העובדים לקראת התואר. מצדדי ביטול ההביליטציה הציעו אימוץ תהליך של ביקורת עמיתים על הישגי המועמד לדרגה קבועה באקדמיה, תוך פניה לשיתוף פעולה בינלאומי בבחירת אנשי אקדמיה, תוך הדגשת יכולת המועמד לגייס מענקי מחקר, פרסום מאמרים שעברו ביקורת עמיתים ואשר מצוטטים בספרות, שיתופי פעולה עם חוקרים אחרים, איכות הוראה ויכולת ארגון וניסיון עבודה מחוץ למדינה. זאת במקום ה"פיצוי" הניתן בהענקת משרה אקדמית למי שעמד במסלול הארוך והקשה של השלמת הבליטציה.
מנגד, חוקרים בכירים רבים, בעיקר ברפואה, מדעי הרוח ומדעי החברה, השלמת הביליטציה הייתה ועודנה מקובלת כמכשיר בעל ערך לבקרת איכות (לקבלת venia legendi) לפני שניתנת לאדם משרה קבועה באקדמיה לכל חייו.
בוואריה, סקסוניה ותורינגיה, שלוש מדינות בגרמניה עם ממשלות שמרניות, הגישו עתירות לבית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה נגד החוק החדש שמחליף את דרישת ההביליטציה במסלול שתחילתו בדרגת מרצה זוטר.[7] בית המשפט החוקתי קיבל את העתירה וקבע כי הבונדסטאג אינו יכול לחוקק חוק כזה, זאת כיוון שחוקת גרמניה קובעת במפורש כי ענייני חינוך הם באחריות הבלעדית של המדינות השונות ולפיכך הכריז על פסלות החוק ביוני 2004. בתגובה, התקבל בבונדסטג חוק פדרלי חדש המעניק למדינות גרמניה חופש רב יותר בנוגע לבחירה בין הביליטציה למסלול מרצה זוטר. מאז המסלול האקדמי שתחילתו בדרגת מרצה זוטר, ללא צורך בהביליטציה לקראת קביעות, הוכר באופן חוקי בכל מדינות גרמניה, אולם עדיין ניתן - ויש המעודדים - קבלת הביליטציה במקצועות רבים בגרמניה לצורך המשך קריירה אקדמית.
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Christian Fleck, Sociology in Austria, Palgrave Macmillan, 2015.
- ^ Carl Brockelmann, History of the Arabic Written Tradition, Volume 1, BRILL, 2016, p. vii.
- ^ "НИЦ АПМ Минобрнауки РФ". russianenic.ru (ברוסית). נבדק ב-2021-03-02.
- ^ "Habilitationsordnung (Laws and regulations of the Ruhr-Universität Bochum, Germany)" (PDF) (בגרמנית). ruhr-uni-bochum.de. אורכב מ-המקור (PDF) ב-14 באוקטובר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "PhD and Postdoc". fu-berlin.de. 30 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "A guide to documentation on habilitation and professorship procedures at the Faculty of Medicine of Masaryk University in Brno". Masaryk University in Brno. אורכב מ-המקור ב-26 ביולי 2020. נבדק ב-17 באפריל 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "WDR – Informationen und Nachrichten vom Westdeutschen Rundfunk". wdr.de. 2016-02-27. נבדק ב-2016-10-12.
לקריאה נוספת עריכה
- תיאור קצר של דרישות דוקטורט והביליטציה במחלקה למתמטיקה ומדעי מחשב, האוניברסיטה החופשית של ברלין, גרמניה. (באנגלית)
- חינוך באוסטריה במדריך החינוך האירופי
- הליך הביליטציה באוניברסיטה הטכנית של מינכן, גרמניה (באנגלית)
- הבליטציה ברומניה