הבלט הישראלי

הבלט הישראלי היא להקת בלט, המבצעת יצירות בלט קלאסי ונאו-קלאסי. היא נוסדה בשנת 1967 על ידי ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, שניהלו אותה במשך 45 שנים. הלהקה מעלה לעיתים קרובות יצירות בכוריאוגרפיה חדשה ונוסף לכך, היא להקת הבלט המקצועית היחידה בישראל, שמעלה יצירות מן הרפרטואר הקלאסי הבינלאומי. להקת הבלט הישראלי יוצאת בקביעות לסיורים ברחבי העולם.

הבלט הישראלי, חזרה מאחורי הקלעים

הלהקה שוכנת במרכז החדש לבלט ישראלי בתל אביב, המצויד באולם החזרות הגדול ביותר בישראל, שבו 250 מקומות ישיבה.

הבלט הישראלי מייצג את ישראל בסיורים ברחבי העולם ובפסטיבלים חשובים באירופה, אסיה ואמריקה.

היסטוריהעריכה

המייסדים ברטה ימפולסקי והלל מרקמן העלו את ההופעה הראשונה של הבלט הישראלי ב-25 בינואר 1967 בחולון, עם קבוצה של ארבע רקדניות צעירות[1][2]. הלהקה סבלה בשנותיה הראשונות ממחסור במימון שגרם לתאורה ותפאורה באיכות ירודה[3]. אף על פי כן בשלהי שנות השישים הלהקה קיימה מספר הופעות, תחת השם "הבלט הקלאסי הישראלי"[4]. כמו כן הופיעה הלהקה בבולטימור[5] וקטעים ממופעיה שודרו בטלוויזיה הישראלית[6]. ז'ורז' בלנשין אישר לבצע את יצירתו "סרנדה" ב-1975[7], וב-1981 העניק ללהקה זכויות ביצוע חופשי לכל יצירותיו[8]. באמצע שנות השבעים שינתה הלהקה את שמה ל-"הבלט הישראלי", ובספטמבר 1977 יצאה לסבב הופעות נוסף בארצות הברית[9]. בעקבותיו, יצאה הלהקה לסבב הופעות בינלאומי נוסף ב-1981, ובו נכללו גם פוארטו ריקו, ונצואלה, ארגנטינה וצ'ילה, ולסבב נוסף ב-1984[10]. בשנת 1980 הופיעה הלהקה בפסטיבל אתונה, וב-1984 בפסטיבל רג'יו אמיליאנה באיטליה[11] בשנת 1985 הפיקו ימפולסקי ומרקמן ביצוע בימתי מלא, ראשוני לארץ, של מפצח האגוזים של צ'ייקובסקי[12], וכן את 'סינדרלה' לסרגיי פרוקופייב[13]. בשנת 1990 הועלתה הפקה לרומיאו ויוליה[14]. בשנות התשעים יצא הבלט הישראלי להופעות בהונגריה[15], בפסטיבל האמנויות במלטה[16] ובסין[17]. בראשית שנות האלפיים הבלט הישראלי העלה הפקה של הבלט "אונייגין" לג'ון קרנקו[18]. בשנת 2003 שיתף הבלט פעולה עם כוריאוגרף הבית של בלט שטוטגרט, כריסטיאן שפוק[19]

בשנת 2010 החלה הלהקה בתוכנית הבראה כלכלית, בעקבות דיווחים לפיה גרעונה עומד על 6.4 מיליון שקלים. התוכנית לוותה בחילופי הנהלה, כאשר ימפולסקי ומרקמן פוטרו מתפקידיהפם כמנכ"ל ומנהלת אמנותית, והוחלפו בכוריאוגרף עידו תדמור וסגנית המנכ"ל לאה לביא[20].

מרכז הבלט הקלאסיעריכה

הבלט הישראלי מחזיק מתקנים משלו בתל אביב, בהם בית ספר רשמי לבלט, הנקרא "מרכז הבלט הקלאסי", המוסד הראשון במעלה בישראל.[21] בית הספר קם במגרש אותו ימפולסקי ומרקמן רכשו בשנת 1970 במקום שהפך לימים לכיכר המדינה[2], כאשר בית הספר היווה מקור המימון העיקרי של הלהקה בשנותיה הראשונות[22].

רפרטוארעריכה

הרפרטואר העכשווי של הבלט הישראלי כולל יצירות רבות משל ז'ורז' בלנשין, הודות לנדיבותו במתן זכויות שימוש חופשי ללהקה. יצירות בלנשין ברפרטואר כוללות את "סימפוניה בדו", "סקווייר דאנס", "הוואלס", "קונצ'רטו בארוקו" ו"ארבעת המזגים". עוד יש ברפרטואר יצירות מודרניות של כוריאוגרפים כמו כריסטיאן שפוק, רודי ואן דנציג, יאן לינקולנס, לאר לובוביץ' וקשישטוף פסטור.[23]

ברשות הלהקה גם יצירות מקור רבות של המנהלת האמנותית ברטה ימפולסקי. מלבד יצירותיה המקוריות, יצרה ימפולסקי כוריאוגרפיה חדשה ל"יפהפייה הנרדמת" ול"מפצח האגוזים". לבלט הישראלי יש ברפרטואר שלו מספר רב של בלטים קלאסיים באורך מלא, בהם "אונייגין", ז'יזל, "דון קישוט", "רומיאו ויוליה" ו"סינדרלה".[24]

בשנת 2012 הוסיף הבלט הישראלי יצירה מודרנית חדשה לרפרטואר שלו, ה"פוסט-פורסייט" "היקאריזאטו" מאת איציק גלילי.[25]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לאן הערב, חולון, מעריב, 24 בינואר 1967
  2. ^ 1 2 מייסדי הבלט הישראלי, באתר הבלט הישראלי
  3. ^ הופעת להקת הבלט הקלאסי, למרחב, 16 בינואר 1970
  4. ^ הבלט הקלאסי, מעריב, 6 בנובמבר 1968
  5. ^ Poor turnout for Israel ballet, Ellis H. Rosen, עיתונות - להקת הבלט הישראלי - 1960-1969, ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, הספרייה הלאומית
  6. ^ שידורים שכדאי לראות בשבוע הבא, הארץ, 16 בינואר 1969
  7. ^ גיורא מנור, שלל מחולות בפסטיבאל, דבר, 1 באוגוסט 1975
  8. ^ אתר הבמה
  9. ^ משה בן-שאול, התקופה היפה של פמלה, מעריב, 8 באוגוסט 1977
  10. ^ עלון - '20 שנה לבלט הישראלי', ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, הספרייה הלאומית
  11. ^ אריה יאס, אלוהים, כמה שזה קשה, מעריב, 16 בינואר 1987
  12. ^ מודעה, חדשות, 25 בנובמבר 1985
    לפצח את מפצח האגוזים, הארץ, 18 ביולי 1985
  13. ^ יוסי תבור, FROM BEING CINDERELLA TO "CINDERELLA" 20 YEAR OF CLASSICAL BALLET IN ISRAEL, Israel Dance Annual, The Israel Dance Society & Friends of the Dance Library of Israel, 1987
  14. ^ יוליה רוצה כך, רומיאו רוצה כך, תקוה חוטר שי, עיתונות עברית - להקת הבלט הישראלי - 1990-1999, ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, הספרייה הלאומית
  15. ^ ברטה ימפולסקי, האופטימיים, ראשון לציון: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2018, עמ' 174-176
  16. ^ וידאו - 'הרמוניום' - 'סקוור דאנס', לרקוד לפי שירים' - פסטיבל מלטה 1996, ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, הספרייה הלאומית
  17. ^ מכתבים ורשימות - סיורים בסין, ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, הספרייה הלאומית
  18. ^ "הבלט הישראלי" יעלה את "אונייגין", באתר הארץ, 11.04.2001, עודכן ב-14.08.2011
  19. ^ ככה זה כשיש שתיים, צומת השרון, 27.6.2003, ארכיון ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, הספרייה הלאומית
  20. ^   שיר חכם, ברטה ימפולסקי תובעת את הבלט הישראלי, באתר הארץ, 26 במרץ 2013
    אלעד סמורזיק, אחרי 44 שנים, מנכ"ל הבלט הישראלי עוזב, באתר הארץ, 07.11.2017
  21. ^ אתר בית הספר של הבלט הישראלי
  22. ^ טלילה בן-זכאי, ברטה והלל ואהבת המחול, מעריב, 22 באוגוסט 1975
  23. ^ הבלט הישראלי, היסטוריה
  24. ^ רות אשל, עיתון הארץ, מדור תרבות/תיאטרון, ביקורת על ביצוע "סינדרלה" בבלט הישראלי
  25. ^ אורה ברפמן, ביקורת מחול: הבלט הישראלי, ג'רוזלם פוסט 4 בפברואר 2012